סוכות נחמיה

"ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים".

"וחגתם אותו חג לה', שבעת ימים בשנה, חוקת עולם לדורותיכם, בחודש השביעי תחוגו אותו".

"בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". (ויקרא פרק כג פסוקים מ-מב).


בספר עזרא מסופר על ישיבתם הראשונה בסוכה של עולי בבל:

"וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם, הכהנים והלויים, אל עזרא הסופר, ולהשכיל אל דברי התורה".

"וימצאו כתוב בתורה אשר ציווה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסכות באחד בחדש השביעי".

"ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים, לאמר: צאו ההר, והביאו עלי זית, ועלי עץ שמן ועלי הדס, ועלי עץ תמרים, ועלי עץ עבות, לעשות סכות ככתוב".

"ויצאו העם ויביאו, ויעשו להם סוכות איש על גגו, בחצרותיהם ובחצרות בית האלוהים, ברחוב שער המים, וברחוב שער אפרים".

"ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל, עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאוד". (נחמיה, פרק ח פסוקים י"ג-יז).

פסוקים אלה בעזרא דורשים הסבר:

פסוק י"ד מספר:

"וימצאו כתוב בתורה אשר ציווה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסכות בחד בחדש השביעי".

האם ייתכן שחג הסוכות לא היה ידוע להם?

כאשר החבר הדגיש את חשיבותה של המסורת, והוא מעיד על שלשלת הקבלה ממשה ועד היום, שאל המלך על הביטוי "וימצאו כתוב":

"לא ראיתי אנשי בית שני, אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות הסוכה, וכן מצות לא יבוא עמוני ומואבי, וזה ראיה על שכחת התורה". (כוזרי מאמר ג' אות נד).

לדברי הר"ן, (סנהדרין דף כא עמוד ב), "נשתכחה התורה מהם":

"ובאמת כי כשגלו ישראל לבבל כבר הלכו להם השבטים ... ונשתכחה התורה מהם, ואפילו המצוות המפורסמות כסוכה, כשקראו להם המצוות, היתה להם בחידוש גדול, ואז עזרא האיר עיניהם בדיני התורה ומצוותיה...".

מאימתי נשכחה התורה?

בעיה נוספת מתעוררת בפסוקים המתארים את "מה מצאו בתורה".

פסוקים אלה מתארים רק את מציאת מצוות הישיבה בסוכות, אך אא את מצוות לקיחת הד' מינים, הנזכרת בספר ויקרא, ("ולקחתם לכם"), והמינים הנזכרים שם, (הדס, תמרים, עבות), מופיעים בספר ויקרא כ"כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל", ואילו בעזרא הם מופיעים כ"עלי הדס, עלי עץ תמרים, ועלי עץ עבות ,,,לעשות סכות ככתוב".

והיינו, שעלי עצים אלה, היו "חומר" לבניית סוכות.

ואין לומר שהכתובים מספרים רק על בניית הסוכות, בעוד שלמעשה, הם גם השתמשו באותם הצמחים לנטילת ד' מינים, שהרי אין ביניהם המין "הדר" (שלדברי חז"ל הוא האתרוג, ולדברי חז"ל, (סוכה דף לה עמוד א), "הדר" אינו שם הפרי, אלא הוא תיאורו, ואילו בנחמיה אנו מוצאים שהם לקחו "עלי זית ועצי שמן".

כמו כן מצאנו בגמרא (סוכה דף יב ע"א:

"רב חסדא אמר מהכא: צאו ההר, והביאו עלי זית ועלי שמן ועלי הדס, ועלי תמרים ועלי עץ עבות, היינו הדס היינו עץ עבות? אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבןת ללולב".

ואת האתרוג?

הם הובאו אליהם מקלבריה ע"י מלאכים.

מכתובים אלה גם ניתן להבין, שמצוות לקיחת המינים היא לשם בניית הסוכה, ולא כמצווה נפרדת ממנה, ובאם נבין כן גם את הפסוקים שבספר ויקרא, יהיה עלינו גם לומר, שפסוק מ"ב שם, העוסק במצוות הישיבה בסוכה, הוא המשכו של פסוק מ, העוסק בלקיחת הד' מינים, והיינו שיש לקחת את אותם המינים ולבנות מהם סוכה לשבת בה.

