למה הכניסו זוהר וקבלה לתוך הש"ע והנו"כ ?

אם כבר פתחת על זה אשכול הרי שעוררת את כל הבעיתיות בהצבת המחלוקת בין המקובלים לשוללים בצורתה הפשטנית. ועל זה הלא היו פה דיונים אין סוף.

גם בעיני יפלא.

כנראה , אישיותו של מרן הב"י , שהיה מעורה בקהילת המקובלים בצפת השפיעה עליו להביא דברים בשם הזוהר, ואף פסק כמוהו בכמה מקומות-ראה נושא תפילין בחוה"מ- וזה גרם להכנסת הקבלה בדלת הראשית להלכה.

אח"כ הגדיל לעשות המ"א(=מגן אברהם) שהכניס מאות עניינים מכתבי האר"י להלכה, ובעקבותיו המ"ב ושאר פוסקים.

וכך הגענו לאן שהגענו.

ברבי, במטותא ממך, ספר לי לאן הגענו?

אינני רואה כאן כל קושיא. המחבר הכניס את ההלכות הללו מכיון שלדעתו, באופן מפתיע, אכן כך ראוי לנהוג. נושא הרייטינג עדיין לא היה מפותח (זה היה עולם של רשת שידור מונופוליסטית אחת - רק שו"ע, אפילו בלי הרמ"א).
ובכלל האפשרות שמישהו כותב משהו פשוט בגלל שהוא חושב כך, גם היא אופציה. כדאי לשקול גם אותה.


מיכי

השאלה היא איך נכנס ה"חיוב" לקיים ענינים שמקורם בקבלה?
קבלנו התורה בסיני והדרו קבלוה בימי אחשורוש אבל מעולם לא קבלנו לקיים דברים שמקורם בזוהר ובקבלה ?

זו אחת השאלות המחקריות המעניינות שנכתבו אודותיה הרבה מאוד תיזות. עובדה היא כי רי"ק הוא הראשון המשתמש במקורות הזוהר לצרכי הלכה, ולדעת רוב החוקרים הוא זה שהעניק לגיטימציה למקומו של הזוהר בקורפוס ההלכתי, ושאלה היא מה היו המניעים שלו לכך.

ישראל תא-שמע ע"ה במחקר חלוצי שפך אור על פרשה זו. לדבריו הזוהר כסמכות הלכתית היה מקובל מאוד בביזנטיון אצל היהודים הרומאניוטים, וחכמיהם הראשונים הכוללים מובאות מהזוהר בחיבוריהם ההלכתיים.

ביזנטיון של ערב הכיבוש העות'מאני היה קיבוץ גדול וחשוב שרי"ק ביקש לרכוש את אהדתו כחלק מרצונו שחיבורו יהיה נפוץ בכל תפוצות ישראל כפי שרצונו זה מפורש בחיבורו האחר 'מגיד מישרים'. המרכזים באשכנז-פולין, בצפון-אפריקה ושל מגורשי ספרד קבלו באופן טבעי את 'בית יוסף' עקב היותו מבוסס על עמודי ההלכה: רי"ף רמב"ם ורא"ש, אולם את המסילות ללב חכמי הרומאניוטים סלל רי"ק באמצעות שילוב פסקי הזוהר בחיבורו כחלק של מדיניותו להניח תשתית הלכתית שתוכל להתקבל ע"י הקהילות הגדולות של זמנו, כולל זו של יון.

פרופיסור

זה דבר שקשה לקבל, לחשוד בו שיפסוק הלכה בגלל מניעים כאלה.

הענין העצוב מלבד תלית מניעים כאלה באנשים רציניים (זה כבר לא מרגש.חוכמולוגיות מצויה) הוא העיסוק של "חוקרים" בענינים שאין להם שום השלכה ואמירה כל שהן.מה היו מניעיו לא מחדשים לנו שום הבנה בתוכן ומהות בכלל וממילא ערכם שווה לכל סיפור מעשיה אחר ורכילות עסיסית מצויה.

הבאבא, זה דווקא הגיוני.

"שלושת עמודי ההוראה" במובהק נבחרו לא על שום גדלותם, אלא על שום היותם ה"מרי דאתרא" של שלושת הקיבוצים הגדולים של העם היהודי: הרמב"ם למזרחים, הרי"ף למערביים, והרא"ש לאשכנזים. אם כן, אם יש עוד מרא דאתרא, הזוהר לביזנטיונים - אדרבה ואדרבה.

על כל פנים, מגמתו המוצהרת של הבית יוסף הייתה לעשות חיבור הלכה שישקף את ההלכה של כל עם ישראל כולו, ופירושו של תא שמע משתלב בכך באופן מופלא.

