| נשלח ב-28/9/2005 13:42 |
 |
| |
האדם השלם לרמב"ם או לאלוהים ?
האם לפי משנת הרמב"ם אדם נכה גופנית או נפשית(אולי היי נוח) אינו יכול להגיע להכרת אלוהים אמיתית.
האם אפשר לייחס לרמב"ם גילויי כדוגמת האריים(נאציזם) כלפי אוכלוסיית הנכים-ושכביכול אלוהים דוגל בכך
זאת כל שאלתי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 14:04 |
|
| |
קנס יקר,
מייד יבואו חכמי הדעת והשכל ויטעימו לך כל דבר על האופן הראוי.
אך אומר את הנראה בהשקפה ראשונה:
1-אין שום מניעה להגעה לכל המעלות הרוחניות לאדם נכה פיסית.ואילו חולי המידות הוא הוא החולי הנפשי.הוא הנכות לאדם השלם.אולי אף יקל לאדם נכה להגיע למעלות נכבדות יותר מהאדם הבריא,כי מכיר הוא היטב בחדלון הגוף.
2 אין חלילה דבר גזעני (ארי) בכל דברי התורה.אפילו המוכרז כראש הרוע "עמלק" בידו להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה.כן היא דעת הרמב"ם.אך אמר על פי הידוע לו,דברים הצורמים לאוזן לגבי השחורים שבזמנו.
***
גדולי חכמי ישראל,היו בהם נכים,מהם סומים מהם אילמים,מהם צולעים,מהם בעלי חטוטרת,מהם שמנים מאד,מהם מכוערים.אין גוף שיכול למנוע את הרוח מלהעפיל מעלה מעלה,חרב ככל שיהיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 16:31 |
|
| |
ידוע הסיפור על העני שביקש נדבה מעשיר אחד, והלה סירב. מייד קפץ העני ואמר, "מי יתן ותהיה כאברהם, כיצחק וכיעקב, כמשה, כאהרון, כדוד וכשלמה!".
העשיר התפלא מאוד, מדוע הוא מקבל כזה "משברך" כתודה על קמצנותו?
מיהר לתת נדבה הגונה לעני, רק כדי שיסביר לו את הענין.
הסביר לו העני,
איחלתי לך שתהיה כאברהם, נע ונד בלי בית ובלי מקום קבוע,
כיצחק, עיוור
כיעקב, צולע
כמשה, כבד פה וכבד לשון
כאהרון, שימותו בניך בחייך
כדוד, שהחותן שלך ירדוף אותך, ובניך ימרדו בך
וכשלמה, שאשתך תבלבל לך ת'מוח
הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 16:40 |
|
| |
.
"נפש בריאה בגוף בריא" , היה עקרון של הפילוסופיה היוונית, בניגוד מוחלט ליהדות, בה נפש בריאה יכלה להיות גם בגוף שאיננו מושלם, וכפי שנאמר לעיל, מגדולי ישראל היו גם נכים בנכויות שונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 19:01 |
|
| |
ב"ה.
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים."
(רמב"ם, מדע, פ"ד מהלכות דעות, הל' א')
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 20:06 |
|
| |
מוה"נ ח"ג כ"ה
וכן עוד לרוממות הבית רומם כבוד עובדיו, ונתייחדו הכוהנים והלויים, ונעשה לכוהנים הלבוש היותר נכבד נאה ויאה, בגדי קודש לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום, ולא בעל מום בלבד, אלא אף הכיעורים פוסלים בכוהנים כמו שנתבאר בדיני מצווה זו, לפי שאין האדם מכובד *****אצל ההמון***** בצורתו האמיתית, אלא בשלמות אבריו ויופי בגדיו, והמטרה רוממות שתהא לבית הזה ומשרתיו אצל הכל.
ישנה "צורה אמיתית" שהיא "שכלו, תבונתו לימודו ורמת מושגיו" (עפ"י הערת הרב קאפח) והצורה שאותה רואה ההמון שהיא צורת הגוף.
