|
|
| נשלח ב-30/10/2005 18:54 |
 |
| |
Arik-
Please forgive my ignorance- who is Yud Lamed?- And what is his famous chiluk?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 18:59 |
|
| |
Arik-
Could you explain? Why should it be the case that one who is mitpalel behnusach shetiknu Chazal is not yotze tefilah deoraita? Do you mean that it is possible to be yotze hatefilah shetiknu Chazal beli kavanah but for deoraita you need kavanah?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 19:04 |
|
| |
שרירא,
בפורום דנו רבות על ישעיהו לייבוביץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 07:12 |
|
| |
Arik
RE: Your question -Where did R. Chayyim find in the Gemara or the RAMBAM that there are two distinct kinds of kavanah in tefilah? R. Chayyim begins his discussion by pointing to what seems to be a stirah in the RAMBAM. The RAMBAM in Perek Dalet, Halacha Alef of Hilchot Tefilah says- Kol tefilah sheeinah bekavanah einah tefilah veim hitpalel belo kavanah chozer umitpalel bekavanah-
Trans.- Any tefilah which is without kavanah is not a tefilah. And if one was mitpalel without kavanah he must be mitpalel again with kavanah.
R. Chayyim says that mistimat lashon haRAMBAM, it seems that the RAMBAM 's opinion is that one must have kavanah throughout the tefilah and if one lacked kavanah at any part of the tefilah, he was not yotze tefilah.
However the RAMBAM in Perek Yud says- Mi shehitpalel velo kiven et libo yachzor veyitpalel bekavanah veim kiven et libo bivrachah rishonah shuv eino tzarich-
Trans.-One who was mitpalel and he did not have kavanah must bemitpalel again (this time) with kavanah. However, if he was mechaven in the first bracha he is not required to repeat his tefilah.
R. Chayyim points out that there seems to be a stirah here. In the first citation it seems that the RAMBAM 's opinion is that kavanah throughout the tefilah is absolutely required in order to be yotze tefilah. In Perek Yud, however, the RAMBAM says that that one is yotze tefilah and is not required to repeat his tefilah as long as he had kavanah in the first brachah.
R. Chayyim's resolution to this stirah is that the RAMBAM in Perek Dalet is referring to the basic kavanah of awareness that one is standing before HKB"H. This constitutes the basic orientation of tefilah. If this kavanah is lacking, one is not yotze tefilah for two reasons, says R. Chayyim.
First, because it is kemitasek, as I stated in my post above. Second (I had forgotten this point), R. Chayyim says that there is a problem mitzad Mitzvot tzrichot kavanah- one must have kavanah to be yotze the mitzvah. If one lacks the awareness that he is standing before HKB"H, according to R. Chayyim, that is tantamount to lacking intent to be yotze the mitzvah of tefilah.
R. Chayyim goes on to say that the RAMBAM in Perek Yud, where it is stated that kavanah in the first bracha is enough to be yotze, is referring to kavanah of pirush hamilot. In the first bracha, it is necessary to have the kavanah of pirush hamilot- the meaning of the words. This is necessary only in the first bracha in order to be yotze. Of course, lechatchilah, one ought to have the kavanah of pirush hamilot throughout the tefilah but one can be yotze by having this kavanah only in the first brachah.
As I stated above, the Chazon Ish objects to R. Chayyim's categorization of one who is mitpalel without a kavanah of standing before HKB"H as kemitasek. The Chazon Ish says that anyone who betakes himself to be mitpalel has an awareness that he is being mitpalel to HKB"H somewhere in his consciousness. If he is distracted and thinking of other things while he is mitpalel that does not yet mean, according to the Chazon Ish, that awareness that he is standing before HKB"H is utterly lacking.
Does the Chazon Ish also disagree with R. Chayyim's statement about - Mitzvot tzrichot kavanah? Does the Chazon Ish mean that the general awareness inherent in the act of tefilah is also enough for the kavanah required by the din of - mitzvot tzrichot kavanah? I don't know.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 08:15 |
|
| |
שרירא,
תודה על התרגום לאנגלית, אבל שפת האם שלי היא עברית ויותר קל לי עם עברית ואשמח אם תכתוב את כל תגובותיך בעברית. אם ברצונך לצטט את הרמב"ם ומקורות אחרים אתה יכול להשתמש ב http://www.mechon-mamre.org/b/b0.htm.
