|
|
| נשלח ב-30/10/2005 02:56 |
 |
| |
מייציץ
על הצדק שבחוקי התורה.
בעבר כבר הבאתי את דברי הר"ן, (דרשות פרשת שופטים ושוטרים), אשר הצדק שבתורה הינו צדק אלוהי, שכל מטרתו היא השראת השכינה, שלא כצדק האנושי, שכל מטרתו היא טובת בני האדם, וייתכן שהצדק האלוהי לא "יתאים" לאנושות, ובזכרוני הוא אף כתב, שייתכן שחוקי הגויים יהיו אף יותר טובים לאנשים, ולכן נתנה התורה סמכויות למלך, לחוקק חוקים שיהיו לטובת האנשים.
_____________
chouteng
<"איך אנחנו עושים צדק במקרים שבו יש רק עדות קרובים או עדות עצמו?">
לא עושים.
בעבר כבר סיפרתי כאן על אב בית הדין של עירי, שהואשם בסחיטות ממועמדות לגיור,
וועדת החקירה שהוקמה מטעם הרבנים המקומיים, החליטה ב"פסק דינה" שהוא חף מפשע, מפני שא"א להאמין לתובעות, מהטעמים הבאים:
א. היו עדים גברים לסחיטות.
ב. המאשימות היו נשים.
ג. המאשימות הודו שבשעת ה"מעשים" הן היו גויות.
כשהגמרא שאלה: "מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש", (מכות דף ו ע"א), היא לא שאלה על מקרה רצח, בו היו רק שני עדים ושניהם היו אחים, אלא למקרה בו היו עדים רבים, וביניהם שני אחים.
כאשר ישנם רק שני עדים אחים, או כאשר ישנו רק עד אחד, לא עושים.
ישנו חוק וישנו צדק, והם לא תמיד זה לצד זה.
אף כי קבלת עדות "פסולים" אפשרית מהבחינה ההלכתית, אם מדין תקנות הציבור ואם מדין "קיבלום עלייהו", (ולמעשה כל דין תקנות בני העיר, הוא מדין קיבלום עלייהו), עדיין לא נפתרה הבעיה, מי יהיה זה שיתקן את התקנות הללו כהיום.
בעבר, כשהציבור היה מאורגן במסגרת קהילה, היו למוסמכי הקהילה סמכויות תקנה וכפיה, אך כיום, כשהציבור מפוזר ומפורד, הגוף היחידי שלו סמכויות לתקן תקנות ולכפותן על הציבור, הוא הרבנות הראשית, אלא שגוף זה מוגבל לתקנות בתחום שיפוטו, ובהם לא תועיל תקנת "קבלת עדים פסולים".
אם בשנים הראשונות של המדינה ולפני כן, עדיין היה לראשי הרבנות "אומץ" לתקן תקנות, (ראו את מאמרו של ד"ר זרח וורהפטיג: "תקנות הרבנות הראשית", , הרי ראשי הרבנות של היום מודאגים יותר, ממחיר החדרים בבתי המלון מאשר מסבל הציבור,
עולם הפוך אני רואה 
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 03:41 |
|
| |
נישטאיך
אכן לרעיון זה כיוונתי. פעם הבאתי רעיון דומה בשם המהר"ל בבאר הגולה והעירו לי שהרעיון כבר מופיע בדרשות הר"ן (ולפי מה שאתה מתאר זה אפילו כתוב שם בצורה חזקה יותר מאשר אצל המהר"ל).
השכן
אני מבין שהשאלה היא לא מי קובע (אני, אלא מי?) אלא מה ההגדרה.
ככל שאנו מדברים על מערכת ראיות , הרי שמערכת ראיות היא צודקת באופן מוחלט אם ורק אם שום זכאי אינה יוצא בה חייב ושום חייב אינו יוצא בה זכאי.
כמובן שאין סיבה להניח שיש דבר כזה ביקום שלנו . אז עלינו לנסות להתקרב.
הבה נכנה לזיכוי החייב, טעות מטיפוס 1 ולהרשעת הזכאי , טעות מטיפוס 2 .
