| נשלח ב-30/10/2005 00:59 |
 |
| |
הווה (הוי') וקיום - לפני הצמצום ואחריו
הודעה זו עוסקת גם היא בפענוח מושגים קבליים לשפה מובנת; למושגים שכל אחד ימצא אותם מעצמו גם ורק ללא הנחות מוקדמות כלשהן. נוח לי יותר לתרגם את המושגים למושגים מבית מדרשו של ווטו, (גם בגלל שרוב המעיינים בפילוסופיה בפורום מכירים את המושגים הללו מכבר), והם התבארו באשכולות ישנים. לכן יתכן ואקצר מעט במושגים אלו שמבית המדרש הווטואי.
ענין הצמצום (גם על פי בקשת חוקר דרום להסביר את המושג הזה):
בסגנון החב"די, וקרוב לזה גם במקומות אחרים, נתפרש ענין הצמצום כך:
קודם הצמצום היה הוא ושמו בלבד (פרקי דרבי אליעזר, הובא גם במורה ח"א פרק ס"א עיי"ש - עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד). "הוא" היינו המאור, ו"שמו" היינו האור. פעולת הצמצום היתה באור, וגם צמצום זה אינו כפשוטו שנשאר חלל פנוי, אלא שנסתלק מלהאיר באופן בלתי מוגבל, שהארה באופן בלתי מוגבל היא שלא בערך לעולמות. וענין הצמצום היה שיאיר האור רק באופן מוגבל.
אלו הם הדברים בסגנון החבד"י. בשורות הבאות יובעו הדברים בשפה עצכח"ית, וכך יעלו באופן ברור ופשוט. תחילה אציג את הדברים בנוסח קאנטיאני, המכיר בתופעות ובדברים כפי שהם לעצמם, ובהמשך - בנוסח על פי לוק, וכפי שדעת האסכולה הווטואית מסכימה.
קאנט מכיר בחלוקה בין הדברים כפי שהם לעצמם, והדברים כפי שהם מופיעים. נתבאר שבדברים כפי שהם לעצמם לא שייך לדבר על "דברים", כיון שהחלוקה לדברים שייכת רק בתופעות ולא בדברים עצמם. נכון אם כך לדבר רק על הדבר כפי שהוא לעצמו, ועל התופעות כפי שהן מופיעות.
ונתבאר על ידי ווטו ואסכולתו, ונתבאר גם באשכול עתיק שזו דעת הזוהר, שהדבר כפי שהוא לעצמו, מציאות הקיום בטהרתה בלי שום תופעה הכרוכה בזמן או מקום, היא מציאותו ית'. הווה. עצמותו.
זהו ה"מאור" לעיל.
"אור", הוא התופעה. בסלנג הברסלבאי למשל, אור הוא חויה. חוית פעולה הינה קבלת האור.
לפני התחלת התופעות, כך על פי הקבלה, היה הקיום קיים בלי תופעות.
בנוסף, ידוע שאיננו יכולים היום "לתפוס" את הקיום לכשעצמו, בלי תופעותיו. ניתן להבין שזה דבר הנובע מכך שאנחנו חווים רק חויות, ומכירים רק בתופעות. אני סבור לומר ש"אור שלפני הצמצום" ענינו הוא תפיסת הקיום כשלעצמו. הקבלה מחדשת אם כך, שלפני היות עולם התופעות, הקיום יכל כן "לתפוס" את עצמו. תפיסה זו, המקבילה במידה מסוימת לתפיסה של תופעה, היא ה"אור שלפני הצמצום", אור שכאמור אינו שייך ל"עולמות". והן הן הדברים.
הצמצום מכונן מציאות של תופעות. ובזה כרוכים איפוא שני דברים. האחד - לא ניתן יותר "לתפוס" את הקיום לכשעצמו - האור שאינו שייך לעולמות הסתלק; ובד בבד נוצר שורש לתופעות. הקבלה מחלקת את התופעות לעשרה קטגוריות עיקריות (ועל כך אולי בפעם אחרת), ונמצא שהצמצום יצר שורש לעשרת הספירות - שורש להופעת עשרת סוגי ההופעות.
לדעת לוק, לא קיימים דברים כפי שהם לעצמם. הכל קיים רק בתודעה ובידיעה. אך גם התודעה מכירה בקיום עצמו ובתופעותיו. אלא שלדעת לוק לא שייך כלל ענין של קיום ללא תופעות, שדבר חסר משמעות הוא זה, שהרי ללא תופעה לא יגיע הדבר לידיעה, וללא ידיעה אין כלום. נמצא כי בהכרח כל קיום יש לו הופעה.
