לקראת ה'ימים הנוראים'

"2008-08-27

לאחר כמעט חמש שנים מאז מתן הגט מבן זוגי ברבנות, ערכתי השבוע בביתי "טכס מעבר לגירושין".  הזמנתי לטכס 10 חברות שחלקן לוו אותי בשעותי הקשות  וחלקן חברות שותפות גורל, שהכרתי לאחרונה.  הסבנו יחד ליד שולחן ערוך והסברתי להן, למה  אני מרגישה  צורך בקיום טכס כזה.

הטכס שנערך ברבנות הוא אינטימי ביותר והנוכחים היחידים בו מלבד  בני הזוג, הם עדי בית הדין, אנשים זרים לחלוטין. הזוג נכנס לחדר "נשוי", ויוצא לעולם כזוג "גרוש"  כאילו שום דבר לא קרה.  אין ציבור מלווה, אין חופשה,  אין ביקורי חברים, אין תנחומים  ובני הזוג אמורים לחזור לשגרה ולהמשיך בחייהם כאילו דבר לא השתנה. ולא היא! הכול השתנה! הזוג נפרד וכל אחד הלך לדרכו. איפה טכס המעבר המתבקש?

היהדות, שכל כך מצטיינת  בטכסי מעבר החל מברית המילה לתינוק שנולד, דרך בר-מצווה, חתונה וניחום אבלים, לא מצאה דרך לציין את הגירושין.  עגנון בסיפורו "פנים אחרות" מתאר את המבוכה והבלבול של בני זוג שיוצאים גרושים מבית הדין. נכון שכל אישה (ואולי גם גבר) משתדלים לעשות משהו שיענה על הצורך בציון האירוע, אבל אין דגם בעל משמעות שיתן מסגרת למי שחפצ/ה בטכס מובנה, וגם החברה/קהילה אינה יודעת כיצד לנהוג עם הגרושה הטריה. כאן מצאתי לנכון להקריא קטע  שמצאתי ברשת, שבו מתארת גרושה  בארה"ב את המבוכה וחוסר היכולת לתמוך בגרושה, גם במקרה של רצון טוב.

זאת הייתה הסיבה שהחלטתי לקיים את הטכס  ולתעדו בסרט, למרות שחלפו מספר שנים ולמרות שחשבתי שאין לו כבר משמעות אמיתית של "מעבר" עבורי.  (כי כבר כל חברי ומכרי יודעים) עם כל זאת התברר לי ככל שמועד הטכס התקרב, שעדיין הוא מאד משמועתי לי והייתי מאד מרוגשת.

בניתי את הטכס בהתאם לרגשותיי העזים שהיו לי עם גירושי, רגשות של אבל כבד ולכן רציתי "לעשות קריעה" של משהו משמעותי. מכיוון שלא הייתה בידי הכתובה שלי, חיפשתי ומצאתי להפתעתי את תעודת הנישואין שלי. אני מודה שהיה לי מאד קשה לקרוע אותה-כסממן אחרון להיותי אישה נשואה כ-35 שנים.  לאחר ה"קריעה" ביקשתי מחברה שתיטול את ידי-כסמל לסיום תהליך הגט. לאחר מכן הקראתי את הקטע ממסכת גיטין פרק ט דף צ, ב: "אמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי ב) 'וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך:'....ובאשת נעוריך אל יבגד".

לאחר מכן ביקשתי חברה שתדליק נרות, כשכל אחת אומרת מה הנר מסמל עבורה במשמעות לטכס ולמעמד. בחרתי פרקי תהילים ושירים שמצאתי מתאימים לתיאור רגשותיי. הזמנתי לארוחה ומזגנו כוס של יין לברכה, כשהחברות מברכות אותי.

התפתח דיון על נחיצות הטכס, על המשמעות שלו, ועל מקום הקהילה בקבלת הגרושה. בסיכומו של הערב, עם אכילת מאכלים מתוקים, מאכלים המסמלים דברים טובים להמשך החיים, כמו תאנים וגפנים המביעים תקווה לישיבה של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", הסתבר שלטכס הייתה משמעות לא רק עבורי, אלא גם לחברותי הגרושות . כל אחת מהן "לקחה" איתה משהו אחר.  הטכס היה גם משמעותי ומעצים  לחברותי הנשואות  שהבינו שיש להן תפקיד מאד חשוב בקבלה ואימוץ  הגרושה לחיים "רגילים" בתוך הקהילה.

לסיום-בכוונתי להוציא בקרוב, בעזרת "קולך" חוברת הצעה לטכס מעבר לגירושין, בה אכלול מבחר טקסטים לציטוט, וכמובן אפשרויות שונות לקיום הטכס. "