גיור. מה הנדרש בפועל לעומת הנדרש באמת

mdabraham: לא קראתי לשלום אלא למה שנקרא בצה"ל "עימות בעצימות נמוכה", שהוא, לפי רוב הדעות בימינו, עדיף על מלחמה כוללת. וגם אם במלחמה שבינינו לבין הערבים יש לחלוק על קביעה זו, כאשר מדובר בפלגים בתוך עם ישראל המצב שונה וצריך להשתדל הרבה יותר למנוע מלחמה. לא חייבת להיות התאמה בין דעה פוליטית בסכסוכים בין עמים לבין דעה פוליטית בסכסוכים בתוך העם - אפשר להיות נֵץ במקרה הראשון ויוֹנָה במקרה השני.

בכל מקרה, הקריאה שלי לא התייחסה דווקא לדברים שלך, שנובעים, כפי שכתבת, מגישה עקרונית לבתי הדין בכלל. התכוונתי יותר לדברים של כמתעסק, וכן למאמרו של הרב יובל שרלו שהובא כאן.

כמתעסק:

הבעיה המהותית היא מה אומרת ההלכה לגבי קבלת מצוות בגירות, ולגבי גר שמתגייר ללא קבלת מצוות, וכיצד יש להתייחס לגיורי זמננו.

על פנוי ההלכה, ופוסקי הדורות האחרונים בפרט, מצריכים קבלת מצוות מלאה כתנאי לגירות. הרב קוק בדעת כהן משבח את רבני ארגנטינה שהחליטו לא לקבל גרים כלל אלא מי שרוצה והוא רציני שייסע לארץ ישראל ויתגייר שם. ר' משה פיינשטיין דן באריכות רבה בגיורת שבשעת גיורה חשבה בליבה ללכת ל"אופיס" שבו עבדה ביום טוב שני (!) ולבסוף לא עשתה את זה (!) האם גיורה חל או שיש כאן פגם בקבלת עול מצוות שפוסל את הגיור. לפי כל זה חסרון, אפילו קל, בקבלת מצוות הופך את הגיור ללא תקף.

כעת, כל מי שעוסק היום בגיור מאסיבי עולי רוסיה עוסק באנשים שלא שמרו, לא שומרים ולא ישמרו תורה ומצוות. לכן השאלה המהותית מופנית כלפי הרב דרוקמן - מדוע הוא מגייר אנשים אלו? האם יש תוקף לגיוריו?

הרב דרוקמן יכול ללכת באחד משני מסלולים. המסלול הראשון הוא להכחיש את קיום הבעיה, כלומר לטעון שהמתגיירים מצהירים בפני בית הדין על רצונם להצטרף לעם היהודי ובית הדין מתרשם שהם אכן ישמרו מצוות, ומה שקורה אחר כך הוא לא מעניינו. לעניות דעתי זו היתממות שאינה עומדת בסברות פשוטות של אנן סהדי - אגב יש על זה מאמר של הרב עזריאל אריאל בתחומין שלא קראתי אותו.

הדבר האמיתי שקורה, לדעתי, בראשם של הרבנים המגיירים, הוא שהם מבינים שהיום יש "עם ישראל" שאינו "ציבור מקיימי המצוות" ושניתן להצטרף אליו במידה מסוימת גם על ידי הזדהות עם המדינה, ההיסטוריה היהודית, החברה בישראל וכדומה.  למרות שיש לזה תקדימים היסטוריים נודעים כמו הגיור של האדומים והגליליים בזמן החשמונאים, אין לזה רגליים הלכתיות בצורה שבה מקובל לדון בשאלות הלכתיות.

זו הבעיה המהותית: לא היחס לרב אלישיב אלא לרבי יוסף קארו. כפי שהארכתי כאן

http://www.shoresh.org.il/spages/paper/main.aspx?paper=1&artID=241&papernum=1

החלק התורני של הציבור הדתי לאומי שבוי בתפיסה לפיה הם "חרדים פלוס", כלומר נאמנים לשו"ע במלואו וקובעים את ערכיהם רק על פיו, ובנוסף על כך הם מוצאים דרך להשתלב בחיים המודרניים ואפילו עוסקים במצוות שהחרדים זנחו כמו יישוב א"י. אצל החרד"ל יש התעלמות או הדחקה מוחלטת  בנושא של "נזילת" התרבות המערבית - הן ברמת תפיסת המציאות והן ברמת הערכים - לתוך המערכת, גם כשהם סותרים את ההלכה או את תפיסות חז"ל. בעיני, מדובר בפאסאדה מתמשכת, ואני סבור שההתנגשות בנושא הגיור, שבו בלי ספק (בעיני) החרדים צודקים לפי אמות המידה החרדיות, יכולה לעורר לקצת מחשבה בנושא.

ההבדל הנוסף שלא עמדת עליו הוא שיש להבחין בין גיור בחו"ל, לגיור בא"י, ובין שאלת היטמעות בנכרים בחו"ל, לבין היטמעות נכרים בקולקטיב שא"י (עיין היטב ברמב"ם על ימי שלמה).
וכן בין קולקטיב שמכופף עצמו לשו"ע ולמוקדי סמכות דתיים, לבין חברה ישראלית שאינה כופפת עצמה לשו"ע.