אי אפשר להכניס אף אחת מהכוונות של ר' חיים לקטגוריה של מצוות צריכות כוונה, מצד מצוות צריכות כוונה מי שמתפלל צריך להיות מודע שהוא מקיים מצווה ותו לא, אין בזה שום תביעה להרגשה נפשית של עמידה מול השכינה, כמו למשל מי שקורא קריאת שמע. מה שניתן לומר שזו הגדרת התפילה הואיל ותפילה מוגדרת כעבודה שבלב ולכן בלי כוונה חסרה ההגדרה של עבודה שבלב. מאידך כוונה של פרוש המלות כלל אינה מוזכרת ברמב"ם במשנה תורה אם כי היא מוזכרת במו"נ ובתשובה, ומסתבר שהואיל ולפי הרמב"ם תקנת תפילה היתה לאלו שאינם יודעים עברית, כפי שכתב בהלכות תפילה, ומהם אי אפשר לדרוש כוונה בפרוש המלות, שלא זו עיקר הכוונה.
החזון איש תמוה מאידך גיסא, אם מספיקה הכרה כלשהי שהוא מתפלל, מדוע א"כ מי שבא מן הדרך פטור מתפילה שלושה ימים, מילא בכוונה לפי ר' חיים אפשר להבין שזו דרישה כבדה ולוקח זמן עד שהאדם מתאושש, אולם כוונה במובן של החזון איש קשה לי לומר שאי אפשר להשיג אפילו במצב של ג'ט לג.
מה שנראה לענ"ד הוא מה שכתב ר' אברהם בנו של הרמב"ם בתשובה:
והחכמים ע"ה בתקנתם תקנו דברים שיכול כל אדם שיעמוד בהם ולא החמירו חומרא דאתיא לידי קולא שאילו חייבו שלא יצא אדם ידי חובת קרית שמע עד שיכון את לבו בקריאת שמע כולה ושלא יצא חובת תפלה עד שיכון לבו בברכת התפלה כולם לא היה יוצא ידי חובת קרית שמע ותפלה אלא יחידים מישראל במקצת העתים ומפני זה עמדו ותקנו דבר שאי אפשר פחות ממנו ביציאת ידי חובה והוא כונה בקרית שמע בפסוק ראשון ובתפלה בברכה ראשונה שהיא אבות
כלומר, יש כוונה לכתיחלה ויש שיעור שיוצאים בו בדיעבד, אולם לכתחילה על האדם לאמוד את עצמו אם הוא מסוגל להתפלל את כל התפילה בכוונה ואם לאו אל יתפלל או יסתפק בתפילה קצרה.
תוקן על ידי - אריק123 - 01/11/2005 8:16:59
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 09:30 |
|
| |
Arik-
Ledaavoni, hamechashev sheli lo mesudar leketivah beIvrit. Al kol panim, eineni yodea shum tirutz al kushyotecha al divrei R. Chayyim VehaChazon Ish. Todah Rabbah lecha al shehivharta et hainyanim, vehearta einai bahem.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 11:00 |
|
| |
ממה שהבנתי ממה שענו לי פה, אזי אנשים חושבים שאכן לא ניתן להתפלל בכוונה כל הזמן אלא מטרת התפילה הייתה לתת מסגרת קבועה שבתוכה אולי נצליח להתפלל בכוונה חלק מהזמן.
כך גם חשבתי אני לענות על השאלה הזו.
אבל על הסבר זה קשה טובא.
וכי מה ראו חז"ל על ככה לגרום להרוב האנשים לא להצליח לכוון בתפילתם רק כדי לשמור את המסגרת? מדוע לגרום לרגשי עשם או במילים אחרות להציב רף שברור שלא ניתן לעמוד בו? מדוע ל"התעמר" בקהל הרחב רק בשביל המסגרת הזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 11:12 |
|
| |
חסד ומשפט
וכי מה ראה הקב"ה בנתינת המצוות להרוב האנשים לא להצליח להגיע אל השלמות, או להציב רף שברור שלא ניתן לעמוד בו?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 11:17 |
|
| |
נגיד שאת צודקת והמצוות הינן רף שלא ניתן לעמוד בו.
ואיני מבין מדוע עשה כך.
אבל על חז"ל אני יכול לשאול זאת ועל הקב"ה לא. לפחות לא באותה עוצמה, למרות שבמובן מסוים גם עליו ניתן לשאול זאת.
ואת צודקת שבמובן מסוים השאלה קיימת גם שם.
ומה תשובתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 11:41 |
|
| |
יש הסבר של הרב קוק על המושג חכם עדיף מנביא, שבלשון ימינו היינו אומרים שחכמים רצו לתפוס אותנו קצר. הנבואה דברה על הכללים ולא הצליחה אולם חכמים עשו סייג לתורה ועצבו את פרטי חיי האדם לדקדוקיהם והצליחו.