אך זה עדיין לא מכירח עולם קדמון. עדיין יש אפשרות להתפתחות ממשהו היולי, ממציאות של קיום בסיסית שאין לה אלא הופעה אחת בלבד. אבל מציאות כזו אין שייך בה זמן, כיון שזמן הוא סדר של תופעות, וכל עוד אין אלא הופעה אחת אין משמעות לזמן. נמצא שרק בנקודה בה התחיל הקיום להופיע ביותר מהופעה אחת, אז התחילה מציאות מחודשת - מציאות של הופעות רבות המסודרות זו אחר זו בסדר של זמנים. עד אז היה קיים רק קיום אחד בהופעה אחת.
הקיום האחד עם ההופעה האחת, היינו הוא ושמו. המאור והאור. הקיום הבסיסי הזה עבר בשלב מסוים "צמצום", שבו התחילה אפשרות ליותר מהופעה אחת. זהו צמצום, כיון שההופעה הבסיסית היא בלתי מוגבלת כלל: רק כשיש יותר מהופעה אחת מתחילות ההגבלות, הזמן ושאר הכרוך בכך.
לפי זה, הצמצום מכונן מציאות של יותר מהופעה אחת לקיום. שורש לסוגי ההופעות השונים, המחולקים בקבלה לעשרה קטגוריות - עשר הספירות.
ניתן לראות שדווקא לפי הנוסח השני הקבלה לא מחדשת מאום בתחום הזה, היא רק קוראת לדברים בשמות שלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 02:30 |
|
| |
למען הדיוק עלי לתקן, והעירוני על זה (אם כי אינו נוגע לעצם הבנת הדברים) -
כתבתי לעיל
ונתבאר על ידי ווטו ואסכולתו, ונתבאר גם באשכול עתיק שזו דעת הזוהר, שהדבר כפי שהוא לעצמו, מציאות הקיום בטהרתה בלי שום תופעה הכרוכה בזמן או מקום, היא מציאותו ית'. הווה. עצמותו.
הדברים אינם מדויקים, כיון שווטו אינו גורס "דבר כפי שהוא לעצמו", וכפי שנתבאר גם כאן שזו תפיסה קאנטיאנית. עיקר המכוון בפיסקה זו הוא לכך שתפיסת האלוקות היא למה שמוכר - ראו http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=409694
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 06:58 |
|
| |
בן איש היקר
אתה אומר שהמושג של צמצום, היינו שהקיום הראשוני אינו מוגבל בדעתנו להופעה מסוימת ואינו מוגבל לביטויים מסוימים, ואילו בבריאה משמעות הקיום מוגבלת ומתייחסת תמיד להקשרים "מצומצמים".
מה שעדיין לא ברור למה הניסוח הקבלי טוען שהיה "הוא" ו"שמו", מהו השמו מעבר להוא שיש במצב ראשוני זה?
אולי שמו זה הפוטנציאל להצטמצם לאופן בו הקיום נתפס בהקשרים שונים, וכדבריך על עשרת הספירות?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 07:04 |
|
| |
כסבור אני לומר, שכיון שאין משמעות בדבר ללא תופעה, הרי שגם ל"הוא" יש "שמו". ואף שאז לא הופיע לפני משהו נוסף, מכל מקום: א. מופיע לעצמו, ב. מופיע אצלינו בהתבוננותינו בו. ובאמת לפי דרך זו כל המבואר בקבלה הוא מה שאנחנו משיגים בזה.
אך באמת י"ל כדרך השניה שהצעת, ויש לזה שורש בדברי המקובלים, ומתעתד אני לבאר בזה יותר בהמשך. אלא שאינני רוצה להעמיס בבת אחת הרבה דברים מחודשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 07:07 |
|
| |
ז"א שגם לעצם קיום כללי, אנו מייחסים איזה שהיא הופעה המדומה בדעתנו, וזה כבר "שם" ולא המושג המופשט הטהור. יישר כוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 10:31 |
|
| |
בס"ד
קטע משעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א. בעיקר לענין "הוא ושמו" - ומסביר ששמו הוא משל מושלם של בטול - ונלמד דוקא בעולם האצילות שנקרא "רזא דשמיה" - סוד השם - בכתבי האריז"ל.
