סיפורים אישיים

אני מאמין באמונה שלימה שהעץ מחולל נסים ופלאות. אני גם מצהיר שלעולם לא אתפלל אל עץ.

ולכל המלעיגים והמלעיזים למיניהם אתן להם להמשיך בדמיונם אם זה מה שגורם להם להרגיש בטוחים בהשקפת עולמם.

אני מאמין באמונה שלמה במה שכתב הרמב"ם על אנשים שמאמינים באמונה שלמה לדברים מהסוג הזה.

כמובן, שומדבר אישי. אני מאמין לרמב"ם בעניין זה בערך כפי שצ'וטנג מאמין לעץ.

הפרעתוני:

האם אתה חושב שמי שעושה מעשה אחיזת עיניים מגיע לו עונש מוות?

האם אתה היית מוכן להרוג אחד שמוציא שפן מכובע?

תענוג מזוקק.
הישארותו של אשכול זה על נס מהוה נס כשלעצמו.

וכמאמרו של אותו קוצקאי:
מי שאינו מאמין בספורים על הבעל שם טוב הוא אפיקורס
אבל מי שמאמין הוא שוטה.

העובדה שהעץ הנ"ל ניצל מן התורכים הזכיר לי סיפור נוסף על נס גדול ומופלא, המובא מפי זלדה קירשנבאום בספר "zoo ארץ zoo". כותרתו החילונית להכעיס של הסיפור היא: "כך ניצלתי מצרה גדולה" (חילונית להכעיס, כי ההגדרה המתאימה, ללא ספק, היא - "כך אירע לי נס!").

"הדבר אירע בשלהי מלחמת העולם הראשונה. יצאנו, כמה בנות, בעגלה למטולה. לפתע, באמצע הדרך יצאו מולנו כעשרים וחמישה חיילים תורכים ובראשם קצין בדרגת שישליק (סגן ראשון). הקצין ציווה עלינו לרדת מן העגלה ושאל אם אנו השודד המפורסם אבו ג'ילדה. ענינו בשלילה, ואחרי שבדקו את תעודותינו הירשו לנו להמשיך בדרכנו. כשהגענו למטולה נודע לנו כי על ראשו של אבו ג'ילדה השודד הוכרז פרס של 1000 בישליקים, ולוּ הייתי אבו ג'ילדה הייתי נורית בו במקום. כך ניצלתי מצרה גדולה."

chouteng, אודה לך אם תואיל להתייחס לתשובתי אליך מן העמוד הראשון, מעבר לאיחולים הכלליים שאיחלת למלעיגים ולמלעיזים. וכדי לצאת ידי חובת ליצנותא שאליה הידרדר האשכול, הנה מודעת דרושים שהתפרסמה אי שם בארצות הים, כהאי לישנא:

עוד סיפור מהחיים

בשכנותינו מתגורר אדם כבן 78, אותו אדם הוא איש מאוד צנוע, נחבא אל הכלים, הוא לא רוצה שמציאותו תורגש, בכל בוקר הוא קם ללמוד תלמוד עם אחד ממתפללי בית הכנסת שלנו, וכמובן שהוא ממשכימי ומעריבי בתי כנסיות.

בהיותו נער בעיר הבירה צנעא, הוא ראה את שכנתו, היא מצאה חן בעיניו, והוא רצה לשאתה לאישה.
הוא שלח לדבר עם משפחתה על אודות הנערה, אבל אביה סרב שבתו תנשא אליו, כי מקצועו היה סוחר, והוא היה מסובב ברחבי הארץ, ואילו האב רצה שהבעל של בתו יהיה עמה בבית, ולא תישאר בתו עזובה לנפשה.

אותה אישה נישאה לאיש אחר וגם הקימה ממנו משפחה עניפה, אבל מיודעינו נשאר גלמוד, ולא נשא אישה.

כאן בארץ הם היו נפגשים מדי פעם בשוק, הם היו מברכים איש את רעהו בברכת שלום, ומתעניינים האחד בשלום חבירו, כי סוף סוף בעבר הם היו שכנים ומכרים.

מיודעינו עבד במשך חייו, רכש דירה בירושלים, ועוד דירה במרכז הארץ, וכך עברו להם הימים.

