מעיין תל אביב יפו פרשת נצבים............

הליכות עולם

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו
עפ"י פסיקותיו של מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א



הטעמים למנהג "התשליך" ביום ראש השנה

א. המהרי"ל בהלכות ראש השנה (דף לח' סוף ע"א) כתב שהטעם הוא ע"פ מה שמופיע במדרש (הובא בילקוט ס"ס צט') שבשעה שלקח אברהם את יצחק לעקידה בא השטן ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבור אמר אברהם אם יורדים הנערים מתירא אני שמא יטבעו ירד עמדו להם המים עד צואריהם תלה אברהם את עיניו לשמים אמר רבון העולמים נגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך ועכשיו באו מים עד נפש אם טובע יצחק בני היאך יתיחד שמך מיד גער הקב"ה בשטן והלך לו: ע"כ.
ובזוהר (ויקרא יח' ע"א) איתא שעקידת יצחק היתה ביום ראש השנה, ולכן ביום זה קוראים את פרשת העקידה, ולכן טוב לעשות התשליך להזכיר את יום עקידת יצחק.
ב. הבית מאיר (סי' תקפג') כתב טעם שמנהג התשליך הוא ע"פ הכתוב בשמואל (א' ז') וישאבו מים וישפכו לפני ה'. ובתרגום יונתן פירש ששפכו ליבם בתשובה כמו מים. ורש"י כתב שהוא סימן הכנעה לומר שאנו כמים הנשפכים. ולפ"ז עשיית התשליך הוא סימן לשוב בתשובה ולהכנע לפני ה' כמים הנשפכים.
ג. בסידור אהלי יעקב לר"ה (דף קמ"ט ע"ב), הביא טעם נוסף, ע"פ דברי הגמרא (הוריות י"ב ע"א), אין מושחים את המלכים אלא על יד המעין כדי שתימשך מלכותם, וכן אמר רב משרשיא לבניו, כשאתם גורסים בתלמוד, גירסו על שפת הים או על שפת הנהר, לסימן טוב, שכשם שהמים הללו נמשכים והולכים, כך תימשך גירסתכם ולא תשכחוה. ומכיון שאנו עושים הרבה דברים בראש השנה לסימן טוב, (כמבואר בהוריות יב ע"א וכריתות ה ע"ב, ובשלחן ערוך אור"ח סי' תקפ"ג), לכן נוהגים גם כן ללכת על יד שפת הנהר לסימן טוב, שימשכו לנו חסדי השי"ת ורחמיו לכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. כמאמר הכתוב: הנני נוטה אליה כנהר שלום. וכן לערות עלינו רוח ממרום, וקבלת עול מלכות שמים תימשך עלינו כנהרות הללו.
ד. בשער הכוונות (בהקדמה לדרוש לראש השנה) כתב שיש בזה סוד כשיאמר "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" שיכוין שיושלכו כל חטאתיו ועונותיו וגם המקטרג העליון יושלך במצולות הים העליון כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים, ועוד הוסיף שבשמות הרמוזים בתשליך יש סוד שכאשר מתגרה היצה"ר באדם ושולטין עליו סמאל ונחש הנקראים "מצולות ים" כי מצולות הם אותיות - צ"ל מו"ת - יכוין תמיד בשמות הרמוזים בזה ובפרט בעת שהאדם עוסק בתורה אל יליז מעיניו שם הזה ועי"כ לא ישלטו עליו מצולות ים הנזכרים. ולא יתגרה בו היצה"ר.
ה. ובשו"ת תורה לשמה (סימן לא') כתב לבאר שסדר התשליך שעושים על הים או על באר מים הוא פועל דמיוני לים העליון (וכאשר מפורש בדברי מרן האר"י זצ"ל) וכן מה שנהגו לנער שולי הגלימה בסוף התשליך יש בזה טעם כדי לעשות פועל דמיוני, וכונתינו הוא על העונות והחטאים שיתנערו מן הנפש ויושלכו הם וגם המקטרג העליון למצולות ים העליון (ובזה ביאר גם מה שנוהגים לנער הגלימה אחר ברכת הלבנה).
ו. בשולחן ערוך הרב (פסקי הסידור סדר תשליך) כתב שהטעם לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין כי מים מורים על "החסדים" וגם דגים רומזים על "עינא פקיחא" (לפי שעיני הדגים פקוחים תמיד ולא נסגרים כלל שאין להם עפעפיים) – והיינו שיפקח הקב"ה עיניו עלינו בחסדים.

