בנות השרות הלאומי.

אריק

אין ספק שלמה שקרה מסביב היתה השפעה.

כאשר אנשים מחפשים "אמת", התנהגות השלילית אף אם היא אינה סיבה לעזיבת הדת, אין ספק שהיא דחיפה.

עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 03/11/2005 10:43:46

האמת היא שלא ידעתי בכלל על הקצף שיצא על השירות הלאומי ובנותיו עד שלא יצאתי עם אחד מגדולי הפורום לחיפוש אחר קיגל (לא קוגעל, אני רומני) ירושלמי ממש טוב באזורים הפולקלוריסטיים של העיר. רק אז חזינו במו עינינו בפשקעווילים המפורטים שהודבקו בכל איזור ככר השבת הקוראים לצאת ולמחות כנגד הפגע הנורא. שמחתי לראות שגם אכסניה זו נדרשת לנושא זה שעל סדר היום.

במחילה, אני חושב שבלהט הדיון פוספסו כמה דברים חשובים:

ראשית, מי שהגה וקבע את רעיון הליכת הבנות המזרוחניקיות לשירות לאומי לא עשה זאת בגלל הצורך הדחוף בעשיית מעשי חסד.

לראיה, אותו ציבור דתי לאומי מצטיין הרבה פחות במעשי חסד כאשר הוא עובר את שנות הנעורים ומושג הגמ"חים החל להשתרש בקרבו רק בשנים האחרונות, עם פעפועו לכלל הציבור בשל צוק העתים הכלכלי. ההליכה לשרות לאומי נועדה להחליף את הליכת הנערות לשירות הצבאי ולכאורה להוות לה שווה ערך מלא, שהרי ידוע שהציבור הדתי לאומי (רובו ככולו) רואה את שירות הבנים בצבא כערך.

השירות הלאומי הוא פשרת כלאיים שנועדה לתת את ההרגשה שהבנות נותנות את שלהן כמו הבנים, אבל אינו כזה.

השירות הלאומי אינו צבא ו"בת השירות" הממוצעת אינה יכולה לעשות את מה שיכולה לעשות החיילת הממוצעת. ממללא - כמובן שקל מאד לקחת את הדיון לדוגמאות שבקצה הסקאלה, מקום שבו קשה להתמיד בטיעון. מה לעשות, בת שירות לאומי בתפקידה האחראי ביותר יכולה להגיש תחבושות לאחות בחדר ניתוח. חיילת צה"ל שמשרתת כלוחמת מג"ב, מוכמ"ת קשת בגבול או בקרית הגנה אווירית אחראית בעצמה לשנתנו הבטוחה בלילות, פשוטו כמשמעו. לכן יפה עשה הקיבוץ הדתי שמצדד בהליכת הבנות לשירות צבאי מלא. אם זהו שירות משמעותי ומהותי ולא שירות של פקידה בקריה, הרי שממש לא מדובר בדקדוק של מודרנה.

לטעמי תחילתו של הדיון בהליכת בנות לשירות לאומי, כמו כמה נושאים הקרובים לכך, נעוצה בסיבה אחרת לגמרי.

משל למה הדבר דומה? לגבינה מלוחה. מחלבה אחת טוענת שהגבינה שלה היא המשובחת מכולן. אבל היא כה עדינה עד שמגע קל עם האוויר שבחוץ ירקיב אותה לגמרי.

השניה טוענת שגבינתו משובחת למדי, אבל יש לה תכונות עמידות שמאפשרות לה שהיה בסביבה חיצונית, כל עוד יהיו בה מספר הגנות שהן לטעמה.

השלישית לא גורסת שהגבינה שלה משובחת כלל ועיקר. היא מייצרת גבינה לשימוש המוני, שאפשר להניח אותה בכל מקום בו בוחרים. אמנם חלק מגבינות המחלבה ההיא התקלקלו, נהרסו או סתם אבדו ואיש לא יודע מה קרה להן, אבל מצד שני המחלבה ממשיכה ומייצרת אותן ללא אמצעי זהירות מיוחדים, במספרים גדולים, וגם (כך אומרים) בסופו של דבר אחוז הגבינות המתקלקלות מהיצור שלה אינו גבוה בהרבה מאחוז המתקלקלות אצל האחרות.


