| נשלח ב-9/8/2002 13:19 |
 |
| |
יהוא,
אני רואה בעצם ההיענות לפנייתך, עבודת הא-ל. איני מצפה לשכר בשל כך ואיני חושש מעונש מהימנעות.
התשובה לשאלתך היא שכל אדם מעריך את היותו 'אדם במיטבו' ולא סוס, חמור, כלב, חזיר וכו' בצורת אדם.
ואידך זיל גמור (במרחבי הפורום הזה).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2002 13:47 |
|
| |
שלוש דרגות הן:
יראת העונש
יראת הרוממות
אהבת ה'.
יראת העונש מיועדת לקטנים, או לחלק הקטנות שבאדם. כל אחד ודרגת השכר והעונש שהוא מייחל אליה או חושש ממנה.
יראת הרוממות היא לירא מפני המקום. זו תחושת המרחק הנורא בינינו לבין האלקים, התחושה של, מצד אחד, היות "בריה קלה, אפלה בדעת קלה ומעוטה מול יודע כל", ומצד שני הזכות הגדולה לעמוד לפני המקום, להיות בריאתו, לעשות רצונו.
אהבת ה' היא העשיה לשמו ולא לשם שכר, השמחה הגדולה בכך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2002 13:58 |
|
| |
יהוא,
ההבדל בין האדם הגדול לאדם הקטן הוא ב"אינטרס האישי" [כלשונך].
האינטרס האישי של הקטן הוא הקרוב, הקונקרטי והאינטנסיבי שהוא הכי קרוב למודעתו, והשאר מוזנח למטען האחורי של המוח ואך משרת את מה שבחר הקטן לתחום הקטן של רצונו המצומצם.
האינטרס האישי של הגדול, הוא כל הישר במציאות הרחבה [קרי: הווה-אלוקים]. הוא משתדל להתאים את עצמו לרצון השם [קרי: מרוצת דרך הווה במציאות]. מבלי להתעלם מאף נקודה ולו הקטנה ביותר. זו עבודת חיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2002 02:20 |
|
| |
ווטו,רד לעם.
מה כוונתך?
ומיימוני,תודה רבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2002 07:27 |
|
| |
יהוא,
דייקתי במה שכתבת "אינטרס אישי". אם כי אנו רגילים לקרוא לרע אינטרס אישי ולטוב אינטרס זולתי, קריאה זו יכולה להטעות ולהעניק השקפה נוצרית. הנצרות ולדאבוננו רבים וטובים בנו, חושבים שהאדם הטוב הוא האדם הסובל והמקריב את עצמו [קרי האינטרס האישי] על מזבח הזולתיות, עד כדי הטיית הלחי השני לסטירת הלחי השנייה.
הנכון הוא "חייך קודמין" [בעיקרון גם לבן פטורא ללא בעיית "ואל יראה במיתת חבירו"]. קדימת עצמו, אינה מחווה "כנגד יצר הרע", אלא כך הוא היושר להקדים את הקרוב קרוב קודם, כי הוא הראשון בסדר הדעת. מי שעוכר את שארו כדי להרוויח את הזולת, הוא אכזרי. זה כמו מי שעומדים אצלו בתור ופונה דווקא למי שהגיע אחרון, כיון שהגיע אחרון. זה מעוות.
לכן האדם הגדול באמת, הוא זה שלא נקשר למה שקרוב אליו דווקא ומתעלם מכל מה שרחוק לו, אלא אצלו "הכל" זה אינטרס אישי, כי הרחיב את אישיותו מעבר לאינטרס "צר" וכל מרחב הבריאה [עד כמה שהוא יכול] נהיה האינטרס האישי שלו. לכן כאשר הוא גומל חסד או מתמסר לדבר שאינו הכי קרוב לו, הוא רואה את זה כחלק מאישיותו.
אצלו הקדימה בין החלקים, אינה אלא קדימה, אבל הכל "גוף אחד" עולמו של הקב"ה [מציאותו של הווה אלוקים]. זה כמו שיגידו על מי שרוחץ את רגליו אחר שרחץ את ראשו, שגמר את האינטרס האישי ופונה עכשיו לזולתיות לעשות חסד עם הרגל.
הבסיס הפילוסופי לכך הוא שבאמת אין מושג "אני", אלא הידיעה והבחירה לנווט אותה, אבל שום מציאות בפני עצמה. "אני" מייצג רק נקודת מבט ודרך בחירה כלליות במציאות הווה. לכן בעצם אין הקרוב לאדם אלא קרוב בקדימה, אבל לא יותר "אני"-"אישי".
 |
|
|
|
|
|