אם נניח לרגע שיש לנו אינפורמציה מושלמת בכל הנוגע להסתברות לביצוע טעות מכל טיפוס לכל מערכת ראיות. נייחס לכל מערכת ראיות נקודה במערכת צירים שבה ציר אחד מייצג את ההסתברות לטעות מטיפוס אחד וציר אחד מייצג את ההסתברות לטעות מטיפוס 2 . אנחנו רוצים למזער את ההסתברות לכל אחד משני הטעויות , אבל הבעיה היא שבדרך כלל אחד בא על חשבון השני. אז באופן כללי, נקבל עקומה שמייצגת את אותם נקודות שבהם אי אפשר להשתפר על ציר אחד בלי שזה יבוא על חשבון הציר השני. כל הנקודות שנמצאות מעל העקומה הן בלתי צודקות בהחלט.
לגבי הנקודות שעל העקומה עצמה יש לנו דילמה. אבל גם כאן ברור שיש גבולות למה נחשב סביר. כולנו נסכים שמערכת שמוכנה להכניס אלף חפים מפשע לכלא , כדי שלא ימלט אפילו פושע אחד שכן מגיע לו, היא דורסנית ואכזרית וכן להפך , מערכת שמוכנה לתת לאלפי רוצחים ואנסים לצאת בלי כלום כדי שלא יקרה שאדם חף מפשע אחד ייענש שלא בצדק, היא אימפוטנטית .
ברור שצריך לנטות לצד הקולא , אבל גם לזה יש גבול.
אבל גם אחרי קביעת הגבולות הללו אנחנו נשארים עם דילמות מאד קשות , יש כאן טריידאוף ותמיד צריך לקבל מידה מסויימת של רע , אבל בכל זאת מערכת שפועלת בתוך הגבולות הללו ונמצאת על העקומה האופטימלית , יכולה להיחשב צודקת (אם כי לא הצודקת בה"א הידיעה).
כמובן שגם ההנחה על אינפורמציה מושלמת היא מופרכת , ויש כאן מרכיב גדול של אי ודאות. לכן צריך גם להיות קשוב לנסיון ולנסות להשתפר עם הזמן.
לכן ההגדרה של מערכת צודקת היא כזאת, שלפי האינפורמציה הקיימת היא נמצאת מה שיותר קרוב לעקומה האופטימלית ובין הגבולות המתאימים והיא גם מנסה כל הזמן להשתפר וגמישה כדי ללמוד מהנסיון .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 04:01 |
|
| |
מציץ,
באשכול על הפאי והמורה למתמטיקה של המאירי (האם המורה למתמטיקה של המאירי אהב פאי תפוחים??), כבר כתבתי שכואב לי הראש ואני זקוק לאקומול. ברחתי לתחום המשפט, המוכר לי מעט יותר. ואתה, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?
ולדבריך:
משפט אינו מתמטיקה. איני אומר בזה, שיש שוני כזה וכזה, או שיש קושי לתת הגדרות מתימטיות לשאלות משפטיות. אני אומר בהחלטיות, שמשפט אינו מתמטיקה.
אין במשפט "אמת" מתמטית, שבעת שתתגלה - יהיה פסק הדין קבוע וידוע מראש, משל הוכחת שאלה מתמטית יש כאן.
במשפט, יותר מאשר בכל תחום חברתי, כך נראה לי, האמת יחסית, והקביעות אינן בנויות על אמת ושקר לוגיים, אלא על יותר צודק ופחות צודק, יחסיים.
שתי בחינות לדבר. האחת, העובדות, הנסיבות, המניעים, סעיפי החוק הרלוונטיים אינם נתונים לבחינה מדוייקת, אלא להערכה גסה שבגסות. השאלה המרכזית במשפט היא מה היה יותר נכון לעשות במצב נתון, ולא מה האמת המוחלטת. מסיבה זו, אין אף אדם רציני שיוכל לנבא לפני שקורה אירוע מסוים, מה יפסוק השופט לגבי אותו אירוע. אין מדובר כאן בניבוי מדעי של אירועים בעלי סיבה-תוצאה מוכרחים ומובהקים, אלא באין ספור נסיבות המשליכות מאחת על חברתה.
