|
|
| נשלח ב-2/11/2005 09:30 |
 |
| |
מיימוני כתב:
הדמיון הוא חלק מהאישיות של כולנו. אנו משוקעים בדמיונות רוב היום. והשאלה היא איזה חלק ממלא הדמיון בפעולותינו, ועד כמה אנו מסוגלים לרסן אותו.
מה שקרוי "דמיון" הוא למעשה חלק אינטגרלי מתהליך פענוח המידע החושי שלנו. הקלט החושי ואפילו התפישתי הוא כמעט תמיד רב משמעי; אנחנו משתמשים בכלים שונים, ביניהם הרבה מאד ציפיות ודעות קדומות, כדי לייצר החלטה "מה ראינו".
זכור לי מקרה משנות בית הספר היסודי, שבו הוצאתי מהתיק כריך שהכינה לי אמי. הנגיסה הראשונה הייתה מזעזעת – היה ברור שהכריך רקוב לגמרי. בדרך לפח האשפה, חשבתי שאין זה סביר שכריך שהיה בוודאי טוב כשהוכן בבית, התפגל תוך שעות ספורות. הצצתי אל בין פרוסות הלחם ומצאתי שם מיונז ביתי ומלפפונים, שניהם טריים וראויים למאכל. מה שקרה הוא, שאני ציפיתי לכריך עם חמאה וריבת תות. בגלל הציפיה הזו, החך שלי כלל לא זיהה את הטעמים שהיו בתוך הלחם, אלא פירש אותם כרקב.
אילו הייתי מאמין בקללות ונסים, ואילו במקרה היה אומר לי ילד בבית הספר באותו יום (אחרי עוד סירוב שלי לתת "ביס") שהאוכל שלי יתקלקל, אזי לא הייתי טורח להציץ שוב אל בין הפרוסות. במקרה כזה, רקבון מהיר היה פרשנות סבירה לחוויה החושית שלי ולכן לא היה צורך בבדיקה נוספת.
תהליכים מהסוג הזה מתרחשים כל הזמן, החל ברמה החושית הבסיסית (כמו בהשלמת תדרים באוזן) ועד לרמה הקוגניטיבית.
דרום חוקר העיד שהסיפורים המיוחדים הגיעו רק מהצד של המשפחה שמאמין במיסטיקה. אם כך, מדובר בתופעה טבעית. אין צורך להיות שקרן או מדומיין יותר מהממוצע, כדי לראות שדים או להפגע מעין הרע. די בתשתית של ציפיות ואמונות כדי להטות את תפיסת המציאות שלנו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 11:13 |
|
| |
ואם פראצ'ט, אז למה לא מורו ורבו, מוהר"ר דאגלאס אדאמס זיע"א?
בפרט בספר "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" ובהמשכו "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש".
ציטוט משם. קייט, הולכת לבדה ברחוב שבו שורה של פנסים דולקים:
At last she started to head back towards her flat. She turned into her own road and as she passed the first street lamp it flickered and went out, leaving her in a small pool of darkness.
That sort of thing always gives one a nasty turn.
It is said that there is nothing surprising about the notion of, for instance, a person suddenly thinking about someone they haven't thought about for years, and then discovering the next day that the person has in fact just died. There are always lots of people suddenly remembering people they haven't thought about for ages, and always lots of people dying. In a population the size of, say, America the law of averages means that this particular coincidence must happen at least ten times a day, but it is none the less spooky to anyone who experiences it.
By the same token, there are light bulbs burning out in street lamps all the time, and a fair few of them must go pop just as someone is passing beneath them. Even so, it still gives the person concerned a nasty turn, especially when the very next street lamp they pass under does exactly the same thing.
Kate stood rooted to the spot. If one coincidence can occur, she told herself, then another coincidence can occur. And if one coincidence happens to occur just after another coincidence, then that is just a coincidence.
There was absolutely nothing to feel alarmed about in having a couple of street lamps go pop. She was in a perfectly normal friendly street with houses all around her with their lights on. She looked up at the house next to her, unfortunately just as the lights in its front window chanced to go out.
This was presumably because the occupants happened to choose that moment to leave the room, but though it just went to show what a truly extraordinary thing coincidence can be it did tittle to improve her state of mind.
The rest of the street was still bathed in a dim yellow glow. It was only the few feet immediately around her that were suddenly dark. The next pool of light was just a few footsteps away in front of her. She took a deep breath, pulled herself together, and walked towards it, reaching its very centre at the exact instant that it, too, extinguished itself.
The occupants of the two houses she had passed on the way also happened to choose that moment to leave their front rooms, as did their neighbours on the opposite side of the street.
