| נשלח ב-1/10/2005 21:53 |
 |
| |
מחשבות על תופעת האדמורי"ם
יש לי כמה התחבטויות קשות על תופעת האדמורי"ם ואשמח להיעזר:
1) עצם העברת המלוכה והחסידים (העבדים?) כשושלת. לא ראיתי זאת אצל הבעש"ט והמגיד ממזריטש, וזה מותיר ריח רע מאוד של משאלה פרימיטיבית להשארת השליטה לצאצאים, כמו המלכים המושחתים הקדומים וכיום באפריקה ומדינות ערב. זה מצמרר עוד יותר כשאתה רואה את אקט העברת השליטה לבנים שאינם ראויים כלל, והכל בטירור ובלחץ קהילתי.
2) חיי הרהב של רוב האדמורי"ם. חיי מלך, שליטה, מכוניות פאר, עושר וכסף שמתגלגל. זה פשוט מבחיל. אני לא מבין איך מנהיגים בישראל מתנהגים כך, ועוד יותר אני לא מבין איך אפשר למצוא אצלם נוחם ועידוד: איך בנאדם שאין לו דאגות יכול להבין חסיד שלא גומר את החודש ומתמודד קשות בחייו. הרי אדמו"ר זה, עפ"י רוב, נולד עם כפית זהב בפה, ולא יודע מה זה סבל והתמודדות, אז איך השבע יכול בכלל להבין את הרעב?
חשבתי פעם ש"עולם הזה" יש בטוח לאדמורי"ם, כסף, כבוד, שליטה וכו', ואילו לרוב חסידיהם אין "עולם הזה" וחיים בקשיים כלכליים ואישיים כאנשים קשי יום. אז לכאורה היה מקום לעשות חלוקה הוגנת: לאדמו"ר יוקדש העולם הזה והחסיד האומלל שאין לו עולם הזה, יקבל את העולם הבא...
אבל מה קורה: האדמו"ר משתלט על העולם הזה והעולם הבא ביחד: גם את העולם הזה הוא לוקח לעצמו מלוא חופניים וגם מתיימר לחלק לחסידיו את העולם הבא... יש גבול לחזירות, לא?...
אני מחדד את זה וכותב את זה קצת ציני, אבל השאלות הללו מהותיות לדעתי. מי מרים את הכפפה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2005 22:53 |
|
| |
נדמה לי שהעברת האדמו"רות מאב לבן לא באה מצידם של האדמו"רים שדאגו לבניהם, אלא מצידם של החסידים. בתחילת ימי החסידות אכן עברה ההנהגה לתלמידים, אולם מהר מאוד היא עברה לשולשלות. זוהי כנראה הדרך הקלה לבחירת מנהיג מוסכם, במקום לחפש כל פעם מנהיג חדש. אני מזהה את אותה תופעה בציבור הליטאי, כשנפטר רב ממהרים למנות את בנו, כדי למנוע ויכוחים וסכסוכים. בשנים האחרונות התמנו בנים תחת אבותיהם בקרית ספר [הרב מאיר קסלר], בשכונת רוממה בירושלים [הרב נפתלי קופשיץ], באופקים [הרב יעקב פינקוס], בשכונת עזרת תורה בירושלים [הרב יעקב ולדנברג]. דווקא בציבור החסידי הוכח בשנים האחרונות שעדיין יש מקום רחב למאבקי ירושה, כשבכל פעם נמצא הטיעון מדוע לא לבחור בבן הגדול למלא את מקום אביו, כדוגמת גור, סלונים, ויז'ניץ, באבוב, סאטמר, תולדות אהרון. נדמה לי שהשיטה צריכה להשתנות למעין ועדה נבחרת שתבחר את המנהיג החדש כפי שהדבר נעשה למשל ב"עדה החרדית".
חיי הפאר של האדמו"רים אכן מעוררים תמיהה, בפרט בהשוואה לסגפנות וההסתפקות במועט המאפיינים את גדולי התורה הליטאיים. נדמה לי שהנהגה זו התחילה בבית רוז'ין שנהגו בגינוני מלכות, ומשם עברה הנורמה לחסידויות נוספות. בין חכמי הספרדים גם כן פשטה הנורמה לחיות בפאר והדר, כדוגמת הגר"ע יוסף או הבאבות השונים.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2005 01:06 |
|
| |
יש כאן שאלה של מנהיגות. ישנה תכונה אנושית שבגללה מנהיג צריך להיראות לכולם מורם מהעם. לכן גם במקורותינו כה"ג ונושאי תפקידים (מנהיגים) צריכים להיות גדולים בעושר (תורה וגדולה במקום אחד), ואף יפי תואר. זה מסייע למנהיגות.
