|
|
| נשלח ב-23/5/2003 08:38 |
 |
| |
דבורה הנביאה
בספר שופטים מתוארת דבורה אשת לפידות בתור נביאה שמלבד היותה נביאה גם זכתה לתואר שופטת
(ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא:(ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט:
(שופטים פרק ד )
נראה מפסוק ה' כי לא זו בלבד שהיתה שופטת אלא היתה השופטת באותה תקופה, שהרי לא רק תושבי האזור באו אליה להשפט, אלא הפסוק מציין בכלליות "בני ישראל".
בגמרא נאמר שאישה אינה כשרה לדון. ומקשה תוספות במסכת שבועות מדבורה ששפטה את ישראל
והא דכתיב (שופטים ד) והיא שפטה את ישראל איכא למימר שהיתה מלמדת להם הדינים אי נמי (עוד תירוץ) לפי שהיתה נביאה היו מקבלים אותה עלי
(תוספות שבועות דף כט/ב )
תוספות מתרץ שני תרוצים שונים. תירוץ ראשון: היא לא שפטה אלא רק לימדה דינים ולפי תירוץ זה קצת לא מדוקדק לשון הפסוק שנאמר בו בפירוש לשון שפיטה.
תירוץ שני: שפטה היא ממש את ישראל וזאת משום הנבואה ששרתה עליה, וחיזוק לכך אנו מוצאים במדרש
ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד) וכי מה טיבה של דבורה שהיא היתה שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם?
מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו,
(תנא דבי אליהו רבה פרק ט' )
מצד אחד המדרש משבח את דבורה על שהגיעה למדריגה זו אך מצד שני לכאורה נראה שמשמיע המדרש במקום אחר טרוניה על המצב שבו אשה שופטת
רבי ברכיה אומר ארבעה דברים: אוי לחי שצריך למת, אוי לגיבור שצריך לראש, אוי לפקח שצריך לסומא, אוי לדור שאשה מנהיגתו
ההסבר במדרש זה הוא: אמנם רבי ברכיה מיצר על המצב הקיים, אך התוכחה אינה מופנית כלפי דבורה אלא לעם ישראל , כמו שמביא המלבי"ם:
וכן אמרו מה תמרה זו צילה מועט כך היו אז הת"ח מועטים, שאל"כ לא היו הולכים מקצה הארץ אל אשה למשפט.
מלבי"ם על שופטים פרק ד פסוק ה - חלק באור הענין
פירוש דבריו: שדוקא מקצוע בו מחויבים הגברים ולא הנשים לביצוע, בדיוק שם נמצאו כה מעט תלמידי חכמים. ודוקא אשה שאינה מחויבת בלימוד התורה, דוקא היא זאת ששופטת את ישראל? אכן אוי לאותו דור משום שנראה בבירור כי חובת הדור לא מולאה כראוי.
ועל דברי חז"ל לעיל "הכל לפי מעשיו של אדם" נאים דברי הרלב"ג
ולפידות ענין אחר והרצון בו כי כבר הגיע עוצם מדרגתה בנבואה עד שהיו נראים לפידים במקום שהיתה מגעת לה הנבואה כמו שספרה התורה במרע"ה.
(רלב"ג על שופטים פרק ד פסוק ד )
הנה דוגמה לאן יכולה אשה להגיע בלימוד התורה והתעלות עד להגעת מדרגת המדרגות "הנבואה", שבנבואתה מוצא הרלב"ג קוים מקבילים לנבואתו של גדול הנביאים משה רבינו ע"ה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 08:40 |
|
| |
ברוריה
בחז"ל מובאת כמה וכמה דוגמאות לנשים למדניות וחכמניות כשהדוגמה הבולטת ביותר היא בתו של רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרת הרוגי מלכות, המפורסמת יותר בתור אשתו של רבי מאיר בעל הנס - ברוריה. חז"ל מפליגים בכמה מקומות על גדלותה בכלל ובתורה בפרט .