ואם תבוא ותאמר לי, שיש ברשותך את כח החישוב הנעלה ביותר, שמסוגל לחשב וליתן ערך לכל נסיבה וטיעון שיעלה על הדעת, עדיין לא יהיה בכך די. המשפט, שלא כמו המדע, נתון ביד השופט. השאלה שמגיעה לפתחו של בית המשפט היא, מה יאמר השופט הישב בדין על הענין. יתכן בהחלט שאותו אירוע אצל שופטים שונים יתן תוצאה שונה. ואיני מדבר לא על טעות ולא על גישה פוליטית שונה, ולא על דבר מעין זה. השיפוט הוא תוצא של הפעלת תכונות אנושיות ותחושות אישיות, ולא רק של שיקלול מידע מול הגדרות חוק יבשות.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 12:22 |
|
| |
אוי לי שגרמתי כאב ראש לשכני.
איני יודע מה כוונתך בקביעה שמשמפט אינו מתמטיקה. הרי לא מצאת בדברי שיש איזה דרך לבצע חישוב על ולמצוא את המערכת האופטימלית.
אבל ברור שלכל מערכת ראיות יש את התכונות שלה . אם אנו יודעים אותם או לא , זו שאלה אחרת. בכל מקרה עלינו להעריך לפי הידוע לנו ולנסות להשתפר בהתאם.
אני מנסה , כדי לפשט את העניין, להתעלם מכל האספקטים של הערכה ושיפוט ונסיבות ולהתרכז אך ורק באותו חלק של השיפוט שמתייחס לצד העובדתי , העשה הנאשם את המיוחס לו או לא.
ברור שבשעה שאנחנו מדברים, ישנם אנשים המרצים עונש על משהו שעובדתית הם לא עשו. כמו כן ברור שיש עוד יותר אנשים שיצאו זכאים על סמך זה שאשמתם לא הוכחה מספיק, בשעה שלמעשה עשו את המיוחס להם. האם אתה חולק על זה?
ברור שכדי להיות צודקת , מערכת צריכה לעשות כל אשר לאל ידה כדי לצמצם בו זמנית את שתי התופעות. האם על זה אתה חולק?
אם אפשר לצמצם אחת משתי התופעות מבלי להגדיל את התופעה השנייה, זה מתחייב.
אם אי אפשר יש לנו דילמה מוסרית, אבל ברור שגם כאן ישנם גבולות מסויימות.
כדוגמא פשוטה ופשטנית, נניח שהשאלה היא אך ורק מה מספר העדים שיש לדרוש כדי להרשיע . ככל שדורשים יותר עדים, יורד הסיכוי לקשר להעיד עדות שקר, אבל יורד גם הסיכוי שבשעה שאדם יבצע עבירה יהיו מספיק עדים . הורדת מספר העדים מביאה ליותר הרשעות של חייבים , אבל גם של זכאים.
מה שאני אומר הוא שאלה שני הגורמים שיש לשקול , מה הסיכוי להרשיע זכאים ומה הסיכוי לזכות חייבים.
האם אתה חולק עלי שאלה השיקולים הרלוונטיים כאן?
מובן שאיננו יודעים בדיוק מה הם הסיכויים הללו . אבל מצד שני יש לנו גישה מסויימת לנסיון על הטבע האנושי או להערכה גסה לפחות של יעילות המערכת , אז מה שאני אומר הוא שאלה הדברים שיש לתת את הדעת עליהם.
גם מה שאתה אומר על שיקול הדעת האישי הייחודי לכל שופט ומשתנה מאחד לשני. גם כאן יש שיקולים כאלה, האם סביר להניח שאינטואיציה של שופטים מביאה יותר להכרעה נכונה (וככל שאנו מצטמצמים לראיות ועניינים עובדתיים , בניגוד להערכת נסיבות מקלות/מחמירות וכדו' אנחנו יכולים להשתמש במילה "נכונה" ללא מרכאות ומבלי להתנצל על כך) או שעדיפה מערכת מפורטת של דרישות שמצמצמים את מרחב שיקול הדעת. ברור שניתן להגיע לפחות לאומדן גס של דברים כאלה ולשפר בהתאם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 12:32 |
|
| |
נישטאיך
הבעיה אינה מחירי בתי המלון אלא כל אחד מפחד שאם הוא יתקן בית דין 'ימני' ממנו יאשים אותו בריפורמה וכדו'.