אנו רואים תופעה דומה אצל מלכי אומות העולם, שהעושר אינו רק תוצאה של רדיפת בצע אלא של אינטרס של המונהגים שמנהיגם יהיה משהו מורם יותר מהם.
אזכיר עוד כי בהלכה התפקידים בהחלט עוברים בירושה (אלא אם היורש אינו מתאים). זו אינה המצאה חדשה, אם אנו אוהבים זאת או לא.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 11:19 |
|
| |
אבל אי אפשר להתעלם מטענות צודקות כגון: העברת ירושה לשאינם ראוים בקביעות ובעיקר ההרגשה שהאדמו"ר לא יכול בכלל לרדת אל העם, כפי שציין הכותב שהשבע אינו יכול להבין את הרעב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 12:35 |
|
| |
מעניין לציין שיש תשובה מבעל דברי חיים שדווקא אדמורות בניגוד לרבנות אינה צריכה לעבור בירושה. ברבנות יש עניין שהבן ימלא מקום אביו אם הוא ראוי לכך. אבל אדמורות היא עניין של מדריגה אישית של להיות מסוגל להעתיר בעד כלל ישרא וכו' וזה לא עוב בירושה. (וכמובן שיש בכך אירוניה מסויימת , כי חלק גדול מה"אינפלציה" באדמורים נזקפת לזכות נכדי בעל הדברי חיים).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 12:59 |
|
| |
מקווה אני שתהיה לי ההזדמנות לכתוב לך בארוכה הסבר על העברת כס האדמורות מאב לבן, אולם רק אתן לך שני נקודות למחשבה.
א. יש להבדיל בין סוג מסויים של אדמורים אשר מבין שורותיך נראה כי אתה אליהם מתכוון, לבין עצם כס האדמורות. במדה ואתה מדבר על עצם כס האדמורות יש על מה לדון, אך במדה ואתה מעוניין לדבר על צורת האדמורות במחוזות מסויימים, הפורום הזה הוא לא הפורום המתאים. לכן נניח שהנך מעוניין להבין את עצם רעיון כס האדמורות.
ב. בנו של הבעש"ט ר' צבי הנהיג אחריו את התלמידים משך שנה אחת, כן כן, את כ-ל ה-ת-ל-מ-י-ד-י-ם. רק לאחר שנה הופיע אביו הבעש"ט בחלום וביקשו להניח למגיד ממעזריטש שינהיג. רואה הנך שגם אחר הבעש"ט נקודת המוצא להנהגה הייתה השושלת הביולוגית, ורק לאחר בקשת אור שבעת הימים הועבר השרביט למגיד. נקודה למחשבה.
וסתם נקודה נוספת.
דיברת על כסף רב בחצר האדמו"ר, בעוד שלחסידים אין כסף. שוב במידה ואתה מדבר על מישהו מסוים אין לי שיג ושיח בזה. אולם עצם רעיון האדמורות נושא בחובו, גם הנהגה מעין זו. כמו שראינו בחצרו של רבי ישראל מרוז'ין שהיה נוהג בעושר רב. ועיין בזה עוד ועוד לעומק.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 15:41 |
|
| |
מיכי,
אפשרית מנהיגות עם אורח חיים צנוע - ראה מנהיגי תנועת העבודה בדורות קודמים או רבני הליטאים (אם אפשר לסמוך על המידע שנמסר כאן).
באשר לציפיות הציבור, תלוי איזה ציבור. יש ציבור שבהחלט מצפה שדוגמניות צמרת ושחקני כדורגל יחיו טוב ויהיו יפים. לדעתי הציבור מעריך צניעות ופשטות הליכות אצל מנהיגים, אבל יש סוג של מנהיגים שחיים כאלה אינם מתאימים להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 16:35 |
|
| |
It is clear that many Rabbanim and manhigim Mitnagdim--Litaim lived simply and austerely- betzeniyut, bedachkut- Some recent well-known examples- R. Chayyim Brisker, the Chazon Ish, Rav Henkin ZT"L
It is fair to point out that in earlier generations, there were ADMORIM who are believed to have lived -chayyei aniyut, for instance, R. Meir'l Premishlaner.
