|
|
| נשלח ב-22/8/2008 00:28 |
 |
| |
באחד הכרכים האחרונים של 'תחומין' יש עימות סביב מקרה גיור קונקרטי בין הרב דוד בס שמייצג את העמדה שיש להקל בגיורים (תוך שהוא נסמך על דברי הרב אונטרמן שאין להחמיץ את השעה) לבין הרב צבי ליפשיץ, דיין אחר באותו מערך הגיור ובוגר 'מרכז', שדוגל בעמדה מרוסנת יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 02:27 |
|
| |
לר' מ.א. הי"ו
כעת ראיתי לראשונה את התגובה במקור ראשון (http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=13&topic_id=1641118&forum_id=1364; http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;jsessionid=3edb07f230d5133f21250c6e44b1a151f01e82856a26.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=33486&channel=1&subchannel=3) ונהנתי מאוד.
  
(אגב, הדברים יפים לעוד נושאים ציבוריים, כגון רבדים ותנ"ך בגובה העינים, - מי שתוקף מושמץ בתגובות לא ענייניות, ואכמ"ל; כמובן, יש להזהר מהכללות) (אם רוצים לדון בזה - עדיף באשכול המתאים: http://wap.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2350041&forum_id=1364).
בדברים היו כמה רמיזות מעניינות, שנשמח לקבל הרחבות עליהם, ואלו הן:
א) סע' ב' במאמר - האם צריך לפסול גיורים שנעשו בהליך לא תקין (כמה פעמים רמזת שדעתך שלא, וצ"ב)
ב) סע' ג במאמר - האם יש לפסול את כל הגיורים של אותו בי"ד, (אגב, במאמר סעיף זה כולל שני עניינים: פסילת הדיינים ופסילת הליך הגיור, לכאו' הדיון נוגע רק לפסילת הדיינים, שכן בסעיף זה אנו מדברים על פסילת גיוריהם של אלו שגויירו באופן שאין עליו עוררין)
ג) סע' יא-יב במאמר - הקשר בין פרשיה זו למח' בין ההשקפה הצה"ד להשקופה החרדית
אגב, כלפי הכנס בבר-אילן. כמובן שזוהי חד-צדדיות מובהקת (מפי האומנים על פתיחות ופלורליזם), שגם לי צר עליה, שניכרת עפ"י רשימת המוזמנים, אך בחלקה (הגר"ש דיכובסקי שליט"א ועוד) היא - מן הסתם - עניינית מאוד.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 08:43 |
|
| |
למאי, חן חן.
באשר לשאלותיך, אנסה להתייחס בקצרה.
א. הפסילה למפרע זוקקת החלטה וודאית, או ביחס לכוונות המתגייר, או ביחס לפסלות הדיינים. אני לא רואה בסיס לכך. כלומר אני נגד גיור סיטונאי ומיקל כמו שעושה הרב דרוקמן והמערכת שבראשה הוא עומד, אבל איני יכול לומר שבגיור כזה כל אחד שעבר הוא ודאי אינו מקבל מצוות. לכן אין כאן הצדקה לפסילה למפרע. ובלשון הרמב"ם הדברים ידועים שכמעט א"א לפסול גיור למפרע, ואכ"מ.
ב. אם הדיינים פסולים ודאי שהגיורים שנעשו בפניהם נפסלים כולם. אני משוכנע שלא זה המצב כאן (לא ראיתי שום נימוק ממשי לפסול את גופו של הרב דרוקמן ושאר הדיינים. ראיתי טיעונים מיתממים ולא ענייניים, כמו זיוף החתימות וכדו'). גם אם מגיעים למסקנה שהגרים שעומדים בפני הרב עטייה לא גוירו כדין, אי אפשר להכליל זאת לכלל הגרים במערכת (אלא אם פוסלים את גופם של הדיינים).
ג. זהו הנושא המרתק ביותר, שכן המתדיינים עצמם מוכיחים שאין קשר כזה. גם בלי לעשות סקר שיטתי ברור לי שרוב רבני הציונות הדתית מתנגדים לדרך הגיור הזו. לכן לכאורה נראה שאין קשר. אבל לדעתי בכל זאת ישנו קשר כזה, לפחות לכיוון אחד: לא ייתכן שיהיה מי שיתמוך בגיור כזה אם אינו ציוני-דתי (למרות שמי שכן אינו בהכרח תומך). הסיבה היא בתרתי:
א. עצם ראיית ההיבט הלאומי מעבר להיבט הדתי בהצטרפות לכלל ישראל מאפיינת אותם, ונדחית על הסף ע"י המחשבה החרדית (וגם על ידי הק').
ב. הציונות הדתית נוטה לערבב את האינטרסים החברתיים של מדינת ישראל עם ההלכה, ולפעמים רואה בה מכשיר לסידור העניינים ההם. לשון אחר: הפרדת הדת מהמדינה לא תהיה מקובלת עליהם. אגב, זו גופא סיבה שהם אינם שוברים את הכלים ומביאים לפירוק הגוף המתועב והמושחת שקרוי משום מה 'הרבנות הראשית לישראל', על אף כל מה שהם סופגים ממנו (כמו מינוי האנאלפבית הנוכחי לרב ראשי אשכנזי, או היתר המכירה והגיור וכדו').
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 10:40 |
|
| |
הרב מיכי,
אני לא חושב שהעמדה שיש להקל בגיור במציאות הנוכחית הוא בהכרח פונקציה של אידאולוגיה ציונית-דתית שבה הציונות והדת כרוכות אהדדי מהותית.
הטענות המרכזיות של המקילין הן:
א. לא מדובר בגיור הקלאסי של גוי שהחליט להצטרף לעם ישראל אלא בקבוצה שתודעתית ראתה עצמה כיהודית אבל נמנע ממנה לקיים חיים יהודיים בברה"מ. השאלה אם יש מקום במצב כזה להקל על גיורם אינה כרוכה בהכרח בשאלת גאולתיותה של מדינת ישראל. היא יכלה להתעורר (והיא מתעוררת) גם ביחס לרוסים שמהגרים לארה"ב, למשל.