הפרעתוני,
בכל זאת יש הבדל דק. השאלה היא האם אתה מודאג מהרייטינג של ספרך, או שמא לדעתך מה שמקובל על כלל ישראל הוא ההלכה באמת, וכך אכן ראוי לנהוג (כעין הלכה שפשטה בכלל ישראל, או כעין הליכה אחר הרוב וכדו').
לענ"ד הבחירה ברי"ף, רא"ש ורמב"ם אינה נובעת משיקולי רייטינג אלא בגלל שהוא באמת האמין בסמכותם ההלכתית. גם החלוקה של השלושה לפי עדות וקהילות לא היתה החשובה. לדעתו אלו היו שלושת המוסמכים והמקובלים ביותר, ולכן הלכה כמותם.
מעניינת העובדה שהוא לא באמת הלך באופן עקבי אחרי הכלל של רובמתוך השלושה, כידוע. אם כן, ניתן לראות שהוא חיפש אחרי האמת, והשלושה הללו הם רק נקודת מוצא ולא קריטריון חד. כמובן יכול ציניקן לומר שהוא רק רצה לעבוד על כלל ישראל ולגרום שכולם יקבלו את ספרו בעוד שלמעשה הוא עושה מה בראש. האמת היא שההצהרה על הליכה אחרי רוב מתוך שלושה אלו גרמה לו לא מעט בעיות כשלעצמה (ראה פולמוסיו עם מהרש"ל ומהר"ל ואחיו). על כן אני לא בטוח ששיקול הרייטינג כאן נמצא מוצדק.



מיכי

ישרן,

בהתעלם מהתייחסותך הלא ראויה לתלמיד חכם בעל שיעור קומה בדמותו של תא-שמע המנוח, ובהתעלם מסגנונך הבוטה נגד קהיליית החוקרים בכללה, שאת רובה ככולה אינך מכיר מן הסתם, אצין רק ששאלת המניעים מכרעת בבחינת מקומו של הזוהר בעולמו ההלכתי של רי"ק. השאלה העומדת לפתחנו היא האם נקודת הכובד מצויה בחיבור 'הזוהר' דווקא וביחס הכבוד שרחשו לו קהילות המגורשים ורי"ק בכללם, או שהענין נעוץ במניעים אחרים.

עד כה היה מקובל שאכן מקומו של הזוהר בעולמו של רי"ק היא שהביאתו להעניק לו לגיטימציה הלכתית. מחקרו של תא-שמע היווה מהפכה בתפיסה זו והצביע על מניעים אחרים, שכפי שכבר פרעתוני חיווה דעתו, היה בכך מעשה אחראי של מי שביקש לעצב דפוס הלכתי אחד לכל הגלויות. במאמר שעתיד לראות אור אני מבקש לערוך סינתיזה בין הדיעות. שאכן לא הזוהר, כחיבור, הוא שעמד בראש מעייניו של רי"ק אלא גישה קבלית מסויימת שאיתה צועד רי"ק לאורך כל הדרך.


מיכי אברהם.

אולי אתה סבור שאם תכתוב "לענ"ד" בתחילת כל קביעה שלך זה יפטור אותך מלהביא אסמכתאות לדבריך, אבל לא היא.
בראשית אשכול זה דיברת על "רשת שידור מונופוליסטית אחת - רק שו"ע". אתה מבקש לכפות עלינו גישה אנכרוניסטית כביכול השלחן ערוך היה מיום היוולדו חיבור מקובל על כל תפוצות ישראל.

הלבטים של רי"ק כפי שהם באים, כאמור, לידי ביטוי ב'מגיד מישרים' מלמדים שהחכם הספרדי מאדריאנופול ומאוחר יותר מצפת הנידחת חשש מאוד לגורל חיבוריו, והמניע של התפוצה, או בביטוי הגס שנקטת בו - 'רייטינג' היה קריטי מאוד בעולמו של רי"ק, ואיש מלבדך אינו דורש זאת לגנאי.

בנוגע לבחירה של רי"ק בשלושת עמודי ההוראה, הלא הוא עצמו מעיד בהקדמת בית יוסף שבחר בהם משום שעם ישראל בחר בהם "...ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל, נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ז"ל, אמרתי אל ליבי במקום ששניים מהם מסכימים לדעה אחת נפסוק הלכה מותם, אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההיא'. רי"ק אפוא בעצמו קובע ששיקולי הדעה הרווחת הם שהנחו אותו, ומה מפריע לך שהעובדה שמרכז פלוני 'נשען' על הזוהר גרם לרי"ק להסתמך על 'כמה מקומות בזוהר, כלשונו?


תוקן על ידי - פרופיסור - 28/10/2005 13:57:10