מהו הגדר של אפיקורס???

עכנאי,

ביאור הגר"א הוא ספר שנדפס כמעט בכל מהדורה של השו"ע. ביאור הגר"א המובא למעלה מודפס ביחד עם השו"ע שהוזכר [יו"ד קנ"ח].

תודה רבה

לליטאים יש "אפיקיירעס" ואילו לחסידים יש "שייגעץ"

קיבלתי ציטוט דומה לציטוט למעלה מספר העקידה.

שו"ת הרדב"ז, חלק ד', סימן קפ"ז. בו נשאל הרדב"ז על דרשן אחד בבית הכנסת שדבריו נראו כאילו ריח מינות נודף מהם. ובתשובתו הסכים הרדב"ז שאלה דברי מינות, ואחר כך כתב במילים ברורות: "ולא מצאתי טעם לפוטרו מן העונש זולת מפני שהוא טועה בעיונו ותקנתו קלקלתו. ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר. והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו. והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור." עד כאן דברי הרדב"ז, והמסקנה ברורה: מי שעוזב את דרך התורה מחמת מסקנותיו ההגיוניות אינו כופר.

אפיקורס מסכן הוא גם כן אפיקורס - http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1989172

עד כמה לא יאמין ויינו עדיין יהיה מותר - http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=353698

אוכל נבלות לש"ש - מומר, תנוק"ש או צדיק? - http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=255643

החבוי בשם הרמב"ם על מנשה - http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=832690&whichpage=#R_5

מיתוס האלילות והמינות והקבלה (מסתברא) - http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=425667

מה נחשב לכפירה ב"תורה מן השמיים" - http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=15&topic_id=558159

'שבעה' ל'שנה ופירש' - http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2287096

ניתן גם להכניס את המלה אפיקורס במשבצת החיפוש בעמוד הראשי ולמצוא עוד אשכולות

_________________

בברכה

תוקן על ידי לינקזעצער ב- 28/01/2009 12:58:18

הנה דברי החבוי בנושא:

ראוי לעמוד על האופן שבו מציג הר"מ [מו"נ ג' נ'] את מנשה ומשנתו. "וכבר ידעת אמרם שמנשה הרשע לא היה מרבה מושבותיו רק בדקדוקי אלו המקומות, אמרו היה יושב ודורש בהגדות של דופי וכו'" (ותרגום קאפח, הנו בנוסח שונה מעט). ובוודאי שהדבר מתמיה, כי אם באמת דעתו של הר"מ שיש "צורך" אובייקטיב אמיתי בכל מילה ואות בתורה, וכי הדבר מחויב מעצם העובדה שמילים ומשפטים אלו מופיעים ב"תורה", א"כ אותו מנשה שבא וייחס דברי "הגדות" אל פסוק כדוגמת "אחות לוטן תמנע" אינו אלא "אפיקורס" ודינו כמין לכל דבר. וא"כ מה ראה הר"מ צורך להוסיף משפט מפותל שכזה "לא היה מרבה מושבותיו וכו'"..??

המסקנה הבלתי נמנעת, העולה, היא.
כי בוודאי ובוודאי, שהאומר שהתורה מאופיינת באלמנטים "ספרותיים" וכד', ולשם כך משמשים אותם כתובים, אינו אפיקורס וכל כיו"ב. "מנשה" לא היה זוכה לשם "רשע" רק מתוך השקפותיו אודות ה"תורה כיצירה ביבלוגרפית".. אלא מתוך המקום השפל שעמד בו, השקפותיו ה"תיאולוגיות" לא היוו אלא קטליזטור להגשמת וצידוק מקומו הנקלה. זה מה שמקנה לו את תואר ה"רשע".
או בקיצור: חוסר הלגיטימיות של דעתו של "מנשה" אינו נובע מן עצם ההשקפה לכשעצמה, אלא מתוך מגמת הזלזול וההפקרות שהיתה חבויה בהשקפתו של "מנשה".

{אין כאן המקום לדון, אודות תוכן הגדרת "אפיקורס", אך לכל מי שבא ולו במעט בנבכי סוגיא זו (בעיקר בגמ') לא יכול שלא לזהות את האלמנט "המנטלי" שהוא דומיננטי בהתווית דמותו של ה"אפיקורס", אולי אף יותר מן האלמנט ה"תבוני" אידיאי. ואולי הנוסח הנזכר לעיל בדברי הר"מ, יכול גם הוא להוות מראה מקום בהקשר זה}.

ע"כ דברי החבוי.