מדרגות של בטול
ישנם כמה משלים בקבלה הבאים לתאר מצב של דבר אחד הבטל לדבר שני. הבטול מתבטא בזה שהדבר הבטל – אינו מרגיש את עצמו כמציאות נפרדת מאותו הדבר שאליו הוא מתבטל.
א – שלהבת שבתוך הגחלת. אע"פ שהגחלת עוממת בכל זאת ישנה מציאות מה של השלהבת בתוך הגחלת – ולכן גם אפשר לגלותה ע"י נפיחה קלה. מצב זה נקרא בלשון החסידות "העלם שישנו במציאות". ואם כן, השלהבת בטלה לגחלת ואינה נראית – אך היא ישנה במציאות.
ב – אש בצור החלמיש. אין מציאות של אש בתוך צור החלמיש – ולמרות זאת, ע"י הקשה חזקה מתגלה ניצוץ וממילא זאת מדרגה אחרת לגמרי. מצב זה נקרא בלשון החסידות - "העלם שאינו במציאות". ואם כן, האש בטלה לגמרי לצור החלמיש ואינה במציאות כלל – אבל היא עתידה להיות במציאות. ישנה כאן יכולת שבאמת משהו יימצא.
ג – שם של אדם. היא מדרגה של ביטול גבוהה עוד יותר. השם לגמרי בטל לגבי העצם – ואי אפשר לומר עליו שהוא "משהו בכלל". שם אף פעם לא יהיה מציאות לגבי העצם – ואינו שייך למציאות כלל. ואם כן, שם ביחס לעצם – זה המשל לביטול המושלם.
ואם כן, עולם האצילות נקרא - "רזא דשמיה" – "סוד השם" – לגבי הקב"ה. כלומר, עולם האצילות בטל לגבי האוא"ס – כשם ביחס לעצם.
במשלים אלו משתמשים גם למעלה מן האצילות. הלשון בספר יצירה היא "שלהבת קשורה בגחלת" – ואין זה ברור אם השלהבת היא בתוך הגחלת – או רק אחוזה בגחלת. ישנן כמה סוגיות בחז"ל לגבי לקיחת שלהבת – בלי לקחת את הגחלת, כאשר השאלה היא אותה שאלה שבה אנו עוסקים - האם ישנה איזו ממשות לשלהבת ? או עד כמה בטלה השלהבת לגחלת ?
ושוב, ישנה "שלהבת קשורה בגחלת" – אומנם קשורה מבחוץ – אבל עדיין קשורה. ישנה "שלהבת קשורה בגחלת" שנמצאת בתוך הגחלת - השלהבת נעלמת בגחלת ואינה נראית בחוץ כלל. וכאמור, הגחלת אומנם עוממת אך ע"י ניפוח אפשר להוציא ולגלות את השלהבת שבתוכה.
ישנם המסבירים משלים אלו כמדרגות של בטול מהאצילות ולמעלה כך:
ה"שלהבת קשורה בגחלת" – בחוץ, גלוי – אלו הספירות הגלויות בעולם האצילות.
ה"שלהבת קשורה בגחלת" – שנמצאת בהעלם בתוך הגחלת – אלו הספירות של הכתר בעולם האצילות.
"אש בצור החלמיש" – סוד האש בצור החלמיש הוא משל לאדם קדמון.
"שם ביחס לעצם" – הוא משל לאור אין סוף שלפני הצמצום.
אבי"ע הכלליים
אנחנו אומנם עוסקים בלימוד אבי"ע הפרטיים – אך מה שהודגם כאן שייך לאבי"ע הכלליים (שער "ארבעה עולמות" – פרק ג') – אותם נציג מלמטה למעלה:
אדם דעשיה – עולם האצילות הפרטית – היא העשיה הכללית. במידה מסוימת זה מסביר מה שנשאל בתחילת הלימוד – מדוע אין די בעולם האצילות, ומה מכריח שיתהוו גם ג' העולמות התחתונים בי"ע ? וכאמור, שלמותו של הדבר זאת ה"עשיה" שלו. וממילא, אם עולם האצילות הפרטית כבר נקרא "אדם דעשיה" במערכת ערכים אחרת – הרי שהוא מושלם ועשוי – ושוב אין צורך בג' העולמות התחתונים בי"ע. אלא, שבשביל התכלית של גילוי "כבודי" – "וימלא כבוד הוי' את כל הארץ" – צריכים גם את ג' העולמות התחתונים בי"ע.
אדם דיצירה – כתר דאצילות.
אדם דבריאה – אדם קדמון.
