|
|
| נשלח ב-17/7/2011 21:23 |
 |
| |
יהא שמיה רבא מוזכר בחז"ל אך לא קדיש במילואו.
אולם מהופעתו לראשונה בסידור רע"ג א"א להסיק שהוא חברו, כי אם זו מסקנה תקפה, נצטרך לומר שהוא חיבר גם את נוסח ברכות קריאת שמע ועמידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2011 21:55 |
|
| |
בעל
יהיה שמיה רבא לא מהוה אפילו 5% מהקדיש.
את הסידור הראשון אכן הוא ערר, אבל הברכות שבסידור הרי מופעים בספרות חז"ל הענפה -וכן בתורה ונ"ך, מה שאין כן הקדיש שאין לו כל זכר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2011 22:10 |
|
| |
מיימוני עיין בשות מהרם חלאווה עמוד טו האם מועיל לידור צדקה עבור מתים,וכמדומני שתמצא את מבוקשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2011 08:01 |
|
| |
אם לא נפנה למאגיה אזי הערך של כל הפעולות לעלוי נשמה תמציתן - מעשה טוב [ונניח לשאלה איך מעשה של פלוני מועיל לאלמוני]. כך הנרות, שבמקור היו להראת בית הכנסת (כשהאי בנרות), כך המפטיר (שהיה מן הסתם עלויה בזויה היות אוינו חובה ולכן התנדב יתום לעלות) וכך גם הש"צות. גם קדיש הוא בטוי שיוסד בתפילה לפאר את ה' יחד עם הקהל. עשיית מצווה שתורמת לנפטר. מן הסתם הקדיש נוצל לעניין זה היות ואינו ממש מסד התפילה ויכול גם קטן לאומרו. וממילא לעניין אישה – יתכן מאוד שבכלל אין מכשול שתאמר. לא שנא מקטן. אלא שהיות ויש פוסקים לא מועטים המתנגדים לכך (יתכן ומשקולים צניעות או שיקולים אחרים שאינם לגופו של קדיש, אבל מצאנו בפוסקים שהתחשבו בשיקולים כאלו) איני מבין מה ההתעקשות לומר בתפילה. הרי תמציתה של פעולה דתית היא ההקרבה למען ה' [חושבני שבזה אני חלוק עם אמשלום עציוני ואחרים], וגם אם מעוקה מאוד רוצה לומר קדיש לעילוי הנמשה עדיף שתימנע מאמירה למען ההחמרה. בדיוק כשם שעדיף לא לריב על הש"צות ומן הסתם יותר עלוי נשמה יש למוותר לחברו על כך מלמתעקש. לפעמים נוצר רושם שהתעקשויות מסויימות לעשות מצוות מסויימות באות לשמש מטרות אחרות ולא את המטרות הישירות של המצווה הספציפית.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2011 10:25 |
|
| |
תלמיד
אלא שהיות ויש פוסקים לא מועטים המתנגדים לכך (יתכן ומשקולים צניעות או שיקולים אחרים שאינם לגופו של קדיש, אבל מצאנו בפוסקים שהתחשבו בשיקולים כאלו) איני מבין מה ההתעקשות לומר בתפילה
היא הנותנת
לא כל אשה וגבר מוכנים לקבל על עצמם את פסקותיהם של פוסקים שפוסקים לפי גחמנותם האישית ואולי סטיותיהם בעניני צניעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 18:51 |
|
| |
ומה עם ילד שמתבייש, מדוע לחייב אותו לומר קדיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 19:19 |
|
| |
מי אומר שיש לחייב?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 20:02 |
|
| |
אותי למשל, חייבו...
תוקן על ידי אחדהשיחים ב- 20/07/2011 20:23:38
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 21:13 |
|
| |
כנראה חייבו אותך גם להגיד ולעשות גם דברים אחרים, רק בשם עצמי דברתי,
אני יכול לפחות היום להאנח אנחת רוה ,שכבר הרבה לא כופין, ואנחת צער על אלו הכופים והנכפים בעבר בהוה ובעתיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 07:33 |
|
| |
ירוח כתב לא כל אשה וגבר מוכנים לקבל על עצמם את פסקותיהם של פוסקים שפוסקים לפי גחמנותם האישית ואולי סטיותיהם בעניני צניעות. בטלת כל מערכת חוקית שבעולם
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 10:47 |
|
| |
לאו דווקא- דווקא לא! חוקים המתקבלים מגחמנות או משיקולים לא עניינים, במדינות נורמליות מתבטלים. מאליהם על יד מחוקקים אחרים או על על ידי בתי המשפט,
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 10:56 |
|
| |
לפעמים, וכך גם חוקי מערכת דתית
בכל יצירת אדם הומנית מעורבים שיקולים של השקפה אישית.איני בטוח שהמינון שונה מהותית
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 11:07 |
|
| |
השקפה אישית נכונה אולי לאיש הפוסק ולאנשים הנוהים אחריו. היא אינה נכונה לדורות ולכל עם ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2011 12:17 |
|
| |
מעשה בגרי"ס מיימוני- חביב עלי מעשה בר' ישראל מסלנט, שהיה אמור לעבור לפני התיבה ביום השנה של אביו. אבל ר' ישראל ויתר על המקום למען אב שבתו נפטרה. כשהקשו לו מדוע עשה כן, הסביר שהמצוה של חסד, לוותר לאב השכול, אינה נופלת מזו של זיכוי הרבים על ידי היותו שליח ציבור.
הגרי"ס גם סבר שיש ענין מיוחד בש"ץ, ולכן חיפש להיות ש"ץ ולא לעשות איזה מעשה חסד, וא"כ אין ממש בטענה "שהמצוה של חסד, לוותר לאב השכול, אינה נופלת מזו של זיכוי הרבים על ידי היותו שליח ציבור" והאמת שהגרי"ס לא וייתר בגלל טענה זו, אלא ויתר משום שכן היא הנהגה הראויה והנכונה "לוותר" דוגמא לדבר ההמעשה באותו בחור שלא בירך ברכת המזון ושקע שנים בתלמודו ואילו היה מברך ברכה"ז הייתה פגה התלהבותו והיה מפסיד את עולמו- הדבר ברור שההתנהגות הראויה והנכונה היא לברך ברכה"ז על אף ההפסד הגדול.
|
|
|
|
|