ואכן כך הבינו הקראים את הפסוקים האלה, שעל דבריהם הגיב הראב"ע, (ויקרא, פרק כ"ג פסוק מ):

"אנחנו נאמין בדברי המעתיקים… והצדוקים אמרו כי מאלה תעשו סוכות, והביאו ראיה מספר עזרא, ואלה עיוורי לב. הלא יראו, כי אין בעזרא ערבי נחל, ולא פרי עץ כלל, רק עלי חמשה מינים, ואין זכר לעלי הדס, ועלי עץ עבות, טענה על קדמונינו,(שזיהו את ה"עבות" עם ההדס, (ראו סוכה דף לב עמוד ב), בעוד שבספר עזרא הם שני מינים- "ועלי הדס ... ועלי עץ עבות), וכן מין הדס אין אילנו גבוה, (שלדעתם, ההדס אינו אילן גבוה, בעוד שעץ העבות הוא גבוה), והנה הם שני מינים, גבוה ונמוך".

גם פסוק יז הוא בעייתי, פסוק זה מספר על ה"שמחה" ששמחו החוזרים מהגולה, כשחגגו את חג הסוכות לראשונה:

"ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל, עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאוד".

מה היה זה ש"לא עשו בני ישראל מימי יהושע בן נון"?

האם ייתכן שבמשך תשע מאות שנה לא ישבו בני ישראל בסוכות?

אף אם נקבל את דברי הר"ן, (שדבריו הובאו לעיל), ששכחת התורה והמצוות היו כתוצאה מגלות עשרת השבטים, הרי גלותם של השבטים, היתה רק מאתיים שנה לפני העליה מבבל, וממיתת יהושע ועד לגלות עשרת השבטים, עברו יותר מ-700 שנה.

שאלה דומה נשאלת בתלמוד, (ערכין לב, ב):

"אפשר בא דוד ולא עשו, סוכות עד שבא עזרא?"

על שאלתה מתרצת הגמרא:

"אלא מקיש ביאתם בימי עזרא, לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע, מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתם בימי עזרא, מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה".

שאלת הגמרא טעונה הסבר, מדוע אין היא שואלת: הייתכן שבמשך כאלף שנה לא ישבו היהודים בסוכה?

גם התירוץ אינו מובן: "שמיטין ויובלות וערי חומה" מאן דכר שמם בפסוקים, ומה להם ולחג הסוכות?

המלבי"ם שהבחין בקושי שבתירוץ הגמרא, כתב בפירושו "לחם הפחה" (נחמיה, פרק ח פסוק יד):

"ונראה לפמ"ש הרמ"א באו"ח סימן תרל"ז, שאין לעשות סוכות ברה"ר, א"כ כיוון דקיי"ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים לא נמצא שם רה"י ... א"כ לא יכלו לעשות שם סוכה, וכאשר בימי עזרא קנו שנית את א"י בחזקה וקדשוה, התנו הב"ד שיעשו סכות בירושלים, ובשאר רה"ר".

הוא גם מנסה המסביר מדוע לא היה מי שתיקן כן מימי יהושע, עד לימי עזרא, אלא שהסברו לענ"ד דחוק, מפני שכדי להתיר בניית סוכות ברה"ר די בהפקעת ב"ד, ואין צורך באי חלוקתה לשבטים.

גם הרלב"ג הבחין בקושי שבהסבר הגמרא, כתב:

"ר"ל להיות לב כל הבאים שם טוב עם השם, ולקרא יום ביום בספר תורת האלוהים, וידמה שכן עשו בימי יהושע בן נון, לקרות גם כן בספר תורת האלוהים, או שיהיה שם אמרו, כי לא עשו כן לעשות הסוכות ולב כולם לה' ", ועד"ז פירש גם במצודות דוד.

האם הוא פשוטו של מקרא?


בפסוק יב, אנו מוצאים שאת הסוכות הקימו: "איש על גגו, בחצרותיהם, ובחצרות בית האלוהים".

היכן היו "חצרות בית האלוהים"?

הביטוי "בחצרות בית אלוהינו" מופיע בתהלים פרק קלה, כ"בחצרות אלוהינו" בתהלים פרק צב, בעוד ש"חצרות בית ה'" מופיע בתנ"ך במספר מקומות, ובכולן פירושם "חצרות בית המקדש".

האם גם כאן פירושו, שהם בנו סוכות בבית המקדש, ואם התשובה היא חיובית, השאלה היא עבור מי?

במקומו של "חצרות בית האלוהים", נחלקו הגאונים רב נטורנאי ורב האי.