ב. ההשלכות של קיום קבוצה של לא-יהודים על כלל הציבור בישראל. סיפר לי השבוע אחד מרבותי המשמש כרב קהילה, שניגש אליו צעיר לא-יהודי עולה מחבר העמים והתעניין אצלו אם הוא יכול לגייר אותו בהליך יותר מהיר מאשר מערכת בתי הדין לגיור (שמחייבת לימוד ארוך באולפן וכו'). הרב סרב, ושלח אותו לביה"ד לגיור. אותו צעיר אמר לו שאם כך הוא, אין לו צורך להתגייר והם יתחתנו בקפריסין וממילא ילדיהם יהיו יהודיים. אני לא נכנס כאן לדיון במקרה הזה, אבל אין ספק שההתעקשות על גיור לחומרה תביא בטווח הארוך להגברת נישואי תערובת. איני בר הכי לקבוע מה יותר גרוע (גיור מקל או נישואי תערובת), אבל ההכרעה שמניעת נישואי תערובת היא ערך הלכתי חשוב יותר אינה בהכרח פונקציה של השקפת עולם ציונית-דתית.
אם כבר מדברים על הבדלי השקפה בין הצה"ד לחרדים, הרי ששורש המחלוקת כאן אינו היחס למדינה אלא האם תפקידנו להחמיר ככל שניתן והקב"ה יפתור את בעיות נישואי התערובת או שמא עלינו למצוא פיתרון לכך (כפי שעלינו למצוא פיתרון לכך שאוייבים נלחמים בנו או למצוא פיתרון לרעב של הילדים ולצאת לעבוד או למצוא פיתרון לכך שיש ציבור רחב שמעוניין במערכת כשרות בסיסית בלי חומרעס - או שעלינו לדאוג רק לקהילה שלנו ושהיתר ידאגו לעצמם ובמקביל ידאגו גם לנו ויאפשרו לנו לא לעבוד, לא לשרת ולא להתעסק בבעיות שלהם).
זה גם לא מדוייק להגיד שאין בצד החרדי מי שערים לבעיה. הרב עובדיה, הרב עמאר והרב דיכובסקי אינם הרהמורניקים והם מייצגים גישה מקילה בסוגיות שונות ממניעים ציבוריים (ע"ע יהודי אתיופיה והפלשמורה למשל). גם בעניין הזה אני משוכנע שהם היו יותר נחרצים אלמלא מוראה של מלכות יתד נאמן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 10:50 |
|
| |
לר' מ.א.
אכן, זהו בקצרה מאוד.
אנסה לשאול על סדר הסעיפים.
א. 1) אכן יש מיעוט מהמתגיירים שהם שומרי מצוות, ולכן לא ניתן לפסול גלובלית את כולם, אך כ"א שבא להתחתן עליו להוכיח שהוא שמר מצוות בשעת הגיור, שכן יש כאן רעותא גדולה מאוד, שצריך לבררה.
2) לא נומק כאן מדוע נימוקי בי"ד אינם החלטיים, האם משום שהדיינים אינם עוברים על לפנ"ע לכו"ע (או לכה"פ יש להסתפק בדבר) או משום שהם שוגגים?
(אגב, זה עוד מקום למח' הקשורה לתפישת העולם, האם מצב בו אדם מקל בהלכה ע"מ לפטור בעיה לאומית, מוגדר כשוגג או כמזיד, שמערב נימוקים זרים)
ב. 1) מדוע הנימוק על לפנ"ע איננו רלוונטי (כפי ששאלתי לעיל)?
2) מדוע זיוף החתימות איננו רלוונטי, הרי בי"ד סומך על חתימה זו, וא"כ זהו שקר בעדות שבשטר. (ולא משנה מתי תוקנו שטרות אלו).
ג. 1) אכן, החרדים אינם מקלים בהלכה ע"מ לפטור 'בעיות לאומיות' חילוניות, אך כאן המדובר בהצלה מנישואי תערובת, וזהו שיקול שאמור להפריע גם לחרדים (וכבר פוס' בדורות הקודמים עסקו בכך).
אא"כ תאמר שאין מרגישים אחריות עליהם, בבחי' הלעטהו לרשע (ב"ק סט.), וא"כ הטיעון הנראה דמגוגי - על חוסר האכפתיות של הדיינים הנ"ל, ושאם היה הדבר ממשפחתם הם היו מתנהגים אחרת - יש לו בסיס אמיתי. האמנם?
2) לא הבנתי את נימוק ב (לסע' ג) ובמה הוא שונה מקודמו?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 14:45 |
|
| |
למאי,
ישנן קורלציות שאינן 1. זה ברור ומובן. ועדיין אין להתעלם מהקורלציה. יתר על כן, אני לא חושב שאף אחד מהפוסקים ה'חרדים' (אני לא בטוח שזוהי ההגדרה הנכונה עבורם, גם אם אינם הר המורניקים) שהבאת מצדד בהקלות בגיור. הוא מצדד בכך שהגיורים תקפים ואין לפסול אותם. זה משהו אחר לגמרי, ואכן אינו קשור לציונות.
הקלה בגיור כדי למנוע נישואי תערובת היתה אמורה להיות גם בקהילות בחו"ל. משום מה, מדיניות עקבית כזו מוצעת רק בישראל (יש מקילים אולי בעוד מקומות, אבל אין מדיניות עקבית כזו, שמגובה אידיאולוגית). מה שמראה בבירור שיש כאן שיקול לאומי-מדיני.
אני אישית מתנגד גם לגישה כזו, וכתבתי על כך פעם (אולי גם כאן, אני לא זוכר). השאלה היא האם יש להקל למישהו כדי למנוע ממנו עצמו לעבור עבירה. לדעתי בשום אופן לא, אלא אם יש לקולא זו מקום (כלומר שאני מסכים שאפשר לנהוג כך גם במצב נורמלי אלא שראוי להחמיר). לדעתי לקולא זו אין שורש וענף, ולכן אין לה מקום גם בכדי למנוע נישואי תערובת. ילך למקום רחוק ויעשה מה שליבו חפץ הוא הנחייה שלא נפסקה להלכה (אמנם הנצי"ב בתשובה וגם הרב עובדיה דנים בזה, ולכאורה מתעלמים מן העניין, ואכ"מ).
לכן אני גם לא מסכים שמדובר כאן בחומרא וקולא. אין כאן שאלה של חומרא. אסור לעשות גיור כזה. נקודה. זו לא שאלה של חומרה, זה פשוט אסור. העובדה שהוא תקף בדיעבד אינה משנה מאומה לענין השאלה האם לעשות זאת. כמו שכלאיים אסורים אבל פירות שהוכלאו אנחנו אוכלים לתיאבון.
