כשרות אתרוגי תימן

החבאנים אצל הספר

ב"ה.

מואדיב,

הערה:
אם זכרוני אינו מטעני, הרי שבביה"ס למדוני כי "נגב" הוא מלשון נגוב (יבש). לפי זה, הקשר בין נגב ובין דרום הוא משמעי-ענייני ולא רק אסוציאטיבי כמו ים הנמצא במערב, וימין/תימן שהם הכיוון של דרום.

מואדיב הנכבד

כל מה שכתבת מורה, שארץ ישראל, או סוריה וארץ ישראל נקראות "אלשאם", וכך הוא שמה של ארץ ישראל זה אלפי שנים.
אבל הנקודה כאן האם בערבית "שאמי" פירושו צפוני או לא, מנין הגיע השם "אלשאם" לארץ ישראל, מה הוא מצפין בתוכו.

כתבתי מהזיכרון בשם הרב קאפח שפירושו צפוני, חיפשתי כעת ולא מצאתי, המתן עד שיתעוררו משנתם בקיאי השפה, ואשאל את פיהם (אין לי מילון ערבי עברי בבית), וגם אם טעיתי, אני מבטיחך שלא אבוש לחזור בי לפני כולם. כעת נפנה לדברי אור חושך.

אור חושך הנכבד

הסכת ואאלפך דברי חכמה, לאחר ששלחתי את ההודעה הקודמת, שבתי לדבר עם ידידי מהדיר ספרי הרב צוברי, והוא ביאר לי את עומק דעתו של הרב צוברי, כעת הסכת ושמע. אבל לפני כן קצת רקע.

כפי שכבר כתבתי כמה פעמים, עד לפני 300 שנה, היתה יהדות תימן פחות או יותר אחידה, היא פסקה לפי הרמב"ם, ונוסח התפילה שלה היה זהה לנוסחתו.
לאחר שהם שבו מגלות "מוזע" (כתבתנו על כך), החלו תמורות ותהפוכות ביהדות תימן, מחמד ספריהם העתיקים נתמעטו, ושוב לא היו נפוצים (במושגי אותם ימים) כמקדם.
באותה תקופה התחילו להשפיע עליהם ספרי הדפוס ופסקי השו"ע, וגם סידורי דפוס נוסח ספרד התחילו לחדור לבתי הכנסת שלהם.

האגדה מספרת, שבעיר הבירה צנעא, היה גורם מבחוץ, שגרם להחדרת סידורי ספרד.
וכך מספרים, שבאותה תקופה הגיע מעירק לתימן אדם בשם עראקי, בתוקף תפקידו הוא התמנה למשרה ציבורית, והוא הביא עמו את סידורי התפילה שלו.
קהילת צנעא (עיר הבירה) נהגה סלסול בעצמה, והם לא הסכימו להינשא עמו, הם טענו כנגדו שיביא את ספר יחוסו, וגם הוא טען לעומתם שיראו לו את ספרי יחוסיהם, וכאשר הם נתנו לו את ספרי יחוסיהם, הוא עמד ושרפם באש, והוא היה בין הגורמים שהאיצו להחדיר את סידורי ספרד לקהילת צנעא.

כאמור, אותה תקופה היתה סוערת בחיי יהודי תימן, והם נוהגים לכנות את אותה תקופה, כמחלוקת הראשונה.

באותה תקופה, בשנת 1715 נולד לה ליהדות תימן אחד מרבניה החשובים, מהרי"ץ, מארי יחיא צאלח (MORI YIHYE ZALOH), מכיוון שהוא נולד לתוך הסערה, הוא נתן את לבו לגבש את נוסח התפילה העתיק, המכונה בלדי.
באותה תקופה כבר התרבו מנהגי ספרד ופיוטיהם, וכן מנהגי תפילה שנזכרו בשו"ע, ולכן גם מהרי"ץ לא יכל להתעלם מכל אותם דברים, כך שבסידורו יש הרכבה כל שהיא, מצד אחד, נוסח הברכות הוא כפי הנוסח העתיק והמדויק (נוסח הרמב"ם), אבל התווספו קטעים שלא היו מצויים בנוסח העתיק, וגם בפסקי ההלכה לא תמיד הוא היה נאמן למנהג העתיק, ולפעמים הוא נטה ממנו למנהג השו"ע.

