סיפורים אישיים
חברי פורום נכבדים
ההודעה הבאה תכלול בתוכה סיפורים אישיים על משפחתי.
השבת ביקרתי אצל דודתי ושמעתי הרבה סיפורים עליה ועל משפחתה, חלק מהסיפורים נושקים גם לדברים שמתנהל עליהם כאן בפורום פולמוס, חלקם הם סתם סיפורת, וחלקם אפילו כוללים בתוכם דברים לא נעימים, החלטתי לכתוב את הדברים כאן בפורום כפי שהם, ומי שיחכים מהם או ייהנה והיה זה שכרי, ואם מישהו יוסיף סיפורים שהוא שמע, כי אז האשכול יתפתח קצת.
הסיפורים הם לא בעלי אופי רכלני, אלא הם כוללים בתוכם חוויות אישיות של בני אדם.
אבותי מצד אבי חיו בתימן בכפר אשר שכן במרומי אחד ההרים, הם היו משפחה של סוחרים, ופרנסתם היתה מצויה להם ברווח.
בארץ גלותם היתה גזירה שנקראת "גזירת היתומים", כלומר כל ילד שלא היו לו הורים, היו מאסלמים אותו, אלא אם כן הוא התחתן, ולכן כל ילד או ילדה יתומים השיאום אפילו כשהם קטנים מאוד, ובלבד שלא יאסלמום.
סבי (האבא של אבי) נפטר כאשר היה אבי בן 3, והוא הניח אחריו בן (אבי) ובת (דודתי), באזורם היה יהודי מלשין (שר"י) שהיה מקבל משכורת מהמושל על מלשנותו, והוא עקב אחרי אבי ואחותו, לראות האם גם אמם תמות, ואז הוא ימסור אותם למלכות ויקבל שכר על מלשנותו.
לאחר מות סבי, נעצבה סבתי מאוד, היא לקחה את מות בעלה בצורה מאוד קשה, במשך כל השבוע היא היתה מתפקדת כאחד האדם, וגם הכינה לשבת את כל צרכי השבת, אבל מכניסת השבת ועד צאתה היא היתה יושבת ומבכה את מות בעלה, וכך היה הדבר נמשך שבת אחרי שבת.
החלום של סבתי
הסבא שנפטר נראה לסבתי בחלום ואמר לה שאם היא לא תפסיק לבכות הוא יקח אותה אליו, סבתי לא התגברה על צערה, ואז גם היא נפטרה (סיפור החלום סופר ע"י סבתי לנשים שישבו איתה בשעת פטירתה, ומשם הוא הגיע לדודתי והיא סיפרה אותו).
בטרם תמות סבתי התארגנה המשפחה להבריח את היתומים, האח והאחות, לעיר הבירה צנעא, בכדי ששם ייטמעו בין המון בני האדם, ולא יוכל המלשין להניח את ידו עליהם.
הם הוברחו ע"ג חמורים בתוך שקים, ע"י אדם צדיק, שהבריח הרבה יתומים והצילם מהשמד, וכך באישון לילה בשבת הם הוברחו לעיר הבירה.
בבואם לצנעא חיפשו משפחה שתקלוט אותם, מי שהסכים לקבלם היה תלמיד חכם מתושבי העיר, אך דא עקא אותו תלמיד חכם היה עני מרוד ולא היה לו כדי פרנסת עצמו, בטח לא להאכיל עוד 2 יתומים.
אבי הוא ממשפחה של כהנים, הוחלט להעביר מסר בין התושבים, שהגיעו 2 יתומים כהנים, ומי שיוכל שיתן את החלה השנייה (בחו"ל מפרישים 2 חלות, אחת נאכלת ואחת נשרפת) לאותם יתומים, התושבים נענו ברצון לקריאה, והשולחן התמלא מהחלה השנייה (ערמה של פיתות), ומהם אכלו היתומים במשך אותם ימים ראשונים לשהותם בעיר הבירה צנעא.
