השכרת דירות לעכו"ם

דברי הרב ליאור על פי NRG:

הרב נשאל: "האם מותר להשכיר בימינו לנוצרי דירה בבניין או בית פרטי בארץ ישראל? ומה הדין לגבי תאילנדים ושאר גויים מהמזרח הרחוק ששם רובם עובדי עבודה זרה? ". הוא השיב כי "מותר בזמננו להשכיר דירה לנוצרי, אבל אסור להשכיר דירה לתאילנדים, משום שהם מביאים את הצלמים שלהם איתם, ועובדים להם".

הרב הסביר כי אצל הנוצרים ה"' שתי וערב' (הצלב) זה לא ממש עבודה זרה לפי שיטת בעלי התוספות", אלא "זכר למה שהם מאמינים". לגבי התאילנדים אמר: "אבל תאילנדים, מה אנחנו יודעים אם אותו פסל שהם מכניסים בכיס זה לא עבודה זרה? יש להבחין בין עמים איזה שטויות יש להם באמונה".

http://www.nrg.co.il/online/11/ART/998/445.html

שאלתי היא האם נכון פסק הרב, ואם כן מה יעשו התאילנדים. הם הרי אינם יכולים לקנות דירות.

צ'טונג,

ההגיון של הסברה אינו נמדד בגדלותו של אומרה.

הפקעת כל תורת קנינים מעתה, כיון שאין לך נכס שלא משלמים עליו מס.

ובכלל, מס על קרקעות זו המצאה מודרנית? זה קיים מימות עולם. מאז שמונה השליט הראשון על שבט הניאדרטלים הראשון, הוא גבה מסים. גם אותם חז"ל שדרשו "לא תחונם - לא תתן להם חניה בקרקע", שילמו מס על בתיהם...

חוץ מזה, אשמח לדעת את ההסבר לאמירה זו של הש"ך.



נוהל שכן
זה כאן!

אני מניח שהכוונה היא שהדירות שייכות ל"מלכות", ואילו אנחנו רק דיירים זמניים בהם, שהרי המלכות יכולה להעיף אותנו משם מתי שבא לה (וכבר היו דברים מעולם ואכמ"ל). דומיא דדינא דמלכותא דינא.

ואם כן יש לברר מה המצב בארץ הקודש בזה. ועוד יותר אכמ"ל.

דומני שלרב גורן היתה שיטה לפיה רבונות המדינה נחשבת למעין "בעלות-על", וממילא מכירה שמוכר האדם הפרטי את דירתו או אדמתו אינה מפקיעה בעלות זו ולכן אינה נותנת לקונה אחיזה מלאה בקרקע.

<"ואם כן מה יעשו התאילנדים. הם הרי אינם יכולים לקנות דירות">


מכירת בתים וקרקעות בארץ-ישראל לנכרי

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/mehirat-2.htm

הפרעתוני,

ריבונות אינה בעלות. מלך פורץ גדר לעשות לו דרך, אבל אינו נהיה בעלים. הוא המלך. הוא יכול להפקיע לעצמו, והוא יכול להפקיע ולתת לאחר, והוא יכול לחוקק חוק מה יעשה כאו"א ברכושו. אבל אינו הבעלים.

גו"ג,

שוב - הפקעת בסברה זו (בשם הרב גורן) את כל מושג הבעלות.

לצ'טונג ודעימיה,

מדאורייתא, לשיטתכם, ודאי שאין בעלות בקרקע, הן בגלל המס (שבכל משטר חל), והן בגלל שהאדם אינו אדון מוחלט על הקרקע - דיני גאולה ויובל יוכיחו.

אוף, חבל, עד שהבנתי את פרק חזקת הבתים, הפך להיות לא רלוונטי.



נוהל שכן
זה כאן!

גם_וגם:

יורה דעה סימן קנ"א סעיף י

אף במקום שהתירו להשכיר, לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו, אבל לא לדירה, מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע. הגה: והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם. (טור).