איני חושב שניתן לפסול את הדיינים, שכן הם עושים כפי מה שהם עצמם חושבים. לא יעלה על הדעת שאם איני מסכים לשיטה הלכתית כלשהי אתייחס למי שנוהג כך כרשע. רשע הוא רק מי שמבין שהוא לשיטתו עושה עבירה, ובכל זאת עובר עליה מחמת יצרו. רק ברשע שחשוד לשקר יש לדון לפסלו גם אם הוא לא מודע לכך, שכן סו"ס בפועל הוא חשוד לשקר.
זיוף החתימות נהוג בכל בי"ד, ולמיטב הערכתי כולל בבי"ד העליון שהשמיץ את הרב דרוקמן. לפעמים הדיין אינו יכול לשבת בהרכב, ולכן הוא מושיב מישהו אחר, וחותם אח"כ כאילו הוא עצמו ישב. הבעיה היא חוקית ולא הלכתית. ובודאי שבי"ד העליון אינו חשוד עליי בהענקת חשיבות כה גדולה לחוק החילוני בישראל, שהעובר עליו הוא פסול לדון.
לגבי השאלה מדוע זה לא סותר את תוס' ריש גיטין (ד ע"א, שאין לחתום במזויף מתוכו, אף שהמעשה אמת). יש לדון בזה טובא, שכן כאן מדובר בדיינים ולא בעדים (והדיין שישב הדין חשיב כעד בפני הדיין שחותם). אבל העובדה היא שבתי הדין נוהגים לעשות זאת, ולכן ברור שלשיטתם זה ודאי אינו פוסל. ואף לתוס' העובדה שמישהו חתם באיסור אינה הופכת אותו לרשע שפסול לעדות.
ההבדל בין שני הסעיפים הוא הבא: בסעיף א אני מדבר על הכרה בגיור שאינו כרוך בקבלת מצוות רצינית, רק בגלל שיש רצון כן להצטרף ללאום היהודי. זה יכול להיות גם בחו"ל ולא רק בארץ. לכן אין לזה קשר לנימוק השני. השאלה כאן היא אם רואים את הלאום כמשהו בעל מעמד עצמאי גם ללא הדת. זהו שורש המחלוקת ביחס ליהדות של החילוניים, ולכן יש כאן היבט של המחלוקת הצד"לית-חרדית. הנימוק השני עסק ביחס למדינה. האם אנחנו מקילים בגיור, או בכלים הלכתיים בכלל, כדי לפתור בעיות חברתיות של מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 16:06 |
|
| |
לממללא,
א. נימוק א' שלך איננו רלוונטי בעיני הדלות, אך יתכן שיש מי שנימוקים כאלו מניעים אותו.
ב.
ג. הגר"ש דיכובסקי שליט"א מייצג קו מקל יותר בפרשית הגיורים, בגלוי. גם בתיקים שנזכרו בעמ' הקודמים באשכולנו, וגם בנאומים שנשא בכנסים שונים (בר-אילן, מוסד הרב קוק) ביחס לפסה"ד הנוכחי.
לגבי הגר"ע יוסף שליט"א, אכן, אתה צודק שהוא נמצא במבוך, אך לא בהכרח בגלל 'יתד נאמן', אלא בעיקר מסיבות אחרות, שהלכתית מאוד קשה להקל כאן, ויש בזה הסכמת הפוסקים.
הגר"ש עמאר שליט"א לא יכול לחלוק על 'יתד' (- התופעה, הציבור, לא העיתון), מבלי לקבל גיבוי ברור מהגר"ע יוסף שליט"א, והוא באמת מנסה ללכת בין הטיפות (- כך נראה למתרשם): לגבות את הגר"ח דרוקמן שליט"א, אך להתנצל ולתת הסברים בפני הגר"נ קרליץ שליט"א.
לר' מ.א.
היות וכבודו דומה כיושב ודורש מפי הגבורה... אינני מבין את הדברים. וכמדומה, שעירבב ביני לבין ממללא נ"י.
א. יתכן מאוד שהשאלה הנתונה במח' היא האם יש להקל למשהו, ע"מ למנוע ממנו ומסביבתו לעבור עבירה, היא הנתונה במח' בין ההשקפות השונות, ויתכן שהיא נובעת מהיחס לחברה זו, כדברי ממללא וכדברַי לעיל.
ב. לא הוסבר מדוע אין לפסול (לחומרא בלבד) את כל המתגייר בבי"ד לגיור, עד שיתברר שקיבל עליו מצוות כדין בשעת הטבילה.
ג. זיוף החתימות איננו דבר רגיל בבי"ד, אחרת, הרב ישראל רוזן שליט"א (התומך ברב דרוקמן) לא היה מתעורר לדבר ופונה להרה"ר (הרב י.מ. לאו שליט"א) ושולח שאלה להגר"א שפירא זצ"ל ויבדל"ח הגר"מ אליהו שליט"א, ואחרת עו"ד הרב יעקובי לא היה פונה עם תיקים אלו ליועה"מ לממשלה.
ד. דומני שאין ת"ח שחושב שניתן לסמוך על הרצון להצטרף ללאום היהודי, זה שייך לד"רים שונים, אך לא לת"ח.
ה. האיסור לעשות גיור כזה לכתחילה הוא משום לפנ"ע או מסיבות אחרות?
ו. האם כבודו מכיר את הרה"ר, או משהו כזה? (דאל"כ אינני יודע מדוע להטפל אליו כל הזמן)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 18:23 |
|
| |
למאי,
אכן בטעות חשבתי שאלו שתי הודעות שלך, ודבריי מכוונים גם כלפי ממללא. בכל אופן, התייחסתי גם לדבריך. אבאר מעט את דבריי שנכתבו לדבריך 'מפי הגבורה' ( ), אף שהם פשוטים בעיניי, לפי הסעיפים בהודעתך האחרונה:
א. משום מה כל אלו שמסכימים להקל הם ציונים דתיים (אם כי ההיפך לא נכון, כלומר לא כל הצד"לים מקילים בזה). את זה כבר כתבתי לעיל. קשה להתכחש לקורלציה כה מובהקת, ועל כן דומני שההסבר שלי הוא הנכון.
