מלא כל הארץ הלכה ומשפט

לגבי ה"חוב קדוש" להצביע למפלגות מסויימות ובכלל לגבי כל העניין של ועשית ככל אשר יורוך , אני האחרון שיגונן על זה. אתה יודע מה דעתי על כל התרבות הפוליטית של הציבור החרדי. אני מניח שגם שגיא ושות' היו כוללים זאת בביקורת שלהם.

כמדומני שאתה טועה כאשר אתה מפרש את הגישה הסאטמרית כגישה הלכתית. יתכן שיש סאטמרים הסבורים שויואל משה הוא ספר הלכתי , אבל אני מכיר הרבה שבעיניהם הוא דווקא ספר השקפתי . יש הסבורים שבהשתתפות בכנסת כרוכים איסורים הלכתיים של סיוע לדבר עבירה וכו' , אבל העמדה העקרונית נגד מדינה יהודית נחשבת בעיקרון ליסוד השקפתי מטאפיזי, אודות ייעודו של עם ישראל ומציאות הגלות. זה מקביל להשקפה הקוקניקית על היותה של מדינת ישראל יסוד כיסא ה' בעולם ולא לפסקי הלכה קונקרטיים.

השאלה הכללית כיצד להתייחס ללאומיות ביהדות היא שאלה אחת והשאלה כיצד לפעול במציאות מדינית מורכבת היא שאלה אחרת. שמעתי אפילו מסאטמרים מושבעים , שהם באמת אינם יודעים מה צריכה להיות עמדתם עכשיו לאחר שמדינת ישראל היא כבר עובדה קיימת ומדובר בשאלות של פיקוח נפש. ואפילו שמעתי מאדם אחד שלא דבק בו שמץ של "השכלה" או כפירה, בראשית האינתיפאדה , שללא קשר ליחסו הכללי לציונות, הוא מרגיש לא נוח עם זה שהחרדים אינם משרתים בצבא , למרות שבמציאות הנוכחית גם חייהם בסכנה והצבא משרת גם אותם. מובן שלרוב היהודים החרדיים נוח לנהוג במדיניות של בת היענה ולהתייחס כאילו כל העניין אינו נוגע להם . זה מתאים לפטליזם הרווח אצלם בכל ענייני החיים ללא שום יוצא מן הכלל ואיני חושב שזה בסדר. הפטליזם היא רעה חולה, אבל פשוט בעיני שאילו תיווצר סיטואציה שבה החרדים יהיו מוכרחים לנקוט עמדה , גישתם תהיה פרגמטית . מובן שבגלל יחסם הכללי לגויים הם יטו לצד הימני , אבל מסיבות פרגמטיות.

אמנם יש השתמעות בויואל משה שכאשר יהודים נתונים בסכנת השמדה אסור להם ביהרג ואל יעבור להתארגן ולנסות להתנגד בכוח , אבל לא נראה לי שהסאטמרים בויליאמסבורג ממש מיישמים זאת ביחסיהם עם הגויים אשר סביבותיהם , כאשר מי מהם גונב שם אופניים. אני לא חושב שיש הרבה אנשים , למעט קיצוניים מאוד, שיסכימו שזו בכלל דעה הלכתית, שלא לומר דעה הלכתית מחייבת.

עוד זאת יש להוסיף שבניגוד לדבריך , הרי שלמרות המתינות היחסית אצל חלק ממנהיגי הציבור החרדי , מדובר בציבור הקיצוני ביותר במדינה , כך שדבריך בעניין השפעת דבריהם של הרב ש"ך והרב עובדיה על הציבור בעניינים אלה צע"ג.

אבל כל זה אינו נוגע לגופו של עניין . אתה רק מנסה להאשים את שגיא ושות' בהטיה פוליטית , אבל לגופו של עניין , הביקורת שלהם בעינה עומדת. יש נטייה לחפש הכרעות הלכתיות מוסמכות , כאשר זה לא מתחייב באמת מנאמנות לתורה.