בעיר הבירה היתה משפחה אמידה, בני המשפחה עסקו במסחר, ופרנסתם היתה מצויה ברווח ובשפע.
אחת מבנותיה של המשפחה, שמעה על הגיעם של 2 יתומים כהנים לצנעא, והיא פנתה לאביה בבקשה האם הוא מסכים לאכסן בביתם את אותם יתומים, אביה השיב לה שהוא מסכים לדבר, ובלבד שעיקר טיפולם של היתומים יפול על כתפיה, והיא תהיה הדואגת העיקרית לכל מחסורם, הנערה קיבלה את המשימה, והיתומים עברו לשכון בביתם.
אותה תקופה היתה תקופה קשה עבורם, מדי פעם היו נערכים סריקות מטעם השלטון לחפש אחרי יתומים, ואז היו משלשלים את היתומים עם אדם מבוגר לתוך בור עמוק (בלי מים) בתוך הבית, עד יעבור זעם, ואם לא הספיקו להודיע להם על בוא החיפוש, היו משליכים אותם מחלון לחלון, כי בתי היהודים היו סמוכים זה לזה.
פעם אחת דפק מישהו על דלת ביתם, הנערה המאמצת הציצה מהחלון, וראתה שבפתח ביתם עומד המלשין, היא החווירה והדם החל לאזול מפניה, עד שבאו אליה בני משפחתה והרגיעוה שהוא בא בענייני מסחר ולא בענייני היתומים.
לביתם של אותה משפחה היו מגיעים גם כל עניי האזור, הנערה הנ"ל היתה מושיבה את כל העניים לאורך הקיר, וכל עני שקיבל את פת לחמו היה עוזב את המקום, וכך היתה מתבצעת חלוקת הצדקה בסדר מופתי.
כשהגיעה דודתי לגיל 12 שאלוה האם תסכים להינשא עם אחד מבני המשפחה, דודתי סירבה בתוקף, וגם בני המשפחה המאמצת לא לחצו יותר, בכדי למנוע לזות שפתיים, שלא יאמרו שהם אמצו יתומים בכדי לחתן את בנם.
היו עוד כמה בנים שביקשו את ידה של דודתי, אבל היא אמרה שהיא לא מסכימה להינשא בנכר, ורצונה לברוח מכל הצרות ולהגיע לארץ ישראל.
בהזדמנות הראשונה, בעליית הנוער, עלו אבי ואחותו לארץ, הם שוכנו בשני מוסדות עלייה, אבי היה באזור פתח תקוה, ודודתי היתה באזור כפר חסידים, הם כמובן היו בקשר במשך כל אותה תקופה, כי הם היו יחידים בעולמם, ולא היה להם אלא איש את אחיו.
לאחר שעלו שאר המשפחה ארצה, הלכה דודתי יום אחד לבקר את משפחתה (קרובים), אחד הבחורים ראה אותה מסתובבת עם בת דודתה בין הצריפים, והוא החליט שהיא תהיה אשתו.
במוצאי אותה שבת הוא בא למשפחה ביחד עם חברו (הם הכירוהו), בני המשפחה שאלוהו "מה יום מיומיים" מה קרה שבאת לבקרינו, והם השיבו שאזל להם הלחם וברצונם לאכול, בני המשפחה הכינו ארוחה דשנה לכבוד האורחים, וכולם אכלו לשבעה.
בסיום הארוחה ניגש הבחור לאם המשפחה (קרובים), ודבר עמה בצנעה על מטרת בואו, הוא סיפר לה שראה את דודתי, וברצונו לשאתה לאישה. האמא הסכימה עמו, והיא אמרה לו שאם יתן לה כדי פרנסת בעלה יום אחד, כי אז הם ילכו (האמא ובעלה) למוסד שבו נמצאת דודתי לדבר עמה על הדבר, וכך היה. כאן נקצר רק נאמר שבסופו של דבר הם נישאו, והם חיים באושר.
קצת רקע על משפחת החתן, הבעל של דודתי.
