גיור. מה הנדרש בפועל לעומת הנדרש באמת

_________________

איזה מזל היה לסליפקין ואחרים שהם נולדו לאם יהודיה, אם הם היו גרים היו מבטלים את גיורם, אפילו אם צמחה להם שן נוספת.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/09/2009 15:01:43

 נישט

גם על המזל אי אפשר לסמוך, בקצב הזה, לא ירחק היום, ואנשים ונשים-יורחקו מכלל ישראל- בגלל דעותיהם- לא רק  באמירה- אלא הלכה למעשה,  למרות שאמם ואם אימם עם ספר יוחסין- היתה יהודיה.

_________________

מודה ועוזב

http://www.hakirah.org/Vol%207%20Henkin.pdf

_________________

בס"ד
1]כאמור יש הטוענים שגר צדק עלול בלבו שלא לקבל את הגרות וחוששים-שמא גרותו לא הייתה מתוך קבלת עול מלכות שמים.
2]כבר כתבתי על הצעה לגרות עם הקדש בה לפני שבא האיש לקבל עול מצוות הוא משעבד את כל ממונו ואת כל רכושו לבית דין תמורת משכנתא של מטבע שווה פרוטה ואם הוא עני נותנים לו סכום כסף מכובד ואחרי זמן מה דורשים ממנו לשעבד בחזרה הכסף לב"ד מתוך ההנחה שכיוון שהוא היה עני ובתורה כתוב:"נפש כי תקריב" הווי ניסיון יותר קשה עבורו להחזיר את כל סכום הכסף עד הפרוטה האחרונה מאדם שיש לו רכוש.
3] ואת מטבע המשכנתא הוא יכול להקדיש[אם ירצה] למקדש בירושלים הבנויה למען יזכה לתחיית המתים,שאז מקבלים אותו מיד לגרות כמובא במסכת כותים.
4]ואחרי תהליך הגיור והטבילה מסיים האיש את תהליך ההקדש על-ידי מסירת המטבע לב"ד שחייב לחללו[כפי שהצעתי].
5] ונשאלת השאלה:"מי אומר שאחרי שהוא הקדיש המטבע של המשכנתא למקדש למען יזכה לתחיית המתים" שהוא בסתר ליבו לא רצה לקבל גרות?
6]אלא שכתוב בתורה[פר' תרומה כה]:"איש אשר ידב לבו". מביאה התורה המידה הטובה והחיובית שבלב לכל איש מישראל או משומרי מצוות בני נח שיש להם חיוב על השבע מצוות האלה מהתורה, שעל ידי הנדר וקיומו מתכפרים לו כל עוונותיו[ע"פ ספר מדרש שמואל הגדול הוא נחשב לאיש שעלה לגדולה ומוחלים לו על כל עוונותיו ויש בו אמונה כמו אדם שעשה תשובה ביום הכפורים כאמור בהלכות תשובה ברמב"ם למדנו מאת הרב דוד שפירא שליט"א שאיש אשר עושה תשובה שלמה נחשב לאדם שנולד מחדש והוא אדם אחר שנמחלו לו כל עוונותיו ממש כמו גר צדק שדינו כדין וולד שנמחלו לו כל עוונותיו.לפיכך ניתן ללמוד בגזרה שווה מתוך דברי מדרש שמואל שמעלתו של אדם שעשה תשובה ועלה לגדולה שווה למעלתו של גר צדק שנמחלו לו כל עוונותיו שדינו כוולד ולכן, לפי התורה איש אשר גמר בלבו ועשה מעשה להקדיש את כל רכושו למקדש למען יזכה לתחיית המתים בעצם נמצא במעלתו של גר צדק שנמחלו לו כל עוונותיו ודינו כוולד. ולכן, מתוך דברי מדרש שמואל הכתובים אפשר לצאת מתוך הנחת יסוד שאם הקדיש האיש(ע"פ פשט מקרא הכתוב בפרשת תרומה כה') את כל רכושו למקדש הוא כעת נמצא במעלה ובמדרגה של גר צדק שראוי לקבלו לצורך גרות עוד לפני שעבר את תהליך קבלת עול המצוות והטבילה. ואם הוא אינו חוזר בו ממעשה ההקדש עד לאחרי הטבילה ומסירת המטבע לב"ד כגר צדק, אי אפשר לטעון שהוא לא בא להתגייר מתוך כוונות אמיתיות לצורך גרות ]. וגם מחזיקה התורה המעלה שבלב לטובה כאדם מאמין שאפשר לקבלו בלי חשש לגיור[וכפי שאפשר לפרש את דברי חז"ל במסכת כותים אודות האיש הכותי שמקבל את ירושלים ומודה שהוא מאמין בתחיית המתים]על-ידי אמירת נדר למקדש מתוך הרצון לאמונה בתחיית המתים וקיומו בפועל.
7]והדבר מתפרש לפי הפשט בגזרת הכתוב שהדבר נעשה בלבו ומתוך אמונה-כי אם הוא אינו מאמין ואינו רוצה, הוא יכול בכל שלב של הגיור-אפילו אחרי הטבילה, לא למסור את המטבע לבית-דין.
