מחשבות על תופעת האדמורי"ם

אשר

כשונא מושבע של כל תופעת האדמורים אני מצטרף אתך למשאלת הלב שלך.

אבל נראה לי שאתה טועה בהערכתך את היותם של האדמורים נטל שהקהילות מתקיימות רק למענם. ממה שאני רואה בעיה"ק, יותר ויותר אנשים מרגישים כיום צורך להתארגן בקהילות, אנשים טוענים שאי אפשר לא "להשתייך" לשום מקום ולהתפלל בבית הכנסת הקרוב לבית. הזן הזה פשוט הולך ונכחד.או שאנשים מצטרפים לחסידויות קיימות או שהם מקימים חסידויות חדשות וגם אם לא קוראים להם בשם חסידות הרי שמתקיים שם אותה צורה בדיוק של עבודה זרה.

מיציץ וכולם
שנה טובה.


'עבודה זרה' לא הייתי קורא לזה. בסך הכל זוהי תופעה טבעית להתאגד ולצבור כוח, ולא משנה סביב מי ומה. אני מכיר בעיר הקוידש אנשים ציניים לגמרי כלפי עולם האדמור"ות, כולל אדמור"ם שלהם, ובכל זאת עובדים קשה לטפח את החצר, מסיבות שונות.

דוקא על רקע זה, ראויה לתשומת לב התופעה של חסידות 'זילברברג', אדמו"ר חדש שצמח באופן 'טבעי' ללא ירושות, ובשל הפשטות והעדר הגינונים הוא מושך חסידים רבים שנקעה נפשם מן האדמו"רים הקיימים. כמדומה שדובר עליו כאן בפורום בעבר.

מעט פשטות והעדר גינונים, כאמור, ויותר מזה קיצוניות אמוציונאלית והנהגות שהן על גבול הנורמאלי. למרבה האבסורד, אלה דברים המושכים אליהם קהל גדול שאינו מסוגל להבין כי אם אדם צדיק עושה דברים משונים, אין זה אומר בהכרח שהוא צדיק גדול יותר.

בחסידות בכלל, בשל העובדה שמדובר במושגים מופשטים כמו 'דרגות', 'התעלות' ו'דבקות', קשה מאד להעריך נכונה מתי מדובר במשהו רציני ומתי באוטוסוגסטיה מהסוג שליווה משיחי-שקר לאורך הדורות.

חזרתי לא מכבר מאומן. נדהמתי לגלות שם תעשייה שלמה הגובלת בעבודת-אלילים של ממש, וכל זאת בשל התבטאויות קיצוניות של אדם צדיק שאין לאיש אומץ לקום ולומר שהוא לא הכיר את מגבלותיו.

שלויימלע,

האם לדעתך במודל הירושה הקיים אין משמעות לכאריזמה של האדמו"ר בכל הקשור להצלחת החסידות?

למשל חסידות כמו בעלזא, דומני שהתרחבה מאוד בקדנציה של האדמו"ר הנוכחי, מן הסתם גם באמצעות עריקת חסידים מחסידויות אחרות - ואני מניח שיש לאישיותו חלק בכך.

מצד שני יש לנו כיום דוגמא של תנועות חסידיות עם אידאולוגיה ומשנה רחבה - חב"ד וברסלב - שמשגשגות גם בלי רבי מכוח המשנה הסדורה שהן מזוהות איתה (אם כי קשה לראות את ברסלב כקולקטיב אחיד, ומצד שני מוקדם היסטורית לבחון את שרידת חב"ד).

חצקל,

פרט, נמק והסבר.

עם שמות, או בלי. (העיקר הכוונה)

אין את נפשי להסב את ייעוד האשכול, ולכן אכתוב קצרות.

הבאים לאומן מתחלקים לכמה וכמה קבוצות. רבים מבין הבאים פונים ישירות לצדיק ומבקשים ממנו את בקשותיהם. אחרים, חכמים יותר, מבקשים 'בזכות' וכיוצא באלו, כמו בקברי-צדיקים אחרים. המפתיע הוא שדווקא העמקנים של ברסלב מוכנים להרחיק-לכת בקשר עם הנפטר משום שיש להם אסמכתאות שונות לכך.

כלל חסידי ברסלב (להבדיל מחלק מהבאים האחרים) נוהגים 'וידוי דברים', שמשמעותו התוודות אצל ציון הצדיק על החטאים העיקריים שנעשו על ידם. לא מצאתי מקבילה למנהג זה בחסידויות אחרות.

האמונה הפשוטה בברסלב היא שרבי נחמן גדול יותר מכל אלה שהיו לפניו ומאלה שיהיו אחריו, משום שנשמתו הנה נשמה כללית הכוללת בתוכה את נשמות כל ישראל ובכללם משה רבנו ומשיח צדק.

