|
|
| נשלח ב-12/9/2002 02:30 |
 |
| |
ראיתי בספר "על התשובה" לרב סולובייציק ז"ל, הסבר על שעיצומו של יוה"כ מכפר אף ללא תשובה [אני מביא מתוך הזיכרון ועם צורת ההבנה שלי].
הוא עושה "שני דינים" א. כפרה, ב. טהרה.
לכפרה המועילה שלא יושפע הלאה מחטאיו, מספיק הדף החדש הנקרא יוה"כ קרי - סוף ראש השנה, אבל לטהרה שנפשו תיטהר מטומאת החטא שדבקה בה, דהיינו הקירבה לשליליות, לזה צריך תשובה.
דפח"ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2002 20:36 |
|
| |
אמנם מאוחר, אבל לא מאוחר מדי!
כתבתי בעשרת ימי תשובה רשימת "על חטא" אישית היכולה להועיל גם לחביריי.
שכחתיה בבית הכנסת ורק היום הושבה לידי.
המסר שבה שייך לכל השנה ואולי גם הניסוח.
על חטא
שהזנחתי את האחדות המירבית, בבחירתי לצמצם את מיקוד מודעותי להתאמה חלקית.
על חטא
שהתעלמתי ממה שידעתי, [מדעני]
שנקטתי לחדש יותר משידעתי, [מיסטי]
שנקשרתי למגעי ומעמדי מעבר להוויתי.
על חטא
שלא ללימדתי את לשוני לומר "איני יודע", כי "אין לך בו אלא חידושו" פירושו שהווה מודיע לך שיש לך רק את חידושו - ורק כשתדע שלא תדע, תדע את שתדע.
על חטא
ששמרתי על עוול הכרחי יותר מכדי צורכו,
שבכך חטאתי בכפליים - עיוותתי את אישיותי ובזבזתי אנרגייתי.
עיוותתי בכך שאיבדתי את "האמת מפני שהיא אמת" ביוצרי א-ל חיצוני הדורש "דמים" ומאבד את השקפת האחדות של "הפלפון והשקל"* וממילא מקפח.
*היינו כשא' משתמש בפלפון של ב', הוא חווה ישירות באותה ההסתכלות שהשקל של א' עובר לב' ולא תחושה מושהית ש"כיון" שהשתמש "לכן" עליו לתת שקל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 06:17 |
|
| |
מיימוני,
בדקתי אשכולות אשתקד למצוא את הראויים להקפצה לקראת הימים "הנוראים".
מצאתי גם "תירוץ".
הודעתך בסוף העמוד הראשון,
ז"ל
אקדמאי הזכיר את נושא ה"המלכה". בציבור שלנו, של "בני התורה", אנשים מחזיקים בסילודים את הספרים של האחרונים - לא אזכיר שמות - שבהם מסבירים כיצד התפקיד של יום ראש השנה הוא להמליך את השם על כל העולם.
בעיני זה היה מיותר ושקרי. מדוע? בגלל שהשם הוא מלך העולם, בין אם אנו מכירים בכך ובין אם לא זכינו להכיר בכך. השם לא יהיה יותר מלך אם נתפלל בכוונה, ומאומה לא יפגע בשלטונו אם בשום מקום לא תהיה תפילה כפי שהתפתחה במשך הדורות.
אז מדוע מזכירים מלוכה בתפילה? הסיבה הפשוטה היא בגלל הרעיון שאקדמאי סבר שהוא התפתח מאוחר יותר - בגלל שראש השנה נתפס כיום הדין. וביום הדין אתה מזכיר את המלוכה, כדי לחזק אצלך את תודעת הדין.
ותודעת יום הדין חשובה מבחינה חינוכית וחברתית, כפי שכבר ציינתי למעלה. כפי שהרעיון של יום סליחה וכפרה הוא הכרחי כדי לפטור אותנו מרגשות האשמה שלנו ומהפחד מעונש שאין ממנו מפלט.
ע"כ
תמיהני, הרי בוודאי ש"אם תצדק, מה תתן לו?" ולא ניתנו המצוות אלא לצרף את הבריות. ההמלכה היא החדרה בלבנו את האמת הזאת שהוא מלכנו הוא ולא אחר וכל הכוחות כוח אחד הם.