הדברים מכוונים כמובן כלפי חשש ה"קלקול" בציבורים הדתיים. הלא בעיני יושבי מאה שערים, אם בזמן שמחת בית השואבה לא ילכו הגברים על המדרכה הימנית של רחוב מלכי ישראל, והנשים על המדרכה השמאלית (זה לקוח מכרוז, לא המצאתי) הרי שה"גבינה" תתקלקל מייד, וכל האירוע יהפוך למסיבת פריצים שאין למעלה הימנה.

הדתיים לאומיים (להוציא בעיקר את הקבה"ד) מוכנים לסכן קצת יותר, ולשלוח את הבנות לשירות לאומי מחוץ לבית, עדיין בלי מסגרת צבאית מחייבת, בלי נשק ובלי מדים. נכון, אולי חלק מהבנות ייחשפו רחמנא ליצלן ליותר חילוניות ממה שראו בבית, אבל כנראה שהסיכון המסויים שווה להם (וממללא - כמי שעד לא מזמן היה חלק מהמגזר, אני תמה האם באמת יש כל כך הרבה סיפורי "דירות בנות שירות"? סקר קצר ולא מדעי שערכתי מראה כי מספרם בערך כמספר סיפורי "בני ובנות השב"ב הבני ברקי")

והחילוניים (תחת שם זה אני כולל את הציבור החושב בכלל, גם אם הוא חובש כיפה)? הם חיים את חייהם. הולכים לצבא כשצריך (מי שהולך), הולכים לעבוד כשצריך. בקיצור, חיים את החיים בלי לחשוש כל הזמן מריקבון הגבינה הנורא.

כמובן שהריקבון אכן ישנו, ושבירת גדרי פריצות ומוסר ישנם בכל מקום. אבל אדם חושב ואחראי לא צריך להיות רדוף כל הזמן בשאלת הפריצות שוברת הגדרים אלא לעסוק יותר בחיי המעשה. יש מספיק מה לעשות גם שם והזמן קצר.

למעשה, מתוך הקו הרווח בקרב רבנים ומנהיגים רבים ביהדות הדת"לית והחרדית עולה למעשה ההצהרה כי האורתודוכסיה היא נהדרת, כל עוד היא יושבת בתנור פיסטור או במים חמימים. חשוף אותה למעט אוויר מן החוץ (או קצת יותר מזה, לטעמם של המזרוחניקים) והנה תתקלקל כהרף עין. קטונתי מלהחליט מה רמת תעודת העניות של מניפסט כזה אבל הוא נראה לי בעייתי.

ולסיום סיפור זן (מתוך ספרו המצוין של יעקב רז):
שני נזירים בודהיסטים, תלמיד צעיר ומורו הזקן, הלכו בדרך, והנה הגיעו לנחל בוצי. על גדת הנחל עמדה בחורה יפה ולא יכלה לעבור אותו. מבלי להסס העמיס אותה הנזיר הזקן על כתפו, העביר אותה את הנחל והוריד אותה בצד השני.

במשך כמה שעות לא הוציא תלמידו הצעיר הגה מפיו, עד שאזר אומץ ופנה אליו: "מורי, איך יכולת? איך יכולת לשאת את הבחורה היפה על גבך, כשהיא נוגעת בך, מבלי לחשוש לפריצות ולמחשבות זרות?"

ענה לו הנזיר הזקן: "אני, השארתי את הבחורה על גדת הנחל. אתה, עדיין נושא אותה על כתפיך".

וד"ל ואכמ"ל.



נ.ב.

כדאי לשאול את עצמנו מה ראה הרב אלישיב לאסור מלחמה זו דווקא עכשיו, הרי העסקת בנות שירות במוסדות חרדיים לא החלה אתמול, ואני מניח שיש כמה פרצות דחופות אחרות לגדור ברשימת ה TO DO שלו, אז מה פתאום?

התיאוריה שלי פרוזאית למדי: אם זכרוני אינו מטעני, המחאות הגדולות בירושלים מתרחשות לקראת סיום "בין הזמנים" (המחאות על חילול הקברים בכביש 6 נערכו אחרי פסח בשנה שעברה, בדידי הווא עובדא, כמעט שסקלו אותי באבנים בגאולה) אולי מהטעם הפשוט שהרבנים מזהים את ירידת המתח והשעמום הפושים בגייסות עם ריבוי ימי הפגרא, ובינינו, זה באמת יכול להביא לפריצות.
אם כך מה טוב יותר מהסטת תשומת הלב לנושא "בוער" (שבוער כבר כמה שנים, אבל מי סופר), ושיגור כל הצעירים למחאה מכלת עגלות אשפה, שתכניס להט בציבור (ציבור הגברים,THAT IS ) ותצייד אותו בכוחות מחודשים לקראת החזרה ללימודים ולימי החול?