[הרה"ג, אתה הרי אמור להכיר את זה...]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 21:40 |
|
| |
גם אני אשתתף בחגיגת הציטוטים , וזאת בכדי להכניס לפרופורציות , ולהבהיר מה יחס האמיתי של הרמב"ם 'לשלמות הגוף'
המין השני22 קשור יותר מהראשון בעצמותו של הפרט, והוא שלמות מבנה גופו והופעתו, כלומר, שיהיה מזגו של אותו אדם בתכלית האיזון23, איבריו תואמים וחזקים כראוי. גם מין זה של שלמות אין להציב כתכלית, מפני שהיא שלמות גופנית ואין היא לאדם באשר הוא אדם, אלא באשר הוא בעל-חיים, והוא שותף בה עם הנקלים מבין בעלי-החיים. ועוד: אפילו יגיע כוחו של אדם לשיא, כוחו לא ישווה לכוחו של פרד חזק, כל שכן לכוחו של אריה או לכוחו של פיל. תכלית שלמות זאת היא, כפי שאמרנו, שיישא משא כבד או ישבור עצם גסה וכיוצא בהם שאין בהם תועלת גופנית רבה. ואילו תועלת נפשית נעדרת ממין זה24.
http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_54.htm
ירמי,
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה "
ציטוט מהמו"נ המבהיר כוונת ההלכה שהבאת מהלכות דעות:
ושלמותו האחרונה היא שייעשׂה "מְדַבֵּר"11 בפֹעַל, כלומר, שיהיה לו שׂכל בפֹעַל בכך שיֵדע את כל מה שביכולת האדם לדעת על כל הנמצאים כולם בהתאם לשלמותו האחרונה12. ברור שבשלמות אחרונה זאת אין מעשׂים ולא מידות, אלא היא דעות בלבד13, שהעיון הביא אליהן והחקירה חייבה אותן. ברור גם כן שלא ניתן להשׂיג את השלמות האחרונה הנעלה הזאת אלא לאחר השׂגת השלמות הראשונה, כי האדם אינו יכול לתפושׂ14 מושׂכל אפילו אם הוסבר לו, כל שכן שיתעורר לזאת מעצמו, בשעה שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חוֹם או קור חזק15. אלא רק לאחר השׂגת השלמות הראשונה אפשר להשׂיג את השלמות האחרונה, שהיא נכבדה יותר בלי ספק, והיא - ולא משהו אחר - הסיבה לקיום הנצחי16.
http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_27.htm
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 00:00 |
|
| |
ב"ה.
רוח_דרומית,
הדברים שאתה מצטט עוסקים בכשירותם של בעלי מומים לעבוד את ה' ולשרת בשמו. השאלה שנשאלה הייתה באשר ליכולתם להתעלות ולהשיג הכרה אמיתית כשלעצמם.
_________
riv,
א. < ולהבהיר מה יחס האמיתי של הרמב"ם 'לשלמות הגוף' >
למה זה יחס אמיתי יותר מהציטוט מהל' דעות?
ב. יישר כח על הציטוט (השני). הבנתי שצריך להיות הסבר כזה. אם אינני טועה גם מסלו העמיד פירמידה המושתתת על עיקרון זה (חבל שאז לא ידעתי על מו"נ זה - הייתי יכול לערער במקצת את אמונת החכמים של מרצתי בפסיכולוגי הדורות האחרונים).
ג. עדיין, שאלת הפתיחה בעינה עומדת - מה על אותם בעלי מום מחוסרי השלמות הראשונה, שדרכם לשלמות האחרונה (די) חסומה?
מה דעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 00:13 |
|
| |
אולי תבהיר מה העלה אצלך את הספק בכלל?
נכה איננו חולה וגם עליו אמר הרמב"ם שזה נפק"מ רק לכבוד בעיני ההמון.
איפה הספק?
