אשה יראת ה' היא תתהלל?

במבט ראשון זה מ\כיר את קהלת, שאחרי שמהביל הכל מסיים ביראת ה'.
אולם אני לא מסכים בכלל לתיאור הזה. יש שם מצוות רבות, כמו ידה לאביון וכפה לעני, גמילת טוב לבעלה, פרנסה ודאגה לבית שמאפשרת לו לשבת עם זקני ארץ. ולאחר הדרישות הבלתי שוויוניות הללו (רק כעזר לבעל), עוד מצאנו אפילו פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. וכבר אמרו ז"ל: וכי יש תורה של חסד ושאינה של חסד, אלא תורה ללמד לאחרים היא של חסד. כלומר היא אפילו ראש ישיבה, ולארק תלמידת חכם.

אכן ממבט כולל נראה שעיקר הדרישה מאישה היא עזרה לבעלה להתגדל והחזקת הבית, ולא התקדמות מקבילה שלה. וכך מקובל אצל בני דודנו החרדים עד ימינו, שמחפשים אישה שתחזיק את הבית ותאפשר גדלות בתורה, ולא אישה תלמידת חכמים.
על אף שאינני רואה בכך כל פסול (לפחות כשהאישה מקבלת על עצמה את התפקיד הזה), הרי שלאוזן מודרנית זה נשמע לא משהו. אך אפשר לאמץ את הדרישה לתורה של חסד וכנ"ל, והכל לפי מה שהוא אדם.



מיכי

"בני דודנו החרדים" חחחחח

זה על משקל "בני דודנו הישמעאלים" ?

מיכי



במיוחד לאחר הבהרתו של בבא תור...


ישראלה דבר

כמו בכל מקום בחיינו, יש אידיאלים כלליים ויש דרך אישית.

המסלול הכללי המקובל בעם ישראל - האורתודוכסי - הוא לתת לאשה מקום של כבוד בגידול הילדים וחינוכם.

אצלנו, (=בני הדודים החרדים), גם פרנסת הבית נופלת פעמים רבות על אשת החיל.

אך כל זה נכון רק כללית. באופן פרטי, לכל אחד עבודת ה' משלו. זה מתקיים בלימוד, בתובנה, בעבודת המידות, וכל אדם צריך להעמיד לעצמו סולם של שאיפות.

המגדר שלך, כלומר היותך אשה, קובע רק את המקום שלך במשפחה. שאר עבודת ה' שלך - עליך למצוא זאת בעצמך, באמצעות בחינה של כישוריך וכשרונותיך, הדברים המעניינים אותך, מה שמתאפשר לך במסגרת חובותיך ומעשיך במשפחה ואולי גם בעבודה, וכיו"ב.

בשעתו העיר הרב וולבה (בספרו "עלי שור") כי אין עליה רוחנית ללא תיכנון. בלשונו: עליה אינה מציאה. אין היא באה בהיסח הדעת (כלומר באקראי). אדם צריך לשבת ולתכנן את חייו, בחודש הקרוב, בשנה הבאה, בשנים הבאות.

זה נכון לגבי גבר ואשה גם יחד.

נכון הוא שיש מסתייגים מלימוד תורה לנשים, פרט לאותן מצוות שהיא חייבת בהן, או צריכה לדעת עליהן לצורך חינוך.

אך עדיין יש הרבה ללמוד ולעשות בעולם. - ובנפש פנימה.

ויהיו כל מעשינו לשם שמים ומתוך הבנה וזהירות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו