|
|
| נשלח ב-6/10/2005 09:25 |
 |
| |
DIDIBAR היקר
אכן התפללנו יחדיו, היה לי חשש מעבר לממוצע שהמתפלל הוא מהפורום, בפעם הבאה אם תגיע, נברך איש את רעהו בברכת שלום.
בנוגע לחזרת הש"ץ, במוסף של ר"ה ובמוסף של יובל, כך הוא הדין התלמודי, אמנם חוץ מעדת תימן אף אחד לא נוהג כך, אבל זהו דין התלמוד. וכך פסק הרמב"ם בהלכות תפילה.
ח,ט שליח ציבור, מוציא את הרבים ידי חובתן. כיצד: בשעה שהוא מתפלל, והם שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה--הרי הן כמתפללין. במה דברים אמורים, במי שאינו יודע להתפלל; אבל היודע, אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפילת עצמו.
ח,י במה דברים אמורים, בשאר הימים, חוץ מראש השנה, ויום הכיפורים של יובל. אבל בשני ימים אלו, שליח ציבור מוציא את היודע כשם שמוציא את מי שאינו יודע, מפני שהן ברכות ארוכות, ואין רוב היודעין אותן יכולין לכוון דעתן בהן כשליח ציבור. לפיכך אם רצה היודע, בשני ימים אלו, לסמוך על תפילת שליח ציבור להוציאו ידי חובתו--הרשות בידו.
כלומר, לא רק שיש תפילה אחת, אלא אפילו לא צריך לומר בלחש את הברכות, אלא ניתן לסמוך על הש"ץ ולענות אמן בסוף כל ברכה, ויוצאים ידי חובה.
בנוגע לשאר התפילות, מפורסמות הם תשובות הרמב"ם שראה שהעם מדברים בחזרת הש"ץ, ויוצאים, ומסתובבים, ואינם עומדים בדומיה כנגד הרוח שאליה מתפללים, ומאזינים לש"ץ, ולכן הוא תיקן תפילה אחת. אם תרצה אעתיק כאן תשובת הרמב"ם בצורה מפורטת.
הרמב"ם תיקן זאת במוסף, כי אז באו הרבה מהעם, והם שוחחו ולא התנהגו כראוי, והיה בדבר חילול ה'. בנוסף כך היו עושים כאשר השעה מאוחרת, ואין זמן להתפלל פעמיים.
אלו שפוסקים לפי הרמב"ם טוענים, שכיום טעם הרמב"ם תקף בכל התפילות, ולכן הם בכל התפילות מתפללים תפילה אחת, כי יש הרבה ציבור, והם לא יעמדו כראוי בחזרת הש"ץ, חוץ מכאשר מתפללים ציבור מצומצם תלמידי חכמים, אז הם מתפללים פעמיים. כגון בכולל של מורי ורבי וכדו'.
***
אשר היקר
מכיוון שהדיון הוא ענייני, ולא ויכוח עדתי אני הכי טוב, כי אז תקרא את אשר כתבתי על פירוט הידע שיש בידי יהודי תימן על תפקיד הטעמים, ועל חלוקת המנגינות, בספר איוב ובספר איכה.
אם גם בידי יהודי חלב יש ידע מפורט של טעמי אמת, כולל חריגות שבאו במסורת.
אם גם בידיהם יש 2 מנגינות לספר איכה על פי מבנה פרקיו.
אם גם להם יש מסורת מפורטת בקריאת התורה, היכן שוא נח והיכן שוא נע, ויש גם חריגים, והכל במסורת.
אם גם להם יש מסורת, כיצד לקרוא כל מילה בתורה, היכן להדגיש אותה, והיכן להטעים אותה.
כי אז גם להם יש מסורת עתיקה ורציפה, ואם אין להם, כי אז עדה שיש לה את כל הדברים הנ"ל עדיפה עליהם, וזה רק רשימה של מנגינות תנ"ך, מה עם מסורת קריאה של תלמוד מסורת אמינה עד תקופת הגאונים, מסורת מוכחת מכתבי יד. מה עם מנהגים עתיקים אחרים.