מהרב אלקנה אליאסי
רב איגוד בני תורה ת"א יפו

(המשך סדר העברת התורה אי"ה יהיה בעלון הבא)


מתי נברא העולם

לדעת רבי אליעזר בריאת העולם היתה בתשרי. ולדעת רבי יהושע בניסן נברא העולם. וכדאיתא במסכת ראש השנה (דף י' ע"ב) תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל. ועוד איתא (שם ע"ב) תנו רבנן: חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר ולתקופה כרבי יהושע. חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע.
והיינו דלר"א בכ"ה באלול נברא העולם ואדם הראשון נברא ביום א' תשרי. ולר' יהושע בכ"ה באדר וכדאיתא בפסיקתא רבתי (פמ"א) וכן כתבו התוספות במסכת ראש השנה (דף ח' ע"א) ד"ה לתקופות.
והנה מדברי הגמרא (שם כז' ע"א) נראה דקי"ל כרבי אליעזר שבתשרי נברא העולם: אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן - כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם..
וכתבו התוספות (שם ד"ה כמאן) להקשות דהנה מדברי הגמרא הכא משמע דקי"ל כרבי אליעזר שבתשרי נברא העולם והא קי"ל כרבי יהושע כדאמרינן בפ"ק (דף יב.) לתקופה כר' יהושע. ותירצו בשם ר"ת שזה היום תחילת מעשיך אינו על בריאת העולם אלא על תחילת הדין שהעולם נידון בו להתקיים או לא, (ועיין רשב"א וריטב"א שם). והוסיפו התוספות שמה שיסד ר"א הקליר בתפילת הגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע, אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואפשר לומר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן וכמו שמצינו בפרק עושין פסין (עירובין דף יח) על אדם הראשון שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד. (וכ"כ בהגהות אשר"י מסכת ר"ה פ"ג סי' א' הגהה ב' בשם ר"י ומהר"ח, שזה היום תחלת מעשיך מתייחס לתחילת הדין) ואמנם יש שגרסו בתוספות שבניסן עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד תשרי, וראה שו"ת בני ציון לגר"ד שפירא (ח"א סי' י"ד אות ט"ז). והר"ן בדרשות (דרוש ג') כתב דקי"ל כרבי יהושע שבניסן נברא העולם ומה שאנו עושים ראש השנה בתשרי הוא מפני שהתשרי הוא חדש של סליחה. (וע"ע בר"ן לר"ה יא' ע"ב)
אלא שמדברי האבן עזרא (ויקרא פרק כה' פסוק ט') משמע דס"ל שלעניין בריאת העולם אזלינן כרבי אליעזר, שבתשרי נברא העולם ולכן נתקן בתפילה זה היום תחילת מעשיך. וכן היא דעת הרמב"ן בבראשית (פרק ח' פסוק ה') שכתב שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו לומר "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", וכן החדשים יציאת מצרים היו נמנים מתשרי, ואז צוה הקב"ה למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי, ע"כ. וכן פירש הרד"ק על הפסוק (מלכים א' פרק ח' פסוק ב') כי בתשרי נברא העולם ומשיצאו בני ישראל ממצרים בניסן, נעשה הוא ראש לחדשים, ותשרי שביעי לו. וכ"כ המחזור ויטרי (סי' שלה') שהעיקר שתחילת מעשיך כר"א שנברא העולם בתשרי. וכן הוא בסידור רש"י (סי' קפא'). וכ"כ האבודרהם בסדר תפילת ר"ה (ד"ה היום הרת).
ועכ"פ לפי מה דקי"ל כרבי יהושע לעניין תקופות, לכך אנו מברכים אחת לעשרים ושמנה שנים ביום רביעי בימי חדש ניסן את ברכת החמה (והאחרון היה בשנת התש"מא ובס"ד נברך שוב בשנת תשס"ט) וכדאיתא במסכת ברכות (דף נט' ע"ב) וכן פסק הרמב"ם (ברכות פ"י ה"יח) וכן הוא בשולחן ערוך (אור"ח סי' רכט' סעיף ב'). (ועיין בכל פרטי הדינים הקשורים לברכת החמה בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' יח'). ומתוך כך נראה שלדעת רבי יהושע אנו סבורים שבא' ניסן נברא העולם ולא בכה' אדר, שהרי אנו נוקטים לעניין ברכת החמה שביום רביעי ד' ניסן הוא יום של תליית המאורות. (ועיין בדברי הפנ"י לר"ה (ח' ע"ב) על דברי התוספות).
ובברכי יוסף אורח חיים (סימן רכט' ס"ק א') כתב דמדברי רש"י בסוגיא דברכות (נט ב ד"ה בתקופתה) מוכח דקי"ל כרבי יהושע דבניסן נברא העולם, שכתב שכך היה בעת ברייתם. והיינו כמ"ש התוספות פ"ק דר"ה (ח א ד"ה לתקופת. ויש שהגיהו בתוס' שם "בניסן עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד תשרי". וראה שו"ת בני ציון לגר"ד שפירא ח"א סי' י"ד אות ט"ז). (ועיין תוספות ר"ה דף כז' ע"א ד"ה כמאן) אבל מדברי הרמב"ם הלכות קדוש החדש (פ"ו ה"ח) ופ"י דשמיטה (ה"ב) מוכח דבתשרי נברא העולם. וכתב החיד"א שלרמב"ם צ"ל שאנו מברכים בחדש ניסן על החמה, על שבאה במקומה בזמן "תקופת ניסן" שהיא ר"ה לתקופות.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יח סימן לז') כתב שהאר"י הקדוש ז"ל פירש דמה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן אלו ואלו דברי אלקים חיים כי יש עיבור ויש לידה ומר אומר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי בתשרי היה העיבור ובניסן היה הלידה וזהו שאומרים: היום הרת עולם לשון הריון ולא אמר נברא העולם כי מתשרי היה הריון של העולם עד הלידה בניסן.
ובאמת שהאחרונים האריכו בזה הרבה ונחלקו אף בדעת הרמב"ם מה דעתו אימתי נברא העולם (ועיין עוד בשו"ת יהודה יעלה ח"א סי' ז' שהאריך בזה).