As to the financial difficulties of Rabbanim- see Emanuel Etkes, in The Gaon of Vilna: The Man and His Image- the addendum on lamdanei Lita, specifically his comments on the ADERET-. Etkes claims that kehillot under 19th Ce. Czarist rule were often stingy concerning the salaries of Rabbanim. This was because they were required to pay the salaries of two Rabbanim; the true Rav and the Rav Mitaam. They had to hire a Rav Mitaam Hamemshalah because of the Czarist gezerah requiring Rabbanim to have a modicum of secular education including knowledge of Russian
There were hardly any traditional talmidei chachamim who possessed these qualifications.
It is also fair to point out that there have been a number of ADMORIM who lived in wealth and luxury who were, at the same time, great baalei tzedakah. This is said of the Munkatcher Rebbe, the Minchat Elazar, who is believed to have drawn a very high salary but who is also believed to have died in debt. It is believed that he was simply mefazer maotav letzedakah.
Similar things are said concerning the Satmar Rebbe, R. Yoel ZT"L. (When I say these ADMORIM lived lives of wealth and luxury, I do not mean to say ch"v that they lived in pampered self-indulgence. For instance, there are many stories related concerning the Satmar Rebbe ZT"L's mesirat nefesh for avodat Hashem. Chazal say that Rabbeinu HaKadosh said on his deathbed that, despite his possession of great wealth, he had not been neheneh from Olam Hazeh even keetzbah ktanah shelo. It is certainly possible that many ADMORIM could have said the same thing. By wealth and luxury- I meant only that the ADMORIM possessed great wealth; a great deal of money and they lived in elegant, often palatial homes.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 17:41 |
|
| |
It is possible to bring out the point even more sharply here.
The fact is that ADMORIM have lived in wealth and luxury AL CHESHBON HAKAHAL. I mean , of course, that ADMORIM have traditionally lived off "maamodos" contributions that Chasidim send in to them.
(Hungarian ADMORIM usually did not recieve "maamodos". Rather they rceived "pidyoinos" contributions given to them personally by Chasidim who were seeking a "yeshia" or tikkun hanefesh. "Pidyoinos" are perhaps less problematic because they seem more strictly voluntary, not extracted under direct social pressure.)
It is well-known that many among the Gedolei HaRabbanim were devotedly oseik betzorchei tzibbur. They made "hishtadlut" in order to try to anull government gezerot and in order to help Yidden have parnasah. It might be interesting to compare the record of Rabbanim vs. that of ADMORIM on this score.
I think there is a basic point to be made about this question of the ADMORIM living in luxury while the masses suffer.
I think, that, on the whole, the masses expected the ADMORIM to live this way and they (the masses) appreciated it. The Jewish masses in Eastern Europe often lived lives of suffering, struggle and no small amount of humiliation.
When they would come to the Rebbe, the people experienced elegance and grandeur; they felt uplifted. They felt as if they had transcended the ordinariness and (often wretchedness) of their lot in life.
It seems clear that, in many times and places, many ordinary people had a certain love for their kings and nobles. The ordinary people apparently felt that the kings and nobles were THEIRS and that they somehow shared in the elegance and splendor of their lives. They took pride in the grandeur manifested by their privileged classes.
I think the same thing has often been true in the caser of the relationship between Chasidim and ADMORIM. Among traditional Chasidim, the sense of belonging to the Chasidut is basic to one's sense of identity. Many Chasidim did, and I think, still do today, feel that they share in the splendor of the Rebbe's court and they take pride in it.
Thinking of it in terms of people's personal lives and personal suffering: M'kumt tzum Rebbn oyf Shabbos- (One comes to the Rebbe for Shabbos)-People live lives of struggle and hardship. The Rebbe is bechinat Shabbat. The Rebbe's court represents a place of rest, beauty, and splendor. Chasidim can come to this place to rest from their troubles and forget them for a while. They can derive strength from what they experience in this place which allows them to go on in life. The minhag of travelling to the Rebbe can provide high points of color and beauty in lives that might otherwise be dull and hard.