בליל הושע"ר שמעתי שיעור מהרב יעקב וורהפטיג, בנו של המנוח ד"ר זרח, והוא צטט מכתב שכתב הרב הרצוג עוד בימי המנדט, שהרב הרצוג ניסה לדחוף את הנושא של דין תורה ומשפט התורה, והוא כתב שבדין תורה חסר כל הנושא של מפשט פלילי, גזלן רק משיב את הגזלה אבל אין עליו שום אונס, מי שאנס אשה משלם קנס רק בתנאים מסוימים אבל הוא יכול להמשיך ולהסתובב חופשי וכו'. הוא העלה את הנושא בכינוס רבנים והרבנים הודיעו בפירוש שאין ברצונם להכנס לנושא הזה.
הרב יעקב וורהפטיג הוסיף בציניות שאם מישהו היה מנסה לשלול מהרבנים את התחום הזה, הם היו יוצאים להפגנות.
תוקן על ידי - אריק123 - 30/10/2005 12:40:46
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 12:56 |
|
| |
מציץ_ונפגע:
אני מסכים שאין דרך להגיע לצדק מושלמת. אני שואל מה היא מערכת משפט שהתורה תכיר כצודקת. זאת אומרת, הנטייה שלנו להחמיר או להקל אינו בהכרח משקפת גישת התורה. שאלתי, לפי הכללים הידועים לנו מחז"ל איך נבנה מערכת משפט צודקת?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 14:03 |
|
| |
Chouteng-
I think the answer to your question might be- tzrichim lehaamik- It is necessary to try to penetrate deeply into the kavanat haTorah.
It seems clear that the Torah is instructing us in how to build a just and humane society. Kemo shekatuv: Veasita hayashar vehatov- Tzedek tzedek tirdof and of course, many other pesukim. The maarechet of mishpatim which are generally understood as mitzvot that we can immediately understand al pi sechel show that the Torah is aiming in the direction of what we consider justice.
There are examples from earlier periods in Jewish history when chachamim gedolim came to the conclusion that there is a deeper intent hidden (or maybe not so hidden) in the Torah and that we ought to learn to conduct ourselves in accordance with this deeper intent.
It is true that the halacha is decided kechachamim deR' Shimon- velo darshinan taama dekra. However, the Tosafot Rosh says in Baba Metzia Tzadi Alef (benogea to Lo Tachsom) that where the taam is pashut, we are doresh taama dekra. That is to say we do not necesarily need to view all the mitzvot as simply gezerot haMelech with no humanly understandable content. NO!
It is possible to see a ruach haTorah- you might say a direction in which the Torah is pointing us. We might need to be maamik in order to understand what that direction is- but, of course, we need to be maamik in Torah.
There was a discussion relevant to this question in the eshkol- Lomdes behavanat taamei haMitzvot
Yehosef cited the Tosafot Rosh there and HaRav Segal cited mekorot to the effect that we are doresh taama dekra in order to broaden the parameters of a mitzvah- to interpret the mitzvah as embodying a basic principle. Chazal's refusal to be doresh taama dekra has to do with attempts to limit a mitzvah to cases where the taam applies rather than deciding that the mitzvah applies to all instances covered by the case mentioned beferush in the Torah (as in the case of the machloket R. Shimon VeChachamim - the issur of being memashken beged almanah-)
If we learn that it is often appropriate to see things in terms of taama dekra then mitzvot can be seen as expressions of broader themes having to do with justice and humaneness. If we take this approach, with enough work, we should be able to derive broader principles of justice from the Torah, even principles that can appeal to our contemporary sense of justice.