פרפראות בפרשה


לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו (ל,י"ב)

רש"י מביא את דברי הגמרא בעירובין (דף כ): "לא בשמים היא, שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללמדה"!
פעם אחת נזקק היה הגאון רבי שלמה זלמן מווילנא לספר מסוים. בינו לבין הספר הבדיל ארגז כבד, אשר נדרשו שלושה אנשים להרימו, משום כך לא היה יכול רבי שלמה זלמן לגשת ולקחת את הספר.
הלך רבי שלמה זלמן בבית אנה ואנה ושינן את מאמר הגמרא שוב ושוב וכך אמר לעצמו: אתה שומע שלמה זלמן? "אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללמדה", "אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללמדה"... כך שינן וחזר ושינן, עד שלפתע נפנה והגביה את הארגז לבדו! אז נטל את הספר שרצה ושקע בתלמודו.



בפיך ובלבבך לעשתו (ל,י"ד).

ידוע היה הגאון רבי בעריש ווידנפעלד, הגאון מטשעיבין, בשקדנותו הנפלאה. יום ולילה ישב ועמל בתורה בדביקות נפלאה.
בוקר אחד נכנס אליו אחד מתלמידיו והרב כלל לא שם לב לבואו.
יסלח לי כבוד הרב – אמר התלמיד – באתי בעניין שאלה מסויימת.
מה הדחיפות בשאלתך? שאל הרב – עד כדי כך שאתה ממהר אלי בחצות הלילה?
כבוד הרב – אמר התלמיד – עכשיו לא חצות הלילה, כבר בוקר...
הגאון בשקידתו הרבה כלל לא שם לב לכך כי הלילה עבר והבוקר הפציע.



