-א- ל - ו - ל... הרגשתם אותו באמת פעם?

אני חייבת לספר לכם על ראש השנה שלי, סוף שנת התשס"ה.



לפני כן, ווידוי קצר.

מדי שנה בשנה, אחרי כל החגיגות של תמוז-אב, (אולי הכינוי חום יולי אוגוסט יותר יתאים..), אני יודעת שהולכת לבוא עלינו תקופה רצינית במיוחד,

לאורך כל השנים, למען האמת די פחדתי מהתקופה הזו.

למה?

לא, לא כי נחנתי ביראת שמים מיוחדת מי יודע מה,

פשוט, זו מן תקופה רצינית, שכל הלך החיים נהיה איטי משהו, החברה שמסביבך נעשית רצינית יותר, כל מעשה נשקל פעמיים, דיבורי לשוה"ר/ליצנות/נבלה.. מושתקים מיד ע"י אחרים ב"..נו.. אלול.." "נו.. עשרת ימי תשובה.." "נו..עוד מעט כיפור.."



אני זוכרת שפחדתי מהתקופה הזו, כי ידעתי איפשהוא בתוך תוכי, שהיא מאד מחייבת אותי, שזה לא סתם עוד חודש, אלא משהו רציני בו אתה אמור לשבת עם עצמך ולעשות חשבון נפש..

היה קשה לי עם זה, אני מודה.

פחדתי מהתקופה הזו, ורק חיכיתי! שיסתיים צום כיפור והכל יהיה מאחורינו..



איכשו, אלול-תחילת תשרי נעשו עבורי כבדים מנשוא..



והשנה?

השנה כמו תמיד, אלול דפק לו בדלת העץ של חדרי, ניסה לקרוא לי, ניסה לסמן..

נכון, עזבתי את הנט לחודש..

אבל אפעס, הייתי אדישה לאיתותים.. "קול דודי דופק.. פתחי לי...",

אלוקים דפק והתקרב.. ואני חייתי באדישותי, מתעלמת מהאיתותים.



הזמן חלף לו ביעף, הייתי עסוקה בעצמי, בלימודים, בחברות..

אלול היה עוד תאריך חולף ביומן השנה שלי..



ואז, כן, בלי שום הכנות מיותרות,

הגיע לו ראש השנה.



אני לא יודעת מאיפה ואיך זה בא פתאום, אבל פתאום זה בא לי.

אימת הדין החלה מחלחלת בתוכי בערב ראש השנה, כט' אלול, יום שני בבוקר.



נכון, התנהגתי כרגיל, אבל משהו מבפנים התחיל מתפרק.. פתאום הבנתי את גודל משמעות הימים הללו!

פתאום קלטתי.. שאנחנו כאן בקלחת ההכנות לראש השנה.. בישולים, מקלחות, נקיונות.. ושם למעלה?

שם למעלה נפתחים להם הספרים המאובקים.. והזכרונות נקראים מאליהם.. וחותם יד כל אדם בו..



תפילת ערבית עברה לה בשלום.

אבל העיקר בשבילי, זו תפילת שחרית, עם חזרת הש"ץ, עם הקטעים המרגשים שנקראים בקול.



אני לא יודעת מאיפה זה בא לי, אני לא יודעת אפילו אם מגיע לי.. אבל פתאום קבלתי הארה שמיימית כזו, היה לי כייף להתפלל!!

חיכיתי רק לקטעים אליהם אני יותר מתחברת.. וכוונתי בהם כמו שמחיי לא כוונתי..

אולי כי התבגרתי, אולי כי גדלתי, אולי כי עברתי מעט בשנה הזו..

אבל פתאום "זכרנו לחיים..!" קיבל אצלי משמעות שונה,

תפסתי את עצמי ואמרתי לעצמי.. אלוקים רואה ומשקלל את כל מעשי בשנה שעברה.. למה? למה שיגיע לי חיים? אני שווה את זה? אני ממלאה באמת את ייעודי בעוזה"ז?..

עברו בי מחשבות מפחידות שבשמים אולי מתלבטים לגבי הדין שלי..

וזה גרם לי כמעט לבכות במילים הללו.. ובאמת.. באמת להתחנן מהלב..



כ"כ פשוט לנו .."זכרנו לחיים.." ,כאילו מובן מאליו שהנה, יום למחרת ר"ה קמנו לבוקר בהיר, השמש זרחה, ואנחנו נושמים כרגיל, בועטים, ואפילו מחייכים..