יתכן והתהליך ממשיך, כלומר שבימי עזרא קבעו מסגרת לתפלה ותלו אותה ביכולת הכוונה ואלו בזמן מאוחר יותר (גאונים, ראשונים?) קבעו את התפילה כמסגרת אפילו ללא היכולת לכוון.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 11:58 |
|
| |
הרב קוק באמת הרגיד במתח בין חכם לנביא ועם כל הערכתו לחכמה הוא צפה לשילוב בין חכמה לנבואה. הייתי מעז לומר שהוא חש איזו 'כבילה' בגישה הזו של החכמה.
בנושא התפילה, אנו רואים כל הדורות איך שצעקו על צורת התפילה ועל כוונת התפילה ושכל תנועה דתית חדשה התיחס לנושא התפילה כנושא מרכזי.
תוקן על ידי - אריק123 - 04/11/2005 11:59:10
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2005 20:38 |
|
| |
חסד ומשפט,
תשובה אין לי, ואני מתארת לעצמי שלשום אדם באשר הוא אדם אין.ישנו מדרש יפה של המשך חוכמה המסביר את היחס בין שישים ריבוא שיצאו ממצרים לבין השניים שהצליחו להגיע, יהושוע בן נון, וכלב בן יפונה. ושהקב"ה 'ידע' שמכל הניסים הגדולים שעשה במדבר יצליחו רק שניים להגיע, ובכל זאת עשה זאת למענם.
ישנו הוידוי של הרמב"ם ב'צוואתו' במו"נ, בו ניכר שהמאמץ שהשקיע הרמב"ם בכתיבת ה'אמת', לא היתה תלויה בכמות האנשים שיפיקו ממנו תועלת: "אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו המעבר ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאומרו בשבילו..."- וכידוע בשיטתו האזוטרית בכתיבת המו"נ הולך הרמב"ם בעקבות המקרא ואינו מגלה סודות בכל מה שקשור בסודות אלוהיים, ומה שהמקרא לא גילה, וחז"ל לא גילו גם הוא אינו מגלה- לפי אותו הגיון ומאותה סיבה גם חז"ל התקינו את תפילת הקבע, כשעיקר מטרתם היא פשט המצווה, לקיים מצוות תפילה, שהשאיפה והחתירה לקיום המצווה הם ערכים מצד עצמן,עצם קיום המצווה היא השגת השלמות, ללא תלות בסיכויי השגתו ובהצלחת המאמצים להשגתו.ונראה לי שזו כוונת חז"ל במאמרים כמו: "לפום צערא אגרא" או: "לא עליך המלאכה לגמור"
וישנם הרבה מפרשים שפירשו שהחשק לטוב הוא יותר טוב מהטוב עצמו.ועיין בפירושו של ר' חיים מוולוז'ין על מאמרו של בן עזאי "הוי רץ למצווה.."- שהריצה למצווה היא עצמה המצווה.
אני מאמצת בחום את דבריו של הרמב"ם במו"נ חלק א', במשפט הסיום בפרק ב'(=פרשת גן עדן) 'ישתבח בעל הרצון אשר לא נדע תכלית חוכמתו וכוונתו' בו מתברר כי האדם מצווה 'לא לדמיין'(=לא תאכלו ממנו) בעוד שה' ברא אותו עם כוח מדמה שפועל בו בלי הפסק בלי יכולת שליטה עליו.זהו אותו פרדוכס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2007 09:49 |
|
| |
דומני כי באשכול "מהות התפילה" התבאר כבר ההבדל בין רמות התפילה:
א. מן הפנים לחוץ
דהיינו הביטוי הטבעי לרגשות האדם [גם ללא סיכויי שינוי במצב] שמעביר את מאבקיו להווה ית' כ"שם את הכדור בחצר שלו". ע"ז כבר כתב הרש"ר בפ' ויחי [מובא באשכול הנזכר] שלא שייך לתקן לזה זמן, נוסח, מקום ונוכחות ציבור וכו'. זה ביטוי אישי וטבעי והרב דסלר [מובא שם] כתב שתפילתנו כיום הוא כמשחק תיאטרון לעומת התפילה הרצויה.
ב. מן החוץ לפנים
כלשון הידוע: "החיצוניות מעוררת את הפנימיות", דהיינו שכאשר עושים פעולה מלאכותית מתעורר הלב/מחשבה לתוכן שמתבטא על ידה. למשל אדם צריך רפואה ובמקרה הוא מפעיל את "מכונת התפילה" [כעדות אמוראים על עצמם בירושלמי ברכות] ואיכשהו בברכת "רפאנו" הוא נזכר לחשוב על פירוש המילות [אפילו אם רק בתת-מודע] ואז יתפרצו רגשותיו. רמה זו אמורה לגרום לגישה זמינה יותר לרמה א'. [כנראה שעל זה עבדו חסידים הראשונים ששהו שעה לפני התפילה.]