מצאנו גם בהקדשת בכור ובקידוש בשבת שאנו מאשרים את קדושת הקדוש כבר!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2004 00:38 |
|
| |
מוקפץ לשנה זו.
מעניין לקרוא את עצמי מלפני שנתיים. הדברים שכתבתי בעמוד הראשון ראויים לחשיבה מחדש.
בכל מקרה, להמחיש לעצמנו מהי פתיחת ספר הזכרונות, שמאליו יקרא, וחותם יד כל ניק בו.
מיימוני,
לא השבת עדיין. האם אתה חושב שהכל רק חינוכי וחברתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2004 01:05 |
|
| |
כנ"ל.
והן הן הדברים, לשם כך נוספה ההסתייגות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2004 01:40 |
|
| |
אקדמאי, תודה על ההקפצה שחשפה לנו טפחים מעניינים (וביכוריים משהו). תודה גם על ההודעה המקורית עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2005 15:29 |
|
| |
מיימוני
אנו אומרים בכל יום
אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא , לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא.
האם הינך יכול לבאר לי בבקשה מה שונה במלוכה טרם הבריאה ,מלאחר הבריאה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2006 08:49 |
|
| |
הלינק שהובא עורר אותי להסתכל, וגיליתי שנותרתי חייב שתי תשובות.
ובכן
אקדמאי, כן, אני סבור שזה ענין חברתי, פסיכולוגי, חינוכי. בהחלט לא אונטולוגי.
וכל מה שנמצא בדברי חז"ל להפך, כגון "שלושה ספרים נפתחים", אינו אלא על דרך המשל.
נמדשיר
(אתה עדיין כאן?)
הפיוט שהבאת יש לו היסטוריה ארוכה, ונדמה לי שהמשמעות שמיוחסת לקטע הזה משתנה במשך
הדורות.
לפי פשוטו, הוא בא להביע את הרעיון שה' היה מלך גם לפני שנברא העולם, ואין מלכותו - כלומר
חשיבותו ומעמדו שנעלה עלינו לאין שיעור - זקוקה לעולם כדי להתקיים.
אמנם במשך הדורות, ובהשפעת הקבלה, המשמעות שמיוחסת למשפט הזה היא הפוכה. לאמור,
דווקא העולם נברא כדי לאפשר למידת המלכות להתגלות.
ועיין עתה באשכול זה
טבע הטוב להיטיב, של אמיר חוזה.
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2034447
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2006 16:00 |
|
| |
talmid:
אני לא מפחד מיום הדין
למרות ששמעתי את המשגיח בפונביז , ר' יחזקאל לוינשטיין צועק/ לוחש " אלול " אני לא מפחד .
אני גם חושב שהדגים שבים , מליארדי הדגים והיצורים המדהימים הללו לא רועדים , הם פשוט לא שמעו על " אלול "
אני גם חושב שלא יאמר בר"ה על המדינות בעולם איזו לחרב וכו' , זה פשוט לא הגיוני לחרוץ דין על מליארדי אנשים מה יהיה גורלם בשנה הבאה בלי שיודיעו להם אפילו על מועד הדיון בעניינם .
אני גם חושב שהמלאכים לא רועדים , הם אינם בעלי בחירה , למעשה הם אינם קיימים כלל , הקב"ה אינו זקוק לעוזרים/ משבקי"ם/ מבצעים וכו' .
בקיצור, למרות שלא מוזכר בתורה בשום מקום יום ראש השנה כיום הדין , ואפילו מצוות היום היחידה "תקיעת שופר" מוזכרת בעקיפין " יום תרועה יהיה לכם " . הרי חז"ל קבלו ממשה שיום א' בתשרי זה יום הדין . אולם מה זה יום הדין ?
האם אכפת לו לקב"ה עם איזה ציציות אני הולך ? או באיזה הכשר אני משתמש ? או כמה שעות אני מקדיש לשיעור בגמרא ?
או אפילו האם אכפת לו לקב"ה אם רימיתי, גנבתי, רצחתי ?, או כמה צדקה וחסד עשיתי ?.
