קבלה בסגנון עצכח"י (אפשר בכל זאת?)

מיכה,



כתיבת המילים "להתפלל לספירה" - היא לא מוסבת כלפי הנאצל אלא כלפי פעולת ה', ואינה באמת תפילה אל ספירה שהיא משהו נפרד מה'. אלא לה' שמתבטא בספירה.

שוב אפשט את זה:

חולה = נאצל.

ה' הוא בעל כל הכוחות ובלתי נתפס.

רופא חולים = פעולת ה' באה לידי ביטוי.

כשאני מתפלל, אני מתפלל לה' שהוא רופא חולים.

כך גם כשאני מכוון כנגד ספירה, איני מכוון כנגד הנאצל אלא כנגד פעולת ה' הניכרת בו. אני מתפלל לקב"ה שמשפיע שם.

אין כאן עבודת נאצל ולא תפילה אליו ח"ו.



בעניין טענתך על הזהירות:

ככל שתלמד קבלה מרבנים שכתבו את ספריהם מאוחר יותר (בזמן בו היא היתה גלויה לציבור), כך בד"כ תראה שהם הזהירו יותר ויותר מטעות ההגשמה. ראה למשל את בעל הסולם שנדמה לי שחזר על אזהרותיו מאות פעמים בתוך חיבוריו. עניין העיסוק בכוונות ממש אכן שמור ומומלץ ליחידי סגולה.

כנראה שהצדיקים הקודמים הסתפקו באזהרות בודדות בספריהם תוך ידיעה מראש שלומד הדברים הוא אדם גדול במעלה שלא יטעה בענייני ע"ז.

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 15/07/2007 15:57:18

בעברית, "להתפלל לספירה" ו"להתפלל לה'" - זה שני דברים שונים. הנפקא מינה היא אם אתה מתפלל לקב"ה או לאחד הברואים, כלומר האם אתה עובד את ה' או עובד ע"ז. וכבר אמרנו שלא עוזר מה שאתה יודע שבעצם לא הנברא והנאצל הוא מקור הפעולה. הרי גם מי שעובד ע"ז יכול לומר: כשאנו אומרים "בואו נקריב לעגל" אין הכוונה לעגל עצמו. הרי העגל הוא רק גוש מתכת. אנו מקריבים ל"אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" ושהשכין את שכינתו בעגל הזה, כדי שיקל עלינו לכוון את דעתנו למול האל הנשגב.

מיכה,


נסה לדייק בדבריי בבקשה. הדיוקים שעשית בשפה העברית נכונים בהחלט אם נדבר בעגל וכדו'. אך לא בזה אנו מדברים.

פירושה של המילה "ספירה" היא לא עגל ולא נאצל, אלא פעולת ה' הנעשית באופן מסוים. האם לומר שאני מתפלל לקב"ה שהוא בעל היכולת לרפא חולים זו ע"ז?

אוסיף מעט בהירות:


ישנו הבדל עצום בין אדם שפונה לה' לבין אדם שפונה לאדם החולה.

אך כשאתה פונה לה' שריפא את החולה אתה פונה לה' ממש. אלא שבאופן טבעי, כיוון שאין לך שום השגה בה' עצמו, אתה משיג אותו באמצעות פעולתו - שהיא הרפואה, ובפרט כשאתה בא לבקש ממנו שיפעל שוב באותו האופן.

אז אני רוצה משהו ברור: כשאתה מתפלל, מה אתה חושב? "אדון רפואה, בא ורפאני בשם ה'"? או "ספירת חסד בואי ועזרי לי בשם ה'"? וכשאתה עושה נניח מצווה המכוונת נניח למידת אמת, האם אתה מכוון - מידת האמת בואי והשפיעי עלי מאור ה'? וכל כיוצא בזה.

מיכה,



בחלק הראשון של הודעתי לא נזהרתי בלשוני השתמשתי במילים שיצרו קצת בלבול, כוונתי היתה לערוך סיכום קצר לפני התשובה לשאלה.


כשכתבתי:

"כל אור או שפע המתואר הוא בעצם כלי - נאצל, המקבל את אותו אור, ורק אז ישנה מציאות של הארת הספירה. האלוקות היא הארה, היא באה לידי ביטוי בנאצל עצמו, בה לכשעצמה, ללא הנאצל, אין אפשרות השגה"

התכוונתי לומר שאור הספירה הוא שפע ה' שבא לידי ביטוי באופן מסוים בכלי, לא ניתן לדבר בו ללא הכלי.