ב. אי אפשר לפסול לחומרא אחרי שיש כבר מעשה בי"ד. מדובר בגורל של אנשים, ולפעמים ילדים שכבר נולדו וכדו'. אין חיה כזו לפסול לחומרא במצב כזה מכוח חששות כלליים. כאן צריך להחליט ולבצע לכתחילה את מה שחושבים. אגב, גם הבי"ד ההוא לא פסלו לחומרא אלא פסלו קטגורית.
יתר על כן, ברוב מוחלט של המקרים אי אפשר בשום אופן לברר למפרע באופן ברור האם הוא התכוין לקבל על עצמו מצוות בעת הטבילה (כפי שכותב אל נכון הרב דייכובסקי), ולכן ההצעה הזו אינה רלוונטית. פסילה 'לחומרא' כזו היא בדיוק פסילה גמורה, כי לעולם לא נוכל לשנות אותה, ולכן אין ביניהם אלא שינוי השם.
ג. זיוף החתימות הוא דבר רגיל, ואני יודע זאת מכלי ראשון. ומדוע פנו אלו או אחרים בתלונות איני יודע, ואולי הם אינם מכירים את המצב. אגב, כפי שכבר הערתי, לא שמעתי מה ענו הרבנים שפירא ואליהו לפנייתו של הרב רוזן. לכן הפנייה אינה מוכיחה מאומה. בודאי שאין בזה כדי להפוך אותו לרשע, ולפסול את כל גיוריו למפרע. זוהי שטות הלכתית מגוחכת. ובכלל האם הוא נפסל למפרע מכוח החתימות הללו? הרי אולי היו גיורים שנעשו בפניו לפני שזוייפו החתימות? אלו פשוט שטויות מגמתיות, ותו לא מידי.
אבהיר כאן את מה שאולי יש כאלו שלא מבינים. בכל הרכב בגיורים הללו ישבו שלושה דיינים. לא היה מצב של בי"ד של שניים שהשלישי רק זייף חתימה כאילו היו שלושה. הבעיה נעוצה בכך שהרב לאו כשהיה רב ראשי תיקן שבכל הרכב יהיה מי שיש לו סמיכה לדיינות (שניתנה, למרבה הגיחוך, דה-פקטו לרב צפניה דרורי ורב דרוקמן, ולכן התקנה לא שינתה מאומה את המצב הקיים), והרב דרוקמן לא יכול לשבת בעצמו בכל אחד מההרכבים של אחד עשר אלף מתגיירים. לכן הוא נאלץ לזייף חתימות. אגב, נאמר לי מכלי ראשון שהוא מכיר אישית כל אחד מהגרים, ואף היה נוכח בטבילה של כל אחד ואחד מאלו שהוא חתום עליהם. רק במושב ביה"ד הוא לא תמיד נכח.
אגב, הפסילה הזו נעשתה גם היא מבלי לשמוע אותו, ולא אחזור כעת על כל השערוריות במהלך ה'פסק' המוזר הזה. לכן קשה לי להתייחס ברצינות לפסילתו, מעבר לשטויות מגמתיות.
ד. הנימוק של רצון להצטרף לעם היהודי בהחלט עולה מפי כמה וכמה דוברים ששייכים למחנה המיקל כסניף. אף אחד לא אומר שדי בכך, אבל זה מצטרף לנימוקים לקולא. אני טענתי שזהו נימוק צד"לי במהותו.
ה. האיסור לעשות גיור כזה לכתחילה אינו קשור ללפני עיוור, אם כי זה בהחלט מצטרף. האיסור נובע מכך שאין לגייר אדם שאנחנו לא משוכנעים שהוא מקבל עליו עול מצוות. להיכנס תהליך כזה, גם אם בדיעבד הוא תקף, זה בעייתי. אם אתה מחפש איסורים פורמליים, תוכל לקרוא לזה לפני עיוור, אבל זה רק ביטוי פורמלי לבעיה המהותית.
ו. מה שאני מכיר ממנו די בזה כדי להבין שמדובר בעם הארץ, ולכן גם מחלל השם מדופלם (אני מדבר על בחירתו לרה"ר, לא על דברים אחרים שהוא מואשם בהם שלגבי זה אינני יודע ומכיר). עם כל התנגדותי למוסד המושחת הזה, יש גבול לכל תעלול. להעמיד קיקיון דיונה בראשו הוא ביזוי התורה.
אגב, רק בגלל שהדברים חוזרים כאן כל העת, אומר כי הרב דייכובסקי מעלה בעיקר שני נימוקים לטובת חוסר המעמד של אומדנא לדברים שבלב (מטבילת אישה שסוברת כי היא טהורה, ומהדרישה לשני עדים בדין פלילי). הוא כתב אותם בפס"ד שלו, ואח"כ חזר עליהם בכנס בבר-אילן, והם גם נכתבו בשמו בכתבה שעליה הגבתי ב'מקור ראשון'. שני נימוקים אלו הם מופרכים לחלוטין (וזה אפילו לא עניין לויכוח, או מחלוקת בין דעות). תמהני על יהודי בר אוריין שמעלה אותם וחוזר עליהם, כאילו מרגניתא טבא מצא.
בכל אופן, זה אינו נוגע לעצם הנדון, שבו אני מסכים שאי אפשר לפסול את הגיורים הללו למפרע, וכנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 22:03 |
|
| |
למאי,
א. הנימוק הנ"ל הובע פעמים רבות ע"י הרב דרוקמן ודעימיה, ולאחרונה בראיון שהיה איתו בעיתון 'מעריב' בסמוך למתן פסה"ד של הרב שרמן.
אין בכוחי לבחון אותו הלכתית או לבחון אם בכלל אפשר להתייחס לבעיה כזו בכלים ההלכתיים דאיתא קמן, אבל הטענה שמדובר במצב ששונה מהגר הקלאסי שעליו דנים במקורות ההלכה נראית פשוטה בעיני.
ב. לגבי טענתך בדבריך לרב מיכי לפיה אין זיופי חתימות בבתי הדין, אין לי אלא להעלות חיוך או אולי להזיל דמעה. יש שם אפילו בעיות גדולות יותר, כדוגמת כתיבת פסק דין ע"י דיין (אמיתי) שלא ישב בדין ואשר חתום עליה נשיא ביה"ד שאינו מוסמך לדיינות וכיו"ב אך מתוקף תפקידו יושב כאב בית הדין כיון שרב ראשי מכהן כנשיא ביה"ד הגדול, וכידוע לך לא כל מי שמתמנה לכס הרב הראשי הוא דיין.
