פתרון ראשי תיבות

ואני חשבתי לתומי: אמר אויב ארדוף אשיג אחלק.

מיימוני

<"ריי"צ – מאדמורי חבד">

לא חבד אלא חב"ד

חב"ד= ר"ת, *ח*כמה *ב*ינה *ד*עת.

ילדותי עברה עלי בכפר חב"ד, ילדי כפר תוחלת התימנים ששכנו מעבר לכביש טענו, שר"ת חב"ד הוא *ח*מורים*ב*לי *ד*עת.

ריי"צ מאדמורי חב"ד =*ר*בי *י*וסף *י*צחק


<''במיוחד להלבן, שפתר ראשי תיבות שאיני יודע">

בספרו של א. ד. מלמד, "קובץ ראשי תיבות וקיצורים, לתלמודים למדרשים, הוצאת "ספרייתי-אחים גיטלר", 500 עמודים כפולי טורים של ר"ת ופענוחים.

המהדורה שלפני היא משנת ה' תשנ"א לפ"ג (כך במקור), המעיין בספר זה בעמוד 405 ימצא, שאפשרויות פיענוח הר"ת פ"ג הן: "פ" גרונית, פולין גדול, פורים גדול, פורץ גדר, פסיעה גסה, פרט גדול, פרק ג', פת גויים, פתח גנובה.

בחרתי ב"פרט גדול".

למה לא "פתח גבוה"?

בעיה חמורה היא השימוש בר"ת לציון מקורות, לא די שאין ציונים לדפים או מהדורות, אין שם אפילו ציון לשם ספר, מה תאמרו אם תראו ציון לב"י, האם הוא בית יוסף, בית יהודה, או בית יעקב, אם תמצאו ח"א כיצד תפענחוהו? חלק א', חכמת אדם, חיי אדם (כאן לא יעזור לכם אפילו אם תדעו מיהו מחבר הספר), או חיי אליעזר?

בראש כף החיים לרבי חיים סופר חלק א, פענוח ר"ת של שמות ספרים.

ראשי תיבות:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99_%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA

ראשי תיבות - אישים:
http://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99_%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_-_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%9D





תוקן על ידי - נישטאיך - 10/10/2005 7:10:40

נישטאיך
כתבת <בספרו של א. ד. מלמד, "קובץ ראשי תיבות וקיצורים, לתלמודים למדרשים, הוצאת "ספרייתי-אחים גיטלר", 500 עמודים כפולי טורים של ר"ת ופענוחים. >.

לידיעתך, מחבר זה לא היה ולא נברא, המו"ל פשוט גנב את ספרם של הרב שמואל אשכנזי ודב ירדן, אוצר ראשי תיבות, והוסיף לו רק שיבושים וטעויות. הר"ש אשכנזי סבר שאכן מאן דהוא גנב את ספרו, וכתב על פרשה זו ביקורת חריפה מאוד שפורסמה בעלי ספר. אך האמת כנ"ל שאין פלאגיאט, של מחבר שגנב, אלא מו"ל שגנב.

גם בחיבורים שקדמו לספר זה קרה מקרה כזה ממש, את ספרו של היילפרין ממינסק על ראשי תיבות, גנב מחבר מהונגריה [בשם שטרן כמדומני]. חתנו של הלפרין, מוכה"ס המפורסם של ירושלים דאז [שכל גדולי ירושלים שאהבו ספרים הסתופפו בחנותו ברח' בן יהודה בירושלים], כתב על פרשה זו.

אגב, מן הראוי לתת את דעתנו על הויכוח שנתעורר לאחרונה, האם זה לגיטימי ונכון לפרש קטעים סתומים בספרים עתיקים, בדרך, אכן מבריקה, פיענוח בהנחה שמדובר בראשי תיבות. הטענה העיקרית היא, שלא נהגו להשתמש בראשי תיבות אלא אם כן הם של מלים מאוד מפורסמות ורווחות, שכל אדם יודע את פירושן. אם מחברים לא נהגו להשתמש בר"ת סתומים, אין רשות לפרשם בדרך זו. זה נוגע לשאלה, לגבי פירושים כאלה הנמסרים בשם הגר"א וכדומה. העלה את השאלה והטענה הרד"צ הילמן בישורון, וחלק עליו פרופ' יעקב שפיגל, ועדיין העניין מעויין, לפי שהסברה מטה לדברי הרדצ"ה, אך שפיגל הצליח להראות על מקרים שאכן גדולים פירשו מקומות בדרך זו.