8]ובמזמור תהלים קיג פסוק ה כותב דוד המלך ע"ה:"להושיבי עם-נדיבים(שהם עבדי ה' ע"פ פסוק א' במזמור תהלים קיג) עם נדיבי עמו וכו'(הכוונה לעם ישראל שהם עבדי השם-על-פי הפסוק בתורה בפרשת בחקתי שבספר ויקרא)'. וכיוון שבפסוק בפרשת תרומה כה' כתוב "איש אשר ידב לבו" בא לרבות את בני ישראל ואת בני נח שנשמותיהם היו נוכחים במעמד הר סיני, לפיכך הסמיכות בפסוק בתהלים קיג פסוק ה בין "נדיבים" שהכוונה לכל הנדיבים המקדישים לבית המקדש לפי ההלכה היהודית לבין נדיבי עמו(שלפי המפרשים הכוונה לאנשים מכובדים)-הווי סימוכין שההקדש מתוך נדיבות הלב מקנה לכל האנשים שהם שומרי מצוות בני נח וישראל מעמד של אנשים חשובים שלא חשד בהם דוד המלך שיש להם כוונות זרות בעצם בואם לקיים את מעשה ההקדש והנדר למקדש משום המלה בפסוק בתהלים קיג פסוק ה:"להושיבי"(כלומר, דוד המלך נותן לנדיבים משומרי בני מצוות נח את אותו מעמד כמו של אנשים מכובדים מבני ישראל שמקדישים למקדש-שהוא המקום הציבורי השייך לכלל עם ישראל ולכל האנושות.[בילקוט שמעוני( תהלים קמט' )מגדירים את הקהל במקום המקדש כחסידים:"וחזר וחתם בשבחו של מקום :ד"ה:"הדר הוא לכל חסידיו הללויה"אף שלמה המלך פתח תחלה בשבחו של מקום שנאמר אין כמוך אלקים וגו' שומר הברית והחסד לעבדך ההולכים לפניך בכל מקום".ובהמשך המדרש(ילקוט שמעוני תהלים קמט') מביאים חז"ל ומגדירים וכוללים את ברכת הצדיקים וחסידים בתפילת שמונה עשרה בתוך שבחו של מקום. לכן, בא הפסוק על החסידים לרבות את כל החסידים במקום המקדש שבתוכם גם חסידי אומות העולם לפי הרמב"ם-כי מקום המקדש הוא המקום הכי ציבורי השייך לכלל ישראל ולכל אומות העולם שכאשר מקדישים לשם את כל הרכוש מתכפרים כל העוונות של "הגוזל את הרבים". ויש במעשה ההקדש של כל איש מבני אומות העולם הפגנתיות לכך שבאותו עת האיש שמקדיש את כל רכושו למקדש מסתפק במועט ושמח בחלקו.ועל מידה זו הגדירו חז"ל[בילקוט שמעוני תהלים טז' רמז תרסז]ד"ה:"יש לך אדם שנתן לו חלק ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודים שאין חלק יפה בחלקם ואין נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים ואומר אברך].בקיצור בן נח שמקדיש את כל רכושו למקדש נחשב לאחד מ-"חסידי אומות העולם" שלפי הרמב"ם מקבלים אותו לגיור-כי הוא שמח בחלקו ומאמין ובטוח שגורלו נתון בזכות המצוות שהוא מקיים.כלומר, כבן נח בזכות המצוות שהתורה מחייבת אותו כבזכות התרי"ג מצוות שהוא מקבל אחר-כך לקיימן.כפי שמובא בפסוק[ש"ב,כ',כא'תהלים יח',כו']רש"י:"עם חסיד תתחסד:כלומר,לפי שכן דרכיו לגמול מדה כנגד מדה"עכ"ד. לפיכך,אין לערער על מדגרת חסידותו ובזכות מדרגת ענונותו[תהלים קמט,ד',ה']:"כי-רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה:יעלזו חסידים בכבוד ירננו על-משכבותם:"ובאבן עזרא מפרש:"יעלזו בכבוד הזה שיעמדו לנצח וכו'.-כלומר,שזה מבחן שעומד עם הזמן ולא העמדת פנים חולפת[והנחה זו ניתן ללמוד מתוך סדר הפסוקים המובנה במזמור תהלים קיג פסוק א ד"ה:"עבדי השם" המיוחס לישראל[בפרשת בחקתי] המתייחס ובא לרבות את כל הנדיבים בפסוק ה: "להושיבי עם נדיבים" על-פי הכתוב בתורה בפרשת תרומה כה':"איש אשר ידב לבו" שמתייחס גם לישראל וגם לשומרי מצוות בני נח מקרב אומות העולם שכעת יש המטילים בספק את גיורם בטענה שהם לא התכוונו להתגייר בלבם.על-כן ממשיך דוד המלך עליו השלום ומושיב אותם או משווה את מעמדם "לנדיבי עמו" שהם עם ישראל הקדוש ועבדי השם[ע"פ הפסוק במזמור תהלים קיג' פסוק א'][וכן, עי' על-זה(בילקוט שמעוני תהלים טז' רמז תרסז)ד"ה:"מה ראה דוד לומר במזמור הזה לעבד ה', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו וקורא לו שם חביב(נדיב).בוא וראה בבני קרח עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים לאחר שעשו תשובה כתיב:למנצח על שושנים לבני קרח. קודם שעשו תשובה נקראו ידידים שנאמר לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן, דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד משעשה תשובה נקרא עבד" עכ"ד.
9]ומהתחלת קיום מצוות ההקדש כאיש שבא להתגייר עד לשלב שאחרי הגיור הוא מוחזק כמקיים בפועל את מצוות הנדר וקיומו עד לסיום הגיור ומסירת המטבע של המשכנתא לבית דין מתקיים עליו הפסוק החיובי בתורה מגזרת הכתוב כ-"איש אשר ידב לבו", והתורה מעידה עליו מפי הגבורה נגד דעתם של כל מיני דיינים שחוששים-שמא הוא לא התכוון למעשה הנדבה בלבו שמזכה אותו מדאורייתא להתגייר בפועל כגר צדק אמיתי.
10]כי מעשה כזה של הקדש יכול להיעשות רק מתוך רצון להקריב את כל הרכוש היקר שיש לו על מנת להצטרף ולהיות חלק מעם ישראל. ובמעשה יש מספיק אמונה יושר ובטחון בקב"ה[כדברי חז"ל בסוף מסכת כותים]-בכדי להיות ראוי ללא פסק וללא ספק להתגייר