ישנם מצבים שפוגעים בנפש האדם, עני החשוב כמת הוא במצב נפשי שאיננו פרודוקטיבי, ההפך ממעין מים חיים, וזה כן פוגע ביכולותיו, לדוגמה. אך לא כל קטוע רגל הינו בעל פגמים נפשיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 00:29 |
|
| |
ירמי, המום אינו מום גופני פיסי - אלא מום במעלות המידות.(= השלמות הראשונה) אמנם יתכן שאדם בעל מום גופני עינו תהא צרה במי שאין לו מום, וכך ימצא בנפשו מום ויהיה בעל עין רעה(= מום במעלות המידות )ועל כך נאמר: "כל בעל מום רע"
ובקשר לכוהנים, הכהן הגדול שהוא הסמל המייצג של עם ישראל, בטרם כניסתו לקודש הקודשים לעבודת יום הכיפורים, חייב להיות נשוי, אחרת הוא נפסל לתפקידו - האם זה בעיניך מום גופני?
דברי בקשר ליחס האמיתי יותר נאמרו לגבי שאלותיו\דבריו של פותח האשכול: האם אפשר לייחס לרמב"ם גילויי כדוגמת האריים(נאציזם) כלפי אוכלוסיית הנכים- ולכן הבאתי את הציטוט הראשון למעלה, שיוכיח שלשלמות הגוף (= הפיסי) בעיני הרמב"ם אין שום משמעות או ערך לכשעצמו, שמירת וטיפוח בריאות הגוף נועדו לשמש אמצעי להשגת השלמות האחרונה.
הרי כתבתי במפורש שהדברים במו"נ, שהפנתי אליך , "רק" מסבירים את מה שהבאת בשם הרמב"ם מהלכות דעות.
תוקן על ידי - riv - 29/09/2005 1:07:59
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 06:41 |
|
| |
ירמיהו,
בקטע שהבאתי הרמב"ם עושה הבחנה בין "צורה אמיתית" שהיא שכלית לבין "צורה חיצונית" שהיא שלמות האיברים ויופיים.
כאשר ברור שגודל האף אינו משפיע על הצורה האמיתית אבל כן יכול לפסול כהן משום שההמון מייחס משמעות לצורה החיצונית דווקא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 00:39 |
|
| |
ב"ה.
riv,
< "המום אינו מום גופני פיסי" >
איזה מום אינו גופני פיסי? בהנחה שהדברים נכתבים בזיקה לשאלת (יריית?) הפתיחה, הרי שהמום גופני פיסי: "האם לפי משנת הרמב"ם אדם נכה גופנית או נפשית ...". כך גם תגובתו של אור_חושך: "1-אין שום מניעה להגעה לכל המעלות הרוחניות לאדם נכה פיסית." וכן תגובתו של מואדיב: ""נפש בריאה בגוף בריא" , היה עקרון של הפילוסופיה היוונית, בניגוד מוחלט ליהדות, בה נפש בריאה יכלה להיות גם בגוף שאיננו מושלם,". ובציטוט שהבאת: "לאחר השׂגת השלמות הראשונה, כי האדם אינו יכול לתפושׂ14 מושׂכל אפילו אם הוסבר לו, כל שכן שיתעורר לזאת מעצמו, בשעה שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חוֹם או קור חזק15." - רעב צמא קור וחום הינם מיחושים פיסיים (שכן, אני מניח, שלא מטאפורה יש כאן, בבחי' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה').
< "חייב להיות נשוי, אחרת הוא נפסל לתפקידו - האם זה בעיניך מום גופני?" >
לא. אני גם לא בטוח שזה מום נפשי. אני לא ממש יודע להגדיר את סוג הפגם. אני אפילו לא בטוח שזה פגם בכלל. אך מה לזה ולענייננו? כפי שכבר כתבתי לעיל, כהן בתפקיד ייצוגי, לא מלמד על עבודה אישית של אדם.