ברמה זו מתחיל הציווי להתפלל שלדעת הרמב"ן הוא מן התורה רק כאשר נתקל בצרה שיש במציאות דבר המעוררו לתפילה האוטנטית שמהפנים לחוץ. [מדרבנן הורחבה המצוה לעתות המתחלפות של יום חדש וחלקיו המאתגרות לדאגות החיים היומיומיים.] הרש"ר טוען שם שזו מהות מצות התפילה לעורר את הפנים.
ג. מן החוץ לחוץ
לרוב סיכוי ההתפעלות שברמה ב' אינו קורה. נשארת אז התפילה רק שימור ממסד התפילה שיש בו תועלת כפולה. א] זמינות למקרה הנדיר בו יעלו לרמה ב', ב] מועדון היהודים המאמינים וביטויי אמונתם כפי שהיה המקדש בזמנו. אם כי לרבים יכול הדבר להיראות כטפל, חשיבותו אדירה כי מועדון זה הוא השער לגישה לכל ערכי היהדות וכמו שבית המדרש הוא השער לגישה השכלית, בית הכנסת הוא השער לגישה הרגשית. הרב דסלר טוען שתפילתנו היום אינה אלא שימור הממסד. [כנראה סבר שבשביל נדירות רמה ב' אין הצדקה לתקן כה הרבה תפילות].
מכלל רמה זו הניסוח שתיקנו וכפי שכתב הרמב"ם שזה רק היה בדיעבד. הוא כותב שהיה על כל אחד להתפלל כפי דרכו שלו, אלא שמפני שהעלגים וכו' לא ידעו איך להתחיל להתפלל, תיקנו נוסח קבוע.
אמירת הנוסח אינה נתפסת כ"דובר שקרים" מהרגע שזו באה מתוך תקנה [הלכה-מנהג] ואדרבה היא תורמת לכניסה לאוירה.
ביו"כ קטן נוהגים לומר וידויו של ר' ניסים גאון המדבר מתוך הכנעת לב עוצמתית שנדיר שאדם יגיע אליה. אי לכך אמר ר' אליהו לופיאן זצ"ל שלפני אמירתה יאמרו: "וכך היה רבינו ניסים אומר". אך להאמור אין צורך ואדרבה האומר כך מביע שכאילו חוץ מוידוי רבינו ניסים כל תפילותיו כן מביעות את רחשי לבו מהפנים לחוץ. לכן לכאורה יש להשאיר את המובן מאליו.
כך ב"אמירת תהילים" המכוון הוא ליצור אוירה של תפילה ותחנונים מתרפקים עד שזה הפך לסטנדרט הכניסה למצב כזה. חיד"א סידר אמירת תהילים בערבוב לפי סדר א"ב של פסוקי כל הספר, כי זה יכול לתרום להתעוררות למרות שאם היה מדובר בהבה וכוונה למשמעות המילים עצמן, הרי זה היה מזיק. ההמון לקח את התהילים רחוק יותר ורואה בתהילים מכשיר ה"מכריח" כביכול את האלוקים ב"תהילים נגד טילים" וכפי שמפרסמים: "אמרתי ארבעים יום תהילים ונושעתי".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2007 09:55 |
|
| |
האם אין בפינו שקר באומרנו תהילים, האם כל הדברים שנכתבו בספר התהילים אכן נכונים לגבינו?
לדוגמא: "מתורתך לא נטיתי" (קיט, נא), "חצות לילה אקום...", "לא גבה לבי ולא רמו עיני" וכדומה
אם הדברים הנ"ל לא נכונים לגבי, איך אוכל בכ"ז לאמר פסוקים אלו ודומיהם המובאים בתהילים?
*****
nmzilber:
אינני מכיר כמעט את כתבי רבי נחמן, אבל שמעתי בשמו דברים אמיתיים מאוד:
אדם צריך לדון עצמו לכף זכות, למצוא בעצמו "מעט טוב" ולהעלות עצמו ע"י זה. וכשקורא בתהילים את הדברים האלו יחפש אותם בעצמו: אותם עניינים שבהם לא נטה מהתורה, אותן פעמים שבהן לא גבה לבו למרות שהיה לזה מקום, ואפילו את אותה פעם שבה התעורר בלילה והתגבר על שנתו, כי עוד לא אמר קריאת שמע נניח.
*****
מיכההמרשתי:
אני מקווה שאתה שם לב שלפי דבריך בעצם אמירת התהילם אינה בקשה אלא חיפוש נקודות הטוב שבעצמך
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2007 10:03 |
|
| |
שירה"מ,
הדברים בסוף הודעתי הקודמת באו כהכנה ותגובה לדבריך!
|
|
|
|
|