אדם דאצילות – אוא"ס שלפני הצמצום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 16:59 |
|
| |
בן איש אחד הנכבד
ראשית תודה על הזמן שהשקעת בעריכת ההודעה, מן הסתם הדבר לוקח הרבה זמן, בטח בדקויות כאלה.
מכיוון שהמגמה להבין בשכל את עניני הקבלה, נכתוב קצת דברים על דרך ההיגיון, מהכרותי נראה לי שהדבר בלתי ניתן, וכבר כתב הרמב"ן "הסברא בו איולת" אבל כעת נעשה ניסיון (לדעתי קבלה = התגלות, ותו לא מידי).
הדיון כעת הוא על סוד הצמצום
אם אני עוקב אחרי דבריך, הרי שאני יכול לזהות 3 חטיבות, בהתחלה הבאת ביאור חבדי ומשם השתמע שהצמצום קשור לאלהות, כי נזכר הוא ושמו, וגם הפנת למורה נבוכים.
כאן נעשתה חלוקה, הוא נשאר שלם, ושמו צמצם את עצמו מול העולמות אבל לא מול מהותו.
אני מתנצל מראש שאני נצמד למה שכתוב, אבל כיוון הדברים נוטה שמדברים על מהות האלהות, רק שיתכן לומר בבת אחת צמצום ושלמות.
האור מצמצם את עצמו כלפי העולמות אבל הוא נשאר שלם (מושג שאם לא בהתגלות לא נראה לי שניתן להבינו בשכל).
לאחר מכן עשית תפנית חדה, ועברת לדבר על העולם, הבאת מדברי פילוסופי ימינו, המגדירים את העולם בדברים כפי שהם בעצמם, ודברים כפי שהם מופיעים.
ואז המשכת לבנות על כך, את השתלשלות העשר ספירות, כאן יש המשך של אותו קו, המדבר על מציאויות בעולם.
אין לי בעיה עם הגדרות פילוסופיות בנות ימינו (גם עליהם צריך לדון אבל אין סוף לדיונים), השאלה היא מנין לנו לבצע תפנית חדה מההסבר החבדי המייצג את ההבנה המסורתית, ואנו עוסקים במהות האלהות, לבין ההתעסקות בבריאת העולם.
בכדי לברוא את העולם לא צריך צמצום, צריך פשוט לברוא את העולם עם כל מושגיו, דברים כפי שהם בעצמם, ודברים המופיעים, אבל מנין לנו לומר שבהתחלה היה העולם רק במושגים, ואח"כ דברים בעצמם.
מנין לנו שאלהים ברא חומר היולי ואח"כ עיבד אותו, צריך מקורות ברורים לדבר?
אף אחד מהקדמונים לא חלם על כך, לא בחבד ולא בשום מקום, וכי בגלל שנחשפנו לפילוסופיה חדישה, גם רעיונות הקבלה נהפכו לחדשים.
בכדי להביע את הרעיון של "דברים כפי שהם בעצמם, ודברים כפי שהם מופיעים" צריך להשתמש במילים מתאימות, צמצום היא המילה הכי פחות מתאימה, כי אין כאן צמצום של דבר, כי אם מהות שונה, מהות תיאורטית ומהות מציאותית.
לסיכום, הביאור החבדי עדין מבאר את המילה צמצום, אבל הביאור הפילוסופי המחודש, מבאר בהגדרות מפורטות את המציאות, אבל שום דבר לא הצטמצם כאן (בביאור החבדי "צמצום "הוא מרכז העניין, ואילו בביאור המחודש "מהות" הוא מרכז העניין).
לאחר מכן הבאת עוד שיטה פילוסופית בת ימינו, המחלקת בין דבר שהוא קיים בעצמו, לבין דבר הקיים עם תופעותיו, ולאותה שיטה לא יתכן דבר ללא תופעותיו.
כאמור, גם שיטה זו מבארת את הגדרת מהות המציאות, כאן יצרת מהות חדשה, חומר היולי עם תופעה אחת, לא הרבה תופעות כי אם תופעה אחת, וביארת שזהו המאור ושמו.
תסלח שאני שואל, אבל הבאת שיטה פילוסופית וסתרת אותה, היולי בלשון הפילוסופים זה חומר בלי צורה, וגם לדעתם לא יתכן חומר בלי צורה.