הרב מיכי,
האם אתה מכיר נושא הלכתי כלשהו, שיש לו השלכות ציבוריות רחבות מעבר לציבור הדתי או החרדי, שאפשר למצוא בגבולות החרדיות הלגיטימית שתי דעות?
האם יש רב חרדי שחושב שהסתמכות על היתר מכירה בשביעית אינה שקולה לאכילת חזיר?
האם יש רב חרדי שמקל בגט מעושה?
האם יש רב חרדי שמצדד בהנהגת נישואין אזרחיים?
ודאי שיש. אלא מאי, ברגע שרב שנחשב חרדי מתבטא בדרך שונה מהמקובל הוא מנודה מהציבור החרדי (ע"ע הרב בקשי דורון, הרב דייכובסקי שלא נתנו לו להיבחר כרב ראשי, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב שלמה פישר ועוד). ספק בעיני אם ספר כמו ה'אגרות משה' היה נדפס היום לראשונה ע"י רב אלמוני אם הוא היה מתקבל בחצרות בני ברק וירושלים.
כל התחשבות בציבור הכללי יכולה להתפרש כ'שיקול לאומי' (שכביכול מנוגד לשיקול הלכתי טהור). מה שאני טוען שיש להבחין בין שיקול לאומי במשמעות ה'מרכזניקית' של הביטוי (על בסיס העמדה שאנחנו באתחלתא דגאולה או שמדינת ישראל היא יסוד כסא ה') לבין פסיקה שמתחשבת בהשלכות של הכרעה על הציבור הרחב.
בציונות הדתית ודאי שהשיקולים הללו מוטמעים היטב, עם או בלי קשר ללאומיות המרכזנניקית. גם בבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף השיקול הזה מאוד דומיננטי, והרב עובדיה מתיר להסתמך על היתר מכירה או מקל ביהדותם של עולי אתיופיה שלא לדבר על הפלאשמורה בלי קשר לאידאולוגיה המרכזניקית של אחרים שמצדדים באותם עמדות.
מאידך, הגישה החרדית השלטת כיום היא גישה שאינה רואה מקום להתחשב בשיקולים חוץ שטיבליים. זו בהחלט שיטה לגיטימית, אבל אין לה מונופול על מושג השיקול ההלכתי כך שכל אלמנט שלא קיים אצלה הופל להיות 'שיקול לאומי' לא ענייני.
למעשה את רוב עולם התורה החרדי הסוגיא הזו כלל לא מעניינת. היחידים שנדרשים לה הם אלו שמכהנים בבתי הדין של המדינה, ואשר בשנים האחרונות מתמנים רק לאחר אישור של הרב אלישיב וממילא הם כפופים לדעתו. גם אם ישנן דעות אחרות, ודאי שלא יעזו לצאת נגד רבם.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 22:53 |
|
| |
ממללא,
אני מסכים לרוב ככל דבריך, ובכל זאת הקורלציה בעינה עומדת. ישנו כאן רכיב צד"לי במחלוקת, גם אם הוא לא בלעדי.
כפי שכתבתי, גם הרב עובדיה שעושה בהחלט שיקולים כאלה (בין היתר בתשובה שהזכרתי לעיל), וגם עמיתיו (כולל הרב דייכובסקי, ושאר השמות שהזכרת), לא מצדדים בדרכו של הרב דרוקמן. קשה להתעלם מהתמונה הכללית הזו.
בשאלות איזה הכשר אוכלים ומה מברכים על אורז, וגם בהסתמכות על עירוב בשבת וכדו', בהחלט יכולות להיות כמה דעות גם בתוך הציבור החרדי. לעומת זאת, בנושאים ציבוריים זה אפילו סביר לא לאפשר כמה דעות, כפי שגם כתבתי בדבריי. בשער הכניסה לעם ישראל אמורים לנהוג קריטריונים קונצנזואליים, עד כמה שאפשר (ובודאי לא להשליט שם שיטת מיעוט).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 15:30 |
|
| |
לר' מ.א.
אתייחס לפי המספור שלך.
א. לגבי הרכיב הדת"ל, כבר ענה ממללא.
זה לא קשור בהכרח להקשר הציוני, אלא יותר להתחשבות בגורמים מחוץ ל"שטיבל" שלי, כפי שצויינו פסקי הגר"ע יוסף שליט"א ועוד.
כאן המקום להזכיר כמה דברים מעניינים מספר 'סולו המסילה' (עמ' עז-עח):
"באחת התשובות המועטות של רבי חיים מוולוז'ין הנמצאות בידינו, ביחס לשאלה מסובכת בהיתר עגונה, הוא כותב: 'כ"ת נוטה אל החומרא מחמת שאין הדבר מוטל עליו, ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי היתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול הוראה. והן עתה שבעוונותינו הרבים בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים והעלו על צווארי עול ההוראה מכל הסביבה, שאינם מתירים בשו"א בלתי הסכמת דעתי הקלה, וחשבתי עם קוני וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כוחי לשקוד על תקנת עגונות' (שו"ת חוט המשולש ח"א סי' ח).
כעי"ז אנו מוצאים באיגרת של הרב, שעמד במאבק עם תלמידי חכמים בעניין השמיטה, ומסר נפשו ע"ז. במכתבים בים הסביר את 'היתר המכירה' בשביעית עפ"י השיקולים, בכל איגרת עפ"י השואל. אך לעיתים, משלא היה הפנאי בידו להשיב ולהסביר את כל החשבון, פתר העניין ע"י סיפור: 'אספר לכ"ת מעשה ששמעתי. בימי הגאון ר' ליב קאוונער ז"ל, רצו נכבבדי קאוונא שיתיישב הגאון החסיד ר' ישראל סלנטער ז"ל בקאוונא. וכשבאו לשאול ע"ז דעת הגר"ל אמר להם: אם הוא רוצה לקבל עליו משרה של הוראה - טוב, ואם הוא רוצה לשבת בתור איש פרטי - איני מרוצה בדבר.
וכששאלו אותו טעמו אמר להם, שאפילו הגאון היותר גדול, והצדיק היותר נשגב, לא יוכל לעמוד על דעתו של המשועבד להורות לרבים, ולדעת צרת נפשו כדי לדון אותו לכ"ז' (אגרות הראי"ה ח"א עמ' רצב). בתוך הגלים הסוערים של כל הדעות, במציאות מורכבת של עיר, צריך לפעמים להקל ולהתיר, ויש להלך בזהירות בין כל הפלגים, כדי לבנות חיי תורה בעיר. הנהגת קהילה אינה דבר פשוט, אלא ענין מורכב מאוד. העומד מן הצד עלול לתמוה ולהתייחס בביקורת אל הרב המקל. כשעומדים מן הצ הכל פשוט..."