If we can learn to be maamik, to seek to penetrate to the depths of kavanat haTorah, we should be able to get somewhere in our search for a truly just social system.סשמאל]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 15:05 |
|
| |
Sherira17
I agree with what you have written. My question is, can you describe a Torah based system of jurisdiction which is applicable to the modern world?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 15:42 |
|
| |
Chouteng-
I cannot describe a Torah-based system of jurisdiction that would be applicable in the Modern World. The reason for my inability is, sadly, my lack of stature as a talmid chacham. I must leave it for those who much more learned than I am, of whom there are quite a few at this forum, to pursue that very worthwhile project.
I am only humbly suggesting a direction for the discussion here. Even what I said here is based on what I learned in the eshkol- Lomdes Behavanat Taamei Hamitzvot- from Yehosef, HaRav Segal, and Maimoni. They all endorsed a taama dekra approach and brought raayot to its legitimacy. All I can say is that it seems to me that such an approach could be fruitful in terms of working toward the development of a Torah based system of jurisdiction that would be applicable to the Modern World.סשמאל]
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 17:56 |
|
| |
מציץ,
הענין של הודעתי הקודמת הוא, שאין כאן ענין כמותי גרידא. יש כאן ענין ערכי (גם בתוך המערכת המוגדרת של דיני ראיות וסדרי דין).
הדוגמא הנפוצה: משה ואהרן המעידים יחד נגד עבריין. לפי הלכות עדות, בפשטות, עדותם פסולה בהיותם אחים, והנאשם יצא לחופשי. עם קצת "עזרה" מתקנות שתותקנה בעתיד (אולי הסנהדרין של ר' מיכי תעזור לנו בזה), ניתן יהיה לקבלם, אבל כיום - לא. לפי דיני מדינת ישראל, עדותם כשרה, והעבריין יורשע.
ניתן להביא גם דוגמא הפוכה. יהודי שנישא בנישואין אזרחיים ליהודיה. לפי ההלכה (בניכוי שאלת תקפותם ההלכתית של נישואין כאלה), הוא כשר להעיד נגדה. לפי החוק - לא.
בשני המקרים הללו, התשתית הראייתית זהה - עדים המעידים על דבר פלוני. אולם כללי הראיות השונים בין המערכות השונות, יביאו לזיכוי באחת ולהרשעה בשניה.
ההבדל הזה אינו ניתן לכימות. מדובר בהבדל ערכי בין שתי המערכות, וכפי שהן מגדירות ראיות מותרות וראיות אסורות.
אני סבור, אגב, שבממוצע "סדנא דארעא חד הוא", היינו - במערכות משפטיות שונות, יגיעו בדרך כלל לאותה תוצאה במשפט (יודגש שאני מדבר לכל אורך הדרך על פרוצדורה ודיני ראיות, ולא על המשפט המהותי). הדוגמאות המובאות כאן הן הקיצוניות.
ובלי קצת מספרים הרי אי אפשר:
טענתך שהוספת שופטים תשפר את הדיוק אין לה ביסוס מספרי. כיון שמספר השופטים תמיד אי זוגי, הרי שהמכריע הוא שופט אחד. ודו"ק.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 19:08 |
|
| |
דיברתי על עדים ולא על שופטים. אבל גם בזה אינך צודק. אם שופט מגיע להכרעה נכונה בהסתברות שהיא גבוהה מחצי , הרי שאם יהיה מספר גדול של שופטים, התפלגות מספר השופטים המכריעים נכון במקרה נתון תשקף את ההסתברות הזאת. וככל שיהיו יותר שופטים יותר טוב (הצרה היא , מה קורה אם ההסתברות להכרעה נכונה היא פחות מחצי...) ודו"ק היטב.
מה כוונתך ב"אינו ניתן לכימות"? יתכן שאין לנו מספיק אינפורמציה כדי לקבוע , אבל האם לא קיימת תשובה חד משמעית לגבי מספר הטעויות מטיפוס 1 ומטיפוס 2 שמבוצעות בכל אחד משתי המערכות? יתכן וגם מסתבר שאין זוג מספרים כאלה התקף לכל מקום ולכל זמן ומאפיין מה יקרה באימוץ כל אחת משתי הגישות בכל מצב אפשרי.