במסכת פסחים מובאת דוגמה על שקדנותה ועל עומק הבנתה (תרגום מובא בסוגרים שלפנינו)
רבי שמלאי אתא לקמיה (בא לפני) דרבי יוחנן אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין (ילמדני מר ספרי יוחסין) אמר ליה מהיכן את ... אמר ליה ניתנייה בשלשה ירחי (אמר רבי שמלאי נלמד את ספרי היוחסין רק שלושה חודשים) שקל קלא פתק ביה אמר ליה ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין ואת אמרת בתלתא ירחי (ומה ברוריה אשתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנינא בן תרדיון שלמדה בכל יום שלוש מאות הלכות משלוש מאות רבנים ואעפ"כ לא הצליחה ללמוד ספרי יוחסין בשלוש שנים ואתה רוצה בשלושה חודשים)
(תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סב/ב )
מדובר במושגים גבוהים למדי, שלוש מאות הלכות ביום מחד גיסא ומאידך גיסא רבי שמלאי שהיה תלמידו המובהק ונאמן ביתו לשליחויות שונות של רבי יהודה נשיאה (בנו של מסדר המשנה, רבי יהודה הנשיא) הושווה לברוריה כנראה בתור אחד שלא הגיע לדרגה של שלוש מאות הלכות ביום.
ויתרה מכך מוזכרת בתוספתא מסכת כלים בבא קמא פרק ד דעתו של רבי חנינא בן תרדיון ממתי טהרתו של תנור
מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את (בנו של) רבי חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשטו את חלוקו
הנה התוספתא מביאה את דעתה של ברוריה כשוה בן שוים ולא זו בלבד אלא
כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מהוא
(תוספתא שם)
כלומר יפה אמרה ברוריה מאביה. ובמקום אחר בתוספתא גם שם אמרה ברוריה יפה יותר מתנאים אחרים
(ג) קלוסטרא רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריא אומרת שומטה מן הפתח זה ותולה בחבירו בשבת כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריה
(תוספתא מסכת כלים בבא מציעא פרק א )
הגמרא בעירובין מביאה מקרים בו העירה ברוריה לתלמידי חכמים שונים על דברים שלא היו נכונים בהנהגותם או בדרך הלימוד
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה (ר"י הגלילי היה הולך בדרך ומצא את ברוריה) אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד. ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה (ברוריה מצאה תלמיד אחד שהיה שונה בלחש) בטשה ביה אמרה ליה לא כך כתוב "ערוכה בכל ושמורה" אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת
(תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נג- נד )
גם כלפי בעלה – רבי מאיר שהיה מגדולי התנאים, מביאים חז"ל שפעמים אף עלתה עליו, פעם אחת על אותם בריונים שגרו בשכנותם והיו מצערים אותם. התפלל עליהם רבי מאיר שימותו, אמרה לו ברוריה האם כתוב בפסוק "יתמו חוטאים מן הארץ"? הלא כתוב "יתמו חטאים מן הארץ" כלומר יתמו המעשים ולא האנשים. שינה ר"מ את תפילתו ומאז התפלל עליהם שיחזרו בתשובה עד שחזרו בתשובה.
ופעם מתו בניה בשבת כסתה אותם בסדין הניחה אותם בעליה ולא ספרה לבעלה כדי לא לצערו בשבת ובמוצאי שבת כשהגיע שאל היכן הילדים והתחמקה מלענות לו לאחר מכן שאלה אותו בא אדם ונתן לי פקדון ועתה בא לדרוש את פקדונו האם נחזיר לו או לא? אמר לה וכי מי שיש לו פקדון אינו חייב להחזיר לבעליו? הלכה והראתה לו את בניהם שתחת הסדין, החל רבי מאיר לבכות ואמר בני בני רבי רבי. אמרה לו ולא כך אמרת לי: וכי מי שיש לו פקדון אינו חייב להחזיר לבעליו? והלא נאמר "וה' נתן וה' לקח" ונחה דעתו ונתישבה.
ובכל זאת הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת כי רבי מאיר ברח לבבל ומביאה הגמרא שתי דעות מדוע ברח: הראשונה מספרת כי על ידי שהציל את אחות ברוריה שנשבתה בידי הרומאים ויועדה לזנות הציבו הרומאים פרס על ראשו והוא נאלץ להמלט לבבל. ויש אומרים, מספרת הגמרא, שעקר לבבל "משום מעשה דברוריה".