< "הרי כתבתי במפורש שהדברים במו"נ, שהפנתי אליך , "רק" מסבירים את מה שהבאת בשם הרמב"ם מהלכות דעות" >
ועל-כך ביקשתי חוות דעתך, באשר לשאלתו (הראשונה) של פותח האשכול. הרי גם לפי הדברים במו"נ ש"רק" מסבירים את ההלכה בהל' דעות, בריאות הגוף ושלמותו תנאי הכרחי הם להשגה וההכרה הנדרשים.
_____________
רוח_דרומית,
על-כך בדיוק השבתי לך בתגובה הקודמת. לגבי עבודת הכוהנים עושה הרמב"ם את ההבחנה שציינת, אך לגבי היכולת להשיג הכרה וכו' - שעל כך נשאלה שאלת הפתיחה - אומר הרמב"ם את הדברים שאני ציטטתי מהל' דעות, והדרא קושיא לדוכתא!
___________
תוקנה שגיאת הקלדה
תוקן על ידי - yirmiahu - 30/09/2005 0:38:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 02:07 |
|
| |
ירמיהו,
אני מתנצל שקראתי רק ההודעות הראשונות עד הודעתך,אפשר שהשיבו לך כפי שאשיב:
אצטט שוב לשון הרמב"ם:
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים."
1-מציין הרמב"ם גוף בריא ואחר כך שלם,זהו מדרכי הבורא.
2 בנימוקו לשלילת ההשגה תולה הרמב"ם את החיסרון בחולי ולא בשלמות הגוף.
3 מכאן שאין נכות פיסית גורעת את ההשגה,אלא החולי.
ובדברים אלו די כדי לדחות שאלתך לגבי הנושא שעליו נפתח האשכול היינו נכות פיסית
****
מכאן אפשר לפתח דיון חדש,מדוע החולי מונע את ההשגה?
עוד נשאל מדוע מחליט הרמב"ם שלא ייתכן להשיג "דבר מידיעת הבורא" כשהוא חולה. כלומר יש כאן שלילה מוחלטת של ידיעת הבורא כשאדם חולה.
עוד נשאל וכי אפשר בכלל שידע ויבין אדם בריא דבר מידיעת הבורא? והלא כבר אמר דומני ר"ש אבן גבירול "לו ידעתיו-הייתיו" כי אין ידיעת הבורא ידיעה מורכבת וחלק ממנה הרי הוא כולה.
עוד נשאל,אם כוונת הרמב"ם על ידעת הבורא דהיינו התורה ולא ידיעה של השגה,וכי נעלם מהרמב"ם שהיו רבותינו חולים?ותשש כחם כנשים? וכי לא היה חולה אי פעם הרמב"ם ובכל זאת לא נח מעסק התורה?
ועוד ועוד אפשר להכביר קושיות.
אמנם כדי לתרץ כל זאת צריך פשוט לקרוא את כל ההלכה ולא חלק ממנה.
וזה לשון הרמב"ם בפרק שלפני כן:
רמב"ם הלכות דעות פרק ג הלכה ג
המנהיג עצמו על פי הרפואה, אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה,
אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל,
נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא, ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים, והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. "
כללו של דבר,מעולם לא אמר הרמב"ם כי חסרון הגוף הוא חסרון בהשגה או בידיעה,הגם שגוף שלם הוא חסד הבורא ודרכיו.
אלא אומר הרמב"ם דברים פשוטים וברורים,על פי הרפואה ויש להם סימוכין בדברי חז"ל,ויתירה מכך הם מקובלים בכל שכל ישר.והוא: כשאדם חולה וסובל וכואב,יקשה עליו להתרכז בחכמות ובעסק התורה.