אבל כאשר רוצים להכריע אם לנקוט בכל אחת משתי הגישות , מניחים שכל יתר הדברים נשארים כמות שהם . מדברים על החברה שלנו בזמן הזה ובמקום הזה , ושואלים כמה טעויות מטיפוס 1 וכמה מטיפוס 2 יבוצעו אם נאמץ את הגישה הפוסלת עדות קרובים וכמה אם נאמץ את הגישה המודרנית שאינה פוסלת אותם. ברור שיש על כך תשובה חד משמעית.
יתכן שאחת משתי הגישות טובה באופן מוחלט מהגישה האחרת (היא גם מביאה פחות הרשעות של זכאים וגם פחות זיכויים של חייבים) ויתכן שלא . יתכן שאם נאמץ את גישת התורה יהיה פחות סיכוי להרשיע את הזכאי אבל גם פחות סיכוי להרשיע את הרשע ואילו אם נאמץ את הגישה המודרנית יהיה יותר סיכוי להרשיע חייבם אבל עם זה יעלה גם מספר ההרשעות הבלתי צודקות. במקרה הזה יש לנו באמת דילמה ולכן כתבתי שאין בהכרח גישה אחת שהיא הצודקת בה"א הידיעה . אבל , כאמור , ישנם גישות שהן לגמרי בלתי צודקות לפי כל קנה מידה.
כמו כן גם כאשר יש לנו דילמה יתכן שאפשר להכריע בהחלט שהקיצוניות לא טובה. יתכן למשל שניווכח שבתחום האלימות במשפחה , אי קבלת עדות קרובים , פירושו שהתחום הזה הופך להפקר מכל וכל וממילא גם אם בנקיטת הגישה האחרת יקרה שאנשים ירצו עונש לחינם , זהו בהחלט הרע במיעוטו יחסית לאפשרות האחרת.
כמובן שיש את הבעיה שאין אנו יודעים במדוייק , אבל לא לדעת משהו במדוייק אין פירושו שהוא אינו ניתן לכימות , אלא שכל כימות הוא גס וראשוני ושלכן צריך זהירות וגמישות רבה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 19:12 |
|
| |
כמובן שאתה יכול להוסיף שיש גורמים ערכיים נוספים שיש לשקול , מלבד טעויות מטיפוסי 1 ו2 . מישהו יכול לטעון למשל שאי קבלת עדות של קרובים נגד קרוביהם , נגזר גם מהשקפות ערכיות אודות היחסים הראויים בין קרובים (יש את הווארט של ר' בונם מפשיסחא שמי שמוכן להעיד נגד קרוב, הרי אינו "מענטש" ולכן לא ראוי לקבל עדותו). אבל זה אינו משנה את הטיעון בבסיסו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 19:33 |
|
| |
לענין מס' השופטים (הבנתי כנראה בטעות מהסיפא של דבריך שאתה מתכוון גם למספרם):
השופט בינו לבינו יכול להיות שדעתו נוטה ב-60% או 90%, אבל הכרעתו היא זכאי או אשם, ולכן לנטיה הזו אין שום משמעות. גם השופטים כקבוצה מכריעים ברוב פשוט.
לענין המספרים:
מה שטענתי, אתה מוסיף ומדגים...
אתה טוען שאם יש שיטה שטובה יותר, כמותית למנוע הרשעות שווא ו/או להצליח להעניש פושעים, היא השיטה העדיפה.
דא עקא, שדיני הראיות משתמשים, בפועל, בערכים אחרים ולא בשאלת סיכויי ההרשעה. הנימוק ההלכתי הנפוץ לפסלות קרובים הוא גזירת הכתוב. פסלות בעל ואשה או אב ובן להעיד זה נגד זה במשפט פלילי הוסברה בפסקי דין רבים, כענין הומניטרי. היינו, גם אם נאמין להם (ממש כמו שאנו מאמינים לאחים!), זה לא "אנושי" לגרום לבן להענש בשל עדות אביו. אגב, עדות לטובת הנאשם רשאי הקרוב לתת, ואם כשבא להעיד לטובתו, אמר דברים נגדו - מותר לבית המשפט להרשיעו לפי דברים אלה. כך שאין מדובר בשאלת אמינות אלא בענין "הומניטרי" גרידא.
