גיור. מה הנדרש בפועל לעומת הנדרש באמת

בעל,

לא אמרתי לרגע שאין פוליטיקה בצד השני.
אבל אני כן אומר, שאצל החרדים ההלכה מתחילה, פעמים רבות, בפוליטיקה.

_________________

הרב מיכי,

הערה, ובאיחור רב.

מדוע אתה מחלק בין הלכות שמיטה וברירה בשבת, שהן פרטיות, להלכות גירות?

לדוקטרינה המרכזניקית אין כאן כלל שאלה. אבל לדוקטרינה שלך, בעצם כל המצוות הן פרטיות, למעט מצוות המסורות לב"ד, או למייצגי כלל ישראל. באחד מדפי "מידה טובה" העלית רעיון היתר חילול שבת גם במקרה שאין בו פקו"נ, בהסתמך על עיקרון החובה לדון, שבו רואים עיקרון כללי בהלכה, ולכן רצית להעלות היתר לחילול שבת כל אימת שיהיה מדובר בצורך כללי של מדינה וכד'. אבל באופן עקרוני המצוות הן פרטיות, וככאלה יש לדון אותם.

מה הופך את מצוות הגיור למצווה כללית? הציווי לקבל את הגר נובע מ"ואהבתם את הגר", או מאהבת ה', והוא לכאורה מצווה פרטית. גם הבת שלי שתוכל או לא תוכל להתחתן עם איגור פלוני, זה עניין פרטי. מה אפוא הקו המפריד (אם יש כזה בכלל) בין פרטי וכללי? עצם ההסתכלות על ההגדרה הבסיסית של עם ישראל - האם פלוני משתייך אליו או לא, הוא לא יותר כללי מאשר עצם ההסתכלות על הקרקעות של ארץ ישראל - האם הם שייכים לשנת השמיטה לגויים, או היתר מכירה וכד'. תמיד אפשר להסתכל על המצווה כפרטית (האם בקרקע שלי יש הפקר ושביתה, האם החתן שלי הוא יהודי או לא).מה הקריטריון שלך לחלק בין פרטי לכללי? (במשפט הישראלי יש כמה פס"ד שבהן עלתה שאלה זו, למשל קסטנבאום לגבי תפקידה של חברא קדישא כמוסד ציבורי או פרטי. עלו שם כמה הגדרות. האם יש הגדרה ברורה בהלכה? )

אנסה להגדיר,
הקו המפריד בין מצווה פרטית למצווה כללית הוא בין מצווה שמסורה ליחיד לבין מצווה שמסורה לבית דין או לצבור (מלך)
מלחמה היא דוגמא למצווה כללית, גם אם יחיד יילחם בפורצים שבאו לביתו מסתבר שהוא לא יותר באשת יפת תואר.  כנ"ל קידוש החודש (לדעת רוב הראשונים).
לעומת זה שבת היא מצווה המסורה ליחיד.

כך גם אני חשבתי. איפה בגיור יש כלליות?

הגיור קובע מי יהיה בעם ישראל ומי לא. גיורו של אדם אחד מקרין על כל האחרים, שכן הוא וצאצאיו יתערבבו בתוכינו (ובפס"ד הדיינים טוענים מכוח זה שהרב דרוקמן עבר על 'לפני עיוור'). הגבולות של עם ישראל זוהי שאלה שעליה אמור להחליט עם ישראל. גם היציאה למלחמה היא שאלה כללית, וגם לגביה לא הייתי מקבל פסיקות של מיעוט שמשתלט על הרוב (אפילו אם הוא נבחר כדין).
שאלות של מכירת קרקע של אדם מסויים הן במהותן שאלות פרטיות. השאלה של מכירת קרקע מארץ ישראל כרוכה ב'לא תחנם' שהוא עבירה פרטית. המסירה הזו אינה משנה ריבונות אלא בעלות, ולכן היא אינה נוגעת לכלל ישראל. ובפרט שכיום גם אם הקרקע בריבונות מדינת ישראל היא אינה שייכת לעם ישראל, שכן המדינה אינה מדינה יהודית (לדעתי).
הציווי לקבל את הגר אינו רלוונטי. השאלה היא מה ההשלכות והמשמעות של קבלתו, ולא מי מקיים את המצווה. גם החובה להילחם במלחמת מצווה מוטלת על כל חייל, ובכל זאת זוהי מצווה כללית. השאלה אינה מי המצווה בזה אלא מה ההשלכות והמשמעויות של העניין.
לכן אני באמת חושב שהכרעות 'פרטיות' שיש להן השלכות  כלליות גם בהן דרוש קונצנזוס. כמובן יש תחום אפור ואני לא יודע לשרטט קו חד, כמו בכל דבר בחיים. לדוגמא, גיוס נשים, למיטב תחושתי הוא שאלה כללית, ולכן יש לי ביקורת על הרבנים שהכריעו לחיוב, שכן הם במיעוט מזהיר בין הפוסקים. ושוב, זו אינה ביקורת (רק) על תוכן הפסיקה אלא על עצם הפסיקה בנושא כזה.
מאידך, זהו נושא בתחום האפור, ואני בהחלט מבין שיש כאלה שאינם רואים זאת כסוגיא כללית אלא פרטית של כל נערה. ההשלכות הן עקיפות וקשה לומר כאן משהו חד. בשביל זה צריך מוסד עם סמכויות פורמליות, שהוא גם יוכל לקבוע מהי שאלה כללית ולגבי איזו שאלה יש חופש לכל אחד לנהוג כהבנתו.
ואסיים בהערה כללית. הדוקטרינה שלי אינה שכל המצוות הן פרטיות, אלא שהאדם הפרטי הוא שמצוי במרכז. אלו שני דברים שונים. בהחלט יש מצוות שמוטלות על הציבור, וקשה להכחיש זאת. זה עוד לא אומר שהציבור הוא התכלית לכל אדם פרטי. יש מצוות שקובעות לציבור כיצד להתנהל, ואכתי הציבור נוצר כדי לשרת את היחיד. כאן אני חלוק על המרכזניקים, אבל לא בהכרח בפרשנותי להלכה עצמה.

 

מיכי

כיצד ייתכן שגיור כדבר הקובע מי נכנס לעם ישראל צריך להיפסק על ידי כלל ישראל?

הרי יש לו גדרים בהלכה איך זה יקבע על ידי 'כלל ישראל'?

שנית, מה שאתה אומר זה טוב ויפה מכאן ולהבא. אבל הבעייה היא בערעור על גירות של אלפי מתגיירים (כפי הנראה) ועל גיורם יש מאבק, זה כבר לא שאלה בגיור, אמלא דמיסתפינא, זו שאלה בדיני נפשות.

תחושתי היא שאנו מאבדים את המימד האישי כאן, יש כאן אנשים (הגרים שעברו את הבית הדין המיוחד לגירות) שעשויים להיפגע קשה מאוד מהעניין.

איך תשובתך תענה על מצוקותם?