עוד הוסיף הרמב"ם שלא רק כאב הגוף וחוליו מונע את ההשגה,אלא אף סתם טירדות,של רשות,כגון דאגות שונות של פרנסה והסתכלות חומרית על החיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 12:27 |
|
| |
שיטת הרמב"ם, בדומה לפילוסופים שמהם למד, היא שלאדם יש ארבע שלמויות. ושלמויות אלו בנויות זו על זו. הראשונה היא הבריאות ותנאי החיים החיצוניים, וסוף הפירמידה היא שלמות ההכרה - הנבואה.
ברור מדבריו שאי אפשר לאדם לעלות במעלות השלימות לגמרי בלא שהמדרגות התחתונות בידיו.
האם זה אומר שאדם נכה או שסובל מתנאי חיים חיצוניים קשים לא יוכל להיות נביא ואיש המעלה?
פשטות הדברים היא שכן.
אך אין זה מצב של כן או לא באופן החלטי. גם הרמב"ם מציין שבשל העובדה שעם ישראל בגלות בטל הסיכוי להגיע לדרגות גבוהות של הכרה. אך האם זה אומר שאדם יוצא דופן לא יוכל להעפיל לדרגה גבוהה של הכרה באופן אישי? ומה עם הרמב"ם עצמו?
נראה לפיכך שיש לחלק בין העיקרון, לפיהו שלמות הבריאות היא תנאי הכרחי לעליה אל השלמויות הנוספות, לבין המצב הפרטי של כל אדם.
אולי כדאי להתבונן מה החסרון של הנכות. ראשית, בימי הרמב"ם, ועד לתקופה המודרנית שבה אדם נכה זוכה, יחסית, לתמיכת החברה כדי לבנות לעצמו חיים רגילים ככל האפשר, הנכה היה נחות מכל אדם אחר ביכולתו לדאוג לצורך הבסיסי - פרנסה.
אדם שאינו יכול לאכול מספיק, יתקשה מאד לעבוד על המידות, על הידע, ועל שאר התנאים הנדרשים להכרות "גבוהות".
אך גם בזמננו מסתבר שאדם יתקשה לעבוד על נושאים אלו אם הוא גדל במצב של חוסר ותיסכול. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. בהחלט לא. ואדרבה, כולנו מתמודדים בכל חיינו עם מצבים של מחסור כזה או אחר ותיסכול.
אך כל עוד אדם לא השכיל להתגבר ולהתעלות מעל גורמים ביוגרפיים אלו, הדרך לעלייה חסומה בפניו.
אין כאן ענין של שכר ועונש או מערכת על טבעית. יש כאן פשוט מערכת סיבתית תודעתית. אדם שסובל מחשכים ומבעיות פסיכולוגיות שונות אינו יכול להתעלות, אם לא יפתור אותם, בדרך זו או אחרת. עובדה מצערת היא שרוב בני האדם אינם מסוגלים או אינם עושים זאת.
כמובן, יתכן שאדם יהפוך את הנכות והתיסכול למנוף של עבודה עצמית והתעלות. לפי פשטות הפסוקים, גם משה רבנו התמודד עם בעיה של נכות מסויימת בכוח הדיבור (ערל שפתים).
אסכם
ה1. לפי הרמב"ם, לאדם יש ארבע שלמויות שבנויות זו על זו.
2. השלמות הנמוכה מכולן היא שלמות הגוף, הבריאות. בלעדיה, אי אפשר לטפס אל הדרגות הגבוהות יותר.
3. נכות פוגעת, לפי זה, באפשרות העליה.
4. אך גם הרמב"ם מודה בוודאי שזה גם ענין אינדיבידואלי, וכל אחד לפי מה שהוא משקיע ומתעלה. והרי גם משה סבל מנכות מסויימת לפי פשטות הפסוקים.
4. גם אם אפשרות העליה חסומה לפני הנכה, היא אינה חסומה לגמרי, וכל אחד יכול לשאוף ולעלות.
5. במיוחד בימינו, כאשר רבות מהבעיות שהאדם הנכה נאלץ להתמודד איתן בעבר זוכות לסיוע.
סאדום]]
***
יש בעיות באופרה...