במילים אחרות: לא ניתן להשיג את ה' שלא באמצעות פעולותיו.

ולהמחשה בעניין אחר: כשאור השמש ניכר לנו בזכוכית האדומה - נצרך שתהיה זכוכית.


הצגת כמה שאלות שסובבות את הבנת תכונתו של השפע\אור ה'\אלוקות\הארה ביחס לעצמות הבורא. מדובר בנושא שטרם נכנסו אליו ולא בטוח שיש לו תשובה שיכולה להיתפס - הרי לא ניתן לדבר בעצמות, ולא באור ללא הכלי. הרמב"ם כותב שהקב"ה ברא חושך, אבל האור לא היה צריך בריאה, משמע שהטוב השופע בעולמנו הוא מעצמות הבורא ממש (לא שהוא מתחלק, ולא שהוא נחסר - בעניין זה בהחלט אין הרבה תפיסה אך זו לא שאלתנו ובזה כמעט ולא נוגעת הקבלה). בכל אופן נושא זה לא קשור לשאלתך ולא לתשובה אותה התכוונתי לכתוב.


ועכשיו לעיקר הדברים שכתבתי:

השאלה שלך היא האם מה שנכתב באיזה מקום "להתפלל לספירה" הוא להתפלל לנאצל והוא בגדר ע"ז?

כשבקבלה מוזכרת ספירת חכמה, מוזכר בעצם ביטוי לפעולת ה' בכלי מסוים. אלא כיוון שכלי זה כל תכליתו ושימושו הוא לאפשר למקובל את השגת ה', וזה כל חפצו של המקובל, הרי שכשבקבלה מוזכרת ספירת חכמה הכוונה היא 'הקב"ה מאפשר לנו להבינו באמצעות הפעולה X' או 'הקב"ה שמושג לנו בפעולתו X'. המקובל לא מדבר על ספירות כנאצלים מעניינים ומרתקים, אלא שאמצעים להבנת ה'.

בלשון בני אדם שמזכירים כלים (נאצלים כדוגמת 'ענן') לשם מטרות שונות, נצרכת זהירות רבה יותר, כיוון שיש כאן נאצל שהוא משהו ממשי בעל תפקידים שונים בבריאה. אם תהיה כוונה לדבר על הקב"ה שניכר באופן מסוים בנאצל הזה, הרי שיהיה צורך להבהיר זאת באופן מפורש. אלא כשמדובר בספירה אין לה שום תכלית אחרת כי אם לאפשר את השגת ה', וכשהיא מוזכרת היא מבטאת את הקב"ה שניכר באופן מסוים לברייות. כך שאם נכתב להתפלל לז"א - הכוונה היא להתפלל לקב"ה שניכר באופן מסוים בבריאה.

הבנתי:

הכלי הוא פעולת ה'. אור ה' הוא המשמעות של הפעולה. משמעות היא דבר שקשה להגדירו במילים, אלא מדברים מסביב ע"י משלים עד שמובן המשמעות.

(אגב, הרמב"ם כותב שהקב"ה הרא אור וחלא חושך כי חושך אי אפשר לברוא - חושך הוא העדר. כנראה הרמב"ם ידע פיזיקה והכניס אותה גם בתורה)

*************************

גם חכמה היא בעלת תפקידים ממשיים בבריאה.

ועגל הזהב הוא כנגד השור שבמרכבה שכל תכליתו היא השגת ה' (על ים סוף כשראתה שפחה על הים וכו', הם ראו דמות שור, ולכן עשו עגל. זה לא היה סתם 'משהו מרתק'.)

אבל ברגע שהם אמרו 'אלה אלוהיך', אפילו שלכל העומדים שם היה ברור שזה 'חג לה'' כדברי אהרון, הם נחשבו עובדי ע"ז.

ואם נניח, שהם לא היו עושים עגל, אלא בזמן שהראה להם הקב"ה פני שור - היו פונים אל השור ואומרים: אתה אלוהינו. האם אז לא היה להם איסור?