I know that I am waxing humanistic here. I hope that it will not be considered - hotzaat hadvarim lechulin- . I understand that Chasidim believe that there are "heilige inyonim" involved in going to the Rebbe. I have only sought to point out that there are benefits conferred here that can be appreciated from a purely humanistic perspective as well
-I think- Maybe Mickey meant something like what I am saying here with his comments about the lifestyle that people expect from their manhigim.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 19:15 |
|
| |
א. סיפור חסידי מודערני: פעם אחת נתקבצו חסידים בפתח מלון ויז'ניץ' בב"ב, בו נערכה ישיבה של מועצג"ת של אגו"י, והתווכחו ביניהם איזה רבי יותר גדול. אחד החסידים הציע כריטריון את גודל הרכב שבו יגיע הרבי. אם כך, ענה חסיד בן חסידות קטנה, הרבי שלי הוא הכי גדול. הוא הגיע לישיבה באוטובוס של 'דן'.
ב. הרושם שלי הוא שיש בציבור החרדי הערכה 'דתית' לבעלי ממון (מעבר לרצון להנות מנכסיהם), משהו בסגנון: אם הקב"ה בחר לשים כסף במקום מסויים, כנראה שמדובר באדם עתיר זכויות (מעין קאלויניזם יהודי?). יכול להיות שזה הרקע לחשיבות הפאר בחצרות מסויימות.
ג. יש מקרים של בנים שלא חפצו בירושה שהוטלה עליהם. דומני שכך היה עם אחד מאדמו"רי גור הקודמים, למשל.
נכתב בעיו"ט מחו"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2005 20:22 |
|
| |
ממללא.
א) נהנתי.
ב] מעולם לא שמעתי.
ג] כן. יש משחק מקדים של ענווה וסירוב..(ואני לא מתכון לאדמו"ר ספציפי זה או אחר.)
מזכיר לי את הסיפור על רב ליטאי שטען כלפי האדמו"ר חסידי שהסיבה שרודפים אחריו אלפים היא כי הם חושבים בטעות שהוא ת"ח ובעל מידות. יתכבד האדמו"ר להכריז שאין בו כלום וכולם יעזבו אותו. האדמו"ר עשה זאת : הכריז שהוא עפר ואפר ואין בו כלום. זה כמובן רק הגביר את הזרם. הליטאי אמר לו, עכשיו הם חושבים שאתה ענוותן ,אז תכריז שאתה ת"ח גדול וכך יעזבוך. ענה לו האדמו"ר לשקר איני חפץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2005 19:58 |
|
| |
יש סיפור על אדמו"ר (ר' בונם מאוטווצק, נדמה לי) שביום בהיר אחד התפטר מתפקידו ועלה לבלות את שארית ימיו באה"ק. האם מישהו יודע יותר על פרטים על הסיפור הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2005 20:41 |
|
| |
מייציץ,
שנה טובה,
כל הפרטים בספרה המעניין של נכדתו איטה קאליש "אתמולי"
שם גם הרבה סודות מן החדר מהאוירה בבית לפני עלייתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2005 20:53 |
|
| |
מעניין לקרוא, בהקשר זה, את שירו המרטיט של אורי צבי גרינברג, צאצא לשושלת אדמור"ים נודעה, על האדמור"ים הראשונים ותדמיתם הציבורית.
"בזכות שלשת אבות"
"צקון תפלה מלכותית של רבי ישראל מריז'ין:
גוף - ספר-תורה וגליליו בנעלי-לכה, לעיני הבריות מסביב...
אך נעלי-לכה בלי סוליות מתחת, בשלג - -
ותפלת יהודי-ארי; רבי אורי מסטרליסק
שכלפיד-האש הוא שאינו שורף מלבושיו,
ומסיט הדום האדמה בשתי כפות רגליו - -
ורבי מאיר'ל מפרומישלן, זה זהור העיניים,
שבהיותו עוד נער התהלך ביומא-דשוקא
והכיר בבהמות החיות: מי מהן כשרה ולמי תהא סירכא;
ואשר לא נתן שתלון בביתו בלילה פרוטת-נחשת יחידה;
שבל תהא בינו ובין אלהי העניים נקודת-מתכת...
שלשה הם בי השליטים בזמן ובמקום:
זה בעל הדממה השקופה בנעלי-לכה
מצוה תפארתו עלי ו"עטרת" טליתו על כתפי וממתיק.
- בנעלי-לכה... וברגש השלג מתחת - -
וזה הארי מעלה נהם באמצע הימים,
מצית את גופי ומלים ממנו הוא חוצב: רק גחלי רתמים
ובמצע מאש הוא מציע מיטתי בלילות.