כעובדה, השאלה הסטטיסטית באיזה אופן תושגנה התוצאות הטובות ביותר (כפי שהגדרת אותן) עולות בהקשרים אחרים, לא בשאלת מהימנות עדים.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2005 01:05 |
|
| |
לנטיות השופט יש משמעות גם אם הוא יכול לבחור רק באחד משתי הכרעות. נניח שיש לך מטבע מוטה עם סיכוי של 60% ליפול על צד אחד. בהטלה בודדת זה לא משמעותי , אבל במספר רב של הטלות זה יבוא לידי ביטוי בהתפלגות מספר הפעמים שקיבלת כל תוצאה.
אם חוות דעתו של שופט הוא משהו שיש לו קשר כלשהו עם המציאות (דהיינו שאם הנאשם באמת חייב, יש סיכוי גדול מחצי שהשופט ירשיע אותו ואם הוא זכאי באמת, יש סיכוי גדול מחצי שיזכה אותו) ואם דעתו של כל שופט בלתי תלויה בדעת השופטים האחרים , הרי שהכרעה המתבססת על מספר רב של שופטים יש לה סיכוי גבוה יותר להתאים למציאות , מאשר הכרעה המבוססת על מספר מועט של שופטים.
ליתר דבריך, אני ממש מתפלא על דבריך ששאלת סיכויי ההרשעה בלתי רלוונטית לתחום הראיות . אם יש משהו רלוונטי לתחום הראיות זה זה. השאלה של צ'אוט בראש האשכול היתה שמערכת הראיות של התורה היא בלתי יעילה , כי היא לא מקבלת עדות שלפי שיקול דעת סביר היא טובה. ולעומת זאת מערכת המשפט הסובייטית היא אכזרית בדיוק בגלל זה שהיא הכניסה מאות אנשים לגולאג על סמך חשדות קלים שבקלים כדי שאותו אחד שבאמת חותר תחת המשטר לא ימלט. אלה השיקולים המרכזיים כאשר חושבים על מערכת ראיות .
לא הכחשתי שיכולים להיות עוד שיקולים משניים (ואני מניח שכולנו נסכים שגם זה רק לצד הקולא וגם שזה לא מתקבל על הדעת במציאות שזה הופך את העולם להפקר - ריבוי פשעים שבהם דווקא עדות מסוג זה היא השכיחה).
לומר שהסטטיסטיקה לא רלוונטית לתחום הראיות, זה כמו לומר שלשפוט על פי הטלת מטבע זה רעיון טוב.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2005 01:34 |
|
| |
תיקון טעות.
בהודעה קודמת כתבתי: "היו עדים גברים לסחיטות", כמובן שצ"ל "לא היו עדים גברים לסחיטות".
למייציץ.
לפניך מדרשות הר"ן, הדרוש הי"א:
"כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט בין פרטיו שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו ויהיה כללו נשחת וכל אומה צריכה לזה ישוב מדיני וישראל צריכים זה כיתר האומות, ומלבד זה צריכין אליהם עוד לסיבה אחרת והוא להעמיד חוקי התורה על תלם ולהעניש חייבי מלקויות וחייבי מיתות בי"ד העוברים על חוקי התורה, עם היות שאין באותה עבירה הפסד מדיני כלל ...ה' יתברך ייחד כל אחד מהעניינים האלו לכת מיוחדת, וצוה *שיתמנו שופטים לשפוט המשפט הצודק האמיתי... ומפני שסידור המדיני לא ישלם בזה לבדו, השלים הא-ל תיקונו במצות המלך*...". (דרשות הר"ן, מהדורת א.ל. פלדמן, מכון שלם, ירושלים תשל"ז).
|
|
|
|
|