ש"ך ס"ק י"ז:

כיון שאין נוהגין כו' קשה דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע ודוחק לומר דכיון דבזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן לא מיקרי אליל שלהם עבודת כוכבים ואפשר בזמן הרב לא היו נוהגים להכניס עבודת כוכבי' בבתיהם בקבע כמו שכתבו הרא"ש וטור בזמניהם אבל לפעד"נ דסמכינן אאידך שנויא שכתב הרא"ש וז"ל ועוד נהי דלדידן שכירות לא קניה כיון שיד האומות תקיפא ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר עכ"ל וכ"כ ראב"ן דאפי' מכניסים עבודת כוכבים לבתיהם שרי משום דכיון דאותן ישראלים נותנים מס מקרקעות להעובד כוכבים אינו מיוחד הבית לישראל ומביאו הב"ח בתוספות ספ"ק דעבודת כוכבים ד"ה אף במקום כו' מוכח להדיא לשיטת ר"י ור' חיים ולשיטת ה"ר אלחנן שהביאו התו' במסקנתא דאפי' מכניס בתוכו עבודת כוכבים מותר להשכיר בח"ל ע"ש (וכן המרדכי והאגודה הביאו שיטת ר"י ור' חיים בסתם) וכן משמע להדיא בהר"ן ספ"ק דעבודת כוכבים:


השכן:

הגיון של סברא אינו נמדד בגדלותו של אומרה, אבל אם אדם גדול אומר סברא כל שהוא סביר להניח שיש בו מן ההגיון.

סביר להניח שדברי הש"ך נאמרו בצירוף הטעמים האחרים שכתב שם.

ממאמר שמצאתי בענין:

דעת הרבה פוסקים לאסור השכרת דירה גם לנוצרים. וגם הפחדות יש בענין -

רבי יוסף מולכו בספרו שולחן גבוה (יו"ד סי' קנ"א ס"ק ל"ג), מספר על אנשים שהשכירו דירה לגוי, ולא עברו ימים רבים וירדו האנשים מנכסיהם. עד שהגיעו למצב שהיה עליהם לחזר אחר פת לחם ואין. מהר"ח פלאג'י בספרו רוח חיים (יו"ד שם אות ב') מביא את דברי ה"שלחן גבוה". וכותב על כך שמכאן תוכחת מגולה לכמה בעלי בתים שאינם נזהרים בזה ומשכירים בתיהם לגויים. ומוסיף על כך עדות אישית: "וגם אנוכי הצעיר ראיתי כי כל מי שעשה כאלה לא נשאר הבית לעצמו, ותרד פלאות, ומכרו הבית לאחרים, ושומע לנו ישכון לבטח ושאנן מפחד רעה ויקוים בו מקרא שכתוב (ירמיה לו/כג) יברך ה' נווה צדק".

הראשונים (תוספות עבודה זרה כא, א ד"ה אף והרא"ש שם סי' כ"ב ועוד) הקשו, על מה שנהגו להשכיר בתים לגויים אף על פי שמכניסים לבתיהם עבודה זרה בעת חוליים וסמוך למיתתם. וביאר ה"פלפולא חריפתא" שאף שהנוצרים משתפים באמונתם גם שם שמים מכל מקום אין זה גורע כלל מצלמיהם מלהיות עבודה זרה.

ארבעה היתרים נאמרו בדברי הראשונים:

א. שהאיסור להכניס עבודה זרה בבית השכור אינו אלא מדרבנן, ואף שהגמרא מסמיכה לכך פסוק, אינה אלא אסמכתא, וחכמים לא גזרו אלא במי שמחזיק עבודה זרה בביתו בקביעות, ועל כן הנוצרים שאין מחזירים בבתיהם את הצלמים אלא בשעת חולי, לא גזרו בהם חכמים. (תוספות והרא"ש בתירוץ א').

ב. שהיות ועל פי חוקת המדינה שכירות קונה קנין גמור כמוכר, ואף אם נפל ביתו של המשכיר אינו יכול לפנות את השוכר מדירתו. על כן ודאי אין הדירה נחשבת כדירתו של המשכיר. ואינו עובר באיסור כאשר השוכר מכניס עבודה זרה בבית (רא"ש בתירוצו השני).