בזה יש להסביר את דרכם של כמה ת"ח, שעד שעלו לארץ התנגדו להיתר, ורק אח"כ - כשקבלו עול הוראה - הסכימו לו:
1) המהרי"ל דיסקין והגר"ש סלנט - זצוק"ל, שהתנגדו להיתר בהתחלה (תרמ"ט), והסכימו אח"כ (תרנ"ד), באופן קצת שונה (מכירת העץ ויניקתו, ולא מכירת קרקע).
2) הרב קוק באיגרת (ח"א) מעיד כך על חותנו ועל עצמו, שקודם שעלו לארץ, הייתה להם תרעומת על המתירים, ואח"כ נימנו עליהם.
3) כיו"ב ראיתי באתר של 'אזמרך בלאומים' שהאדמו"ר מסאטמר זצ"ל כותב על הגרצ"פ פרנק זצ"ל: "שמתחילה היה שייך למחנה היראים ובשנת תר"ע היה גם הוא מן הבי"ד שאסרו המכירה, ורק אח"כ שנעשה עבד בהרבנות נמנה להיות מן המתירים" (מובא כאן: http://www.yoel-ab.com/shirshur.asp?top_id=11711&m_id=11711).
אם אכן, העובדות נכונות (ע"ש באשכול, וכן ב- http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=31&tid=0&id=112933, שיתכן שהמכתב מזוייף), אז נמצא שגם הוא נוהג באופן זה.
ובפרט, שכפי שכתבתי בעמ' קודמים, הגישה החרדית איננה 'מחבבת' היתרים גלובליים, ואתן כמה דוגמאות:
1) [על החזו"א -] "...ובכלל היה דרכו בקודש, במקום שההלכה רפוי' ויש צדדים להקל ליחיד השואל, אבל להתיר (בסיטונות) [בסיטונאות] לכל הכלל כולו - ראה בזה ענין קלות בשמירת תוה"ק..." (כתבי קה"י החדשים, שביעית סי' כה, עמ' מ).
2) [על הגרשז"א -] "...ורבנו עצמו, אף בשנה אחת שהיה החום כבד והורה באותם ימים כמעט לכל השואלים שהמעוברות לא יתענו, עכ"ז נזהר ולא התיר לומר כן בשמו כהיתר כללי, אלא חקר בעצמו כל שואל והדגיש שמעיקר ההלכה מתענה כמ"ש בשו"ע, אלא שמפני הקושי וכו' לא תתענה" (הליכות שלמה, הל' תשעה באב, פט"ז אורחות הלכה 2).
ב. צ"ב, אם נתברר שרוב המתגיירים ע"י בי"ד כזה, לא גויירו כהלכה, א"כ יש לברר כאו"א לגופו.
ובמכתב הרבנים (של הגרשז"א ויבדל"ח הגריש"א, ועוד) שעליו מסתמך פסה"ד, מפורש שאין להתיר נישואי גר שאינו שומר תומ"צ, לפני שיתברר שגוייר כהלכה.
ג. כתבת כמה דברים, אמספר אותם ואתייחס אחד-אחד:
"[1] זיוף החתימות הוא דבר רגיל, ואני יודע זאת מכלי ראשון. ומדוע פנו אלו או אחרים בתלונות איני יודע, ואולי הם אינם מכירים את המצב. אגב, כפי שכבר הערתי, [2] לא שמעתי מה ענו הרבנים שפירא ואליהו לפנייתו של הרב רוזן. לכן הפנייה אינה מוכיחה מאומה. [3] בודאי שאין בזה כדי להפוך אותו לרשע, ולפסול את כל גיוריו למפרע. זוהי שטות הלכתית מגוחכת. [4] ובכלל האם הוא נפסל למפרע מכוח החתימות הללו? הרי אולי היו גיורים שנעשו בפניו לפני שזוייפו החתימות? אלו פשוט שטויות מגמתיות, ותו לא מידי.
אבהיר כאן את מה שאולי יש כאלו שלא מבינים. בכל הרכב בגיורים הללו ישבו שלושה דיינים. לא היה מצב של בי"ד של שניים שהשלישי רק זייף חתימה כאילו היו שלושה. הבעיה נעוצה בכך שהרב לאו כשהיה רב ראשי תיקן שבכל הרכב יהיה מי שיש לו סמיכה לדיינות (שניתנה, למרבה הגיחוך, דה-פקטו לרב צפניה דרורי ורב דרוקמן, ולכן התקנה לא שינתה מאומה את המצב הקיים), והרב דרוקמן לא יכול לשבת בעצמו בכל אחד מההרכבים של אחד עשר אלף מתגיירים. לכן הוא נאלץ לזייף חתימות. [5] אגב, נאמר לי מכלי ראשון שהוא מכיר אישית כל אחד מהגרים, ואף היה נוכח בטבילה של כל אחד ואחד מאלו שהוא חתום עליהם. רק במושב ביה"ד הוא לא תמיד נכח.
[6] אגב, הפסילה הזו נעשתה גם היא מבלי לשמוע אותו, ולא אחזור כעת על כל השערוריות במהלך ה'פסק' המוזר הזה. לכן קשה לי להתייחס ברצינות לפסילתו, מעבר לשטויות מגמתיות".
[1] אינני יודע מיהו ה'כלי ראשון' שעליו כבודו מסתמך, אך העובדות שהצגתי לעיל חזקות יותר מהסיפורים, שכן מדובר על אנשים רבים המתמצאים בהליכי בי"ד: הרב ישראל רוזן (ראש מערך הגיור לשעבר), עו"ד הרב יעקובי (יועץ משפטי לשיפוט רבני), הגר"מ אליהו שיהא בריא, ולהבדיל בין חיים לחיים: הגר"א שפירא זצ"ל.