Perhaps a popular television show had just finished. That's what it was. Everyone was getting up and turning off their TV sets and lights simultaneously, and the resulting power surge was blowing some of the street lamps. Something like that. The resulting power surge was also making her blood pound a little. She moved on, trying to be calm. As soon as she got home she'd have a look in the paper to see what the programme had been that had caused three street lamps to blow.
Four.
וזה ממשיך עוד ועוד. ויש לו עוד כמה וכמה קטעים מאותו סוג. מופלא.
תוקן על ידי - הפרעתוני - 02/11/2005 11:16:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 12:17 |
|
| |
יבוסי
איני יודע אם הבהרתי זאת כראוי, אך התכוונתי בהחלט למה שאמרת. וגם ליותר מזה. הדמיון הוא שם כללי למכלול של כלים נפשיים, אם ניתן לקרוא להם כך, ויש לו לכן תפקיד חשוב בהכרת העולם. אלא שמכלול הכלים שלנו, כולל הנחות היסוד, עלול להביא גם למסקנות מוטעות.
כבר הזכירו כאן באשכול - מציץ? - את השאלה אם יש בכלל מתודה רציונלית שמאפשרת לתקן את ההנחות המוטעות כל העת.
וזה נושא חשוב ומעניין, ואפשר לדון בו פה או במקום אחר.
על כל פנים, סבורני שעם כל חיבתי והערכתי לדרום חוקר, הסיפורים שהביא אינם עונים על התנאי המינימלי המאפשר להפוך אותם לנושא לבדיקה בכלים שנקראים אצלנו מדעיים. למשל, הוא מציג מסקנות במקום נתונים (שוב אני מזכיר את הדוגמא של התמליל שלא הובא ובמקומו נאמר רק שה"נשמה הופיעה").
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 13:44 |
|
| |
יבוסי:
כשאני אומר שדבר לא מדעי כוונתי שאין למדע הכלים לבחון אותו. השקפת עולמי הוא כולל את העולם המדעי אבל גם מעבר למדעי. אני לא מאמין שאפה שנגמרת היכולת של המדע למדוד ולהסיק תוצאות אז גם לי אין אפשרות להחליט ולהסיק מסקנות. למשל, אם אצליח אי פעם למצוא אשה שארצה להתחתן אתה, לא אשתמש בכלים מדעים להגיע להחלטה, אלא בתחושות ודחפים שבשום אופן אין למדע דרך למדוד אותם ולדעת אם ההחלטה שלי נכונה. לדידי, אהבה היא דבר מציאותי לא פחות מגלי אור למרות שהאחד "מדעי" והשני לא.
אני מאמין שיש תופעות שהמדע לא יודעת איך לטפל בהם. אבל זה לא אומר שהתופעות לא קיימות.
ובזה תשובה גם למציץ_ונפגע ולמיימוני. הכלים המדעיים ההשוואתיים והסטטיסטיים אינם עניין לכל הדברים האלו. כמו שהמדע לא יכולה לנבא אם ימצא אשה שתסכים להתחתן אתי למרות כל החסרונות שלי, וכמו שהמדע לא יכולה להגיד אם חלקיק מסויים הולכת ליבקע או לא. וכמו שהעיר לנכון מציץ_ונפגע אנחנו לא יודעים ההסתברות של הדברים האלו בכדי לדעת אם יותר סביר להגיד שכולם משקרים או מדומיינים או שהתופעה באמת נכונה.
ולבסוף אני רוצה לשאול אותך מוהר"ר יבוסי. האם היית פעם בסיאנס? אם היית רואה כוס זכוכית רוקדת לבד על לוח האם היה זה משכנע אותך שיש דברים שחורגים מהתחום המדעי?
ואחרון אחרון חביב, רוב תודות על מה שכתבת בפירוש הבטוי סך. כתבת:
שכיח מאד למצוא בפורומים של כדורגל הודעות מסוג "איך אתה מעז להאשים את <פלוני> באדישות למצב הקבוצה, הרי הוא טס בכל שבת מאילת כדי לראות אותה משחקת". דומני שאין צורך להסביר את הכשל במחאה הזו.
אני חושב שהמשפט הנ"ל היא הגיונית, ואשר על כן מבקש אני שתסביר לי מה הכשל במחאה הזו.
ועוד דבר, אנא ממך, הסבר לי השורש של מילת סך. אני מכיר רק פסוק אחד (מהזכרון) שדומה לבטוי זה, הנני סך דרכך בסירים או משהו דומה לזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 13:53 |
|
| |
לצ'וטונג:
הושע ב' ח':
לָכֵן הִנְנִי-שָׂךְ אֶת-דַּרְכֵּךְ, בַּסִּירִים; וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ, וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 14:07 |
|
| |
.
