- וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל
הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ
פֶּתַח אָהֳלוֹ, וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.
- ויֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרֶח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב, וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח
אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם.
- מַה טֹּבוּ
אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
ורק כאשר גורשו ממצרים בחיפזון הוליכם ה' אל מקום שהיו שם סוכות לצל יום מחורב. וזהו פשר "כי בסוכות הושבתי", "הושבתי" ולא ישבו מעצמם. ולכן זיכרון הסוכות הוא היפך "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ", משום שאת האוהלים במדבר הם נטעו מעצמם, וזוהי כבר מעלה לאדם שיש ביכולתו לדאוג לעצמו לקורת גג, ואילו בזמן שגורשו ממצרים לא היה להם מזון וצידה וכיצד יהיו להם יריעות עור שמעולם לא נזקקו להם במצרים?
"וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה... וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם". ובמצרים ישבו בבתים: " וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ עַד-בֹּקֶר".