מה שכן, אני שש לנפץ את המיתוס לפיו כל מי שמגיע לאומן ואומר על הציון את ה'תיקון הכללי' נשאב לתוך חוויה טרנסצנדנטלית טוטאלית. אפשר להיות באומן ולחזור משם כופר בברסלב כאשתקד.

מה שבכל זאת מוזר, שכופר בברסלב ו"חושב מחשבות" כהגדרת מיימוני מאז, נוסע לאומן לומר תיקון הכללי.

ושמא לצורך פרנסה שאני...

אני חושב שפולחן המתים זה דבר נפרד מעניין האדמורות, ואולי האדמורים מטפחים את פולחן המתים כדי להפוך את עצמם לאלים בבוא הזמן.

אשר

<"אך אני רוצה לשאול מי צריך את זה בכלל">

אתה ואני ואחרים אולי לא צריכים את "זה", אך לאחרים "זה" הוא סיעוד-נפשי חשוב, הם אינם מחפשים באדמו"ר קדושה או רוח הקודש, כל שהם רוצים הוא להרגיש שהם "שייכים" ושיש מי שדואג להם, ואין לך לשכוח שאנשים הם כמו כבשים, והם אוהבים לחיות בעדר.

לכל עדר יש רועה. תקרא לו רעבע או תקרא לו גודעל, שניהם "מיותרים" ומסוכנים, לחסידים זה הגודעל, ולמתנגד זה הרבי, ולמי שאינו לא זה ולא זה, הם שניהם.
_____________

ממללא

<"מצד שני יש לנו כיום דוגמא של תנועות חסידיות עם אידאולוגיה ומשנה רחבה - חב"ד וברסלב - שמשגשגות גם בלי רבי מכוח המשנה הסדורה שהן מזוהות איתה">

מה זה בלי רבי? יש רבי בספרים.

רבי כזה "עובד" לא פחות טוב, מרבי בשר ודם, אם נאמין לסיפורי המופתים שהם ממשיכים ל"עשות", ואם תאמר שהסיפורים אינם נכונים, אשאלך, האם הסיפורים מהתקופה שבה היו בחיים כן נכונים?

כדי שהם יהיו נכונים למאמין, די אם הוא מאמין שהם נכונים.

קבוצות אלו גודלות במספרים, אך הגידול הוא על חשבון האיכות, ברוב הפעמים, האנשים שהצטרפו מבחוץ, לא הצטרפו בגלל הרעיון הפילוסופי של הקבוצות, אלא מתוך צורך נפשי להיות שייך לקבוצה שתקבל אותם, תהיה הקבוצה זו או אחרת.

זה מצטרף לצועקי "יחי" וזה לנוסעים לאומן, שתי קבוצות שאינן דורשות מאמץ.

כבר ראיתי קהילה של מאות חברים, שרוב חבריה הם מצטרפים חדשים (יחסית), שלא הפילוסופיה העמוקה של הקבוצה, היא שמשכה אותם אליה, אלא דווקא הטירוף והרדידות.

ככל שהשקפות תנועות אלו, יותר מטורפות, ויותר "לא על השכל", הן מושכות אליהם יותר מטורפים, המרגישים ביניהם כאילו הם בבית,

אני לא מכיר את ברסלב, אך גדלתי בחב"ד שלפני, היום, לרבים (אך לא לכולם) כדי להיות "שפיץ" חב"ד, די לחבוש כיפת "יחי" ולטעון שהרבי חי בגוף ממש, וכי הוא המלך המשיח, ומי ש"פחות מקושר" ויותר מאוזן, טוען, שהרבי חי אך "לא ממש", והוא לא המשיח, אלא שהוא בחזקת משיח, וכי הוא יהיה המשיח כשיקום בתחיית המתים שלפני ביאת המשיח.

לא שבעבר היו כולם "טליתות שכולן תכלת", גם אז היו רבים שלא היו כפי ש"צריך להיות", אלא שהם ידעו שישנה פילוסופיה וישנם הם, ושניהם לא "הולכים ביחד", ואילו היום ככל שאתה משמיע הצהרות מטורפות יותר, אתה חסיד יותר גדול.

הקבוצות שגדלו ויגדלו במספרים, לא יהיו אלה, הדורשים עומק פילוסופי והבנה, אלא דווקא התנועות בעלי הרדידות המחשבתית, המעניקות למצטרפים הרגשת זהות ושייכות קבוצתית.
______________

חצקל

<"חזרתי לא מכבר מאומן. נדהמתי לגלות שם תעשייה שלמה הגובלת בעבודת-אלילים של ממש">

לא היית צריך לנסוע לשם כדי לגלות את תעשיית עבודת האלילים, גם נסיעתך לשם, היתה תוצאה מתעשיה זו.

שם נפל לך האסימון.

היה כדאי לך לנסוע לשם.