אביו (נקרא לו הסבא) אדם ירא שמים, תלמיד חכם, הוגה בתורה תדיר, עניו ושפל ברך, ולא מחזיק טובה לעצמו.
יש לו הדרת פנים, יום אחד גילו אותו קבוצה של חסידים, והם החליטו למנות אותו עליהם כאדמור, ומידי פעם הם היו באים להתבשם מדברי תורתו. בנוסף, הוא הרבה לעסוק בענייני קבלה.
אחד החתנים סיפר לי, שהאבא של הסבא לקח יום אחד את בנו (הסבא) ללמדו כיצד משביעים מלאכים, הוא קשר לו שמות של מלאכים על ידיו, כיסה אותו בטלית, ואמר שלא יפקח את עיניו עד לאחר גמר הטקס, והסבא שמע כיצד אביו מתווכח עם מישהו (מלאך) שיעשה את רצונו, הוא שמע את קול אביו ולא את קול המלאך (אין כאן שום סיפור על נס או מופת, כי אם סיפור דברים מה שאמרו לי, ומה שהיה).
סיפורים על עין הרע
כעת נכתוב כמה סיפורים שקרו במשפחה של דודתי, והם קשורים לעין הרע.
1- בשכנותם של דודתי היו זוג אשר הרבה שנים לא היה להם ילדים, יום אחד האישה באה לבית של דודתי והיא ראתה את הבת שלה, אותה אישה אמרה "איזו בת יפה, איזה עיניים יש לה" לפתע הילדה נכנסה הביתה ואמרה לאמה, שהיא לא רואה כלום, מיד הם רצו לסבא לשאול מה לעשות, הוא אמר שיקחו שתן מבנו הבכור וישפכו על עיניה והיא תבריא, כך עשו, והיא חזרה לראות (סיפור לא נעים, נשמע דמיוני, אבל זה מה שהיה, הנפשות הפועלות עדין חיות, כולם מכירים את הסיפור).
עוד סיפור
2- פעם אחרת, הגיעה שוב אותה אישה לבית של דודתי, באותו לילה היה בר מצוה בשכונה, והיא שאלה את דודתי מדוע היא לא מגיעה עם בתה לבר מצוה, דודתי השיבה לה שהיא עייפה מעמל היום, והיא צריכה לסדר את הבית, לאחר שהיא עזבה הלכה הבת לישון, ואז היא התחילה לצעוק שהיא רואה נחשים, נחשים גדולים ממולה, רצו שוב לסבא לשאול מה לעשות, והוא גם כאן אמר שיקחו שתן מבנו הבכור וישפכו על עיניה והכל יעלם, כך עשו, והיא הפסיקה לצעוק (סיפור לא נעים, נשמע דמיוני, אבל זה מה שהיה, הנפשות הפועלות עדין חיות, כולם מכירים את הסיפור).
בת דודתי זו, היא לא בחורה מדומיינת, היא בחורה מאוד חברותית וספונטנית, גרה בשומרון, יש לה משפחה נחמדה, ולפרנסתה היא מלמדת בבית ספר.
עוד סיפור
3- יום אחד אותה אישה ביקשה מדודתי בקבוק שמן, דודתי הביאה לה בקבוק מלא, לאחר זמן היא החזירה בקבוק מלא שמן, היא שאלה היכן הדודה, השיבו לה שהיא לא בבית, ואז היא בקשה שיביאו לה את הבקבוק הריק במקום הבקבוק שהיא מביאה, והילדים עשו כבקשתה.
ביום שישי דודתי הכינה קציצות, מאכל אהוב על ילדיה, והנה אף ילד לא נגע בקציצות, הם הוכנסו למקרר יתומות, וגם בקבוק השמן נשאר על השיש, במוצאי שבת פתחו את המקרר, והנה הקציצות מלאות בנמלים מכל העברים (שימו לב, נמלים במקרר), וגם בקבוק השמן שעמד על השיש היה עטוף בנמלים, וצנצנת הריבה שעמדה לידו היתה מיותמת, ואולי נמלה בודדה טיפסה עליה (נמלים אוהבים ריבה ולא שמן), בעלה שמע על הדבר, לקח את הבקבוק ואת הקציצות ואת המחבת, והלך וזרק את הכל בחמת זעם בגינתה של אותה אישה.