אם יש ליהודי חלב את כל זאת, כי אז הם שמרנים אותנטים כמו יהודי תימן. כאמור הדיון הוא ענייני, אבל בחיי היום יום, תאמין לי שאני לא מקטלג בני אדם לפי עדתם, וזה בכלל לא מעניין אותי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 10:51 |
|
| |
למען הסר ספק איפו התפללת?
ואיך זיהית אותי?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 10:56 |
|
| |
החזן בס"ת של יום שני אומר הכל, ותו לא מידי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 11:57 |
|
| |
בהתכתבות האישית התברר
שדידי לא ביקר בבית הכנסת שלנו בראש השנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 12:29 |
|
| |
דרום חוקר היקר הנכבד החשוב ,
שלום עליך רבי!
כשאנו עומדים על האותנטיות ומסורת תימן הקדומה.עלינו תחילה לברר כמה עובדות.
א-האם היתה תנופת גירות גדולה ,מצד הערבים,בזמן התפשטות האיסלם,כמו המסופר על זמן המלך יוסוף,כך שרוב התימנים אינם אלא צאצאי גרים?
או מאידך, האם בכלל התבצעו תהליכי גירות,בהתחשב באופי הדתי-קנאי של האיסלם באיזור?
ב-כיצד כבודו מתייחס למחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות,לגבי המאפיינים הגנטיים שיש לכלל עדות ישראל,כאשר רק התימנים הם היוצאים מהכלל? והאם אין זה מתקשר לדעתך,עם שאלת הגירות דלעיל.
בברכה צפיה ותודה.
ב-
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 13:01 |
|
| |
אור חושך היקר
דע לך, החוקרים לפעמים רואים איזה משפט, והם מפתחים עליו תאוריות על גבי תאוריות, כשאין להם כל בסיס.
גם כאן נמצאו כתובות חמייריות, ובהם נמצא שעובדי אלילים מודים לה' ומקבלים את מלכותו, קראתי את הכתובות, אולי 5 חרסים עלובים, ועל סמך אותם כתובות, באו חוקרים ובנו תאוריות, יהודי תימן גרים הם.
לא משנה שיש מסורת מפוארת, לא משנה שיש הוכחות מדעיות עשרות מונים נגד, אבל משפט זה גרם להם לפתח את התאוריה.
גם כנגד הרמב"ם הם פיתחו תאוריות, הם מצאו שהרמב"ם באיגרת השמד משתף את עצמו בצערם של האנוסים וכותב בגוף ראשון, ואז הם החליטו, הרמב"ם התאסלם.
מי שזאת דרך חקירתו, כי אז אפשר להגיע כך לכל מסקנה שרוצים, אבל זה לא רציני בכלל.
בנוגע לגנים, לא שמעתי על כך, אני יודע שלכהנים יש גנים מיוחדים, אבל ליהודי תימן לא שמעתי, אולי הדבר נובע בגלל תרבות האכילה, אבל אם תפנה לאיזה ספר או מקור, אוכל לברר את הנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 13:20 |
|
| |
דרום חוקר היקר,
**ששתי כעל כל הון עלממצאי החרסים החומריים.אמנם לא עליהם נשענתי,כי אם על עדויות הסטוריות שפגשתי פה ושם במהלך שיטוטי רעיוניי.כתבים איסלמיים וכאלו.לצערי לא שמרתי אותם רק תוכן העניין.הוי אומר-היסטוריה ולא אריכאולוגיה.
** לגבי הגנים,זה מחקר שהתפרסם לפני כמה שנים,בו מוצאים כי אכן הכהנים תואמים בין כל העדות,אך המאפיינים הגנטיים הדומים לספרדים ולאשכנזים,שונים הם אצל התימנים.
אחתמן השתיים לכאורה (מדגיש לכאורה),או שהתימנים הם מקור כל היהודים שהשתבש,או שנספחו לתוך עדת קדש בעידן מאוחר יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 13:27 |
|
| |
אור חושך
אם יהיה לך חומר תביא ונדון, שמועות, לא חסרות.
הרמב"ם בנספח ב' (הובא באגרות הרמב"ם, תרגום הרב קאפח, הוצאת מוסד הרב קוק) כותב, שגם אם אמר לך אדם שהוא ראה משהו אל תאמין, עד שתראה בעצמך, כי בני האדם לא תמיד מבינים את אשר לפניהם.