ועני-העניים זה מציץ ללב ולארנק
ומצוה עלי העניות בעיניים מזהירות:
- פרוטת נחשת בל תלון בביתי עד בקר --
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2005 23:41 |
|
| |
אין פסול בעושר שלא מגיע מתוך רדיפה אחריו, אלא מאליו.
לא חסרים מקורות בתלמוד על תנאים ואמוראים שעושרם מוזכר רבות בגמרא.
וכן נאמר על רבי בגמ' כסמל על עושרו "שלא פסקה משולחנו חזרת וצנונית לא בימות החמה ולא בימות הגשמים".
לגבי הגר"ע יוסף התקיים בו המאמר "כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר".
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2005 01:45 |
|
| |
ישנה אימרה מר הלל מפאריטש (אחת מדמויות המופת שבראשית החסידות) שפעם הבעש"ט עמד ליד אילן, געה בבכי מר ואמר: "כמספר העלים שיש באילן זה, כך יהיה מספרם של ה"פאלשע גוטע יודין" [האדמורים המאחדים את העיניים] בעקבתא דמשיחא".
ואמר ר' הלל הנ"ל: "הם אומרים סתם, ואני אומר שבוודאי כיוון על... של פולין".
בספר רשימות דברים (כרך ב' עמוד ל') מוסיף ומבאר בשם המשפיע המשפיע ר' שמואל-גרונם ז"ל אסתרמן, כי כשם שבתנ"ך נזכרו נביאי הבעל שהיו עובדי ע"ז, אך נזכרו גם נביאי שקר שרק טעו בעצמם שיש להם נבואה, כך גם כאן, שהכוונה היא שיהיו כאלה "גוטע אידן" שייטעו בעצמם ויחשבו שהם באמת "גוטע אידן".
וב"אוצר החיים" (פרשת כי תצא דף קלד, ג) להרה"ק מקומרנא: "שמעתי ממורי וחמי [הרה"ק ר' אבהרהם מרדכי מפינטשוב] שהיה תלמיד מובהק מרבינו הקדוש הצדיק מוהר"ר יחיאל מיכל מזלאטשוב, שפעם אחת נסע מרן אלקי קודש קדשים אור שבעת הימים רבינו ישראל בעש"ט על הדרך, והלך אל היער להתפלל מנחה. וראו התלמידים שמכה ראשו מאוד באילן וצועק ובוכה צעקות משונות ובכיה רבה. והמה ראו כן תמהו, ושאלו פה קדוש מה זה וןעל מה זה. והשיב, שצפה ברוח קדשו על הדורות שיהיו סמוכים למשיח, וראה שיהיה רביים כארבה לרוב, והם הם יעכבו את הגאולה". עכלה"ק.
וב"היכל הברכה" (פקודי שיח, א): "ומרן הקדוש קודש קדשים רוח אפינו משחי ה' הריב"ש טוב, בעת תפילת מנחה בדרך פעם אחת הכה בראשו ומרט שער, ואמר אח"כ שראה ברוח קדשו שקרוב לימי המשיח יהיה רביעס יאק מאק [ופירש הרה"ק ממונקאטש ב"דברי תורה"(ב, טו): "כמו שומשומין"], ועל ידי זה נאבדה אמונה והקץ מתארך וכו'" עכלה"ק.
לעומת זאת, ב"היכל הברכה" על הפסוק "ועבדתם שם אלקים מעשה ידי אדם וגו' אשר לא יראון וגו'", שאמרו לו מן השמים, שכוונת הפסוק היא למפורסמים של שקר שיהיו בעקבתא דמשיחא, "אשר לא יראון" ברוח הקודש, "ולא ישמעון" את הכרוזים של מעלה, ובכל זאת "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" גם אצל הראשים האלו, אם רק "תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" בכל לבך באמת.
גם הרבי מזלאטיפולי קרא על מאמר רז"ל "פושעי ישראל אפילו על פתחה של גהינום אינם עושים תשובה", שהכוונה היא ל"פאלשע גוטע יודין" [אותם אדמורים של שקר] שעל פתחו של גהינום סבורים הם שהביאום לשם כדי להעלות משם נשמות...
מתוך רשימות שנמצאו בכתבי היד שבמחלקת כתה"י של הספריה הלאומית בירושלים, וחלקם פורסם בכתב העת החב"די ("כפר חב"ד" המיליטנטי) על ידי החוקר החסידי הידוע רבי יהושע מונדשיין נ"י.
תוקן על ידי - מנהל_משנה - 06/10/2005 1:50:09
|
|
|
|
|
|