פוק חזי בדברי הנביאים. הם אומרים ראיתי את ה'. ואראה את ה'. וכו'. אבל כשהם פונים אליו הם לא אומרים אתה, אלא ה'. ואשמע את קול ה' אומר. כלומר הם לא מייחסים את הקול אל הדמות, אלא לה'. אולי תמצא מקרה שבו הם כן מייחסים את הקול אל הדמות וכדומה? אם תמצא נוכל לדון בזה.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 20/07/2007 14:52:25

א ב ג ד

כך כתבת

< לא ניתן להשיג את ה' שלא באמצעות פעולותיו.
ולהמחשה בעניין אחר: כשאור השמש ניכר לנו בזכוכית האדומה - נצרך שתהיה זכוכית. >

ידידי הנכבד, אמור לחבריך המקובלים, שיחליפו את מערך ההסברה שלהם, מה שכתבת כאן מורה על חוסר הבנה חמור.  

הנגר: נניח פגשתי את חברי, שאלתי אותו האם אתה מכיר את משה הנגר? הוא משיב: תסתכל על השולחן ותבין מיהו משה.
חברי זה זקוק לשיקום, כי משה לא נישג בשולחן, למשה יש זקן ארוך ושרירים חסונים, אבל אין בין השגתו לשולחן כלום, השולחן לא מורה על משה, הוא מורה על פעולותיו של משה.

בשיעור פיזיקה: נניח היגעתי לשיעור פיזיקה, אני שואל את המרצה תאר לי את השמש, המרצה הנכבד מוציא מכיסו זכוכית אדומה, והוא אומר לי, אתה אתה רואה את השמש בזכוכית, זוהי השמש.
מרצה זה צריך להיות מפוטר מהאוניברסיטה בדחיפות, הוא מוריד את רמת המשכל של האוניברסיטה מתחת לאפס.
פעולות השמש נראות בזכוכית, אבל אין בין פעולות השמש לשמש כלום.

בה': שואלים את המקובלים איך ניתן להשיג את ה', אז הם אומרים בפעולותיו, ואותם פעולות נקראות ספירות הכוללים בתוכם אורות וכלים, למה הדבר דומה לשמש בזכוכית.

אכן כעת הובן, הספירות הם ה' והם אורו והם שיפעו והם טובו והם חכמתו.

אכן כעת הובן איך אנו מתפללים לספירות.

אכן הביאור מדהים ביופיו, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.

_________________

מיכה,



כל העניין פה הוא עניין של שפה והבנתה. כשאתה יודע שאור הספירה פירושו "הקב"ה שאני משיגים באמצעות פעולה מסוימת", אין בכך שמץ של ע"ז.

נדמה לי שהחילוק הוא ברור וגם כתבתי לך אותו. כשאתה מזכיר את המילה עגל או שור, ושאר שמות של בעלי החומר, הרי שאתה מזכיר את שם הנאצל ממש. גם אם כל הנאצלים תכליתם הוא גילוי חכמת ה' ושכינתו, הרי שאסור להתפלל לנאצלים! זו היתה כוונת העגל - להתפלל לנאצל. אם במקום לומר 'אלה אלוקיך' היום אומרים 'הקב"ה שיצר את X' לא היתה בזה שום ע"ז. אם תדמה את זה לקבלה, הרי שזה כמו שאדם יתפלל אל הכלי של הספירה.

בספירה זה אחרת. אתה לא מזכיר את הנאצל ולא את הכלי, אלא את האופן בו מתבטאת פעולת ה' בכלי. אלא שכיוון שכל עניין הפעולה הזו בא לאפשר לנו להשיגו, הרי שכשאנו מזכירים את שמה של הפעולה אנו מתכוונים לומר "הקב"ה שנראה לנו באופן X" - דהיינו הקב"ה שרופא חולים.

אמרתי שאם תרצה לדמות את זה לעניין אחר תוכל להשוות זאת לאדם שבונה זכוכית אדומה שכל תכליתה היא הבנת השמש והשגתה, וכל דיבורו ומגמתו של אדם זה הוא הבנת השמש. הזכוכית היא ללא ספק נאצל, היא בעצמה לא דומה לשמש כלל. גם פעולת השמש שבה - האור האדום - היא פעולה שלכאורה שונה מעצמות השמש. אלא שעבור האדם הזה, האור האדום (לא הזכוכית, אלא האור שבה!) הוא בעצם השמש, אותה הוא מחפש, שמתבטאת באופן מסוים בזכוכית.