תוקן על ידי - מיימוני - 30/09/2005 12:27:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 15:11 |
|
| |
ב"ה.
אור_חושך ומיימוני, יישר כח!
אף אני בעניי חשבתי בכיוון זה ומסכים כמובן עם עיקרי הדברים, ושמח על שכתבום גדולים - ברוך שכיוונתי.
פשוטם של דברים, להבנתי, כך הוא:
ברור הוא שאין בכוחו של נברא, כל נברא, ולו הנעלה והמושלם ביותר, להשיג בשלימות הכרה בדעת בוראו, בשל עצם היותו נברא.
לפיכך, ההכרה הנדרשת, היא מלכתחילה מיוחסת ליכולותיו ואפשרויותיו. האדם צריך להשיג את המקסימום שהוא יכול. כבר הזכרתי פעם את ההדגשה בתואר "צדיק תמים" (ולא צדיק גדול).
היכולות משתנות כמובן מאחד לאחד. ברור שיכולותיו של אדם נכה ובעל מום פחותות משל אדם בריא ושלם. גם הדרישות ממנו הן בהתאם. גם אם הבריא משיג יותר, אך אין זה המקסימום מבחינתו, זה פחות ממה שמשיג הנכה אם הוא משיג את המקסימום שהוא יכול.
אך על כך באה ההלכה הנזכרת וקובעת, שמסיבה זו גופא צריך אדם להשתדל בשלימות הראשונה, שתהי'ה ברמה הגבוהה ביותר הניתנת, כדי לאפשר עלי'ה גם בשלמויות הבאות.
. . . . . . . . . .
לאחר כל הנ"ל, בכל זאת אי-אילו הערות:
אור_חושך,
א. תודה על הדיוק בדברי הרמב"ם, "היות הגוף בריא ושלם", ו"אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה", לא שמתי לבי לכך, עד כה. לגבי משמעותו של הדיוק, צריך לבחון אם אכן כמסקנתך.
ב. גם אם פותח האשכול ציין בשאלתו את הנכות הפיסית, אינני חושב שמן הבחינה העקרונית לא תהי'ה אותה שאלה גם על חולי - למאי נפק"מ מהי הסיבה שבגללה אין הוא יכול להשיג את ההכרה האלוקית?
ג. גם הדברים המסיימים את תגובתך, מתאימים גם לנכות פיסית: האם אדם נכה אינו סובל ולעיתים אף כואב? האם קל לו להתרכז או בכלל לעסוק באותם דברים כשהכל כ"כ מסובך ומורכב עבורו? (האם כל הספרות הרלוונטית כבר נכתבה בכתב "ברייל", למשל?) האם אין דאגות וטירדות שהן פועל יוצא ישיר מנכותו?
מיימוני,
כתבת, כרגיל, את דבריך בצורה בהירה ומסודרת.
רק פרט אחד לא מובן לי: אתה מתייחס בעיקר (ונדמה לי שרק) לחסכים ובעיות בתחום הפסיכולוגי. האם אין חסכים ובעיות גופניות שמגבילים, מצמצמים, ולעיתים אף לא מאפשרים, את היכולת לעבוד "על המידות, על הידע, ועל שאר התנאים הנדרשים להכרות "גבוהות""?
סליחה, עוד פרט: מהן הבעיות באופרה? (אם אדע, אולי אזכה להבין את הקשר לענייננו...)
ערב שבת שלום!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2005 15:20 |
|
| |
ירמיהו,
הבנתי שהרעיון הוא פשוט:
כל דבר שמפריע את הריכוז במחשבה לעבודת השם,הרי הוא בגדר חולי.יהא זה כאב פיסי,או שגיונותפסיכולוגיים וחולי המידות.
אך אין הכרח כי כל נכות תהיה מטרידה ומבלבלת את הדעת,אם מכאב ואם מבחינה רוחנית.
שבת שלום:)
|
|
|
|
|
