סוכות נחמיה

הענין הוא מאוד פשוט: מצד אחד אנו מוצאים שבימי עזרא מצאו מציאה חדשה בתורה - מצוות ישיבה בסוכות בחג. ומצד שני אנו רואים שמצוות ישיבה בסוכה המזכרת בתורה פעם אחת בלבד, אינה נזכרת בפרשת המועדות, אלא בקטע נוסף הבא לאחר חתימת פרשת המועדות, החוזר שוב על דיני חג הסוכות כולל מצוות חדשות של סוכה וד' מינים.
אינני ממהר לקבוע עובדות, אלא רק שואל שאלה פשוטה. האם אין קשר בין שתי העובדות הנ"ל? או שזה מקרי בלבד?

לגבי כינוי חג-האסיף בשם "חג הסוכות", יש לזכור במקרא נראה שהיה זה החג העיקרי בשנה, ולכן כנראה נקרא גם סתם בשם "החג" הידוע (מל"א ח,ב; דבה"ב ה,ג), ובס' במדבר אין לחג זה שם (במ' כט,יב). ולכן גם אם היתה עליה לרגל בפסח ובשבועות, ישנה סבירות שהסוכות של העולים יהיו לסמל של החג העיקרי בשנה.
לגבי האפשרות השניה שהעליתי, שהסוכה היא על-שם סוכות החקלאים באסיף. לא לחינם זו ההצעה השניה ולא הראשונה.

rקראתי מאמר בריפרוף מהרבי מחבד על הנושא,וומליץ על הדור ההוא שקיימו בהידור ובהמשך פירושו לפי דרכו בעניני חסידות,
 

לענ"ד ניתן להיווכח בפשוטו של מקרא שמדובר בשני חגים שצורפו יחד לאותם שבעת ימים - בפרשת אמור, וזה מסביר גם את ההדגשה "אך בחמשה עשר לחודש השביעי"....

בסוף פרשת משפטים כבר מקדימה התורה את ציווי העתיד לחוג חג אסיף בצאת השנה:

יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה … וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה:(שמות כג)

וכן הוא בכפל הדברים בסוף "כי תשא":

כב) … וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:(שמות לד)

אך לא נקבע לו לחג זה אופי וצורה. אף לא תאריך מדוייק, אלא לפי עונות השנה החקלאית – בזמן האסיף.

והנה בפרשת "אמור" נצטווינו על חג הסוכות בחמשה עשר לחודש השביעי:

לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לד) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'. לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה', בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

ומיד לאחר מכן סיכום כל פרשת המועדות שם.

לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ: לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְּהוָה, וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה': (ויקרא כג)

וכיון שיודעים אנו כי זמן סיום האסיף נושק לאמצע החודש השביעי, נצטווינו אם כן לחוג שני חגים בזמן חופף פחות או יותר, "חג הסוכות" בתאריך מדוייק:  בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי במשך שִׁבְעַת יָמִים. ובסמוך לו, בזמן סיום האסיף – את חג האסיף שלא נתבאר במשך כמה ימים לחוג אותו ואף תאריך מדוייק אין לו.

והנה אחר סיום פרשיית המועדות כפי המובא לעיל, בלשון סיום וסיכום נושא, הוסיפה התורה נושא חדש:

לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ: לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְּהוָה, וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה': (ויקרא כג)

לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-ה' שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כג)

שאחר שלימדה תורה את כלל המועדים, הוסיפה תוספת מיוחדת זו להדגיש לבל נחוג את חג האסיף בימים אחרים מאשר… חג הסוכות.

ולכן גם ההדגשה "אך" שנדרשה לפנים שונים ולא מצאתי שביארוה בפשטותה לאמר: אותו חג אסיף שהוזכר מיד לאחר היציאה ממצרים, זהו זמנו! בשילוב חג הסוכות שהוא מסדר המועדים בפרשה זו, ואף הוא נחוג במשך שבעת ימים בחודש השביעי ולכן ההדגשה "וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה" לאמר יש לחג האסיף מספר ימים וכן "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ" לאמר (וכפי שלמדו מכאן חז"ל) שיש להקפיד שזמן האסיף יבוא בחודש השביעי על ידי עיבור השנה. ולאחר חידוש זה של שילוב חג האסיף, חזרה התורה לתאר את חג הסוכות ומהותו.

ולמעשה גם נלמד שלקיחת ענפי הפרי והירק, שייכים לחג האסיף. משום שנאמרו כתוספת לפרשת המועדות – ובהקשר של חג האסיף! ואפשר שאף היום השמיני שאין בו סוכה – וחידושו הוא בתיאור חג האסיף – נקשר אל מהות חג האסיף.

ולכאורה השילוב בין חג הסוכות לחג האסיף, וכפי ששילבם משה במשנה תורה: יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (דברים טז) – הינו קשר של עבר והווה, בצאתנו ממצרים, השפיע עלינו ה' מטובו בסוכות, במן, בשליו ועוד. וכעת עם סיום האסיף ויציאה מן הסוכות בכרם ובגדיש – זהו הזמן להודות לה' על טובו בהווה – ולקשור זאת אל טוב ה' מן היום שהקימנו לו לעם בעת נדודינו במדבר.

http://www.bmty.org/matihorovitz/archives/37/ 

ספרא אמור פרשה יב

<כל מקום בתורה שכתוב אך זה בא למעט- האך הזה ממעט את קיום המצווה במדבר, ולכן היא נכתבת באמת בסיפא לאחר ההכרזה על סיום כל מועדי ה>

"בשבת הוא הדין והיא המידה בפירוש 'המהדורה קמא' של הלכות חג הסוכות (ויקרא כג לג לז): "אלה מועדי ה'" אין זכר למצות סוכה וארבעת המינים, דינים אלה כתובים 'במהדורה השניה' שם (פסוק לט מג): "אך בחמשה עשר לחודש" המסקנה לפי פשוטו מצוות ישיבה בסוכה ונטילה ד' מינים לא נהגו אצל אבותינו במדבר אלא מזמן בואם לארץ ישראל "באספכם את תבואת הארץ חוקת עולם לדורותיכם הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מצרים". (הרב יהודה קופרמן, "פשוטו של מקרא" א "הלכה לשעה" עמ' 187).

<לדעתי-ביום הכיפורים העינוי הוא בשב ולא תעשה ולא בקום ועשה, כפי שאפשר להבין מהפסוק>