ובחרת בחיים (ל,י"ט)

פעם אחת סיפר הגאון רבי חיים חזקיהו מדיני, בעל ה"שדה חמד", כי בצעירותו לא הצטיין כלל בכשרונות מיוחדים, אולם הוא זכה בכשרון בעקבות מעשה שהיה.
בהיותו אברך צעיר, למד רבי חיים בכולל אברכים שהחזיקו גביר אחד. אחד האברכים קנא ברבי חיים על שקדנותו הנפלאה, ומתוך קינאה שיחד את המשרתת הערביה, שתפרסם על רבי חיים עלילת שקר, כאילו עובר הוא עבירות בסתר.
הערביה הסכימה ופירסמה ברבים את הדבר. בעקבות הספור נגרם חילול ה' גדול, אולם רבי חיים, עדין הנפש, לא מצא עוז בנפשו להלחם בשמועות הרעות, משום כך נאלץ לעזוב את העיר בבושה.
לאחר זמן מה באה הערביה אל רבי חיים, הביעה חרטה בפניו וביקשה את סליחתו.
ברצותה לפייס את רבי חיים, אמרה הערביה, כי היא מוכנה לפרסם ברבים כי אותו אברך קנאי שילם לה כסף כדי להעליל עלילה שפלה על רבי חיים.
מה אעשה? – חשב רבי חיים בלבו – כיצד אנהג? מצד אחד זו הזדמנות טובה לטהר את שמי, ולפרסם ברבים את חפותי. אולם מצד שני... הרי חילול ה' כבר נגרם, ועתה אם יפורסם הדבר ויוודע כיצד התנהג אותו אברך, ייגרם חילול ה' בשנית... כמו כן יגרם לאברך זה עלבון נורא...
לא! החליט רבי חיים ואמר למשרתת: אל תגלי דבר!
באותה שעה, סיים רבי חיים את סיפורו – זכיתי מן השמים, והרגשתי כיצד מעיינות החכמה נפתחים לפני, וזכיתי לסיעתא דשמיא מרובה והיא שהביאתני עד הלום.

סיפור לשבת.

רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (חלק ב')