עוד סיפור
4- יום אחד הלך הסבא לבקר את בתו, החתן (שסיפר לי את הסיפור) ראה שהוא מאוד עצוב ושאל אותו מה קרה, הוא השיב לו שאחד מנכדיו חולה, יש לו 40 מעלות חום, ולא יודעים מה לעשות, כי הרופאים לא מצאו לו שום דבר, אותו חתן שעבד ברבנות בירושלים הציע, שיגשו לרב רפאל לוין, הבן של הרב אריה לוין, והוא בודאי ידע מה לעשות, הם ניגשו אליו, והוא אמר להם שיש עין הרע על הילד (אותו ילד הוא יפה תואר ויפה מראה), הרב רפאל לוין נתן להם פתק עם פסוקים כנגד עין הרע, וציוה עליהם שיקח אדם את הפסוקים, ולא ידבר עד שיניח את הפסוקים על הילד, ואז הוא יתרפא, החתן התנדב לבצע את המשימה, הוא יצא לרחובה של עיר, ולפתע הוא פגש נהג מונית שהוא מכיר, אותו נהג שמח לקראתו והתחיל לדבר איתו, אבל הוא כתב לו על פתק, שיקח אותו לעיר פלונית, היכן שנמצא הילד, ואח"כ הוא יספר לו הכל, וכך היה, והילד הבריא.
סיפור עין הרע עם אימי
5- יום אחד סבתי היתה מניקה את אימי ותופרת רקמה, לפתע נכנסה ערביה וקראה לעבר סבתי בהתפעלות "גם תופרת וגם מניקה" אימי שהיתה בת שנה וחצי הולכת ומדברת, הפסיקה לפתע ללכת עד גיל 3, וגם סבתי לא יכלה יותר להניק את אימי (החלב הפסיק).
החלום של דודתי
את החלום של דודתי פרסמתי בקישור הבא, ונעתיק אותו שוב, להשלמת התמונה
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1530270
"דודתי היא אישה פשוטה וטובה, מקבלת כל אדם במאור פנים, בעלת יראת שמים טבעית, גומלת חסדים, בשכונתם היה אדם גלמוד ללא משפחה, ודודתי היתה מאכילה אותו בכל יום. מאז נישואיה היא ניהלה עם בעלה חנות בשר, וממנה היתה פרנסתה ופרנסת משפחתה הענפה בשפע וברווח.
מי שבא אליה בחלום הוא חמיה, אבי בעלה.
חמיה היה אדם ירא שמים, תלמיד חכם, הוגה בתורה בכל רגע פנוי, עניו, לא מחזיק טובה לעצמו, וכל מעייניו וענייניו בענייני תורה וקדושה.
זכורני איך בילדותי אבי רצה להתאמן במלאכת השחיטה, הלכנו לחצר ביתו הגדולה, ושם אבי שחט 2 תרנגולים תחת עינו הפקוחה.
סיפור נפוץ במשפחה, שכבר בעלייתם ארצה, כאשר כל העולים מיד לאחר התפילה היו פונים לעבודה, הוא היה נשאר בבית הכנסת, והוגה בתורה קמעה, ולמרות שהיה מגיע מאוחר לעבודה, מנהלי העבודה לא מחו בו בגלל אישיותו ומראהו.
בנוסף, פעם קבוצה של חסידים התוודעו אליו, ואז הם החליטו למנותו עליהם כרבם, ומידי תקופה הם היו באים, להתבסם מדברי תורתו ומאישיותו.
לפני מותו הוא דיבר עם בנו, בעלה של דודתי, שברצונו לכתוב ספר תורה, הוא הקצה סכום כסף לצורך הדבר, הכסף הופקד בבנק, והם חיפשו סופר שיכתוב את הספר. בגלל טרדות החיים לא יצא הדבר אל הפועל, והוא נפטר מבלי שיתחילו לכתוב את הספר תורה.