זה לא רק בקשה של זכרנו לחיים.. זה גם *אלו חיים*.. חיים הרבה יותר מלאי חיים משנה שעברה, זה חיים של התעלות.. חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים...



נכון, לא בכיתי, קשה לי לבכות,



אבל באמת שהלב שלי בכה.. ולו רק יכולתי, הייתי זועקת..הייתי זועקת ומבקשת ככל שיכולתי..



היה רק קטע אחד, בו הם באמת שרו.. "חמול על מעשיך.. ותשמח בחוסיך...", במנגינה ידועה..

אני מכירה את השיר הזה ואוהבת אותו, לא יכולתי לשיר, כי המחיצה היתה קרוב מאד לגברים, אבל בכ"ז, מלמלתי בשקט את המילים,

וסוף סוף הרגשתי שהדמעות עולות בי.. ואני כל כולי רועדת ומלאת צמרמורת מהמילים הקדושות הללו...

אתם מבינים את המשמעות הקדושה שלהם?



אלוקים, אלוקים שהוא כל יכול..

נכון, לא מגיע לי, נכון, לא התנהגתי כמו שרצית השנה הזו.. נכון נפלתי המון ונפצעתי..

נפלתי המון ולא רציתי לקום למרות שניסית להקים אותי..



אבל "חמול על מעשיך.." תחמול עלי רק כי אני הבת שלך, רק כי אני יציר כפיך..רק כי אני שלך.



"תוקדש אדון.."- כשאתה מרגיש כ"כ רוממות הנפש, אתה מרגיש בדרגה מספיקה באמת לקדש את ה' ולהמליך אותו עליך..

זו תחושה שחשתי אז.. תחושה שאני מאחלת לכל קורא וקורא להרגיש בבוא היום.

ופתאום אתה מוצא את עצמך מאמין בזה בכל ליבך,

ופתאום כיף לך להמליך את אלוקים עליך.. זה כ"כ טבעי ומובן מאליו.. "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו.. ה' אלוקי ישראל מלך!!"



היה פחד שליווה אותי כל הזמן, נזכרתי בעוונות שלי בשנה החולפת והרגשתי רע עם עצמי, הרגשתי שאין לי סיכוי בשמים..

וזה גרם לי להתפלל עוד יותר חזק, עוד יותר להתאמץ..



ב"אבינו מלכנו..", יש את האחרון והמוכר.. "חננו ועננו.. כי אין בנו מעשים.. עשה עמנו צדקה וחסד..", לא כי מגיע לנו.. אלא כי אתה חנון ורחום.. רק בגלל זה.. רק בגלל זה תסלח לנו ותברך אותנו בשנה הרבה יותר טובה מכל הבחינות.



אני יודעת שהפוסט הזה מבולגן נורא, אולי בגלל כל הזכרונות שצפים בי, ומתקשים להכתב בסדר נורמלי..

אבל ככה זה.. מקווה שהצלחתם להרגיש במעט את הרוממות שהיתה בי..



היום היה לי יום מקסים, כעין ספתח טוב לשנה הקרבה ובאה.

אני לא יודעת לאיזה רקיע הצליחו תפילותי להעפיל,

אני רק יודעת דבר 1.



אם יש תפילה אחת שאני בטוחה שאלוקים קיבל..



זו תפילת הטרום ראש השנה שלי..



בסה"כ בקשתי ש"תן פחדך..", תן בי פחד, תן בי יראה אמיתית.. לא יראה כי יש רצינות באוויר אז גם אני רצינית..

יראה מהלב, יראת שמים אמיתית מבפנים..

בקשתי ממנו שיתן לי להרגיש את תפילות ראש השנה ולהוציא מעצמי את המיטב..



והאמת?

הוא שמע לי.



בעז"ה הלוואי על כל התפילות שלי בראש השנה..



נותרו לי עוד 10 ימים לתקן ולשפר את גזר דיני.. משתדלים.. נכון, זה קשה.. אבל חייבים..

כל רגע ורגע בתקופה הזו משפיע על כל השנה..

כל מעשה ומעשה נתון לחסד או לשבט..

הכל תלוי רק בנו..



הזורעים בדמעה.. ברינה יקצורו.



גמר חתימה טובה, לכולנו.

השנה עדיין לא מאוחר לקרוא

השנה אותי זה חיזק! אני מעתיק את זה לפורום הישבשערים!

עוד מעט אלול בא.