כך שצריך לראות את עדות כתבי המוסלמים, שאני מפקפק מאוד באמינותם, אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 17:33 |
|
| |
הסתייעתי בעזרת האשכול הזה, לבחירת אתרוג תימני מהודר שכוייח 
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2005 18:51 |
|
| |
אכן אשכול שכל כולו על טהרת האתרוגיות.
לגבי האתרוגים, אך אעיר שכיום יש טענה שגם האתרוגים התימניים "זה לא זה", אלא רק אתרוגים מרוקנים. ולקב"ה הפתרונים.
לגבי מסורת בני תימן - אין ספק שעדה ברוכה זו שמרנית היא מאין כמותה, יותר מעדות ישראל האחרות. אכן ידועה הטענה שמנגינותיהם אינן דומות לניגונים הערביים, ידועה הקפדתם בהעתקת כתבי יד, שמירתם על מנהגים קדומים, ועוד. זה נובע לרוב דווקא מה"פרימיטיביות" שלהם וניתוקם היחסי מהמרכזים היהודיים הגדולים. גם העתקת כתבי יד לא שובשה על ידי "אויבער-חוכעמים" שהגיהו מסברתם, כפי שהיה נפוץ באשכנז (עיינו במהדורות מדעיות של המרדכי, ותראו שתי שורות טקסט על 20 שורות חילופי נוסחאות). ויש עוד הרבה להפליג בשבחה של עדה זו.
אמנם, אין זה אומר שכל האמת בכיסם, ושכל דבריהם אמת וצדק. דובר כאן כבר על כך שהתימנים נטשו את המסורה שבידם לטובת המסורה הטברנית בהשפעת הרמב"ם, ובכך גרמו לעצמם צרות לא פשוטות. עם זאת, פרופ' מורג טוען שהייתה כאן נטישה כפולה, שכן גם הנהייה אחר המסורה הבבלית מאוחרת היא לטענתו, ורבים מהסממנים ה"טברניים" לכאורה במסורת תימן מסביר הוא דווקא כשרידים של מסורת תימן הקדומה. על כל פנים עולה שמסורת תימן בנוסח המקרא היא שעטנז של המסורות התימנית, הבבלית והטברנית, ואפעלפיכן בסופו של דבר מדוייקת היא מרוב העדות, שכן היא מבוססת על כתר ארם צובא של רבי אהרן בן משה בן אשר, שהגיהו ודקדק בו שנים רבות. ולכך יש להוסיף את דייקנותם וקנאותם של סופרי תימן בשימור נוסח זה, הגם שהתקבל אצלם מאוחר יחסית.
וכאן יש לומר מילה או שתיים על המסורות השונות. ידוע לחכמי הלשון והמסורה, כי בראשית ימי הביניים (מן המאה השישית עד המאה העשירית למניינם) היו ידועים שלושה מרכזי מסורה, ששיקפו שלושה זרמי נוסח עיקריים ושלוש סוגי הגיות. הלוא הם המסורה הבבלית, הטברנית, והארצישראלית (דרומית).
המסורה הטברנית היא זו המיוצגת בניקודנו היום (הניקוד התחתון), ובנוסח המקרא שלנו. מסורה זו משקפת מבטא שאיננו קיים היום במלואו אצל אחת מקהילות ישראל, והוא מבטא המקיים את מספר התנועות הרב ביותר ולכן את הביטוי המדוקדק יותר. המסורה הטברנית נחשבת גם היא למסורה המוסמכת ביותר - אף בעיני חכמי בבל עצמם! עי' בספר הזיכרון לרב קאפח, במאמר מאת ד"ר יוסף עופר.