אמשלום,
ארשה לעצמי להפסיק את הדיון לעוד רגע אחד.
מכיון שיש ללי ניסיון של כמה וכמה שנים של מנוי על הארץ, בו צינזרו את דבריי חזור וצנזר בלי כל סיבה נראית לעין פרט לעמדות פוליטיות-אידיאולוגיות. ומכיון שאפילו הכתבה שנכתבה על ידי חבר של אחותי וגיסי היתה ערוכה בצורה מרושעת (כעדותו וכדבריו שלו עצמו), ומגמתית כנגד הזהות הפוליטית של נשואי הכתבה (וראי למשל את המקום והיחס שקבלה לאה שקדיאל שם), הרי לך הראיות הדרושות והחד משמעיות לדבריי.
הסיבה שכבר אינני קורא עיתונים כמה שנים, היא בין היתר בדיוק זאת. אולי 'הארץ' חזר בתשובה שלמה בינתיים, אבל לפי הכל האינדיקציות שבידי זה עדיין לא קרה. אשמח אם תעדכני אותי במגוון העמדות שמוצגות בו בשנים האחרונות.
בעיניי 'הארץ' אינו אלא 'יתד נאמן' של השמאל החילוני.

באשר לנושא הדיון, אני חוזר להערת ממללא. איןן כאן קשר לחופש הביטוי, שכן לא מדובר על השאלה האם רבנים צריכים להצבטא, טאלא על השאלה האם יש לדבריה ם מעמד של פסק. רבנים יכולים גם לפרסם ביקורת גסטרונומית על מסעדות כמו כל אזרח, אל לא נראה שיש לדבריהם כאן מעמד הלכתי. השאלה בה אמורים לגון כאן היא האם מסירת שטחים, או סירוב פקודה, היא משהו שונה.
לענ"ד אין כל בסיס לטענה כאילו אמירות בתחומים אלו אינם שייכות להלכה ואינן בעלות מעמד הלכתי. ניתן להתווכח על תוכנן, לא לקבל את מרות הפוסקים הללו או אחרים או בכלל, אבל לכפור בזכותם לפרסם פסקי הלכה בתחומים אלו זה פשוט מחוסר כל בסיס הלכתי.
אגב, באותה מידה אני מצדד בזכותו של אהרן ברק (על אף שהייתי שמח אם היה מנצל אותה מעט פחות). בסופו של דבר אין מנוס מהכרעה נורמטיבית גם בשאלות שיש להן היבטים עובדתיים.
וכפי ששטרן עצמו כתב במאמרו המשוכפל הנ"ל, יש מקום שההלכה עצמה, או פוסק כלשהו, מגבילה את עצמה מביטוי בתחומים מסויימים. אבל זה נתון להכרעתו שלו בלבד.
אני לא רואה שום הנמקה במובן ההלכתי לעמדה כזו, אם כי יש הנמקות (שגם עליהן ניתן להתווכח) ביחס לשיקולים מטא הלכתיים, פוליטיים, חברתיים ואחרים.
בדיון מן הסוג הזה הייתי מצפה גם להנמקה הלכתית. לענ"ד אין כזו, וגם לא הוצגה אף פעם כזו.


מיכי

מציץ,

הופתעתי לגלות אשכול אחד בעצכח בו הממסד הרבני מואשם בהתחדשות ובחיפוש אחר האמת, ואילו חבר פורום חשוב טוען שנכון יותר להשאר מקובע בעמדות המסורתיות שכבר אינם רלוונטיות במציאות הנוכחית.

- דו"ד

מיציץ,

הגבולות בין ה'הלכתי' ל'השקפתי' לא תמיד ברורים מנקודת מבטו של המאמין בהשקפה דתית מסויימת. עבור תלמידיו וממשיכי דרכו של הרצי"ה קוק, השקפתם המטה-היסטורית וההלכה חד הם ומשקפים אותה אמת דתית, ובאותה מידה אני מניח שעבור סטמרים אידאולוגיים ההלכה וההשקפה המטה-היסטורית חד הם ומשקפים אותה אמת דתית (הדוגמאות שהבאת על סטמרים שונים לא רלבנטיות לדיון דנן. בשהותי בארה"ב יוצא לי לעבוד עם חבר'ה מסטמר ושמתי לב שאת חלק גדול מהם האידאולוגיה הסטמרית לא מעניינת בכלל, והסטמריות שלהם היא שייכות לקהילה או תרבות אך לא על רקע אידאולוגי. אני מניח שבתוך רבבות הסטמערס יש עדיין גם אידאולוגים ואליהם אני מכוון. בדיוק באותה מידה, הזיהוי הגורף שמנסים לעשות לעתים בתקשורת, ואף בעבר בפורום דנן, בין ציונות דתית לתורת הרב קוק די מופרך כיון שאת רוב המיזרוחניקעס האידאולוגיה הזו לא ממש מעניינת והיא, במקרה הקיצוני יחסית, לא יותר מסיסמאות).