אם נרצה להשוות לכאן, הרי שהדבר כשהוא בעצמו בלי תופעות (שזהו לדעתך המאור) הוא חומר היולי, אבל דבר כשהוא לעצמו עם תופעה אחת (שזהו לדעתך המאור והאור, וממנו התפצל הכל, כל ה- 10 ספירות) זאת לא יתכן לומר, כי יצרת כאן מהות שהיא חצי מציאות, לא מדובר בדבר בלי תופעות שאולי עוד ניתן לדמיין אותו בכוח המדמה, מדובר בדבר עם תופעה, כלומר הוא כבר מציאות מוחשית, אבל רק תופעה אחת, כלומר מציאות מוחשים מסורסת, ודבר זה לא עלה על דעתו של אדם, וגם הפילוסוף בן ימינו היה דוחה הגדרה זו מכל וכל.
סוף דבר בן איש אחד היקר
לא כדאי לנו לעזוב את עוגן פרשנות הקבלה של הקדמונים, ביאור חב"ד או עוד ביאורי קדמונים, אנו עלולים ליפול בין המדע לקבלה, ור' חיים ויטל יגרשינו מבית המדרש על המצאות שלא שערום אבותינו.
הקבלה היא התגלות, רק אז תובן למי שזכה, אבל בשכל אי אפשר להבינה כלל, כך נראה לי, אלא אם יוכיח לי אדם להיפך.
כל מה שכתבתי הוא לשם לימוד, ואין כאן שום דבר אישי.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/10/2005 17:14:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 17:07 |
|
| |
בן איש אחד
בהודעה הקודמת כתבתי לך שצריך מקורות ברורים על בריאת העולם מחומר היולי, זכורני שתוהו ובוהו לפי המקובלים הוא חומר בלי צורה, אל תביא לי דבר זה לסתור את דברי, כי עדין מרכז הטענה, מנין לנו שסוד הצמצום מביע זאת, לפי מה שזכור לי המילים תוהו ובוהו מביעות זאת, אבל סוד הצמצום עוסק באלהות ולא בעולם, וזאת עיקר הטענה.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/10/2005 17:07:22
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 19:52 |
|
| |
דרום חוקר,
לביאורים רווחים ומסתירים טפחיים אתה לא צריך להגיע לכאן. כאן נעשה נסיון לבאר את מושגי הקבלה בלי שום הנחות שאינן מושגות למתבונן מעצמו, ולראות שניתן להכניס את זה בדברי המקובלים, ואם תמצי לומר - בחזיונותיהם.
הדברים ארוכים, ולא מהיום נוצרו. הפוך בה והפוך בה ותמצא שלא רחוק לומר שגם המקובלים דיברו בסמלים והתכוונו לכוונות, לכל הפחות כתיאולוגיה שלא מדעת (ראה ערכו), וניתן גם למצוא רמזים לכך פה ושם. בעיקר בחב"ד ודומיה.
ואגב, גם קאנט וגם יום כבר אינם פילוסופים "בני ימינו", וגם להם אין צריכה להיות הערכה כ"גדולים". השתמשתי בשמותיהם רק כרמז לאלו שכבר העמיקו בענין, כמוך ויותר, וציון שמותיהם הוא מראה מקום לצורת חשיבה הקיימת בכל דור ודור.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 20:20 |
|
| |
Darom Choker-
The Ramban in parshat Bereishit- Dibur HaMatchil Bereishit Bara Elokim- says that HKB"H created the world out of -Chomer Hiyule- which was created first.The Abarbenel on Bereishit protests vigorously against the Ramban. The Abarbanel says since we Bnei Yisrael believe in - beriah yesh meayin- why should chomer Hiyule enter into the scheme? The Abarbanel accuses the Ramban of going beikvot Hayevani Aristo. Aristo, says the Abarbanel, needs Chomer Hiyule, Prime Matter for his scheme because he believes in kadmut haOlam. However, we, including the Ramban have no need of Chomer Hiyule.סשמאל]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 20:55 |
|
| |
ולגופה של טענה, דרום חוקר -
באשר לדרך הראשונה שכתבתי, טענת שתי טענות. הראשונה -
בכדי לברוא את העולם לא צריך צמצום, צריך פשוט לברוא את העולם עם כל מושגיו, דברים כפי שהם בעצמם, ודברים המופיעים, אבל מנין לנו לומר שבהתחלה היה העולם רק במושגים, ואח"כ דברים בעצמם.
מנין לנו שאלהים ברא חומר היולי ואח"כ עיבד אותו, צריך מקורות ברורים לדבר?
אשיב בשאלות:
למה למציאות לכשעצמה אתה קורא "רק במושגים"?
היכן ראית בדברי שאלהים ברא תחילה חומר היולי?
באשר לדרך השניה שלי כתבת:
אם נרצה להשוות לכאן, הרי שהדבר כשהוא בעצמו בלי תופעות (שזהו לדעתך המאור) הוא חומר היולי, אבל דבר כשהוא לעצמו עם תופעה אחת (שזהו לדעתך המאור והאור, וממנו התפצל הכל, כל ה- 10 ספירות) זאת לא יתכן לומר, כי יצרת כאן מהות שהיא חצי מציאות, לא מדובר בדבר בלי תופעות שאולי עוד ניתן לדמיין אותו בכוח המדמה, מדובר בדבר עם תופעה, כלומר הוא כבר מציאות מוחשית, אבל רק תופעה אחת, כלומר מציאות מוחשים מסורסת, ודבר זה לא עלה על דעתו של אדם, וגם הפילוסוף בן ימינו היה דוחה הגדרה זו מכל וכל.
אני חושש שיש כאן קצת ערבוב. לדרך הראשונה התופעה האחת היא אכן תופעה מסוג אחר לגמרי, שאינה שייכת ל"עולמות", ויש בזה אכן חידוש של הקבלה. כתבתי שזה רק על דרך התופעות שאחרי הצמצום, כיון שגם זו כעין תופעה, ורק מחמת שיתוף זה נקרא גם זה אור.
אך לדרך השניה אין כאן שום דבר מסורס, וכל הפילוסופים שאינם מאמינים בקדמות (לא אבולוציונית) יסכימו לזה. עיין נא שוב, בלי הנחות מוקדמות, ובלי "מה יגידו החוקרים". מה אתה אומר. אני חושש שמכאן שורש השאלה שלך.
על טענתך מהדילוג כביכול בין העיסוק תחילה באלקות לבין העיסוק בהמשך בעולם, ראה באישי. (ווטו  )
תוקן על ידי - בןאישאחד - 30/10/2005 21:32:45
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 21:28 |
|
| |
דרום חוקר
דברי בן איש אחד יובנו כאשר תתבונן בשם האשכול, ובהשוואת המונחים בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 23:09 |
|
| |
בן איש אחד
אני מבין ששורש ההבדל בינינו היא דעת ווטו, אנסה לנחש מדבריך ודברי יהוסף למה את מתכוון ואם תשלח לינק אולי אבין יותר.
דבר מפורסם בשיטת חב"ד (בנערותי היה לי חבר חבדניק, שוחחנו רבות בישיבה, אני הלעטתי אותו רמב"ם, והוא הלעיט אותי חב"ד) "לית אתר פנוי ממנו", עד שאומרים "אלהים נתן בעיטה לעצמו".
אם כוונתך לכך, ולכן העולם והאלהים הם דבר אחד, ולכן עשית קפיצה בין האלהים לעולם, כי הכל אחד, כי אז דבר זה הוא בכלל לא רציונלי (בשיטת הרמב"ם), כך שההסתכלות שלנו על הדברים מאוד שונה, ומכאן נובעים כל חילוקי הדעות.
אם כוונתי לעניין, כי אז הדברים התבררו ונמצא שורש המחלוקת בינינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2005 23:20 |
|
| |
הסבר נא את דבריך:
כי אז דבר זה הוא בכלל לא רציונלי (בשיטת הרמב"ם)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2005 00:08 |
|
| |
בן איש אחד
כבר אמר החכם באדם בספר קהלת, האלהים בשמים ואתה על הארץ.
ה,א אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר, לְהוֹצִיא דָבָר--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ, עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים.
כלומר מושכל ראשון בדעת בני האדם שאין מציאותם כמציאותו של האל, מציאותו של האל נעלה מכל המציאות הגשמית, והאומר אחרת הרי הוא מן המתמיהים, וגם הפסוק שציטטתי הולך לפי הגיון פשוט זה, ומעולם לא עלה על לב איש לומר אחרת.
כל מה שכתבתי, הוא הסתכלות רמבמסטית על אלהים העולם והפסוק בספר קהלת.
וכן כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה
א,ב לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם. [ד] הוא שהנביא אומר "וה' אלוהים אמת" (ירמיהו י,י)--הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד, מלבדו" (דברים ד,לה), כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.
והדברים פשוטים בתכלית.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 31/10/2005 0:17:48
|
|
|
|
|