הם התייחסו לשאלת החצרות, כשהם ענו לשאלות על החיוב לבנות סוכות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

לדברי רב נטורנאי, אין חובה לבנות סוכה בבית כנסת, וכי החובה לבנות סוכה היא רק בבית, מפני שהסוכה באה למלא את מקום הבית, אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות אינם מיוחדים אלא לתפילה ותורה, אם כי כאשר הם בונים את הסוכה עבור אורחים ועוברים ושבים "יפה הם עושים", אך בני העיר אינם יוצאים בה ואין צריך לברך עליה, "וזה שמביאין ראיה מן הכתובים איש על גגו ובחצרותיהם ובמצרות בית האלוהים, מעשה בירושלים היה שהיו עולים לרגל...".

יש להעיר לדבריו, שבית הכנסת נקרא "ביתא דרבנן", (מגילה דף כח עמוד ב), וחכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולישון שם, (מדוחק, רמב"ם פי"א מהלכות תפלה הלכה ו, שו"ע או"ח סימן קנא סעיף א).

לפי דבריו "חצרות בית ה'", מתייחס לירושלים, והסוכות היו עבור עולי הרגל.

ואילו כשרב האי נשאל על החיוב לבנות סוכה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הוא השיב:

"... ובבגדד עושין בבתי כנסיות שלהן סוכות, וכן מנהג ישראל, ואפילו במקדש כתוב: איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלהים". (ראו את דבריהם ב"אוצר הגאונים", חלק התשובות לסוכה דף כ"ז סימנים נא-נב).

הרי שהוא הבין שגם במקדש בנו סוכות, מבלי להסביר עבור מי היו הסוכות שבמקדש, והיכן היו החצרות.

ואילו הרוקח (סימן ריט בד"ה הסכות בגימטריא), מתייחס לשתי שאלות אלו: מקום בניית סוכות "חצרות בית האלוהים" ועבור מי הם נבנו:

"בסכות תשבו ולא בסוכה שבתוך הבית, כמו שכתוב בעזרא: "ויעשו להם סכות איש על גגו"-ולא תחת גגו, מי שאין לו חצר. "ובחצרותיהם"-מי שיש לו דיורים מרובים, "*ובחצרות בית אלוהים*", והלא אין ישיבה בעזרה (ראה יומא כה, א)? ושם כתיב *וישבו* בסכות? אלא בעזרת נשים, (ששם מותרת הישיבה, ראה סוטה דף מ עמוד ב), וגם חצרות, (כדי להסביר את לשון הכתוב "בחצרות"-לשון רבים) היו בירושלים, שהבאים לבית האלוהים, אוכלים שם שלמיהם".

לדבריו, החצרות היו בעזרת הנשים ובירושלים, עבור עולי הרגל שאכלו שם את שלמיהם.

בנית הסוכות במקדש מעוררת את השאלה:

והרי אסור לבנות במקדש או אף בהר הבית, שמלבד האיסור להוסיף על בנין בית המקדש עצמו, הלכה הנלמדת מהכתוב "מיד ה' עלי השכיל" (דה"א כח,יט, וראו סוכה נא, ע"ב לגבי בניית הגזוזטרא בעזרת הנשים לשמחת בית השואבה), ישנם האומרים, שכל בניה אסורה בכל הר הבית.

אף שעל הפסוק "לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלוהיך", (דברים ט"ז פסוק כא), פירש רש"י: "אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית", אין כך דעת הכל, ובדבר זה חלוקים הרמב"ם והראב"ד.

שעל דברי הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"א ה"ט):

"אין בונים בו /במקדש/ עץ בולט כלל, אלא או באבנים...".

כתב הראב"ד:

"והלא לשבת כהן גדול של עץ היתה, ובשמחת בית השואבה הקיפו כל העזרה גזוזטרא, אלא לא אסרה כל עץ אלא אצל מזבח, והוא מזרח משער ניקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר".

גם בסוף הלכות עכו"ם, כשהרמב"ם כתב:

"אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש".

השיג על דבריו הראב"ד, וכתב:

"בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל, לשעתה היתה, וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים, בשמחת בית השואבה לשעתה היתה".

אם נאמר שגם דעת הראב"ד היא, שהיו סוכות במקדש, יהיה עלינו לומר שההיתר לבנייתן היה או מפני שהן היו בעזרת הנשים ובהר הבית, או מפני שהן היו רק בניות ארעיות-רק לימי הסוכות, כהסבריו השונים להיתר בניית בימת המלך בשעת הקהל, ובניית גזוזטראות שמחת בית השואבה בשתי ההשגות, שבאחת היה הסברו, מפני שהם נבנו בעזרת הנשים, (וכדברי הרוקח המפורשים שהובאו לעיל), ובשניה, מפני שהן היו בניות ארעית,

ייתכן שדעת הרמב"ם היא כדעת רב נטורנאי שלא הנו סוכות במקדש, או מפני שאסור לבנות בהר הבית, או בגלל שלא היתה האפשרות לבנות סוכות כשרות לישיבה בהר הבית, מפני שהוא כתב (בית הבחירה פ"ה ה"א):

"הר הבית והוא הר המוריה... כולו היה מקורה...".