לאחר כ- 135 בשנת 1850 נולד לה ליהדות תימן אחד מרבניה, אשר בזכותו השתמרו בידינו מנהגי תימן הקדמונים, מארי יחיא קאפח (MORI YIHYE KAPAH), הוא היה תלמיד חכם עצום, בעל שכל זך, מעמיק וישר, בשכלו הוא הגיע לחקר כל נושא, הוא היה מזהה קטעים בתלמוד כמאוחרים, ולאחר מכן הוכחו דבריו מכתבי יד, מפורסם ספרו "מלחמות ה'" אשר בו הוא הוכיח שאת ספר הזוהר לא כתב רשב"י.
הוא לא הסתפק במה שעשה מהרי"ץ בהחזירו את הנוסח העתיק של הברכות, נוסח בלדי, כי אם הוא חתר להשיב את כל מנהגי תימן הקדמונים על מתכונתם, לא עוד סינטזה, לפעמים רמב"ם לפעמים שו"ע, כי אם תמיד רמב"ם, ומנהגי תימן העתיקים והמדוייקים.

לצופה מן הצד נראית שיטת מהרי"ץ כסינטזה, תרכובת, לפעמים רמב"ם ולפעמים שו"ע. ואילו שיטת מהר"י קאפח, היא אחידה ועקבית, תמיד נוסח תימן, תמיד מנהגים עתיקים, תמיד פסקי הרמב"ם.

כעת הגענו לרב צוברי, הרב יוסף צוברי נולד בשנת 1916, והוא היה מתנגד חריף לרב יחיא קאפח, הוא השיב תשובות כנגד ספרו מלחמות ה', וקרא לספרו בשם אמונת ה', בדבריו שם הוא מגן על קדושת ספר הזוהר ועל יחוסו לרשב"י.

נחזור לנוסח התפילה
הרב צוברי ראה את מעשה מהרי"ץ כחוסר עקביות, הרי אתה מהרי"ץ לא הלכת עד הסוף עם מנהגי תימן, גם אתה שנית פה ושם, וכיוון שכן מה ימנע ממני לשנות עוד קצת ולהתקרב לפסק השו"ע הנפוץ והמקובל אצל כל העולם.

בנוסף, הרב צוברי בלש בסידורי תימן העתיקים, והוא גילה ביניהם שינויים פה ושם, בעקבות אותם שינויים הוא הגיע למסקנה, שמעולם לא היה נוסח אחיד ביהדות תימן (מסקנה תמוהה מאוד לדעת הרבה חוקרים, אבל כך היא מסקנתו).

כיוון שכן, המציא הרב צוברי נוסח תפילה חדש, לא עוד נוסח בלדי, זהה רמב"ם, לא עוד נוסח ספרד נפוץ ומוכר, כי אם נוסח תפילה שהוא בין נוסח בלדי לנוסח ספרד.

אם מהרי"ץ בנוסח התפילה היה כמעט עקבי לנוסח הרמב"ם, נוסח הברכות הוא ב- 99.9 נוסח רמב"ם, ורוב השינויים הם במנהגים כפסק השו"ע או בתוספת של קטעים, הרי שהרב צוברי איננו עקבי אפילו לא בנוסח התפילה, אין לו שום סידור להסתמך עליו, אלא בכל קטע הוא מסתמך על סידור אחר.
זאת כמובן על פי מסקנתו, שמעולם לא היה ליהודי תימן נוסח תפילה אחיד ומוסכם.