ולהבדיל, משל שאולי קצת דומה בענייני העולם הזה:

כששוטר מנסה לתפוס פושע לפי העקבות שהשאיר, הוא מתבונן בזירת האירוע ואוסף פרטים מזהים. כל פרט שהוא אוסף הוא כותב במחברתו. "גבוה, שמן, זריז וכו'"

הוא לא צריך להדגיש בכל פעם ופעם במחברתו שהגנב הוא זה שגבוה, שמן וזריז. מספיק שתכלית המחברת היא השגת הגנב. מי שיקרא את המחברת ויודע את תכליתה, יבין כבר שהמילים האלו מתארות את הגנב שמתבטא באופנים מסוימים.

דרום חוקר,



ההבדל פשוט. כשאתה שואל מיהו משה הנגר, אתה מקווה לדעת פרטים אודותיו עצמו (איך נראה? איזה זקן יש לו וכו').

הרמב"ם כותב שהקב"ה עצמו אין בו השגה והדרך היחידה להשיגו ולאהבו היא בהשגת חכמתו ופעולותיו המתבטאות בנאצלים.

הקבלה מפרטת את האופן בו הקב"ה ניכר לנו בבריאה, החל מהנאצלים שאין להם גוף, שגם אותם הזכיר הרמב"ם בדבריו אלו.

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 20/07/2007 18:00:01

נדמה לי שהחילוק הוא ברור וגם כתבתי לך אותו. כשאתה מזכיר את המילה עגל או שור, ושאר שמות של בעלי החומר, הרי שאתה מזכיר את שם הנאצל ממש. גם אם כל הנאצלים תכליתם הוא גילוי חכמת ה' ושכינתו, הרי שאסור להתפלל לנאצלים!

כשאתה אומר " להתפלל לספירה" - גם פה אתה מזכיר את הנאצל ממש. אולי הקבלה לא משתמשת בביטויים מעין אלו, אבל אתה כן השתמשת. אם כן או שאתה חוזר בך מהודעתך האחרונה ומוצא הסבר אחר, או שאתה חוזר בך מהביטוי הנ"ל.

זו היתה כוונת העגל - להתפלל לנאצל. אם במקום לומר 'אלה אלוקיך' היום אומרים 'הקב"ה שיצר את X' לא היתה בזה שום ע"ז. אם תדמה את זה לקבלה, הרי שזה כמו שאדם יתפלל אל הכלי של הספירה.

כנ"ל. שאלתי אותך כבר קודם שאלה - אם הם לא היו אומרים אלה אלוהיך מול העגל - אלא מול פני השור שנראו להם על הים - גם אז הם לא היו חוטאים? ועדיין לא ענית.

בספירה זה אחרת. אתה לא מזכיר את הנאצל ולא את הכלי, אלא את האופן בו מתבטאת פעולת ה' בכלי. אלא שכיוון שכל עניין הפעולה הזו בא לאפשר לנו להשיגו, הרי שכשאנו מזכירים את שמה של הפעולה אנו מתכוונים לומר "הקב"ה שנראה לנו באופן X" - דהיינו הקב"ה שרופא חולים.

כנ"ל. הרי אתה אמרת קודם "להתפלל לספירה" ןלא להתפלל "לקב"ה שברא את X".

כששוטר מנסה לתפוס פושע לפי העקבות שהשאיר, הוא מתבונן בזירת האירוע ואוסף פרטים מזהים. כל פרט שהוא אוסף הוא כותב במחברתו. "גבוה, שמן, זריז וכו'"

הוא לא צריך להדגיש בכל פעם ופעם במחברתו שהגנב הוא זה שגבוה, שמן וזריז. מספיק שתכלית המחברת היא השגת הגנב. מי שיקרא את המחברת ויודע את תכליתה, יבין כבר שהמילים האלו מתארות את הגנב שמתבטא באופנים מסוימים.

כמובן. אבל בכל פעם הוא יכתוב "הגנב" ולא הגבוה. מכיוון שפעם אחת הוא כתב שהגנב גבוה, הוא לא יצטרך לכתוב "הגבוה טיפס על חלון בגובה 2 מטר". השוטר יכתוב "הגנב טיפס על חלון בגובה 2 מטר", וכל מי שקורא את המחברת מהתחלה - יבין שזה בזכות הגובה שלו. כך גם בקבלה - פעם אחת מספיקה בשביל לתאר את פעולותיו של הקב"ה. בהמשך, אם רוצים לתאר עוד פרט בפעולה שלא נתפרש קודם - אז צריך לחזור לתיאורים. אבל אם לא - אז כותבים "הקב"ה" ולא "הקב"ה שברא את החכמה" וכ"ש שלא "ספירת חכמה".