לא כן הוא לענ"ד כאשר מדובר ברבנים אליהו ושפירא שאינם תלמידי הרבנים קוק, והטרמינולוגיה האידאולוגית של רבנים אלו די זרה להם, שלא לדבר על רבנים כמו הרב שכטר שהזכרתי או למשל הרב נחום רבינוביץ' (מחבר פירוש 'יד פשוטה' על הרמב"ם), ראש ישיבת מעלה אדומים שבעבר אחז בקו מימדניקי מתון ובתקופת אוסלו חבר לרבני יש"ע, למרות שהוא עצמו רמבמיסט מובהק.

אני מסכים איתך שאמירה נחרצת בעניין, למשל השוואת השתתפות בפינוי לאכילת חזיר, כאשר ידוע למשווים שקיימות דעות בעלות משקל שאינן רואות במעשה הזה עבירה, ואולי אף רואות בו מעשה חיובי - היא בהחלט בעיה, וזו הבעיה בעיני, אך זו אינה הבעיה של שגיא ושטרן אלא בעייתם היא עצם התערבות הרבנים בשאלות שבעיניהם אל להם להתערב בהן, למרות שכפי שכתבתי לעיל, בעצם ההתערבות הם לא שונים מרבנים מחוגים אחרים.

הטענה שלך לגבי היעדר מסורת, משמעותית בעיני ככל הנוגע לנחרצות הקביעה של רבני הימין, אבל לא לעצם הקריאה. האם סביר בעיניך שעניינים של פיקוח נפש של הציבור ישארו תלויים באויר בגל היעדר מסורת? האם לשיטתך אין להלכה אלא להתקבע כצל חיוור שלכל היותר יש לו מה לומר במטבח ובחדר המיטות אך לא מחוצה להם?

אמשלום,

אני לא בטוח שעיתון הארץ ישמח בלימוד הזכות שלך. קברניטיו מדגישים את העובדה שיש להם עמדות פוליטיות מוצקות שמאליות-קיצוניות ושהם בהחלט מנסים לקדם אותם דרך העיתון. להזכירך, העורך הקודם של העיתון התפטר וציין כמניע מרכזי את מה שהוא עצמו כאיש שמאל כינה 'קו פרו פלשתינאי'.

אני לא אומר שאין שם שום ביטוי לדעות אחרות, ובכל זאת, גם ב'מקור ראשון' מראיינם אנשי שמאל ונותנים להם טורים (כשהם מסכימים לכך) ואף אחד לא מנסה לטעון שמדובר בעיתון אובייקטיבי.

תוקן על ידי - ממללא - 16/10/2005 10:37:38

מיכי,

בהתייחסות לדבריך ש

"לענ"ד אין כל בסיס לטענה כאילו אמירות בתחומים אלו אינם שייכות להלכה ואינן בעלות מעמד הלכתי. ניתן להתווכח על תוכנן, לא לקבל את מרות הפוסקים הללו או אחרים או בכלל, אבל לכפור בזכותם לפרסם פסקי הלכה בתחומים אלו זה פשוט מחוסר כל בסיס הלכתי"

מה לגבי העמדה שטוענת כי "לא בשמים היא" וש"על פי רבים להטות"?

במצב שבו מרבית הציבור איננו מחוייב להלכה, פסקי הלכה רבניים שנוגעים לכלל הציבור גורמים לזילות של ההלכה בעיני הרבים, מכיוון שריח של שרירותיות נודף מהם. מה גם שאף הציבור המחוייב מפולג בדעותיו לגבי הנושאים שבנידון, מקצה ועד קצה.

לדעתי, עד שלא נגיע למצב שבו ההלכה והקיום של העם היהודי ייפגשו בצורה משמעותית, ואיתו גם תיווצר מנהיגות הלכתית רוחנית מקובלת, ניתן יהיה לטעון שפסקי ההלכה הנוגעים לכלל הציבור - חילוני ודתי כאחד - אין להם מקום (וכרגע לא חשוב לי אם הם פסקו בעד או נגד).