כעת לציטוטים של אור חושך

יהודי תימן נוהגים לומר בברכת השכיבנו של ערבית הרבה פסוקים לאחר המילים ברוך שומר עמו ישרל לעד.
והם חותמים את הברכה, לא "ברוך אתה ה' שומר את עמו ישראל לעד", כי אם "ברוך אתה ה' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד"

והנה יש שטעו לחתום בשתים, גם ברוך אתה ה' שומר עמו ישראל לעד, וגם ברוך אתה ה' המולך בכבודו ...
ור' אברהם בן הרמב"ם הניאם מכך, ולימדם שצריך לחתום רק בסוף ברוך אתה ה' המולך בכבודו ... (ע"כ שאלת אור חושך עם הסבר)

(מכאן התשובה שלי כנגד דבריו)
הרי שדבר זה אינו מוכיח על נוסח ספרד, אדרבא, נוסח זה הוא רק בנוסח בלדי, נוסח הרמב"ם, אלא יש שטעו בנוסח, ובאו הקדמונים ותיקנו את טעותם.

עוד כתב אור וחושך
<נוסף לזה,הרב צובירי שם מאריך להזהיר שלא להתפתות אחר אלו הטוענים לנוסח אחד ויחיד בכל גלילות תימן.זאת על פי מה שבדק וראה.>

כבר כתבתי שכך היא דעתו של הרב צוברי, שליהודי תימן מעולם לא היה נוסח אחיד, אבל כבר הערנו שדבר זה מופרך מיסודו, ויעיד "תכלאל קדמונים" שהובאו בו 4 נוסחים מ-4 מקומות, אחד מהם מלפני 1000 שנה וכולם תואמים לנוסח בלדי, נוסח הרמב"ם.

אבל מי שסובר שהרב צוברי צודק, שיתפלל כנוסחתו.

ונסיים בעיקר
פעם שאלו את הרב קאפח באיזה נוסח להתפלל? והוא השיב, לא משנה באיזה נוסח, גם כך השינויים הם לא עקרוניים, ובלבד שיכוון לבו לשמים.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 02/10/2005 2:08:55

דרום חוקר הנכבד ,

האגדה הזאת מפורסמת ונובעת עוד מאז תחילת המחלוקת ההיא בשובם מגלות מוזע.או אז החלה המחלוקת מהו הנוסח העתיק.

אגב,ראיתי שכתבו שהרב עראקי ז"ל שאליו רמזת אין מוצאו מעירק כדבריך,כי אם ממצרים מעיר ששמה כשם משפחתו.

מה שהבאתי להוכיח באותו ציטוט ,הוא לא כפי הבנתך,אלא כפי הרעיון שהיה נוסח קדום יותר ששונה אך ורק מפני דעת הרמב"ם,הוי אומר שהנוסח היותר עתיק אינו של הרמב"ם,אלא כפי נוסח אחר.ייתכן מאד של הגאונים.(רב עמרם גאון או רס"ג או אחר)

עכ"פ,הנה אתה רואה שלא היה נוסח אחיד לכולם,תוכל לטעון שעיקרו הוא בלאדי או שאמי,אך נוסח יחיד לא היה.כמו כן אתה רואה שבוצעו חילופים ע"י פסיקות רבנים שונים עוד בחיי הרמב"ם ע"י חכמי תימן השונים.

אפשר שמהר"י ונה גם ראה בזה איתות להכשר שינויי נוסח לנוסח ספרד והמקובלים.(אם כי עיקרו בלדי)

לגבי מהר"י קאפח,דומני שנטייתו אחר הרמב"ם נבעה מהתנגדותו לזוהר ,יותר מאשר נטייתו לרמב"ם הביאה אותו להתנגדותו לזוהר.וחיפושו אחר מנהגי תימן העתיקים היתה רק ארגומנט להצדקת שיטתו.

אור חושך היקר

כבר כתבתי בהתחלה, שמסורת בידי מארי יחיא קאפח, שנוסח התפילה שלהם קדום עוד מלפני תקופת הרמב"ם, ויש שחלקו עליו.