[2] הנה עדותו של הרב ישראל רוזן שליט"א על תשובת הרבנים הנ"ל:
"...פניתי לרבנים שפירא זצ"ל ואליהו יבל"ח לשאול מה עלי לעשות, וכן האם יש מקום לידע את הגרים הללו ולתת להם מעשה בי"ד חדש. כדי לצאת ידי חובתי המינהלית (ואולי המשפטית והאתית) העליתי את שאלותיי וחששותי הנ"ל על הכתב, במכתב לרבנים שפירא ואליהו שצוטט בפסה"ד הנוכחי. אגב, במכתבי האשמתי את הרב אביאור שהוא הכשיל את הרב דרוקמן בכך, ואף נמקתי את הסיבה ומה ראה על כך.
למיטב זכרוני שניהם (בנפרד) קראו לרב דרוקמן והעירו את אזנו (לא השתתפתי בפגישות. כך שמעתי מנאמני ביתם) והוא מצידו הבטיח שמקרים כאלו לא יישנו.
ביחס לגיורים שכבר נעשו - מכיון שסו"ס היו שלושה רבנים בדין, הגיור תקף כי התעודה כמסמך לא הכרחית מבחינה הלכתית, וגם אם יש בה 'זיוף מתוכו' אין פגם בגיור. כמובן שהחלטה כזו טומנת בחובה אמירה שגם מי שחתם במעין 'זיוף', וגם הרב אביאור שהחתים מטעמי אינטרס מסוים וגם הוא עצמו חתום, אין בכל זה להטיל דופי אישי ופסלות מלדון...".
(http://ravtzair.blogspot.com/2008/05/blog-post_27.html)
[3] אם זו עדות שקר, ובהחלט יש מקום לטעון כך (כפי שהערת מתוס' גיטין ד.), - מדוע זה לא פוסל אותם?
[4] לגבי מש"כ שיש גיורים שהיו קודם לכן. - אולי שכחת, אך פסה"ד (אות ט) מתייחס לזה בפירוש.
[5] לגבי הרב דרוקמן, בדרך כלל הוא נכח בטבילה גם אם לא נכח בכל הדיונים, אך בפסה"ד (אות ו) מובאים עדיות על מקרים – יוצאי דופן, אך לא חריגים ממש – בהם הוא נכח בכלל. (סביר להניח, שה'כלי ראשון' שממנו שמעת, איננו בקי בכל המקרים של הגיורים שהרב דרוקמן חתום עליהם).
[6] זו אכן הטענה הרצינית ביחס לפסק הנ"ל, אך יש לדייק בעובדות. הרב דרוקמן הוזמן להגיב, אך לא ניצל את ההזדמנות, כי טען שהתיק כבר תפור, כדבריו:
"לפני כחודשיים התקשרו אליי דיינים ותיארו בפני כי בכינוס של כל הדיינים בבתי הדין בארץ נשא דברים הרב שרמן, ראש בית הדין, וחילק לכל באי הכנס את פסק הדין המדובר. באותו פסק דין, המלא בדברי ''אהבה'' עלי, הוא תוקף אותי ואת מעשיי ואני הייתי מרכז עניינו של אותו פסק דין.
לאחר מספר ימים... קרא לי אותו הרכב לבוא ולטעון את טענותיי. אמרתי להם: אני מוכן לבוא ולהסביר בפני כל הרכב את מעשי, אבל אתם כבר חרצתם את דיני ופרסמתם אותו בשער בת רבים. הרי אתם נגועים בדבר ובפניכם אינני יכול לבוא ולטעון. רק לאחר שקבעו לי תאריך אחר והתעקשו שאבוא, שלחתי מכתב לנשיא בית הדין הרבני. הראשל"צ הרב עמאר, שהורה לבית הדין להעביר אליו את התיק ולא לדון בו. לאחר מעשה זה פרסמו שוב את פסק הדין".
(http://www.inn.co.il/News/News.aspx/175469; וכיו"ב במקומות אחרים: http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=59006&Word=&gilayon=3179&mador=; ועוד)
ה. דבריך טעונים הסבר. כלומר: אם 'דברים שבלבו ובלב כ"א' שאיננו מתכוון לגיור - הוא לא חל אפי' בדיעבד, ואם אין אומדנא ברורה שכוונתו לגיור - הוא חל בדיעבד ומותר לכתחילה, למה לא?
(ואפי' מצד לפנ"ע יש לדון, כי יש כאן ספק אם יעשה איסור).
לגבי דבריך על הגר"ש דיכובסקי שליט"א, אינני מבין לאיזה מדבריו את מתכוון, ומה ההשגות שיש לך עליהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 15:40 |
|
| |
לממללא,
בשל אריכות התגובה הקודמת לא התייחסתי לדבריך.
א. כתבת שטר ושוברו בצידו, זה לא נימוק הלכתי אלא רגשי.
ב. נשיא ביה"ד הגדול הוא הרב עמאר שליט"א, שהוא דיין (כיהן כאב"ד בפ"ת). הרב מצגר מכהן כאב"ד בביה"ד הגדול.
גם אם הפסק נכתב ע"י משהו אחר, הוא קורא אותו מסכים, ואיננו חותם שקר (משום שהוא חקר את העדים וכו'), משא"כ כאן שהטענה שהחותמים חתמו שקר: "במותב תלתא הוינא ואתא קמן..."
[אגב, הרב מצגר עבר בחינות לדיינות קודם שנבחר לתפקידו].
למיטב הבנתי, כל האישים הנ"ל, ראו בזה נוהל חמור ולא רגיל, והזהירו את הרב דרוקמן שליט"א שלא לעשות כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 19:58 |
|
| |
למאי,
אנסה להתייחס בקצירת האומר.
1. לממללא כבר עניתי.
2. הגרש"ז והרב אלישיב יש עליהם עול הוראה, ובכל זאת הם מחמירים כאן. וכן הרב עובדיה וכל הפוסקים הגדולים שכתבו את דעתם בזה. אמנם התופעה שלפעמים העול גורם להקל היא ודאי נכונה, ואני לא רואה כנגד מה הדברים הללו אמורים.
3. איך הוברר שרוב המתגיירים לא גויירו כהלכה? לכל היותר הוברר שרובם לא שומרים מצוות לאחר מעשה.