הנס עם מיודעינו

בגיל 60 + נסע מיודעינו באוטובוס בתל אביב (קו 4), כמנהגו בכל הימים, ולרוע מזלו הוא הזדמן לאוטובוס דמים, הוא ישב בכסא הראשון הצמוד לדלת, כך שמי שעולה במדרגות של האוטובוס עומד בצמוד אליו, לאותו אוטובוס עלה מחבל, והוא פוצץ את עצמו מיד בעלותו לאוטובוס, מעוצמת הפיצוץ מת הנהג, וגם אנשים שישבו אחרי הנהג, אבל למיודעינו שישב צמוד למחבל, לא אירע מאום, הוא חטף כמה רסיסים בפניו, ולאחר שעבר ניתוח להוצאת הרסיסים, הדבר לא ניכר בפניו.

אם הוא יאמר לאדם, שבעבר הוא ישב צמוד למחבל מתפוצץ, אותו אדם לא יאמין לו בכלל, כמו שאומרים "נס גלוי" (אני מזמין את היבוסי לתכנן את כיווני ההדף של מטענים מתפוצצים).

נחזור לחייו הפרטיים של מיודעינו
בגיל 70 הוא נשא אישה, אבל למען האמת, אותה אישה לא היתה הוגנת לו כלל, לא היתה בה טיפת יראת שמים, וגם באישיותה היא היתה עזת פנים, כך שלא היה סיכוי שהזיווג יעלה יפה, ולאחר שנה הוא התגרש מאותה אישה, וכמדומני שגם את דירתו בירושלים הוא הפסיד בעקבות אותו עסק ביש (לא חקרתי פרט זה והוא שולי לחלוטין).

למען האמת שכנתו מילדות, כבר התאלמנה מבעלה בהיותו בן 50, וכפי שאמרנו הם היו נפגשים מידי פעם בשוק, אבל היא לא אמרה שהיא כעת אלמנה והיא יכולה להנשא אליו, כך שלמרות שהם היו מדברים מדי פעם, אבל פרט חשוב זה נעלם ממנו.

כשהיא סיפרה זאת שאלתי אותה מדוע הסתרת ממנו פרט זה? והיא השיבה: ככה, לא רציתי לספר לו זאת, ואם הוא רוצה אותי שיחזר אחרי (היא נהגה סלסול בעצמה).

למיודעינו נודע פרט חשוב זה בהיותו מעל גיל 70, לאחר גרושיו, כשהוא שמע על כך, הוא אץ רץ לשאתה לאישה, וכיום הם חיים באושר, כמו זוג יונים.

נחמד לבקר אותם, כי שניהם אנשים חברותיים, וגם האישה מרבה לספר סיפורים על חייה ומה שהיא עברה.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 01/11/2005 9:46:47

.


דרום חוקר:

בכל קורס בסיסי בחבלה היית לומד איך מכוונים את כיוון הפיצוץ, ולא רק את עצמתו.

מצד שני, אולי גם חיפוש בגוגל יועיל, אם כי רוב המדריכים להכנת מטעני גזירה ומטען חלול ששמעתי אודותיהם באינטרנט, היו כתובים בערבית.

מלות מפתח:
קונוס, כיוון יזימה, כיפה, מטען חלול, חומר נפץ הודף.


מידע לא מזיק אפשר למצוא גם בויקי:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%9F_%D7%97%D7%91%D7%9C%D7%94

מואדיב המהנדס

אתה מוזמן לעבור קורס מזורז של מטעני נפץ, ולאחר מכן להיצמד למחבל מתאבד.

עצתי לך לא לעשות זאת, כי כנראה המחבל לא ישתף איתך פעולה, כך שהקורס שלמדת אולי קיים באינטרנט, אבל חבל על חייך.

קורס לא קורס, המחבל לא בקורס, הוא בצד של האויב, והוא מתפוצץ.

מואדיב:
בסדר אז את הנס של הפיצוץ שהוא לא נפגע ממנו אפשר להסביר אבל נראה אותך מסביר את זה שבגיל שמונים הוא מצא אשה.

דרום_חוקר:
לא הבנתי מה קשור הסיפור של אמשלום לאשכול עד שקראתי את הסיפור שלך ועכשיו הכל ברור הנס הגדול הוא שהאיש הזה לא היה נהג האוטובוס כי אם הוא היה נהג האוטובוס הוא היה מת בפיצוץ. כך הוא ניצל מצרה גדולה.