ג. האיסור נאמר רק בארץ ישראל שיש מצוה לשרש אחר העבודה זרה, אך בחו"ל אין איסור להשכיר דירה לגוי (והאיסור רק מדרבנן וכנ"ל) (ר"ן וראה גם בתוספות בשם רבינו חיים כהן כעי"ז).

ד. היות והיהודים בגולה חייבים מסים מהקרקעות לגויים. נמצא שאין בעלותם בנכסיהם שלמה, ועל כן אין איסור כאשר השוכר מכניס שם עבודה זרה. (ראב"ן סי' רצ"א, הביאו הב"ח יו"ד סי' קנ"א).

להלכה, פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סי' קנ"א סעיף ב) שאסור ליהודי להשכיר דירה לגוי, והרמ"א השיג וכתב שמותר להשכיר כיון שאינם מכניסים עבודה זרה בקביעות (הטעם הא') אך הש"ך כותב שרק בזמנם של הראשונים לא החזיקו הנוצרים צלמים בבתיהם בקביעות, אך בזמנינו מחזיקים הם ע"ז בקביעות ואי אפשר לסמוך על היתר זה, אך ניתן לסמוך על ג' ההיתרים האחרים, אך בדרכי תשובה (שם ס"ק כ"ז) מזהיר מלסמוך על היתרים אלו, בהביא את דברי ה"שלחן גבוה" וה"רוח חיים" המזהירים על כך, כמובא לעיל.

בזמנינו, מתוך דברי פוסקי זמנינו -

לטעם הראשון לפיו הדברים תלויים אם מכניסים עבודה זרה בקביעות בבית, כתב בשו"ת "באר משה" (ח"ג סי' כ"ב) שגם הנוצרים היום מחזיקים בביתם ע"ז בקביעות (צורת אותו האיש ואמו), על כן מסיק שם לאסור להתפלל מתחת דירת נוצרי, שכן אסור להתפלל תחת דירה שמוחזקת בה עבודה זרה. ברם, ה"משנת יעקב" (הלכות ע"ז פ'י ה"ג וה"ד) כותב כי המציאות היא שאין מכניסים ע"ז בקביעות ובפרט אם הוא גוי נוצרי חילוני, ואף שבזמן החגא שלהם פעם בשנה מכניסים בדרך כלל עץ אשוח, אין זה ע"ז ממש וגם אין זה בקביעות, ועל כן לדעתו היתר זה שייך גם בזמנינו.

לטעם השני אפשר להתיר גם בזמנינו, כיון שחוק המדינה גם היום הוא שאי אפשר להוציא את השוכר אם יש לו חוזה שכירות בתוך זמן השכירות אפילו נפל הבית של המשכיר. (אך כמובן. אין היתר זה שייך אם לא נחתם חוזה בפני עורך דין, שאז אין החוק אוסר את הפקעת השכירות באמצע).


ברם, לפי הטעם השלישי אין היתר בזמנינו בארץ ישראל להשכיר דירה לגוי, כיון שרק בחו"ל הותר הדבר. וכן לפי הטעם הרביעי אין היתר בזמנינו בארץ ישראל להשכיר דירה לגוי כיון שאין משלמים מיסי קרקע לגויים. ונקטו הפוסקים למעשה, שאמר להשכיר דירה לגוי כשני טעמים אלו (פסקי דין ירושלים ח"ו עמ' קט) בשם הגרש"ז אויערבאך בפסק הדין האחרון שהוציא בימי חייו. ו"משנת יעקב" שם בשם הגרא"ד רוזנטל, אך לא מהטעם הנ"ל אלא משום "לא תחנם" כדלהלן). ומכל מקום בהשכרת דירה למוסלמים לא קיימת בעיה זו, כין שאין הם מחזיקים עבודה זרה. (מזבח אדמה דף י"ב).