מיכל

[ממללא,

אם מיכי היה משווה את "הארץ" ל"מקור ראשון", או מבקר את האחרון, כפי שביקר את הראשון, וע"פ אותם קריטריונים, לא היתה לי כל בעיה. אגב, ההשואה שערך בין "הארץ" ל"יתד נאמן", אינה עקבית כלל, כי איני זוכרת שהוא טרח אי-פעם בעבר לזלזל ב"יתד נאמן" או בקוראיו. ובכלל - אין לי בעיה עם ביקורת עניינית ומנומקת, אפילו כלפי ביתי (ו"הארץ" אינו ביתי בשום דרך). כל בקשתי היא שיופעלו כלי הביקורת באופן שוויוני בעולם, ומבלי לדלג על ביתו (יהא אשר יהא) של המבקר. בנוסף, הייתי מצפה ממשתתפים בפורום הזה, לא לנהוג כמנהג העולמות הצרים וההומוגנים מהם הם באים (ואני מכלילה בזה גם את עולמי שלי), ולזרוק לחלל הרשת הצהרות כוללניות, בלתי מדוייקות ורוויות שנאת חינם, כלפי כל מי שאינו הם. בעיקר בגלל שבפורום הזה יש כ"כ הרבה "הם" שונים זה מזה...]



תוקן על ידי - אמשלום - 16/10/2005 10:49:58

ממללא

יש כאן שני עניינים שונים

ראשית, יש את העניין המחודש שמעבר לשאלות של פיקוח נפש וללא יחס למחיר הנדרש לשם כך , חובה להחזיק בכל שטחי ארץ ישראל . החידוש שיש איסור להשתתף בפינוי יישובים, במנותק מהשאלה אם ומה אפשר להשיג כתוצאה מפינוי כזה, בזה אני חושב שכדי לחדש איסורים והלכות שלא שיערום אבותינו, צריך מסורת. ללא המסורת הזאת מדובר ברצונם האישי של הרבנים כאשר הם מלבישים זאת בטקסטים כאלה או אחרים כיד היצירתיות הטובה עליהם. זה לגיטימי להחזיק בהשקפה לאומית שיש להקריב קורבנות כדי להחזיק בשטחי מולדת , אבל אין לזה שום קשר להלכה ולמצוות התורה . להלכה יש מה לומר בעניינים של חדרי המיטות , אבל היא שותקת לגבי עניינים לאומיים, מה לעשות וזה המצב.

שנית, יש את השאלה אם הרבנים באמת משוכנעים שיש כאן שאלה של פיקוח נפש , למה שלא יפסקו לאיסור מצד לא תעמוד על דם רעך וכדומה? בזה אין דעתי כמו שכתבת שעל ענייני ציבור להישאר תלויים באוויר, בגלל היעדר מסורת, אלא אפילו היה בזה מסורת אין לרבנים, בתורת רבנים, מה להוסיף בעניינים אלה. הרי מוסכם על הכל שאין לסכן אנשים שלא לצורך ושאם תוכנית מדינית מסוימת מובילה לקטסטרופה מוחלטת אין לבצעה . מה שהרבנים מוסיפים היא אולי הערכתם האישית שתוכנית X היא אכן כזאת , אבל אין סיבה לחשוב שרבנים מבינים בזה יותר ממך וממני.

ובאמת מה דעתך על כך שברוח התעוררות הרוח הציבורית והממלכתית בקרבם , הרבנים יתחילו לפרסם פסקי דין , על הסכמי הסחר עם האיחוד האירופי, על יחסינו עם תורכיה , על אופן הטיפול הראוי במשבר בקרנות הפנסיה , על נושא התפלת מים או אולי בתקנות משרד התחבורה שזה ממש עניינים של פיקוח נפש? מה דעתך על פסק דין בסגנון "ההחלטה שלא להעלות את הגיל המינימלי לרשיון נהיגה היא מסוכנת ועל כן דעתנו דעת תורה קובעת שעל כל הפקידים הנשמעים לדעתנו במשרד התחבורה להגיש את התפטרותם תיכף ומיד ולהשומעים יונעם"?

כמובן שזה מגוחך , כי אין מחלוקת מהותית על עניינים עקרוניים , אלא שיש אילוצים שונים ומורכבים ולא ברור באמת מהי האיסטרטגיה האופטימלית . או שיש התנגשות בין ערכים שונים שגורמת לאי בהירות.

