המקור של דברי "עבודת יששכר" בגנות המנהג למנות בן אדמור תחת אביו בלי בדיקה.
המאמר הזה היה אומר בליל ש"ק אחר הסעודה בגודל הרעש ובעבודה גדולה.
(מג) דרשתי וחקרתי למצוא מדה כנגד מדה מענין הגזירה מקצירת (העומר) והבגדים המביאים לבגוד בד' ובתורתו ר"ל. וכמדומה לי אשר בעזרת הבורא ית' המציא לי האמת בזה, והוא אמת ונכון, כי דרכי תמיד בכל עניני מיד בעת נתהוה שינוי בעולם למצוא המדה כנגדה, ויגעתי ומצאתי תאמין, וגם עתה הזמין לי השי"ת מדה כנגד הגזירה הזאת, והוא האמת.
היינו כי ראשית דרך החסידות להראות דרך הישר בעולם היה מרן ר' ישראל בעל שם טוב זצללה"ה, והיה מורה דרך כבושה לרבים כידוע, ודבקו אליו היראים והשלימים, ולא הלכו בנתיבותם כפי שכלם המדומה, אך בטלו עצמם למורם ורבם, וכאשר הורה להם הבעש"ט בשכלו הטהור כן עשו. גם הסתופפו בצלו אנשים פשוטים ובני כפרים, אשר דרשו מהבעש"ט להתפלל בעדם להשפיע להם פרנסתם בכבוד, וזה היה סיבה לתיקונם בגר"ג כידוע, גם סיבה למצוא הצטרכות הבעש"ט וב"ב והתלמידים שלו, כי מהחסידים שלו לא היה לו אף פרוטה אחת. ומאין תמצא פרנסתו וצורך החסידים שלו, אם לא מהאנשים פשוטים וסוחרי ארץ, ואם כי גם הם נקראים תמכי אורייתא, וכמו שמצינו ביששכר וזבולן ושמעון אחי עזרי', בכ"ז החסידים ואנשי מעשה היו העיקר.
ומן הבעש"ט היה הולך כסדר הזה, זה הולך לעולמו וזה בא, ובא השמש וזרח השמש, אם צדיק אחד הלך לעולמו ונשאר אחריו בן הגון הראוי למלא מקומו, אבל "מקומו" באמת, כפי ראות עיני החסידים השלימים הדורשים ד' בכל לבבם, וראו והבינו בעין שכלם אשר הבן יכול לטהר נשמות ישראל ולהביאם תחת כנפי השכינה, אזי נתקבצו ונתדבקו כולם כאחד, וענו ואמרו, יחי הבן במקום אביו ויתמלא מקומו. אבל אם ראו והבינו אשר אין בידו למלא מקומו, לקחו את הבן הזה עמם יחד לבקש דרך ד' אצל צדיק וחסיד אחד מתלמידי אביו אשר הוא יורה להם דרך ד', גם לפעמים הלכו עם הבן הזה ודבקו לצדיק אחר בדורו אשר לא היה כלל מתלמידי אביו.
כן היו דרך החסידות אצל הרבי מלובלין עד מורי מרן הרב זצללה"ה ממאגליניצע.
אמנם זה מחדש אשר נצמח ובראשית במדינת רוסיא ר"ל, אם צדיק אחד הולך לעולמו ומניח בן, תיכף מתקבצים יחד הנערים ודוחפים הזקנים לבל יתנו לב ודעת להבחין אם הבן ראוי לעלות במקום אביו, אם לא, ואנשים פשוטים מתרגשים ונוסעים אל זה הבן ומנשאים אותו בגודל כבודם להחזיק בן הצדיק, ומושיבים אותו תיכף על כסא אביו, והזקנים בע"כ יענו אמן, ופשוטי עם מתרבים לאלפים, ולרבם עשרת אלפים, ועשו זאת לעיקר, והעיקר עושים לטפל עד שנשתכח החסידות עד גמירא. ועברו ופרצו מאמר הגמרא המתלבש בטלית שאינו שלו וכו', וחוץ מזה מה שנשתכח דרך החסידות, הלבישו אותו בטלית שאינו שלו, וגם החסידים מתעטפים בטלית שלו שאינו לפניהם.
אבל לפני הבורא ית' אין נסתר, והקב"ה אומר מי יוכל לרמאות אותי, אם אתה עושה הקאשגער לעיקר, גם אתה תהיה יוצא ובא והולך במלבוש המורה על פנימיות המרומה אשר בקרבך!
ולזאת התחיל הגזירה מקודם במדינת רוסיא ר"ל.
ואני בעצמי אין בכחי ליתן עצה לזה, אך הבעש"ט זצללה"ה הוא בעולם אמת עתה, והוא הורה הדרך הזה לעולם, ירעש ויצעק בעולמו ובהיכלו על דרכו ותורתו אשר הופיע בעולם שלא יאבד חלילה! וכל איש צריך לרחמים גדולים (עהר זאל בלייבין שטיין בייא דער קליאמפקע) והבן:
נגמר בעזרת השם ה"מ"ב"ר"ך" ה"ש"נ"י"ם".