חיילים יהודיים רבים היו מגויסים לצבא התורכי וסבלם היה רב מנשוא. גם אליהם היתה נתונה דאגתו של הרב עוזיאל. ימים ארוכים היה מבלה בין הבסיסים הצבאיים בארץ, ומביא ליהודים שבהם נוחם, עדוד ומרפא.
הוא היה לוקח עמו חבילות מזון, תחבושות ותרופות ולעיתים אף ספרי קודש להחיות את נשמת המגויסים. בדבריו היה מרעיף טל תקוה על החיילים האומללים, ובזכותו הצליחו רבים לשרוד בקשיי הקיום היום יומיים.
באחד מביקוריו של השליט המחוזי ביפו, ג'מאל פחה, הביט הלה מבעד לחלון המשרד הממשלתי, והבחין כי בית הקברות העירוני בנוי מתחת למשרד. הוא חש בעלבון צורב, וחמתו בערה בו. "יש להעביר מיד את הקברים אל מחוץ לעיר! כאן יוקם גן עירוני", ציוה. הוא לא שעה לתחנוני התושבים ושוטריו החלו מיד בביצוע העברת עצמות המתים. כאשר התקרבו השוטרים אל חלקת היהודים, פנה הרב עוזיאל את השליט. העצב הרב, אשר נשקף מעיניו, ריכך במידת מה את ליבו של העריץ.
"מדוע תעולל כך ליהודי העיר?" שאל הרב עוזיאל בתוגה, "וכי לא די שגרשתם את רוב אנשי העיר ממקומם, אלא כשישובו הנה מגלותם, לא ימצאו אף את קברי אבותיהם? לא טוב הדבר אשר אתה עושה, השעה את ביצוע דבריך לפחות עד חזרתם".
הדברים הכנים מצאו מסילות ללבו של השליט, והוא הורה מיד להפסיק את פינוי הקברים. קברות היהודים ביפו נשארו בשלמותם.
בשנת תרע"ו החליט ג'מאל פחה, כי אזור חוף הים הוא אזור צבאי רגיש ולא מקום אזרחי לדור בו. מיד פרסם צו, כי כל תושבי יפו ותל אביב מפונים מבתיהם עד סוף המלחמה. זמן ביצוע הצו היה עשרים וארבע שעות בלבד.
יהודי יפו יצאו אל הגלות והסבל. עם המטלטלים המועטים אשר הצליחו לקחת, בוססו בחולות עד הגיעם אל המושבות הקרובות כפתח תקוה וראשון לציון. בני המושבות טרחו לספק לגולים מזון, שתיה ושמיכות ללון.
על אף שהותר לרב עוזיאל כחכם באשי להמשיך ולשהות בעיר, לא רצה לעזוב את צאן מרעיתו בשעתם הקשה, ויצא עמם לדרך.
שנת הגלות היתה קשה ומכאיבה. אלפי תושבי יפו מצאו מקומם בכל מושבות הארץ מן הגליל ועד הנגב.
משפחות משפחות שהו ברחובות עיר כשהן מסוככות על עצמן מן השמש הקופחת וממטרות העוז על ידי סוכות ענפים. עשרות אנשים מתו מרעב מקור וממחלות שונות.
רבי בן ציון מאיר המשיך להתמסר לעבודת הכלל. אף כי לאחר פטירת אשתו בשנים אלו, נפל עול גידול ילדיו על צוארו, מצא זמן לדאוג את דאגת הכלל. הוא העתיק את מקומו לירושלים אל דירת אימו, ומשם פעל רבות למען כל תושבי הארץ.
לקראת סוף המלחמה גורשו ראשי הדתות הלא מוסלמים מן הארץ וביניהם הרב עוזיאל. לאחר השתדלות הצליח הרב ועוזיאל לחזור לירושלים, אך כתמורה דרש ממנו המוכתר הירושלמי, כי יבצע שרות למען התורכים, ובכך יוכיח את נאמנותו לעם.
"עליך להמציא לי שני יהודים אשר ירגלו בקרב הצבא הבריטי ויעבירו אלי את המידע שברשותם", ביקש.
הרב עוזיאל סרב, כמובן, לסכן את שלום כל יהודי מיהודי הארץ.
"לא אוכל", טען בלהט. חמתו של השליט בערה בו, והוא קבע תאריך אחרון בשבוע שלאחר מכן, להבאת המרגלים.
בליבו של הרב עוזיאל גמלה החלטה לא לספק את דרישת המושל, וקל שמים היה בעזרו. ביום הנועד לביצוע הגזרה הגיעו האנגלים לשערי ירושלים וכבשוה. יהודי העיר נשמו לרווחה.
יהודי יפו יכלו לשוב לעירם לאחר שנת גלות קשה וכואבת. הרב עוזיאל שב אף הוא אל עירו המתאוששת ושמח עימה בנחמתה. הוא הוסיף לדאוג לה גם בימים הקשים שלאחר המלחמה.
בזמן מאורעות הדמים בארץ, כאשר הערבים החלו לפרוע ביהודים, דאג הרב עוזיאל להקלת המצב. דבריו החמים מצאו מסילות אף ללב הערבים הפראים, וביוזמתו הפסיקו הללו לעיתים את הטבח ביהודים.
בסערת המאורעות נקרא רבי בן ציון מאיר עוזיאל אל הגה ההנהגה, אך הפעם בקהילות חוץ לארץ. רבי יעקב מאיר נקרא לשמש כראשון לציון בירושלים עיר הקדש. בדאגתו לקהילתו סלוניקי, החליט למנות תחתיו כרב הקהילה היהודית הגדולה ביותר בחוץ לארץ, את ידידו רבי בן ציון מאיר עוזיאל. לשמחתו נענה הרב עוזיאל להצעה והסכים להגיע אל סלוניקי.
- סוף -