אחת הדוגמאות היפות והמפורסמות לשאלה זו, היא ההלכה שבתלמוד 'תשעה וארון מצטרפין', שהדברים תמוהים, והכיצר ארון יצטרף למנין?! כלום ארון הוא מחוייב בדבר?!
ויש מפענחים שמדובר כך: תשעה ו'אחד ר'ואה ו'אינו נ'ראה, מצטרפין. והיינו אם היו תשעה בחדר אחד, ואחד היה בחדר אחר ומוסתר ואינו נראה, הוא מצטרף. השאלה היא האם התלמוד דיבר בחידות?

גמר טוב ומועדים לשמחה, ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.




עינא פקיחא ונהורא מעליא

דגים,


על השאלה האם התלמוד דיבר בחידות?

על פחות מזה כבר כתב החזו"א נגד הרב שך (בהערותיו על האבי עזרי).שעושה את דברי התלמוד כנוטריקון.ושם זה בדברים עם סברא ללא קשר לגימטריאות ונוטריקונים כראשי תיבות.

כמובן שהדרשנים לא חששו לכל זה,ומבחינתם כל העולם גימטריא.כולל התלמוד.

דגים


תודה וחג שמח.

חידה לתלמידים מתקדמים בלבד - למה התכוון המשורר?

(לקוח בחדרי חרדים):






הסכך של השכן ירוקיותר!!

דגים, באשר לראשי תיבות לא מקובלים.

יש לזכור, שתורה שבעל פה לא הייתה נכתבת, אלא במגילות סתרים קצרניות. ישנן ראיות לא מעטות מן התלמוד לכך שאכן כתבו בראשי תיבות, ופעמים אחדות נבוכו בשאלת פיענוחן. למעשה, במאמרו המונומנטלי של נחמיה בריל על התלמוד כתב הוא שכן הוא לגבי ה"סימנים" המופיעים מדי פעם בגמרא, לעזר זיכרון לרצף הסוגיות הבאות. בכתבי היד של התלמוד הם מופיעים פעמים רבות יותר, ולטענתו הם הם אשר היוו את שלד התלמוד והם שעזרו לזכור את התלמוד כולו על פה. זה, אגב, מה שגורם גם מחלוקות באשר לשאלה על מה נסובה הסוגיה בדיוק, ולפעמים זהו "איכא דאמרי" (יש שאומרים) של דבר והיפוכו.

על מגילות סתרים אלו ועל המשתמע מקיצורים מעין אלו, מסתמכים הפירושים על תשעה וארון, שניים ושבת, וכיוצא בזה.

ודו"ק

המהרש"א מסיים פעמים רבות את הסבריו במילה "ודו"ק", שמעתי כי הדבר אינו ר"ת אלא קיצור של 'ותדייק בדברים'.

תיקו
המורים בחיידר היו (וכנראה שעדיין) אומרים ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'איבעיות. אולם גם ע"ז שמעתי כי הדבר אינו אלא בגדר רעיון נחמד, ובאמת 'תיקו' מסמל את מיצוי הסברות ההגיוניות ללא הגעה לפתרון, ותו לא.

קרני ראם,

"תיקו" הוא פשוט המילה הארמית ל- "תעמוד", וכוונתו שהקושיה תעמוד בעינה כיוון שאין לה תירוץ מוסכם (או שהבעיה תעמוד בעינה, כיוון שלא הסכימו חכמים על פתרון).

על הר"ת ודו"ק (באם היא ר"ת) היו אומרים (ישר והפוך):
וויפל דו וועסט קלערן, קריינק וועסט דו וויסן.