המסורה הבבלית, המיוצגת על ידי "הניקוד העליון", נשתמרה בהגייתה אצל יהודי תימן, שהושפעו רבות מן המרכז היהודי בבבל. כך, למשל, בניקוד זה אין הבדל בין פתח לסגול, בדיוק כמקובל אצל יהודי תימן. אמנם, מבטא השווא התימני דומה דווקא לזה הטברני. מסורת בבל נחשבה, כאמור, לפחות מדוייקת, וייתכן שזו אחת הסיבות שהקלו על נטישת חכמי תימן את מסורת זו, בעקבות הרמב"ם, והליכה בעקבותיו של בן אשר (שכזכור, בימיהם היה קיים ספרו באופן שלם, ונקל היה להגיה הספרים ממנו). בעקבות נטישה זו, נשתמרו מעט מאוד שרידים למסורה הבבלית, ואין לה ייצוג של ממש היום.
המסורה הארצישראלית נהגה בדרום ארץ ישראל. היה זה ענף שולי יחסית ודייקן פחות. הוא אף לא פיתח סימני ניקוד משל עצמו, אלא נטלם מן הטברנים בשלב מסויים של ההיסטוריה. אלא שאצלם לא היה הבדל בהגייה בין צירה לסגול, ובין קמץ לפתח, והם השתמשו בהם בחופשיות, ללא הבחנה. למעשה, הם אבות אבותיה של "ההגייה הספרדית". הטרגדיה של המדקדקים של ימי הביניים היא זו שהללו דיברו בהגייה ארצישראלית, אך דנו בנוסח טברני.
למעשה, בסופו של דבר התקבל הנוסח הטברני על הכל, בעיקר בזכות הרמ"ה (ר' משה הלוי טודרוס אבולעאפיה) והרמב"ם, שעמדו ותיקנו הספרים על פיו. אך גם באשכנז גם בתימן קיימות היו מסורות עתיקות, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם נוסח זה.
ויש עוד לציין, אם הוזכר כבר הרב המבורגר, שאכן יהדות אשכנז (המקורית) מקובלת אצל החוקרים כמשמרת רבות מהמסורות הארצישראליות הקדומות. כך שגם לאחינו הייקים יש לנו לנהוג ביחס של כבוד.
[והערה קטנונית, במשהו שנזכרתי בו: האם לא נקרא מארי יחיא קאפח - 'Mori Yahya Gafeh'?]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2008 19:31 |
|
| |
א) לפי שקבלתי מתימני ותיק, יש במבטא שלהם חילוק בין כל נקודה ונקודה, ולא כשכותבים כאן שהפתח והסגול שוים. מאידך לא קיימים הבדלים ניכרים בין טעם אחד לחבירו, ושומרים רק על הכללי החיבור וההפסק.
ב) בענין מסורת הכתיב בספר תורה כבר ידוע על חילוקי דעות בדברי חז"ל, וידוע הפתגם התלמודי שאין אנו בקיאים. קשה, לפענ"ד למה לא בדקו אצל התימנים הקרובים? או למה לא תיקנו הכל ע"פ ה"כתר"?
ג) לפי ידיעתי היו כמה חילוקים בין הס"ת המיוחסים ביותר, והנוסח שנתקבל אצל כל העדות נעשה ע"י הרמ"ה שהיה בידו כמה ספרי תורה מזמן הבית ובתוכו המיוחס להילל הזקן (עיין כ"ז בספר קרית ספר להמאירי). נוסח זה נתקבל אצל כל הספרדים והאשכנזים, מלבד חסידי חב"ד שהמשיכו לכתוב פצוע דכ"א באלף, כמו שהיתה הנוסח המקורי באשכנז. באמת הרמ"ה בספרו לא הכריע בפרט זה, אלא הביא שני הדעות, אלא שההכרעה נתפשטה לכתוב בה"א ע"פ הס"ת שכתב בעצמו שבה כתב בשביל היותו ספרדי בה"א. הנוסח התימני ונוסח הכתר הם באל"ף (לפי ידיעתי) וזוהה לנוסח האשכני העתיק.
למעשה נוסח התימני גם הוא שונה באיזה מן האותיות מנוסח הכתר, אלא שיש ביניהם מספר פחות. חשוב לציין שכל הפלוגתא והפערים הכי גדולים הם ב11 אותיות, ויש מזה ראיה לשמירת העקרונים אצל "כל" המסורות, אלא שבני תימן מחפשים מאוד לברר אמיתתם המיוחדת, ואיני יודע למה אין שוה להם להיות ברמת אמיתות שוה עם האחרים.