האם מקבלים גר שכשאמרו לו, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן, הוא ענה: לא ידעתי?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/10/2009 16:52:28

השאלה היא האם לאחר שהתגייר ואינו שומר תורה ומצוות מטילים בספק האם הוא עוד ישראל שחטא כספחת לעם ישראל או שלפני תהליך הגיור שלו לכחתחילה הוא בכלל לא התכוון בלבו להיות גר צדק אמיתי-רק רצה לעבור את התהליך הרבני הפרוצדורלי של המדינה בכדי לקבל הטבות כאזרח ישראלי יהודי על חשבון משפחות יהודיות עניות.

בכלל כל מה שטוענים הדיינים לפי שיטת הרמב"ם שלא עירערו על תהליך הגיור של דלילה אשת שמשון בזמן ההוא שהיה משכן וייתכן וגיירו אותה עם הקדש שונה לחלוטין מתהליך הגיור כיום ברבנות ויש לעיין ולדון בכל הסוגייה האם דברי הרמב,ם מיוחסים רק לזמן שיש מלכות יהודית וסנהדרין-דבר המאפשר לבא להתגייר להקדיש למשכן והמקדש בכדי שלא יוכלו להטיל בספק על הליך הגיור וכל גר צדק שנתגייר יהיה כעת אך ורק על תקן הלכתי של ישראל שחטא.