שווה לבדוק, לא?

וללא קשר לנושא האשכול , סיפור הזן הזכיר לי סיפור חסידי :

שני חסידי גור, אברך צעיר והקומנדאנט הזקן שלו, הלכו בדרך, והנה הגיעו לנחל בוצי. על גדת הנחל עמדה בחורה יפה ולא יכלה לעבור אותו. מבלי להסס העמיס אותה הקומנדאנט הזקן על כתפו, העביר אותה את הנחל והוריד אותה בצד השני.

במשך כמה שעות לא הוציא האברך הצעיר הגה מפיו, עד שאזר אומץ ופנה אליו: "מורי, איך יכולת? איך יכולת לשאת את הבחורה היפה על גבך, כשהיא נוגעת בך, מבלי לחשוש לפריצות ולמחשבות זרות?"

סטרו הזקן על פניו וענה לו "וכי מנין לך שבחורה היתה זו?!"

וד"ל ואכמ"ל.

מייציץ,



כרגיל, ניחמתנו.

.


אנשיל, לעתים, מרוב רצון להיות סוציולוג, זורקים השערות כאילו הן עובדות, ואולי אף השמצות כעובדות.


אני מבין שגם מד-מעשי-חסד בידך, ואתה יודע גם את כל מה שנעשה בסתר, כך שאתה יכול לקבוע את מידת הצטיינותו של ציבור שלם, בערי ובכפרי ישראל, בעשיית מעשי חסד. ועד כדי כך בקיאותך מגעת, שאת ידיעתך אתה יכול לתרגם לראיה, ולקבוע כי יסודו של השרות הלאומי היה במציאת "תחליף" לשרות הצבאי.


"מושג הגמ"חים החל להשתרש בקרבו רק בשנים האחרונות..."

ציטוט זה היה ראוי להחקק בזהב, לא בירוק, אלא שיכולותי מוגבלות.


אלא שחילך לאוריתא, והודעתך מתקדמת מחיל אל חיל.
"השירות הלאומי אינו צבא ו"בת השירות" הממוצעת אינה יכולה לעשות את מה שיכולה לעשות החיילת הממוצעת. ממללא - כמובן שקל מאד לקחת את הדיון לדוגמאות שבקצה הסקאלה, מקום שבו קשה להתמיד בטיעון. מה לעשות, בת שירות לאומי בתפקידה האחראי ביותר יכולה להגיש תחבושות לאחות בחדר ניתוח. חיילת צה"ל שמשרתת כלוחמת מג"ב, מוכמ"ת קשת בגבול או בקרית הגנה אווירית אחראית בעצמה לשנתנו הבטוחה בלילות, פשוטו כמשמעו. ..."


אינני יודע מהיכן שואב אתה את ידיעותיך על עיסוקי בנות הש"ל, או על עיסוקי החיילות בצבא. החיילת הממוצעת בצבא אינה מוכמת, וגם איננה לוחמת, במג"ב (השייך למשטרה), או בכל מקום אחר.
באותה הטעות בה האשמת אחרים, נפלת בעצמך. לקחת עיסוק קיצוני מכאן, ומכאן. סהדי במרומים, אינני יודע מי תורמת יותר לעם ישראל ולבטחונו, מוכמת על הגבול או נערה המטפלת בחולי סי.פי. במוסד טיפולי. אם אקצין כמוך, רק לכיוון ההפוך, אומר כי אינני יודע מי תורמת יותר, החיילת שעיסוקה בהכנת קפה לסא"ל מיותר בבסיס עורפי, או מפעילת מעונית לנוער ממשפחות הרוסות בעיירת פיתוח.

מואדיב,

חבל שבחרת להתייחס רק לחלק אחד מתוך ההודעה ולא למה שהוא עיקרה בעיני, אבל כמו שאמרה ג'ולי אנדריוס:
"As long as they spell my name right"


לא סוציולוג ולא בן סוציולוג אני. לא גדלתי בקרית ויז'ניץ או בקיבוץ חולתה, אבל אני בהחלט מעורה בציבור הדתי לאומי בו עשיתי את רוב שנותיי עד כה ורשמיי הרבים בקשר לשירות הצבאי לבנים ולשירות הלאומי לבנות, וגם בקשר למידת שכיחות הגמ"חים והעזרה ההדדית, לקוחים משם.