[והאם אתה רוצה לומר שלמעורבות הרבנים ועמדתם הנחרצת דווקא בענייני שטחים , אין קשר למעורבות של הציבור הדתי במפעל ההתנחלויות?]

כמובן, כל זה מעלה תהיות מייסרות על אופן קבלת ההחלטות בענייני מדיניות במדינה דמוקרטית. כל אדם בעל מידה מינימלית של יושר אינטלקטואלי והמעודכן במה שקורה , יודע כמה קשה לגבש עמדה . כל אחד יודע שבנושא הסכסוך עם הפלסטינים יש סיכונים רבים בכל דרך שתיבחר ומי נביא לומר שהוא יודע מהי הדרך הסלולה. גם ברמה הערכית קשה מאוד לגבש עמדה , לדוגמא, הרי למעט הקיצוניים ביותר , כל אחד מסכים מצד אחד שאפילו בזמן מלחמה יש צורך לפחות במידה מסוימת של התחשבות בזכויותיהם של אזרחים חפים מפשע ומצד שני כל אחד מבין שאי אפשר לשמור על בטחון המדינה תוך הימנעות מוחלטת מפגיעה בחפים מפשע. אז מה נכון לעשות? לאף אחד אין באמת תשובה. השופטים יר"ה חידשו את עניין המידתיות , אבל כלום ניתן למדוד דברים אלה? יש תחושה בלתי נסבלת של שרירותיות בכל הכרעה בעניינים כאלה, שהם באמת עניינים של חיים ומוות.

להבנתי, מה ששגיא טוען (ואם זה לא מה שהוא אומר, אני אומר זאת) הוא שבגלל האמור , קשה לאנשים לעמוד מאחורי עמדתם בעניינים אלה. מכיוון שאין תרבות של הידברות ושמיעת עמדות הצד השני , כל מה שאדם יכול לומר הוא "קבלו דעתי". אבל בשם מה יכולים אנשים כמו מציץ או ממללא לדרוש ממישהו אחר לקבל עמדתם דוקא? האם מישהו מכיר בהם כחכמים או כבני סמכא? זה מעורר את הצורך ביצירת אשליה שקיימים אנשים שהם כן בני סמכא , שלא צריך להפוך בשיקוליהם ולתהות על מניעיהם , אלא לקבל עמדתם כמות שהיא , בגלל שלהם יש שיטה בטוחה שבאמצעותה ניתן להגיע להכרעה שאינה שרירותית.

אבל האמת המרה היא שלא קיימת שיטה כזאת ושעמדתם של רבנים או של שופטים אינה מבוססת יותר מעמדם של אנשים אחרים (ובוא נקווה שהיא עומדת לפחות בדרגת עמדתם של אנשים רגישים ונבונים, המודעים למורכבותם ולרב צדדיותם של הבעיות העומדות לפתחם, מה שלעתים קרובות נראה שאינו המצב). אין שום הלכה או משפט שרק צריך לראות מה הם אומרים , על ידי שימוש במתודה הנכונה ועל ידי כך להגיע להכרעה.

מה כן? זו באמת שאלה גדולה.

שאלת הגבולות בין תפישה מטה-היסטורית לבין חשיבה הלכתית טהורה היא שאלה גדולה; הענין הוא שבדרך כלל קשה לבדוק אותה, כי אצל הרבנים המדוברים המחוגים של שניהם מצביעים באותו כיוון. תופעה זו, כמובן, אינה יחודית לרבנים; באותה מדה, בין אנשי השמאל המשוכנעים כי הכיבוש הוא אסון מבחינה מוסרית תתקשה למצוא כאלה הסוברים כי הפסקתו תהיה אסון מבחינה בטחונית. המעניינים הם אלה שאצלם יש התנגשות בין הדברים. מקרה אחד בולט הוא של הרב גורן זצ"ל.