ההולכים בסך, לאחר שסכו את גופם בשמן, ניסכו אותו לבעל, ודיכמו כי סך הוצאותיהם על רכישתו, עלה לסכום של כך וכך וסך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 14:19 |
|
| |
מואדיב,
סכתיין!
(כן, אני יודע שזה ב-ח'.)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 14:21 |
|
| |
.
תודה. תודה.
(וטרם אמרנו מלה על הסכך, או על הסכסכן...)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 15:38 |
|
| |
מואדיב,
וגם - אַ סך ברכות!
הפרעתוני,
תודה על הציטוט. במקרה, או בדרך נס מופלאה, הבאתי עמי ממסעי בארצות הים את הספר המצוטט (אך טרם הספקתי לקרוא בו, שכן אני עסוקה בקריאתו של אחר, פרי עטו, מקסים ומצחיק לעילא - The Deeper Meaning of Liff.)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 15:40 |
|
| |
אמשלום,
זה סתם צירוף מקרים.
יש כאלה אלפים. P-:
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 15:48 |
|
| |
42
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 16:04 |
|
| |
הפרעתוני,
לפעמים זו סתם טעות  .
מואדיב,
תזכיר לי מה היתה השאלה...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 16:17 |
|
| |
כבוד הצ'אוטנג,
לגבי הקושיה הזו:
>>שכיח מאד למצוא בפורומים של כדורגל הודעות מסוג
>>"איך אתה מעז להאשים את <פלוני> באדישות למצב הקבוצה,
>>הרי הוא טס בכל שבת מאילת כדי לראות אותה משחקת". דומני
>>שאין צורך להסביר את הכשל במחאה הזו.
>אני חושב שהמשפט הנ"ל היא הגיונית, ואשר על כן מבקש אני
>שתסביר לי מה הכשל במחאה הזו.
הכשל הוא בכך שהביקורת בפורום נמתחת על מה שהאדם כתב ולא על סך (!) כל פעלו בחזיתות התפילה, האויר, הים, היבשה, האינטרנט וגמילות החסדים. אם אתה מפרסם הודעה שממנה משתמעת אדישות למצבה של בית"ר, אזי יאשימו אותך בצדק באדישות, גם אם שעה לפני הפרסום, מכרת את שתי הקרניות שלך כדי לממן את החוזה של מאור מליקסון. זה כמו במשפט, שבו יש שלב הוכחות ואחר כך אסור, בעקרון, להביא עוד הוכחות. לא מדובר בפורמליסטיקה גרידא - אי אפשר לנהל דיון ענייני, כאשר כל צד מחזיק קלפים סודיים שמעקרים את היכולת של הצד השני להשיב.
בחזרה לדיון הנוכחי: כשאתה מצהיר שאתה מקבל את סיפוריו של דרום חוקר כפשוטם, דהיינו שהיו שם תופעות כמו עין הרע וריפוי בברכה, בלי מידע נוסף ובלי נימוק פרט ל"תחושת בטן", אין הבדל בינך לבין המושבעים בסאלם. גם להם הייתה תחושת בטן. אתה אמנם צ'אוטנג, מחברה של ההודעה המצחיקה ביותר בתולדות הפורום הזה, תלמיד חכם אמיתי ואיש מרשים באופן כללי, כפי שזכיתי לראות לא מכבר, אבל כל זה אינו רלוונטי כאן. כשאתה מביע עמדה חשוכה - במקרה זה, תמיכה במתודה שהוכחה כלא אמינה באופן הרה אסון - אזי כל הנאורות שלך ממקומות אחרים ומזמנים אחרים אינה עומדת לזכותך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2005 16:41 |
|
| |
יבוסי:
תודה על כל המחמאות. אתה מדי טוב אלי!
בשם אוהדי ותומכי ביתר ירושלים באש ובמים אני מוחה מחאה נמרצת. אחד שמפגין אדישות בפורום ביתר זה מראה שבכלל לא איכפת לו מהקבוצה. וכהוכחה אביא סיפור של ר' משה שפירא שסיפרו לו שכמה אברכים עזבו את השיעור שלו בזרעים, והוא הגיב, שכל אלו שעזבו אף פעם לא היו!
ככלל אני חושב שאפשר לדון מהפרט אל הכלל. על אף שהוכחה זו לוקה ואינו דומה מן הכלל אל הפרט. וכבר האריך בזה האדמו"ר מחב"ד הרמ"ש זצ"ל.
אני מקבל את סיפוריו של דרום_חוקר לא בגלל שאני מכיר את דרום_חוקר אלא כארכיטיפ. זאת אומרת, אני מאמין שחלק מסיפורים מהג'נר הזה הם אמיתיים. איזה מהם אמיתיים אני לא יודע וגם לא מעניין אותי.
|
|
|
|
|