התלבטתי אם להגיב בעניין תרומת בנות השירות הלאומי, אבל כיוון שנשפכו המים ונהיתה שלולית אנסה גם אני את המגפיים:

מה לעשות, שחלק מכוחו ויכולתו של צבא בנויים על ארגון, משמעת, כפיפות לשרשרת פיקוד, ו (סליחה על המלים הגבוהות) הבנתו של החייל (בחלק מן התפקידים) שהוא אחראי לחיי אדם והסכמתו במקרה קיצוני לסכן את חייו שלו למען הכלל.

כאבחנה קטנה בין שני המקרים, לבת השירות (ברוב רובם של המקרים) אין מפקד והיא אינה חיה בתוך מסגרת צבאית המחייבת ציות לפקודות ועמידת לשירות הצבא בכל עת בה יראה לנכון.
מה יקרה למשל לבת שירות שלא תגיע יום אחד לבית הספר או למעון? מה יקרה למקבילתה החיילת המשרתת בשטחים או בבסיס מודיעין?

ומצד רצינות הממונים: האם מישהו חושב ברצינות להשוות בין רמת ואופן הניהול של המטכ"ל ובין אלה של האגודה להתנדבות בעם? נו באמת.

כפי שנוכחתי, שמעתי, קראתי וראיתי, ברוב המקרים (ושוב, יש חריגים) בת השירות הלאומי משמשת ככוח עזר ולא ככוח המבצע עצמו, לא כמי שאינו לו תחליף אלא כתוספת מועילה. אז יסלחו לי כל הנעלבים, בשורה תחתונה, ברוב המקרים זה משחק בנדמה לי.


שלא אובן לא נכון: נוכחתי בעיני בהרבה מקרים בהן בנות השירות תורמות תרומה חשובה בחינוך, בסעד לנזקקים, בעזרה לחולים ועוד הרבה, אבל אסור לשכוח שהקמת השירות הלאומי נועדה להראות כי בציבור הדתי הלאומי, כאשר הבנים משרתים (פרק זמן כזה או אחר) בצבא גם הבנות נותנות את תרומתן. אין לכחד שהדבר משרת גם מטרה רעיונית ואולי (רחמנא ליצלן) גם פוליטית. זה עדיין יפה מאד לעומת בנות בית יעקב שאין עיתותיהן בידן לעשות אפילו את זה, אבל ברוב המקרים, בעיני, זה לא זה.

.


חוששני, לאחר שנים ארוכות בצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים, שתפישתך את המערכת הצבאית נאיבית-רומנטית.


קאל אלמואדיב:

ככל שגוף גדול ומורכב יותר, כך יפשו בו יותר הייתור, הסרבול והסיאוב. הדבר נכון לגבי תאגידי ענק, לגבי משרדי ממשלה, וכן, גם לגבי הצבאות. אין צורך להיות ירוסלב האשק (בעל המחבר של יצירת המופת החייל האמיץ שוויק) או ג'וזף הלר (בעה"מ מלכוד 22), מספיק להיות כמה שנים בצה"ל.

אפילו ביחידה שהיא חוד החנית ושפיץ המחט, יש מיותרים.


חידה:
מה דרגתו של הקצין האחראי על ניפוק אישורי כניסה למחנה המטכ"ל לקצינים ואזרחים המוזמנים אליו?












תשובה:
אלוף משנה.

מישהו רוצה לנסות ולהסביר לי מדוע צריך לשלם משכורת לאל"מ על ניפוק כמה אישורי כניסה ביום?

אנשיל,

על חלק מדבריך כבר ענה במקומי מואדיב, ואני אוסיף משלי:

א. כיון שאיני היסטוריון ו/או סוציולוג של החברה הדתית, שאלת הסיבה להקמתה של מסגרת השירות הלאומי אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתי. אני בוחן את המסגרת כפי שהיא בפועל ולא לאור הצורך שהיא לטענתך נוצרה על מנת למלאותו.

ב. אם אתה חושב שמול דקדוק העניות של הקבה"ד אני מציב דקדוק מסוג אחר, לפיו כל חיילת היא פקידה וכל בת שירות היא מאמא תרזה, אתה טועה. מול אותו דקדוק עניות אני מציב כל מקרה לגופו. אם בחורה מתגייסת לתפקיד מסויים שבו היא מפיקה תועלת אז כמובן שאין לי כל בעיה עם זה, ברמת העיקרון (ראה ההסתייגות בהמשך).