הרי שהרב קאפח הישיש מסכים עם דברי מורך ורבך הרב יוסף צוברי, שנוסח תימן הקדום אינו מהרמב"ם, וגם לרב צוברי הגיעה אותה מסורת של הרב קאפח הישיש, רק שבנקודה זו נפרדה דרכם, האם הוא תואם רמב"ם (דעת הרב קאפח הישיש), או שאין בו שום עקביות (דעת הרב צוברי).

ואם תרצה, הוא זה שטען שמסורת בידיו שהרמב"ם קיבל את נוסח התפילה מיהודי תימן, ונכדו הרב יוסף קאפח אישש את דבריו, כפי שכתבתי.
הוא טוען שמצאו סידור כ"י תימן, עתיק מאוד מתקופת הרמב"ם, והרמב"ם העיר עליו את הערותיו, הרי שהרמב"ם קיבל את הנוסח מיהודי תימן, כי תמהו רבים מנין בא לרמב"ם הנוסח שבסידורו. וגם בזאת יש שחלקו עליו.

אבל שים לב, הם מדברים על נוסח זהה לנוסח הרמב"ם, בשינויים קלים, המרחם כי לא יתמו חסדיך, ועוד שינויים מעין זה.
אבל ערבוב עד כדי חוסר נוסח, בלגן גמור, חובר עקביות, זאת לא אמר אדם מעולם לפני הרב צוברי.

אבל אם אתה סובר כדעת מורך ורבך, שמעולם לא היה נוסח אחיד בתימן. כי אז תעשה כהבנתך.

מה אעשה ואני לא התרשמתי כך.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 02/10/2005 8:35:54

.



צפון בערבית הוא שִׁ מַ א ל , והריהו קשור לשונית ל"שמאל" שבעברית, כשם ש"ימין" הוא דרום. כיווני רוחות השמים בשפות השמיות העתיקות נובעים מכך שהעומד המתבונן מתבונן למזרח - הוא קדמה, קדימה, דרום מימינו וצפון משמאלו.

דרום חוקר היקר הנכבד,

נטייתי לקבל את דברי הרב צוברי אינה מפני שהוא רבי,או מפני שהוכחותיו אינן ברות הפרכה.אלא שכך מסתבר יותר.דווקא בגלל ידיעת טבעי בני הגלות הזו שהם שמרנים בני שמרנים עקשנים בני עקשנים,ולא ישנו נוסח תפילתם מהקצה אל הקצה בעד כל חללי דעלמא.

בפרט מן הפרט כי גלות מוזע לא כללה את כל יושבי תימן.על אחת כמה וכמה ביודעינו כי גלות זו גלים גלים של גלויות היא,ולא יימלט כי קהילות שונות אחזו כל אחת כפי אשר היה במקום גלותה הראשון.

לכן יש מקום גם לנוסח בלדי כדעת הרמב"ם,גם לשאר נוסחים הקרובים לנוסחי הגאונים.

מואדיב המלומד

צדקת בדבריך ממני

"בלאד אלשאם" הוא כינוי לארץ ישראל, או לארץ ישראל וסוריה, כך השיב לי אבי מיד כששאלתיו, הוא לא חשב פעמים, ולא ראה שם זה כקשור לצפון.

גם צדקת בדבריך, שצפון בערבית אומרים "שימאל" מלשון שמאל, חכם גדול אתה מואדיב.

כנראה שאיזה ספר הטעני, וגם חברי שהוא ידען עצום במורה נבוכים אמר לי, ששמע על כך ששאמי פירושו צפון, כנראה שטעות זו מסתובבת אצל חלק מבני האדם (גם אנכי הייתי ביניהם עד היום).



תוקן על ידי - דרום_חוקר - 02/10/2005 10:22:43

.


יא הזאלי! תחזקנה העיניים !