רש"י על המקום מבאר את סתימת הגמרא ומספר מהו אותו מעשה דברוריה שסתמה הגמרא
ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ) נשים דעתן קלות הן עלייהו, ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם. וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית (הסכימה). וכשנודע לה, חנקה עצמה וערק (ברח לבבל) רבי מאיר מחמת כסופא (בושה):
(רש"י עבודה זרה דף יח/ב )
(על מה שאמר רש"י שנתרצית – כמובן אין הכונ שחטאה למעשה, שאין דבר פשוט שרבי מאיר היה מסכים לדבר עבירה רק בכדי להוכיח לאשתו. אלא בכדי להראות לה כי צדקו חז"ל במאמרם וכי גם היא אין מחוסנת בפני החטא)
אך על כל פנים בל נשכח שאין הדבר גורע מגדלותה של ברוריה. עובדה כי מחברי התוספתא והגמרא מצאו לנכון להזכירה ולהבליט את גדלותה על אף סופה, ואין ספק כי המקרה שקרה שבגללו נתאבדה לא מהוה אצלה מקרה מייצג באישיותה אלא חטא נקודתי שעיקרו זילזול בדברי חכמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 10:19 |
|
| |
וטו
על העבודה הנפלאה, איסוף החומר ופירושו.
רק שתי הערות:
א. האם נכונותנו לומר שכל האומר ברוריה חטאה אינו אלא טועה היא בעצם אפולוגטיקה - או פשט היסטורי? מה בינה לבין דוד?
ב. יש עוד מעשה בברוריה. מעשה שהלכה עם ר' יוסי הגלילי בדרך, ושאל אותה: באיזו דרך ללוד (או לעכו? שכחתי). בעטה בו ואמרה: גלילי שוטה, היה לך לומר "באיזו ללוד", ולהשמיט את המילה "דרך", שהרי "אל תרבה שיחה עם האשה".
ועוד מעשה שבעטה בתלמיד שהיה לומד בשקט, ואמרה לו ללמוד בקול רם - אם אני זוכר נכון את הפרטים.
אם הסיפור הזה אותנטי, איך אתה מסביר אותו?
אני עצמי מתקשה מאד ליישב בין מעשה כזה לבין האשה האצילית שמלמדת זכות על בריונים ויודעת להתגבר על צערה ממות שני בניה כל השבת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 11:13 |
|
| |
מיימוני,
arimami הרי הביא בהודעה הקודמת ד"ה "רבי יוסי הגלילי" את שני הסיפורים מגמ' עירובין!
לגבי שאלתך אין קושי שהרי "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" דהיינו שנפש גדולה רגישה יותר ומונעת יותר גם להיקף החכמה וגם לאינטנסיביות שבהנאות!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 12:32 |
|
| |
וטו
אין לי אלא להתנצל בפני אריממי ובפניך. האשכול חזר לתפוס מקום בכותרות הפורום, וקראתי רק את הודעתך...
על כל פנים, לא זכיתי להבין את תשובתך. הסברת מדוע תהיה לברוריה, כמו לכל אדם גדול, משיכה עזה לכל דבר, גם לעבירה, מפני שאדם גדול חי באינטנסיביות. ניחא.
אבל מה נעשה עם אותה בעיטה? מדוע להגיב כל כך בגסות - בסגנון שמזכיר סיפורים על קנאים וקנאיות מודרניים, שאכן אינם זוכים לשבח על מעשיהם?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 12:48 |
|
| |
מיימוני,
הרי דיברנו על זה שלמילים אין משמעות אלא כמשקפי מציאות. וכל אחד הרי מהמציאות שלו. נגיד אם אומר לך המלה כביש; בדמיונך אמור לעלות דמות כביש נגיד בבני-ברק ולי נגיד בירושלים.
אותו הדבר לגבי הבעיטה. אני לא ראיתי בדמיוני את בעיטת ברוריה בההוא כבעיטה מתחת לגבו ובעוצמה של בעיטת כדורגל לשער, אלא כבעיטה חברותית בעקב כאומרת "נו נו" ובהנחה שכך נהגו אז כמו שהיום נותנים נגיעה קטנה במרפק לשם זירוז!