מיכה,



האריכות בהודעתך מיותרת. בקצרה, נראה מהודעתך:

א. שאתה לא ממש מאמין להסבר שאור הספירה הוא בעצם תיאור הקב"ה שמושג לנו באופן מסוים. בדיוק כמו המשפט "ה' שהוא רופא חולים".

ב. או שבאמת לא הבנת ואסביר שוב.


כשאתה אומר ספירת חכמה אתה (בד"כ) לא מדבר על נאצל! אתה לא מדבר על הכלי המקבל את האור אלא על האופן בו מתבטא בו האור, שבמילים אחרות ותאומות יותר את מטרת חכמת הקבלה נאמר שהקב"ה מושג לנו בכלי הזה באופן מסוים.

נראה לי שלפני כמה הודעות תפסת את כוונתי ולכן אתאמץ כעת לכסות על הבעיה א'. אם בכל זאת יש חוסר בהבנה אסביר שוב.


הסיבה לכך שהקבלה נאחזת בתיאור של פעולת ה' ולא בעצמות היא כיוון שאת העצמות אי אפשר להשיג. לכן לאחר שנכתב  בספרי הקבלה שהספירות מתארות את הקב"ה שמתגלה בעולם באופן X, אין שום בעיה לדבר בלשון הזו. הרי כל חכמת הקבלה היא דיבור כזה (כיצד הקב"ה מתגלה בעולם).

בעניין הדוגמא שהבאתי מגנב, להבדיל, אם נניח שהיו שם מספר גנבים, הרי שהיה ניתן לכתוב "הגבוה הוא כך וכך, הנמוך הוא כך וכך" - מבלי להזכיר את המילה גנב. די אם קורא המחברת ידע שהיא עוסקת באירוע הפריצה לבית ומתארת את הגנבים. אמנם אצלנו אין שום ריבוי ח"ו, אלא שגם בעניינינו יש סיבה לכך שהדיבור הוא רק בפעולות - אנחנו מחפשים את ההשגה, וכשנכתבת פעולה, מדובר בקב"ה שפעם באותו האופן.


מודפס באזהרה שלפני לימוד הספר עץ חיים:

"השמות שמוזכר על כל ספירה והנהגה שם בפ"ע הוא ע"ד שאמרו במדרש רבה פרשה שמות פרשה ג' וז"ל: אמר הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלקים, בהויה. כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני תולה חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי, וכשאני מרחם על עולי אני נקרא הוי' כו' הוי אקי"ק אשר אקי"ק אני נקרא לפי מעשי. עכ"ל המדרש. וזהו ענין השמות היינו כשהוא מתנהג בהנהגה הזאת הוא נקרא בשם זה וכשהוא מתנהג בהנהגה הזאת הוא נקרא בשם זה.  ועל דרך זה הם ג"כ הכינויים (הרבה) [הרבים] שהוזכר בספרים הכל לפי פעולותיו, יעויין בנפש החיים שער ב' פרק ג' באורך. וידוע שבהשי"ת אין בו שינוי כמ"ש אני ד' לא שניתי רק השינוי מצד המקבלים שכבר הוקבע ההנהגה שכשיהי' המקבלים זכאים יהי' כך וכך ואם לא יהי' כך וכך ואח"כ השינוי הוא רק מהם. ויעויין אדרא רבא דף קמ"א כללא דכל מילין עתיק דעתיקין כו' כולא חד כו' לא שני ולא אשתני ולא ישתני כו' ומסיטרא דילן כו' צריך הוא לעלם ולעלמי עלמין ע"ש".


המקובלים הסבירו את עצמם בהתחלה. הם הסבירו שההגשמה היא לא הגשמה, אך היו צריכים לדבר בשפת הענפים כפי שהסברתי לך בתחילה. וכן גם בעניין זה, היו צריכים להסביר שכל ספירה היא הקב"ה שמתגלה אלינו באופן מסוים.

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 22/07/2007 18:31:19