דיוקך ברמב"ם שמנשה "היה מעסיק את מושבו השפל" כאילו בא להודיע שרשע ואפיקורס אינו אלא השפל ולא הטועה [בדומה למובאה למעלה מהעיקרים והרדב"ז], נראה שאינו ניתן למתיחה אפילו לא כפילא בקופא דמחטא [פיל מועבר בחור מחט]!

הרמב"ם מביא את מאמר חז"ל שהיה "יושב" ודורש בהגדות של דופי, לכן התיחס למושבו בצורה שלא יתכבד מנשה כיושב חשוב אלא כיושב שפל, אך לעולם גם את דעותיו יש להחשיב כחלק מרעתו ואם לא מרשעו, עכ"פ מאפיקורסותו כמו שמוכחת דעת הרמב"ם למעלה בעמוד הקודם שגם אם אינו אפיקורס הלכתי, בכל זאת רעיונית נקרא כן מי שאין דעותיו "מיושרות" כפי שהתבטא מציץ בחריפות.

באשכול הנזכר של מסתברא, הביא הרב מסתברא שיש הסבורים בדעת הראב"ד שאמר כי המאמין בהגשמה אינו מין, שהיינו דווקא במאמין כך מתוך לימודו בפירוש הכתוב [כדעת העיקרים והרדב"ז], אבל אם מדעת עצמו סבר כן, מודה להרמב"ם שהוא מין. באישי הודיע לי מסתברא [ותודה רבה לו] כי המפרש כן בדעת הראב"ד הוא: "עבודת המלך על הרמב"ם להגאון רבי מנחם קרקובסקי. דודו של הגרי"ד מבוסטון. (ספר יפה ונכבד. ונדמה שעוד מחברים כתבו כך.)"

יש כאן הדגשת נקודה, שלא כפי מה שיש מבינים בשם סבו של הגרי"ד מבוסטון [הגר"ח] ש"נעבעך אפיקורס הוא גם אפיקורס" בכל מקרה, שלפי פירוש זה בדעת הראב"ד ולדעת הקדמונים הנזכרים, היינו דווקא כאשר דעתו אינה נתמכת בהבנתו את התורה!

ווטו, אלופי ומיודעי:

אנסה להטעים את דבריי בשנית.

כאשר אדם נגוע בדיעות אשר נחשבות הם באופן ברור ושרירותי כ"אפיקורסות", הרי שדעות אלו בעצמם מקנות לו מעמד נקלה ושפל, ואף מחילות בו הלכות והנהגות מסוימות (מבלי להתייחס, מהו ומיהו אפיקורוס). וע"כ במידה ונסיק כי דעותיו המסוימות הללו של "מנשה" שבא וייחס לתורה אלמנטים ספרותיים וכיו"ב, נחשבים הם כ"אפיקורסות" ע"פ כל פרמטר, וזהו זהו מקומו היותר השפל של אדם "דיעותיו" הרעות (כמשנ"ת בר"מ הל' תשובה).
מה שאני למדתי מדברי הר"מ, שלפחות במקרה זה, אותם הדיעות לכשעצמם, אינן מהוות דברי "אפיקורסות", אלא רק מתוך כך שהנן מהוות כלי שרת בידי בעליהן, להזין לטפח ולגדל את שפלותם האישית, וזה בעיקר מה שהופכם לשליליות ואף מוקצות.

האם הנחה זו, מהווה בנין אב, לכל "אפיקורסות" שהיא, זה כבר נתון לדיון. בשולי הודעתי ההיא, רק ציינתי שכאשר באים בשערי סוגיית "אפיקורס" בגמ', מזהים על נקלה, כי לפחות ע"פ ראיית הגמ' "אפיקורס" הוא בראש ובראשונה תוצר של מצב "אישי" מנטלי מסוים, (מבזה ת"ח וכו') שההקשר ה"אידיאי" שבהם הוא שולי. הר"מ, כפי שהוזכר באשכול זה, אכן סינן מתוך הסוגיא הנ"ל את האלנמטים הדוגמטיים, והשמיט את המאפיינים המנטליים, אך עדיין דברי הגמ' במקומם עומדים.

ומן מאמר הכמינו "לא ביקשו ישראל לעבוד ע"ז, אלא כדי שיותרו להם עריות", למדתי, כי השפלות הגדולה של "עבודה זרה" היא ב"עריות" שבאים כנטפלים אליהם. (וכפי ששמעתי פעם מחכ"א, אם רוצה אתה לדעת חומרת עבירה, צא ולמד מהי העבירה השניה הנגררת מתוך עבירה זו).