תוקן על ידי - ווטו1 - 5/23/2003 12:49:57 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 13:47 |
|
| |
וטו
משום מה לי היה נראה שזו בעיטת עונשין לכל דבר.
זה כנראה מעיד על טיבי יותר מאשר על טיב ברוריה...
ואתה, כיון שדנת אותה לכף זכות, הרי זה מעיד גם עליך...
בכל אופן, עדיין קשה לי. בעיטה כזו, שהיא במידה מסויימת דרך חיבה, האין זה פסול בין אשה לגבר זר?
או שתרצה לטעון שבדור ההוא זה היה כל כך לשם שמים שלא היה בזה חשש? זה נראה לי מופרז ולא נכון.
ועדיין צ"ע מבחינתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 14:37 |
|
| |
מיימוני
אולי כשברוריה התאבדה היא לקחה גם את הבעיטה בחשבון?
בספר 'כעלה נידף' שהבאתי אותו באשכול מיוחד, מתאר את ברוריה בצורה די מאוזנת. אם תרצה אני יכול לשלוח לך את הספר לסניף דואר שתאמר לי באישי!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 14:42 |
|
| |
רבותי. הרשו לי להזכיר מקור או תקדים, שבמחילה, כנראה ואשתמיטתיה לחברים כאן.
יש דיון לגבי הדלקת נר שבת והברכה, מתי לברך. מצד אחד תמיד מברכים עובר לעשייתן ומאידך הברכה היא קבלת שבת ואח"כ אי אפשר להדליק.
אמו של הסמ"ע (ואולי אשתו) הלא הוא ספר מאירת עיניים ובעל הדרישה והפרישה על הטור, חידשה כי ביו"ט מכיוון שמותרת הדלקת אש, הרי שעדיף לברך לפני ההדלקה.
זה עורר רעש גדול בפוסקים. חלק הסכימו וחלק דחו ללא נימוק הגיוני מלבד הטיעון שאין חכמה לאשה אלא בפלך ולכן לא הסכימו שאשה תחדש ותפסוק.
בדור האחרון יש דרישה הולכת וגוברת בציבור מסויים (אורתודוקסי) להעניק לנשים ידע וסמכות לשמש כמתווך בין אשה לרב בשאלות נדה.
לפי טענתם, הרבה נשים מתביישות לשאול רבנים בנושאים רגישים והם פועלים שנשים יוכלו לתווך (לא מדובר על פסיקה עצמאית) בין האשה השואלת לרב העונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2003 15:31 |
|
| |
מאן_דהו
בסוגריים הקפדת להדגיש "לא פסיקה עצמאית" אבל גלוי וידוע שלאט לאט ובפרט כשהרב לא כל כך זמין שהן פוסקות לפי נסיונן (מדובר אצל האורתודוקסים כמובן).
ולמה לא? תן לדברים להתפתח ומי יודע אולי נזכה במהרה בימינו למלכת המשיח!
מיימוני
בסיפורים על ברוריה מה שהפריע לי ביותר הוא איך רבי מאיר הסכים לסכן את טוהר חיי הנישואין שלו וגם להכשיל בעבירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2003 01:05 |
|
| |
שוב תודה ל-arimami שהעשיר אותנו בנושא בהוספת עוד דמות מהדור הקודם,
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=434721
מרת פריידא שבדרון
המגיד הירושלמי, רבי שלום שבדרון, הספיד את אמו מרת פריידא שבדרון:
ועל הכל יש להתפעל ממדת השכלתה בתורה באופן יוצא דופן מכל הנשים בדורנו ואף מנשים בדורות שקדמו לה. השי"ת חנן אותה בכשרונות עצומים ובהתמדתה המופלאה עלתה למעלה ראש. ממש לא יאומן כי יסופר שבכל יום, אחרי יום עבודה מאומצת של כמה שעות בשוק בעמל כפיים וריצוץ רגלים ... ולאחר סדר של סידורי הבית הכנת תבשילים והאכלת הילדים הייתה מנצלת את אותם רגעים שנותרו לה לעצמה ונכנסת לעולם חדש - עולם הקריאה, העיון והחזרה! בכל צרותיה מצאה נחם לנפשה בספרים שעל שלחנה. מהם שאבה עידוד וחיזוק לנפשה העלובה, ובהם מצאה טל אורות באופל שממון חיי אלמנותה כי אשה גדולה - חכמה - ומשכלת היתה!