מי ומה אני , ומה ערך לכל מה שאני עושה , אצל בורא העולם ? , איזה מקום תופסים אצל בורא עולם כמה עשרות אלפי חרדים עם כמה מאות רבנים וכלי קודש שמתהלכים בהרגשה שהם הכל , עבורם נברא וקיים העולם , בזכותם ובזכות תפילותיהם באה טובה לעולם , הם טוענים/חושבים שהם משפיעים על רבון העולמים כיצד יפעל ומה יעשה ( כאשר הם בעצמם אומרים " מי יאמר לך מה תפעל ומה תעשה " ) .
בתור בחור תהיתי על הבקשה " זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים , וכתבינו בספר החיים למענך אלוקים חיים " , איזו חוצפה זו לבקש כי ה' יתן לנו חיים למענו ? מה הוא צריך אותנו בחיים? . ובכלל אם זה למענו, הרי לא צריך לבקש, שהרי ודאי שהוא יעשה מה ש"למענו " ?
זכות נפלה בחלקינו שנותן התורה הורה לנו כיצד ננהג ומה נעשה כדי שנזכה להמליך על עצמנו את מציאותו . כדי שנחיה בהרגשה ובהכרה שאנו עבדיו , כדי שנשמתנו שאינה ברת חלוף ואינה כלה עם הגוף , תזכה לחיי עולם הבא . זוהי זכות ולא חובה !.
" יום הדין ", הוא , כן הוא עוד חלק ממערכת זו של חינוך והכרה עבורנו , לחיים של עבדי ה', לחיים של קיום מצוות ה', ומועד לתת לעצמנו דין וחשבון, לעצור להתבוננן ולבחון אם אין אנו נסחפים אחרי ההבל, אחרי עולם האשליות שהיום כאן ומחר בפח האשפה של ההיסטוריה .
ולכן אני לא רועד ולא מפחד . כל מה שאני עושה, כל מצווה שאני מקיים כל שעה שאני מקדיש ללימוד תורה , איני עושה אלא לעצמי , לנשמתי , אף אחד, ובוודאי לא רבונו של עולם, לא דן אותי ולא מתרגש אם אשמור שבת או ח"ו אחללה . העולם ימשיך לנהוג כמנהגו בין אם אוכל ראש של דג או תפוח בדבש עם כל הסגולות וה "יהי רצון " , או לא .
שנה טובה לכולם , שנזכה להבין להפנים לקיים ולחיות חיי תורה ומצוות
" זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים , וכתבנו בספר "החיים למענך" , אלוקים חיים "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2006 16:19 |
|
| |
תלמיד,
אז תרעד ממה שעשית לעצמך.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 21/09/2006 16:46:31
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2006 17:28 |
|
| |
תלמיד,
אינך חושש לדובר שקרים וכו'?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2006 18:38 |
|
| |
תלמיד,
לא הבנתי מדוע אינך מפחד, לפי דבריך. אתה כותב שלקב''ה לא אכפת אם תגנוב או תרצח, ואח''כ כותב שיום הדין הוא היום בו אתה נותן חשבון לעצמך. מדוע אם כן לא לחשוש מתוצאת החשבון הזה?
(אגב, אינו חשוב אבל מסקרן אותי לדעת מנין לך שהמלאכים לא קיימים? ראית אותם לא קיימים?)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2006 19:27 |
|
| |
תלמיד, זהו טקסט קלווניסטי-פרוטסטנטי להפליא.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2006 19:55 |
|
| |
בקר טוב
איני מכיר את התיאולוגיה הקלויניסטית פרוטוסטנטית כפי שאתה אומר . עכ"פ היהדות היא המקור הקדום ביותר הן בזמן והן בהצגת האמונה בא-ל שאינו אמור לשרת אותנו , בניגוד לכל הדתות האליליות עד הופעת היהדות.
היהדות מציבה את קיום מצוות ה' כזכות ולא כעול , את מעמד האדם במקומו הנכון ואת אפסיותו , בניגוד לדתות האחרות החל במלכים שהאלילו את עצמם וכלה בנצרות עם השילוש והתחברות הא-ל באדם.
אם תיאולוגים נוצרים אימצו את השקפת היהדות בנושאים אלו וכופרים באלוהותו של הנוצרי שיערב ויבושם להם אולם לא מפיהם אנו חיים .
|
|
|
|
|