4. זיוף החתימות נעשה בבתי הדין כדרך שיגרה. כך שמעתי מכמה אנשים שמתמצאים. ואני לא מדבר דווקא על הגיור. לגבי תגובת הרב שפירא והרב אליהו, מדוע הם לא פסלו את הרב דרוקמן כרשע? מדוע הם לא ענו לרב רוזן עצמו אלא הוא מביא שמועות בשמם? ומה לדעתך יענה רב בישראל כשהוא שומע על זיוף חתימות. הוא יאמר שזה בסדר גמור ושימשיכו? ברור שהם יענו שראוי להימנע מכך. לכן ה'עובדות' שהבאת אין להן כל משמעות, ובודאי לא לגבי פסילה. ובכלל, מכאן ועד פסילה המרחק הוא אדיר. ואם יש מורי הוראה חשובים שלא פוסלים על כה"ג, אז איך יכולים כאלה שדעתם אחרת לפסול. הרי לפחות לשיטתו הוא עשה כדין, וכפי שכתבתי פסול רשע הוא רק אם החוטא עושה חטא לשיטתו. בסוגגיא כזו אין אפשרות לנהוג כל אחד לפי הבנתו. אם יש שיטה מקילה, די לנו בזה כדי שהנוהג כך לא ייחשב רשע (גם אם אני לא מסכים למעשהו).
5. זו אינה עדות שקר, אלא סוג של עד מפי עד. האם מי שמעיד כעד מפי עד נפסל כעד שקר. אני לא חושב כך. מה עוד שאינני יודע מה מעמדו של שטר הגיור, שאינו נצרך על פי ההלכה, ואני גם לא יודע אם הוא נחשב כראיה מספיקה. לכן לא דמי לחתימת מזויף מתוכו בגט. המילים 'במותב תלתא' וכדו' אינן בדווקא, וקשה לתלות בזה שקר, ובודאי לא לפסול. הרי אפילו מי שמורה היתר לעצמו לשקר אינו נפסל לשקר בגופו (היכא שאינו מורה היתר).
6. לגבי הגיורים שהיו קודם, אני לא זוכר מה כתבו שם.
7. כיצד יש דברים שבליבו ובלב כל אדם. בכל המקרים הנורמליים אין ראיה כזו. רק במקום שיש ראיה שבעת שהתגייר הוא כבר חטא או תכנן לחטוא (כגון מקרה ששמעתי שהמתגייר כבר הזמין תזמורת לחתונה בליל שבת הבא) הוי דברים שבליבו ובלב כל אדם. ו'לפני עיוור' על ספק לא שמעתי.
8. לגבי ראיות הרב דייכובסקי, זהו דיון נפרד. רק הערתי כי חזר כאן הטיעון שהרב דייכובסקי תומך בגישת הרב דרוקמן. על כך אמרתי שהוא אינו תומך, שכן הוא רק מתנגד לפסילה למפרע, אבל אני מדבר על השאלה האם לגייר לכתחילה. והראיות שלו לגבי הפסילה גם הן מופרכות, אבל אין לי כעת זמן להרחיב בזה. כל מי שרואה אותן מבין זאת (אפשר לראות במאמר ב'מקור ראשון' של שלמה פישר שעליו הגבתי).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2008 21:58 |
|
| |
לר' מ.א.
שוב, אני עובר עפ"י המספור של כבודו.
1-2. הראיה שהבאת לממללא, שכאן היחידים שסוברים כך הם מקצת מרבני הצה"ד, איננה נכונה, משום שכאן רוב רבני הצה"ד מחמירים בזה (ובודאי בעלי הלכה שבהם), ורק המיעוט תומך בזה, תופעה שאיננה שייכת המגזר החרדי, כדברי ממללא.
[אגב, כאן 'עול הוראה' מוטל בשווה על כל הרבנים, אך רבנים חרדים (בדר"כ, יש יוצאי דופן) מסתכלים בעיקר על השטיבל שלהם.
בנוסף, הם לא יפסקו קולות בדבר גבולי באופן שיטתי, בניגוד לרבני הצה"ד המדוברים, וכמש"כ לעיל].
3. לצערי, בידי הציבור אין נתונים ברורים, אולם החרדים טוענים שרובם לא קיבל מצוות ברצינות, ואין לטענה זו הכחשה ברורה. (לפחות, יש לעשות זאת כספק סביר).
4. אם זהו נוהג שגרתי היה הגר"א שפירא זצ"ל מנפנף אותו באופנים שונים ("עצבים", "מנהג", וכדו'), כפי שעשה פעמים רבות מאוד, תשאל את תלמידיו. אם הוא נזף ברב דרוקמן - כנראה שזה לא נוהל רגיל.
הגרא"ש והגרמ"א לא התירו את מעשהו, אלא אמרו שבדיעבד הגיור לא נפסל.
עכ"פ, העובדה שכ"כ הרבה אנשים התעוררו כאן ולא במקומות אחרים: הרב רוזן, עו"ד יעקובי, ביה"ד העליון ועוד, - מורה שיש כאן משהו חריג.
5. זהו אוסף של טענות לא מבוררות.
סוף סוף, לחתימה זו יש מעמד של עדות, ואם היא בשקר - זו עדות שקר.
6. זה שאינך זוכר את הפסק, זה לא מתיר לכתוב:
"ובכלל האם הוא נפסל למפרע מכוח החתימות הללו? הרי אולי היו גיורים שנעשו בפניו לפני שזוייפו החתימות? אלו פשוט שטויות מגמתיות, ותו לא מידי".
בפסה"ד כתוב, שכשיתברר הסיפור בבי"ד, זה פוסל אותו מכאן ולהבא. והיות והתיק המדובר הוא קודם לסיפור זה - זה לא מהוה עילה לפסול את הבי"ד, אלא רק גילוי מילתא ל"קלות דעת" שהם נוהגים בגיורים.
7. יש הרבה מקרים שיש ראיות ברורות שהגר לא התכוון לעולם לשמור מצוות: (א) הוא נשוי לבן/בת זוג לא שומר תומ"צ (האח' החשיבו זה כאומדנא ברורה), (ב) ילדיו לומדים במוסדות חילוניים, וכל כיו"ב.
לפנ"ע על ספק מפורש במשנה שביעית ה, ו, שלהרבה מהמפרשים (תפא"י שם, חזו"א שביעית סי' יב ס"ק ט ד"ה ונראה, ועוד) ההיתר אינו מחמת הספק אלא מטעמים אחרים.
ומ"מ, כיוון שיש מתירים, א"א לפסול ע"ז דיין. אולם מי העלה זאת על דעתו!?
כל מה שאמרתי, שאם יש ספק אם היה דברים שבלבו ובלב כ"א - אז הגרות לא חלה בדיעבד (מבלי להגיע ללפנ"ע).
|
|
|
|
|
|