מאידך, לא מקובלת עלי באותה מידה הפסילה והזלזול הגורף במסגרת של שירות לאומי. באופן אישי יצא לי לטעום 'משני העולמות', גם של שירות צבאי קרבי וגם, מעט מאוד מאוד, במסגרות התנדבותיות-חברתיות, ואני חושב שבאחרונות אפשר לעתים להציל חיי אדם או לעזור לאדם לצקת תוכן כלשהו בחייו, וזה לא נופל בעיני ממארבים בלבנון.

בקיצור, מול הגישה שלך ושל הקבה"ד שמבכרת שירות צבאי כלשהו על-פני שירות לאומי כלשהו, אני מציע לדון בכל מקרה ועניין לגופו (אגב, זה כולל בעיני גם את זירת הגברים ולכן איני דוגל בפיתרון אחיד: לאחד מתאים לשרת שלוש שונים פלוס ולשני יכול להיות שלא מתאים לשרת בכלל, גם מבחינת האינטרס של החברה כפי שאני רואה אותו).

ג. ההסתייגות: כשהייתי חייל עדיין לא שולבו בנות בתפקידי לחימה (אם כי היו כבר מדריכות חי"ר וכיו"ב). כיום אני מבין שהצבא עבר מהפך. בכל מקרה, ממה שידוע לי מאנשים מתוך המערכת הצבאית, התועלת שהצבא מפיק מכך לא בהכרח מצדיקה את המהלך ולמעשה המהלך הוא מדיניות פוליטית שכפוה על הדרג הצבאי (ולמען האיזון, זה המצב גם ביחס למסלול ישיבות ההסדר). אני לא בטוח שהשיקול של 'בטחון המדינה' מוביל להחלטת חיילת לבחור בקריירה צבאית (אם כי אני שוב מסכים שזה רלבנטי באותה מידה לחיילי ההסדר).

ד. טענת 'החממה' לא ברורה לי. הרי מדובר בשנה אחת מתוך חיים שלמים. לפחות בציבור הסרוג, יש מספיק אופציות אחרות להתחכך ב'עולם' (אוניברסיטה, חו"ל, עבודה, מגורים בסביבה לא דתית וכו' וכו'). גם אם המערכת הדתית מיתממת לחשוב שמניעת שירות צבאי והחלפתו בש"ל היא מה שתשמור על הנפש התמימה, הרי שהעובדה שזה לא כך אינה צריכה למנוע מבעדנו מלבחון את המסגרת לגופה כדברי לעיל, ותו לא.

אנשיל,
כמה שנות התנדבות בפרויקט חסד כלשהו שקולים לשירות קרבי של שלוש שנים?

נושא החסד שנהיה כ"כ פופולרי בצבור החרדי נובע גם מחוסר ההסתמכות על מוסדות המדינה, הציוני הדתי רגיל יותר לסמוך עליהם במיוחד בערים הגדולות, אם תגיע למקומות קטנים תתקל באותם תופעות כמו הצבור החרדי ומאותם סבות.
ובסופו של חשבון, ארגוני החסד יכולים להוות השלמה לשרותים הצבוריים, כל הגבירים של סאטמר אינם מסוגלים לנהל מדינת רווחה אפילו ממדים המצטמצים כיום.

אנשיל

<"ראשית, מי שהגה וקבע את רעיון הליכת הבנות המזרוחניקיות לשירות לאומי לא עשה זאת בגלל הצורך הדחוף בעשיית מעשי חסד">

גם מטרותיו של מי שהסכים לשחרורם של בני הישיבות משירות צבאי, לא היו "טהורות", ועי"כ גרם להתפוצצות לימוד התורה בעולם גם מטרותיה של הממשלה בהזרמת כספים לישיבות, האם יהיו שימליצו לסגור את הישיבות, או שיחזירו לממשלה את כל הכספים שקיבלו מהממשלה, מפני שמחשבתם היתה "מחשבת פיגול"?

אין לשכוח שלא רק מי שהגה את רעיון הליכת הבנות המזרוחניקיות לשירות לאומי, לא עשה זאת בגלל הצורך הדחוף בעשיית מעשי חסד, גם הבנות המזרוחניקיות של אותו הזמן, לא רצו לעשות מעשי חסד, אלא שבנות השירות הלאומי של היום, אינן בנות המזרחי של פעם.
וכך הם מנהיגיהם.