כידוע, הרב גורן, מאבות תפישת הממלכתיות בציונות הדתית וממעצביה - כמו גם אחת הדמויות המזוהות עם התפישה הגאולית שלה, היה מראשוני המתנגדים להסכם אוסלו עד כדי הפסקת אמירת התפילה לשלום המדינה. הוא, אם איני טועה, היחיד שפסק שיש היתר להקריב עד שישית מעם ישראל כדי להימנע מויתור אפילו על מטר מרובע אחד. והנה, באותה תקופה עצמה, כאשר עיונו ההלכתי הוביל אותו למסקנה שקדושת א"י אינה חלה על רמת הגולן, הוא לא היסס להשמיע את דעתו שיש למסור את הרמה לאסד תמורת שלום, למרות כל ההתקפות עליו. אם כן, לפנינו מקרה מובהק של תלמיד חכם הפועל על פי החשיבה ההלכתית שלו, ולא על פי הגותו. עד כמה הוא מייצג? קשה לדעת. אבל לענין הדיון כפי שהתפתח כאן, חשוב להדגיש כי ברור מכאן שלגבי הרב גורן, לפחות, שאלת השטחים והשלום היתה שאלה הלכתית לכל דבר, לא פחות משאלת האח והאחות, התרי עגונות ושאר תחומים שעסק בהם לאורך דרכו.

מיציץ,

אני לא מציג כאן את דעתי האישית אלא את דעתם של אחרים שאני חושב שבעצם קיומה ובעצם הבעתה יש הגיון לשיטתם. דעתי האישית קרובה בעניין זה לדעתך.

אני חושב שאתה לא מספיק מכיר את הנפשות הפועלות והעולם שבו הן פועלות.

הנימוק של התנגדות להחזרת שטחים בגלל שזה פוגע בביטחון הוא נימוק מבית מדרשם של רבני חב"ד ויסודתו באמירה של הרבי שנתקדשה אצלם לכל מצב של החזרת שטחים (ודומני שרביצקי טוען שזה תקף לדידם בלכ מציאות של נסיגה של יהודי מפני גוי, אפילו ספאניש מאן מקראון הייטס). השימוש בו אצל רבני יש"ע החל רק לאחרונה בעקבות אינתיפאדת אל אקצה וזיקתה לנסיגות אוסלו.

גם לשיטתם באם מדובר בפיקו"נ ברור יש לסגת. כך פסק בזמנו לא רק הרב גורן, אלא גם הרב ישראלי ואחרים.

לגבי התייחסויות רבניות לשאלות אחרות של מדיניות - אני מציע לך לעיין בכל כרך של 'תחומין' ותמצא שם מאמרים רבים על דעת ההלכה בסוגיות דומות לאלו שהזכרת. בציבור החרדי זה אולי פחות נפוץ, אבל זה בגלל הניכור למדינה ולא בגלל שאין על כך הלכה.

בכל מקרה, גם אם לשיטתך כוחם של רבנים אלו נובע מחוסר היכולת של האדם הפרטי לגבש הכרעות ערכיות, מה מפריע לך שהם יביעו את דעתם? מדוע לפרשן בעיתון מותר לעשות את מה שלרב שפירא אסור?

כמו כן, בניגוד לרב שפירא שאין לו כל השפעה על התנהלות המדינה אלא לכל היותר השפעה על ציבור מסויים (ובכך אינו שונה מכל מנהיג רוחני אחר, חוץ מזה שהקבוצה שלו קטנה יחסית ולא ממש ממושמעת) הרי שלשופטי ביהמ"ש יש השפעה משמעותית וממשית, כך שאין מקום להשוואה.

גו"ג,

בשנות השבעים הרב גורן לא הבחין בין הגולן לשאר יש"ע.

מאידך, עמיתו לכהונת הרה"ר פסק עקרונית שצריך להחזיר שטחים בשביל פיקו"נ ואף צידד בהסכם אוסלו, ומצד שני התנגד להחזרת שטחים שלא במסגרת הסכם שלום - ההתנתקות.

אמשלום,

לא ראיתי באשכול זה התקפות כנגד ציבור, מחנה או הם. אם התקפה על ביהמ"ש העליון מתפרשת כהתקפה על מחנה או שבט, הרי שזה רק מדגים את חומרת הבעיה. חוצמזה, אני בטוח שליתד נאמן לעגו בפורום הזה הרבה יותר מאשר להארץ.

(גו"ג, בעצם דומני שפעם שדחית טענה שלי על פרוטקציות במערכת המשפט, אז לאור זאת, מגיע קרדיט ל'הארץ' שהטיב לשתף אותנו בסופ"ש האחרון באוירה המשפחתית החמימה השורה בין כתלי המערכת, משום מה. אולי כדאי ללנקק את זה לאשכול על האדמו"רים?).