עוד חשוב להבהיר שהרמב"ם לא העתיק מ"בן אשר" אלא צורת הפתיחות והסתומות, והוא גם ע"פ שיטתו בענין שהוא חולקת על שיטת הרא"ש (ידוע הקושיא בענין זה ואכ"מ). ונוהגים כמותו בענין זה דוקא ולא במסורות האותיות המלאים וחסרים שלא נעתקו ע"י הרמב"ם כלל, וסומכים בזה על הרמ"ה כנ"ל.
קשה לדעת אם היה לרמ"ה את מסורת התימנים אם לא היה מכריע נגדם לאור הרוב, וכפי פסק התורה "אחרי רבים להטות" וכן פוסק במס' סופרים "וביטלו האחד מפני השתיים". למעשה דעת הקול יקב מבאגדאד שאל התימנים לעקוב אחרי קבלתם, וכן השאר לא יברכו על הס"ת שלהם.
ד) ידועים דברי הרא"ש (שו"ת סימן כ) שמסורת בני אשכנז הוא מזמן חורבן הבית, וכ"כ הריב"ש אע"פ שהיה ספרדי.
לגבי האתרוג התימני, נמצא טופס כזה בהודו וסין, ומסתבר שהובא משם לתימן. לפי זה לא היה טופס כזה בזמן משרע"ה בארץ ישראל ואף לא בזמן בית שני. למעשה לפי הוכחת דנא גם זה נקרא אתרוג, אבל חשוב שהעדות האחרות ימשיכו במסורתם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2008 20:06 |
|
| |
.
הפרעתוני יר"ה:
בכל מקום בו העתיקו כתבי יד, נפלו טעויות ושיבושים. הרב קאפח זצ"ל עצמו סיפר, ואינני זוכר באיזה מקום, אודות כתב יד שנתגלגל לידי סבו והיה אצלו למשך יום אחד, והוא העתיקו שלש פעמים אחת אחרי השניה, ומצא הבדלים בין שלש ההעתקות שלו עצמו.
כמו כן, קח נא תג', ושים לידו את פירושו של הרב עמרם קרח. ראה, נוסח תרגום הרס"ג שהיה לפני הרב קרח היה שונה מנוסח דפוסי תרגום הרס"ג המצויים בידינו.
דוגמא מפרשת השבת שעברה:
"ויאמר בת מי את..."
תרגום הרס"ג בדפוס (מהדורת עראקי ונדאף): "קאל להא: אבנה' מן אנת..."
ובפירוש נוה שלום כך כתב הרב קרח: "בעד מא קאל להא: אכבריני אבנה' מן אנת..."
אין צריך לומר שיש שוני בין הגרסאות, ומשמעות הפסוק בגרסה אצל הרב קרח, הממשיך את קודמו - "בעד מא", שונה באופן מהותי מהמשמעות ללא חיבור זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 19:13 |
|
| |
אתרוג תימני - כפי שנכתב כאן הוא חזק הרבה יותר מאתרוגים אחרים. עצי הדר הם חלשים מאוד מטבעם, ובלי הרכבה הם חלשים = אתרוג תימני הוא מורכב.
הרכבת אילנות איננה מדע חדש של מאות השנים האחרונות והיתה מוכרת גם בתימן הרחוקה מחדשנות מדעית. תמיד ידעו להרכיב אילנות, ובתימן עשו זאת כנראה טוב בעץ האתרוג.
סימני האתרוג, תנוחת הגרעינים עובי הקליפה ועוד, כל אלו אינם מוזכרים בגמרא, כשרות אתרוג היא במסורת בלבד, ועל כן כל זני האתרוג כשרים ומהודרים.
כבר דנו האחרונים רבות על אבקת הזרעים של עצי הדר אשר מתערבת בפירות האתרוג, זוהי הרכבה שלא ניתן להימנע ממנה, והשפעתה גדולה מאוד על הפרי, ומכשירים הכל. ניתן להעדיף זן זה או אחר, חסרונות אפשר למצוא בכל זן.
לאתרוג התימני יש חיסרון בולט וגדול - הוא פרי חזק ביותר שלא נראה עץ הדר מקורי כלל וכלל.
|
|
|
|
|