העולם לא עצר, ואתו גם לא האנשים.

איני יודע למה תתפלא שמושג הגמ"חים החל להשתרש בקרב הציבור הדת"ל רק בשנים האחרונות, ייתכן שהיה זה בהשפעת תרבות ה"כוללים" שהחלה להיות חלק מאורח חייהם.

לימוד התורה הגיע לישיבות חב"ד, תודעת האחריות הדתית לאחרים הגיעה לליטאים, ותודעת הגמ"חים הגיעה ליהדות הדת"ל.

אני עדיין זוכר כיצד גדולי הליטאים יצאו נגד "ופרצת" של חב"ד, ואילו גידולי הליטאים המציאו את ה"קירוב".

אותה גברת בשינוי אדרת.

מיהו מנהיג?

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1037368

לכל דבר לוקח זמן להגיע, אבל לבסוף הוא מגיע.

רק פוחלצים שאין בהם חיים, לא לומדים מהטוב שבאחרים.


שאלת:

<"מה יקרה למשל לבת שירות שלא תגיע יום אחד לבית הספר או למעון?">

התשובה היא פשוטה:

בדיוק מה שיקרה לבחור ישיבה שלא יופיע יום אחד או יותר ב"סדר".

באם יש עליו פיקוח, ובאם לאחראי שעליו ישנה הרגשת אחריות, הוא ינקוט באמצעים המתאימים.

נוכחת, שמעת, קראת וראית, שברוב המקרים בת השירות הלאומי משמשת ככוח עזר, ולא ככוח המבצע עצמו.

מהו הוא כח עזר ומהו כוח מבצע?

להבנתי המוגבלת, גם כח עזר הוא כח מבצע, אלא שהוא מבצע תפקידים "נחותים" יותר, אף ביצועיו חשובים לא פחות

כיצד היה מתפקד חדר ניתוח ללא פועלי נקיון?


<"השירות הלאומי אינו צבא ו"בת השירות" הממוצעת אינה יכולה לעשות את מה שיכולה לעשות החיילת הממוצעת">

השאלה אינה אם היא יכולה או אינה יכולה למלא את אותו התפקיד, אלא אם היא ממלאה את תפקידה, צבא צריך לוחמי סיירת וגם טבחים שתפקידם חשוב למערכת הצבאית הכללית, לא פחות מהלוחם.

כמה זמן אתה חושב יכול צבא לוחמים להתקיים על מנות קרב?


<"כדאי לשאול את עצמנו מה ראה הרב אלישיב לאסור מלחמה זו דווקא עכשיו, הרי העסקת בנות שירות במוסדות חרדיים לא החלה אתמול, ואני מניח שיש כמה פרצות דחופות אחרות לגדור ברשימת ה TO DO שלו, אז מה פתאום?">

ידידי:

אתה מייחס לחתימה "מחשבה" עמוקה, בעוד שהוא כלל לא חשב, לא הרבה ולא מעט, אותה ה"סיבה" שהביאה אותו להצהיר את ההצהרות שלו אודות שור הזבו, (שנשחט -מאז מכתבו של החזון איש, עד לימי ההצהרה האומללה אפילו ע"י "שארית ישראל" וממשיך להיות נשחט מאז החתימה), הביאה אותו להצהיר את הצהרת הפאות הנוכריות מהודו, מבלי לדעת מה היתה המציאות או ההלכה,

http://www.famousrabbis.com/seforim/seforim/teshuva_bedin_hapeyos_hanachriyos_hamagiyos_memedinas_hodu.pdf

ואותה הסיבה הביאה אותו גם לחתום נגד עיסוקם של בנות השירות הלאומי במוסדות חרדיים.


התיאוריה שלי היא לסיבה:

היה מי ששיכנע את איש סודו של הרב אלישיב ש"יש לעשות משהו", מפני שאין להם יותר את האדמו"ר מליובאוויטש שבישל אותם בסיר לחץ על אש קטנה, גם הסלולרים כבר הפכו לכשרים.

והרב אלישיב נכנע ללחצים וחתם.

הצגה קצרה בשתי מערכות קצרות עוד יותר.

לא תככים בין לאומיים, ולא מחשבה תחילה.



עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 07/11/2005 9:28:48

צריך להכנע ללחצים או שזו יוזמה אישית?

מצורף קובץ

קיבלתי כעת במייל:



נוהל שכן
זה כאן!