מדור יהדות בתל אביב יפו


יהדות בשכונות: נווה עופר (תל כביר) פעילות תורנית תוך אחדות

השבוע אנו מתחילים בע"ה סדרת בכתבות על היהדות בשכונות העיר. השכונה הראשונה שהחלטנו לכתוב עליה היא שכונת "נווה עופר" או בשמה הקודם – "תל כביר".
שכונת תל כביר הוקמה בראשית שנות השבעים, כשכונת שיכונים למפוני שכונת התקווה ועולים חדשים שעלו באותה תקופה, ע"י חברת חלמיש שבנתה את רוב השכונה.
עד אז היתה רוב השכונה פרדס אחד גדול שבשוליים שלו גרו כמה עשרות משפחות.
עד לפני כעשרים שנה היתה השכונה שיממון מבחינה רוחנית. בכל השכונה פעל בית כנסת אחד בלבד שבו התקימו תפילות בימות החול, על שיעורי תורה אף אחד אפי' לא חלם.
אולם אז מונה רב לשכונה – הרה"ג משה זבולון שליט"א שלא ישב בחיבוק ידים אלא החל לעורר את השכונה מבחינה רוחנית, אט אט החלה השכונה לקבל צביון יותר תורני, בתי הכנסת החלו לפתוח את שעריהם במשך כל השבוע, שיעורי תורה החל לצוץ כפטריות אחר הגשם. הוקם תלמוד תורה בשכונה – תלמוד תורה רש"י, ע"י האחים היקרים משפחת אלעזרוב הי"ו, שבראשיתו מנה כמנין תלמידים אולם אט אט עם ההתפתחות הרוחנית של השכונה החל לקלוט מאות רבות של ילדים מהשכונה ומסביבותיה שבאו ללמוד במקום תורני איכותי.
כיום יש בשכונה שנים עשר בתי כנסת, אשר פעילים בכל ימות השבוע, ברובם הגדול מתקיימים שיעורי תורה דבר יום ביומו.
כ"כ פועלים בשכונה שני כוללים לאברכים האחד בבית הכנסת "עזרת אחים" והשני בבית הכנסת "עץ חיים". וכן כולל יום שישי בבית הכנסת בית אליהו (פירוב) לכוללים אלו השפעה גדולה לתנופת הפעילות הרוחנית בשכונה.
המאפיין החשוב ביותר שיש לשכונה שאין באף שכונה בעיר, היא האחדות המיוחדת שיש בין כל תושבי השכונה דתיים וחילונים, ובין כל בתי הכנסת והפעילים שפועלים בפעילות התורנית בשכונה, שכולם כפופים למרותו והנהגתו של המרא דאתרא הרה"ג משה זבולון שליט"א.
כל אירוע גדול שמתקיים בשכונה נעשה בשיתוף פעולה עם כל הפעילים בשכונה, אין מצב שזה אירוע של אלה, וזה אירוע של אלה.
די אם נזכיר מספר קטן של אירועים מרכזיים שמתקיימים בשכונה ברוב עם. בכל שנה במוצאי שמחת תורה מתקימים שני אירועים גדולים של הקפות שניות בשכונה, שבכל אחד ממנו משתתפים למעלה מאלף איש, הראשון הקפות שניות עפ"י מסורת העדה הבוכרית שמתקיים ברחבת בית ספר רש"י. והשני הקפות שניות באוירה תורנית לכל תושבי השכונה שמתקיים בבית הכנסת אלי כהן, זאת כמובן לאחר תהלוכת ספרי תורה ברחובות השכונה.
כ"כ מתקיים בחול המועד סוכות אירוע ענק של שמחת בית השואבה בשיתוף תלמידי בית ספר רש"י ברחבת בית הספר.
אחד מהבר בי רב הגדולים בארץ מתקיים בשכונה בכל שנה ביום העצמאות בבית הכנסת אלי כהן, בהשתתפות מאות רבות של אנשים שבאים להאזין להרצאות של מיטב הרבנים והמרצים בארץ.
חשוב לציין כי השכונה הוציאה מקירבה את מיטב הפעילים בעיר, בין תושבי השכונה נמנים בין השאר, חבר מועצת העיר הרב נתן אלנתן, ומנהל הפעולות המחלקה לתרבות תורנית ר' מנשה עובדיה, שלהם השפעה וחלק בהצלחה הגדולה של הפעילות התורנית בשכונה.
כ"כ פעילים בשכונה ר' משה דוידוב שבין השאר אחראי לאירועים והעצרות בשכונה, ר' ירון בן צבי שעוסק בעיקר בפעילות קירוב עם בני הנוער, וכן כל גבאי בתי הכנסת שכל אחד מהם משתדל להרבות בפעילות תורנית ושיעורי תורה אצלו בבית הכנסת.
ולנו לא נשאר אלה לברכם בברכת כתיבה וחתימה טובה. ושימשיכו להגדיל ולהרבות תורה ולהאדירה.