תקופה לאחר מותו, החלה דודתי לחלום את חמיה בא אליה בחלום כשהוא זועף, היא מספרת שהוא רצה לקחת ממנה חפצים שהיו ברשותה, פעם את ספר התהילים ופעם חפץ אחר, מכיוון שהיא ידעה שמת שלוקח דבר מאדם חי, פירוש הדבר שמישהו ממשפחתה ימות, היא לא הסכימה לתת לו כלום.
דודתי מאוד פחדה מחלומות אלה, והיא דברה עם בעלה מה לעשות בכדי להפסיק אותם.
בפעם הבאה שחמיה בא אליה שוב בחלום, היא שאלה אותו מה רצונך ממני? והוא השיב, אני רוצה את המגלגלים. היא מספרת: שהוא הראה לה בידיו תנועה סיבובית, ואמר לה במרץ, אני רוצה את המגלגלים, אני רוצה את זה שמגלגלים אותו!
דודתי הבינה את כוונתו, ואז הם החליטו לכתוב ספר תורה.
כתיבת ספר התורה נשלמה לפני פורים, אבל הם החליטו להשהות את הדבר עד לאחר פסח, בכדי שלא תיפול השמחה ביום גשם ולא יוכלו לחגוג, ואז הופיע שוב הסבא כשהוא זועם לדודתי בחלום, הוא צעק עליה עד מתי אני אמתין.
גם בעלה חלם באותו לילה שאביו בא אליו, ולאחר שדודתי העירה את בעלה שכבר הגיע זמן התפילה, הם סיפרו איש לרעהו על החלום שחלמו שניהם באותו פרק זמן (את החלום של הבעל אני לא זוכר כעת במדויק, דודתי זוכרת הכל היטב, אבל עניינו היה שאביו כועס עליו).
לפני 5 שנים הספר הוכנס ברוב פאר לבית הכנסת, ומאז לא הוסיף חמיה לבוא אליה בחלום." (ע"כ העתק)
סוף דבר קורא יקר
לא באתי להפליא אותך בסיפורי פלאות ודברים מוזרים, כתבתי את אשר שמעתי, מפי אנשים שהם נאמנים עלי מאוד.
כמובן שאת הסיפור הראשון והשני יפרשנו כדמיונות של ילדה, את הסיפור השלישי והרביעי קצת יותר קשה לפרשן, ואת הסיפור החמישי יפרשנו כפחד שוא.
את החלום של סבתי יפרשנו כתת מודע, וגם החלום של דודתי על דרך זאת הוא הולך.
מעניין לציין, שכל הסיפורים (חוץ מעין הרע של אימי) התרחשו במשפחה מצד אבי, משפחה שיש להם אמונה חזקה בקבלה, ומידי פעם הם גם שואלים רבנים.
ואילו במשפחה של אימי, אשר סבי היה לוחם גדול כנגד ספר הזוהר, לא שמעתי שום סיפור, וגם הסיפור עם אימי הסתיים בצורה טבעית, ולא עשו ממנו שום עניין.
דבר זה מתקשר עם האשכול שדן ב"כוח האמונה" ובהשפעותיו
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1553369
סיפורים על שדים לא שמעתי, ואם אשמע לא אהסס לכתוב זאת.
מכיוון שהזכרתי את סבי, אבי אימי, נאמר דבר הלכה, בתימן היו מלחמות גדולות על מציאותו של הלחם בשעת ברכת המזון, לפי הזוהר חייבים להשאיר לחם בברכת המזון, בכדי להשפיע שפע טוב דרכו, ואילו במשנה ברכות נחלקו ב"ה וב"ש האם מפנים את השולחן ואח"כ נוטלים לידים או להפך, הרי שלפי כולם בזמן ברכת המזון כבר לא היה שולחן לפניהם, וגם היכן להניח את הלחם לא היה.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 30/10/2005 1:45:04
 |
|
|