והרי סוכה צריכה להיות כיפת השמים, וסוכה שהיא תחת גג בית היא סוכה פסולה. (ראו רמב"ם פ"ה מהלכות סוכה, ושו"ע א"ח סימן תרכ"ה)

מקורו של הרמב"ם הוא הירושלמי (תענית פ"ג ה"ט), שלשונו:

"הדא אמרה, הר הבית מקורה היה".

הרמב"ם הבין את הירושלמי כאומר ש"כולו היה מקורה", אך ישנם אחרים (תפארת יישראל, מדות פ"ב הלכה א), הטוען שמירושלמי זה אין ראיה שכולו היה מקורה, ולדבריו, עזרת הנשים לא היתה מקורה, וייתכן ששם היו הסוכות.

עבור מי היו הסוכות במקדש?

במסכת ערכין דף ג עמוד ב למדנו:

"הכל חייבי ן בסוכה: כהנים, לוים וישראלים. פשיטא, אי הני לא מחייבי, מי מחייבי? - כהנים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 'בסכת תשבו' (ויקרא כ"ג, מב) ואמר מר תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו, והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו, לא לחייבו. קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה, בלא שעת עבודה חיובי מחייבו, מידי דהוה אהולכי דרכים, דאמר מר הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום וחייבים בלילה".

הרי לנו שכהנים בשעת עבודה פטורים מן הסוכה.


‎


עולם הפוך אני רואה

כל שידוע לנו מפשט הכתובים הוא שהמצווה היתה כתובה בספר התורה של עזרא, אך לא אם היא היתה בספר התורה של משה, ואין בכוונתי לטעון שהיא לא היתה שם.

מתיאור מצבם הרוחני של החוזרים היה "על הפנים", ניתן להבין שנשכח מהם יותר מאשר מה היה המנהג המקורי שבו נהגו בימי יהושע.

היום לא יתייחסו אל מי שמביא את הטיעונים מהתורה, מפני שחונכנו להאמין שלא מה שנאמר בתורה הוא הקובע, אלא מה שחז"ל אמרו שהוא קובע, ואם הם אמרו שהמסורת היא שקובעת, כי אז המסורת קובעת, גם אם היא מסורת שנשכחה, או שישנה מסורת שהיתה מסורת.

ראה הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה (ד"ה וכאשר אסף):

"... אם כן מה הם אותם ההלכות המיוחדות שאמרו בהם שהם הלכה למשה מסיני? והנה זה יסוד צריך שתדענו. והוא, שהפירושים המקובלים ממשה אין בהם מחלוקת כלל, לפי שעד עכשיו לא מצאנו שנפלה מחלוקת בין החכמים בשום זמן מן הזמנים ממשה רבינו עד רב אשי שאחד אמר שמי שסימא עין אדם מסמין את עינו כמאמר ה' יתעלה עין בעין, ואחר אמר דמים בלבד הוא חייב. גם לא מצאנו מחלוקת במה שאמר הכתוב פרי עץ הדר שאחד אמר שהוא האתרוג, ואחר אמר שהוא הפריש או הרמון או זולתם. ... וכן כל כיוצא בזה בכל המצות אין בהן מחלוקת, לפי שהם פירושים מקובלים ממשה, ועליהם ועל כיוצא בהם אמרו כל התורה כולה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. אבל עם היותן מקובלות ואין בהן מחלוקת הרי מדקדוק המקרא שניתן לנו אפשר ללמוד אלו הפירושים בדרכי הדין והאסמכתות והרמזים וההוראות שיש במקרא. וכשתראה בתלמוד נושאים ונותנים ונחלקים על דרך העיון ומביאים ראיה על אחד מן הפירושים הללו ודומיהם כמו שאמרו על אמרו יתעלה פרי עץ הדר, ואולי הוא הרמון או הפריש או זולתן, עד שהביאו ראיה מאמרו פרי עץ ואמרו עץ שטעם עצו ופריו שוין, ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר פרי הדר על כל מים, אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו בראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך, ורק חקרו על ההוראה שיש במקרא לפירוש המקובל הזה. וכך למידותם גם על ההדס".

" אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך".

היכן ראינו שנטלו לולב או אתרוג בכל שנה מימי יהושע?