עוד ידענו וראינו ונספר: בכל שבוע היתה לומדת פרשת השבוע עם פירוש רש"י, ולפעמים גם עם שאר פירושים כהרמב"ן, ואור החיים, וכלי יקר, והיתה מבינה ומפלפלת בהם בקושיות ופירוקים כצורבא מרבנן. כמו כן היתה לה ידיעה גדולה בתנ"ך, כי חזרה על כל התנ"ך הרבה פעמים. ואף מתורה שבעל פה לא הניחה ידה. פעם בתוך אחת השיחות מנתה לפנינו כמה מסכתות שלמדה לעצמה, ראינו אותה יושבת בלילות וגורסת ב"עין יעקב" ושאר ספרי לקט אגדות הש"ס, הלוך וחזור מראש ועד סוף, כמה פעמים.
לא יהא בזה משום הגזמה אם נאמר, כי באגדות הש"ס היתה בקיאה יותר מכמה אנשים הנקראים ת"ח!
ובפתיחה לספרו דעת תורה חלק ב' מצטט רבי שלום מחידושיה באגדות הש"ס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2003 20:28 |
|
| |
ווטו
אתה כותב : "...שיודגש הדבר שאין המניעה מפני פחיתת מעמדן אלא חשש ערעור הממסד ההלכתי"
מהם הסיבות אותן אתה מעלה לעומת זה ש:
. הרחקת תלמוד-תורה מן האשה הוא שלילת זכות יסודית ממנה: "יהודיותה" נעשית נחותה לעומת זו של הגבר. וזה שאתה אומר ש"לכן אין עדיין בהיתר לימוד לנשים מתוך דיון תורני "כפירה בעליל" על זה נשים צריכות לומר תודה רבה בדחילו ורחימו.
השאלה היא למה להתחשב בדעות השובניסטיות והפרימיטיביות של חז"ל שהיו שבויים בתירוצים של העולם הגברי, כאשר מדובר "ביהדותו" של אדם!(=איש,אישה) זה לא פיקוח נפש?
רציו
כשאדם נתון במאבקי כוח, הוא לא בדיוק נוהג בשיקול דעת, זה לא היה פשוט לרבי מאיר לחיות עם אישה "חזקה" ולמדנית, שהיתה "תופעה" באותם ימים.
תוקן על ידי - איקה - 5/26/2003 9:05:28 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 18:12 |
|
| |
אלפי שנות היסטוריה ועשרות מליוני נשים, ולא מצאנו מספיק נשים שלמדו תורה, אפילו כדי למלא עמוד מחברת מצד אחד.
מה זה אומר לכם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2004 11:16 |
|
| |
על נשים כפוסקות הלכה, ראו בספר "מעמד האשה בהלכה: שאלות ותשובות", מאת דוד גולינקין, הוצאת המרכז לחקר האשה בהלכה שליד מכון שכטר ללימודי היהדות, ירושלים תשסא, עמודים 163-178 בפרק "נשים כפוסקות הלכה".
מחבר הספר מביא שם רשימות נשים שלימדו תלמוד והלכה לגברים, פוסקים שסמכו על נשים שמסרו הלכות מפי אביהן או קרוביהן , נשים שפסקו הלכה למעשה והפוסקים הסכימו לדעתן ועוד.
--------
רשימת הלומדות צנועה מאוד.
השופט היה מנהיג- מצביא - שליט
השופטת היתה מנהיגה - מצביאה - ושולטת
ו*גם* דנה.
ראו מבוא לדעת מקרא עמוד 9 לספר שופטים.
תוקן על ידי - נישטאיך - 17/08/2004 12:07:58
|
|
|
|
|