לגבי סיום דברייך, לענ"ד זו אותה בעיה שהערתי עליה.

א. עובדה חשובה:

...מאמרו של ד"ר צבי זוהר מוצג כ'סקופ': "החומרות בגיור החלו בלבוב בשנת 1876". זהו המאמר ההלכתי היחידי בחוברת כולה, והוא נובע מבית מדרש 'אחרא': "המרכז לחקר ההלכה במכון שלום הרטמן". משנתו של ד"ר זוהר סוכמה בספרו ("גיור וזהות יהודית", יחד עם פרופ' אבי שגיא), ועיקרה: הדרישה לקבלת מצוות מקורה ב'פסיקה מאוחרת'. ציר שני במחקרו ההלכתי נעוץ בציטטין מספרות השו"ת מהם עולה כי, כביכול, גדולי ישראל מובהקים 'דילגו' על דרישת קבלת המצוות.

ציטוט פסה"ד:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2405532&forum_id=771

למאי נ"מ

המאמר של הרב רוזן שהבאת מכיל את הפסקה הבאה :

"במאמר קודם כבר כתבתי כי בתי הדין המיוחדים לגיור אכן אינם מדלגים על טקס קבלת המצוות, וציינתי כי אנו ''מותחים'' את משמעותו עד קצה הגבול ההלכתי האפשרי. הוספתי כי אין הדברים יכולים להתפרש מעל דפי העיתון, ''שמא מתוכם ילמדו לשקר''. ארמוז רק כי מעשה העגל לא מחק את מעמד הר סיני והכרזת האמונים ''נעשה ונשמע''. זו הדרך האפשרית היחידה בבית המדרש, וכל התביעה לשינויים ולהקלות הוגדרו בפי כתביעת ''משכילים''."


אינני רואה כיצד זה שופך אור על איזה שהוא שיקול. יותר נכון להגיד שהוא שופך חושך על השאלה המהותית היחידה בכל הסיפור. כנראה שאת החתול בשק שאפשר למכור ב"הצופה" אי אפשר למכור לדיינים החרדים בבית הדין של הרבנות, בעסה.

לנדב,

לדעתי, המתבונן יוכל לזהות את כוונת הרב רוזן שליט"א, אך לא אסביר מאותו הטעם.

אילו היית קורא את פסה"ד, היית רואה שבסעיף יא, מביא הגר"א שרמן שליט"א את ד' הגר"ש דיכובסקי שליט"א (שציינתי בהודעתי לעיל אות ב) שדנים את כוונת הגר רק בשעת הגרות, "באשר הוא שם", ולכך לא ניתן לבטל את מעשה בית-הדין לגיור. הרב א. שרמן שליט"א (שאגב, חלק עליו גם בפסה"ד הנ"ל) משיב על דעה זו בציטוט ממכתב 'גדולי הדור'. מסתבר שהרב ישראל רוזן שליט"א אינו נוקט בזה כדעת גדולי הדור הנ"ל.

(כמובן, לא טענתי שהרב ש. דיכובסקי מסכים לדעת הרב י. רוזן, רק שדעת הרב י. רוזן היא בניגוד גמור ומוחלט לדעת הרב א. שרמן).

לכן, אין בעובדה שביה"ד הגדול לא קיבל את דעת הרב י. רוזן שליט"א, לומר שהוא רק מעלים את נימוקיו, כפי שאתה - למיעוט הבנתי - מנסה לצייר.

קשה לי על כבוד הרב דרוקמן, הרי לדבריו אותו גר הוא יהודי גמור, וכשיעבור עבירות לתיאבון יהיה חייב בעונשי שמים, נמצא שהדיינים עוזרים לו בעוה''ז אבל מורידים אותו לבאר שחת בעוה'ב. התינח יהודי מלידה- אינו יכול לעקור יהדותו, וגם אפשר שהוא תינוק שנשבה, אבל לגייר ע'מ שיעבור עבירות- איזו טובה היא לו? האם שייך תינוק שנשבה בגר? ואם כן, (במובן שחשב מילדות שהיהדות אינה נכונה) - האם אין זה מגלה שאינו רוצה כלל להתגייר?

למאי

לא הבנתי מה בעצם אתה טוען.

_________________

ל'דעת1תורה',
ברוך הבא. עיקר טענתו של הרב דרוקמן שליט"א היא, שאף שאולי אי"ז טובתו הרוחנית של הגר, מ"מ זוהי טובת עם ישראל שיצרף, משום שדבר זה מונע התבוללות. והעובדה שיש קרוב למליון (- אני זוכר נכון?) נוכרים בארץ, היא 'פצצה מתקתקת' מבחינת ההתבוללות שעלולה לגרום.
בנוסף, אם תעיין בפסה"ד שציינתי לעיל, תראה שיש דעות שעצם הכניסה לכלל ישראל המעניקה חלק בעוה"ב והופכת אותו למחוייב בתומ"צ היא זכות גדולה יותר מהעונש על העברות ע"ש.