אך, בעיה הלכתית נוספת קיימת בהשכרת דירה לגוי. שאסור למכור או להשכיר דירה לשלושה גויים בשכונת היהודים. (עבודה זרה כ"א, שו"ע יו"ד סי' קנ"א סעיף ט') כדי שלא יעשו קנוניא להזיק את היהודים. לדעת הש"ך (ס"ק ט"ו) הדבר אסור גם בחו"ל, וכדעתו מכריע בשו"ת קול אריה (יור"ד סי' נ"ט) וכך נקטו הפוסקים למעשה. בשו"ת קול אריה (שם) מוסיף, שאפילו אין המשכיר משכיר ל- 3 גויים אלא שעל ידי שמשכיר תהיה שכונת גויים. גם כן הדבר אסור, ובפסקי דין ירושלים (ח"ו עמ' קי) פסקו, שאף אם כבר יש בלאו הכי שלושה גויים בשכונה היהודית, גם כן אסור להשכיר לגויים נוספים, שזה מרבה הנזק. איסור נוסף קיים בהשכרת קרקע לגוי בארץ ישראל, משום "לא תחנם" (דברים ז, ב) (עבודה זרה כ, ב, שו"ע יו"ד סי' קנ"א סעיף ח), ואף אם עושה כן לרווח דמי השכירות אין זה גורע באיסור לא תחנם זה של האיסור לתת להם חניה בקרקע. כמבואר ב"חזון איש" (יו"ד סי' ס"ה אות ד').

פולמוס נרחב התעורר סביב איסור זה (וגם סביב התיחסות הבית להשכיר לענין איסורים) בפרשית "היתר המכירה" המתבצע על יד הרבנות הראשית בא"י, שאחד מסעיפיו הוא שהסביר שאין מכירה מועלת להם הרי הם מושכרים לנכרי. ראה על כך ב"חזון איש" שביעית סי' כ"ב, וב"ספר השמיטה" לגרי"מ טיקוצינסקי, ועוד. ואין כאן מקום להאריך בכך.

ומלבד כל זאת יש לציין את דברי ר' יעקב אברהם כהן (דיין בבית הוראה לממונות ברמת אלחנן בספרו עמק המשפט ח"ג תשובה ל"ו ונדפס בשמו ב"המודיע" יום ה' מקץ א' דר"ח טבת תש"ס) המעורר, שפשוט שיכולים שכנים יהודים לעכב מעיקר הדין מלהשכיר הדרה לשכן רע וכל שכן לגוי, כמבואר בתשובת הגאונים (הקצרות סי' קיט) ובכנסת הגדולה (חו"מ סי' קנ"ו הגהות הטור אות ה'). ובפרט בזמנינו שלכל דייר יש זכות שימוש וחלק בעלותי ברכוש המשותף בחדר המדרגות וכו', ופשוט שיכולים לעכב על שותף שלהם שלא יבוא במקומו שותף שאורח חייו אינו הולם את חיי שאר השותפים.

אני רואה כמה בעיות בהלכה כפי שמציג אותה בן איש אחד.

1. איך אני יודע מי עובד אלילים ומי לא? למשל רוב ההודים הם הינדים (עכו"ם) אבל יש רבים שהם מוסלמים. כיצד אדע אם אני יכול להשכיר להודי דירה?

2. האם אותו דין חל על אירוח במלון? האם גם על מלון לבדוק את דתם של אורחיו?

3. כתוב בתורה "וגר לא תונה". מכאן אני מבין שהתורה מקבלת את קיומם של גרים בין יהודים, ואם כך לתאילנדים זכות לגור כאן. מה הם יעשו אם לא ישכירו להם דירות - יש רק מעט דירות בבעלות ערבים במקומות שבהם הם עובדים.

4. אפליה בדיור היתה בעיה קשה של יהודים בגולה. קשה לי לקבל מצב שבו אני מפלה אדם בצורה זו בשל דתו. אני הייתי גר בארץ מצרים.

אבהו,

לפני ההמשך - ניתן לסכם ששלושת השאלות הראשונות הן באפשרות הביצוע הטכני של ההלכה, והשאלה הרביעית היא על מוסריותה?

(השאלה הרביעית שלך מנוסחת אף היא כשאלה פרקטית: אתה לא יכול לבצע הלכה כזו בגלל...)

אבהו: קודם כל - מכיוון שאני בכלל לא בטוח שהתאילנדים הם עובדי אלילים, לא אתייחס אליהם, אלא רק למצב תיאורטי לחלוטין שבו יש עובדי-אלילים בארץ.

"וגר לא תונה" לא נאמר על עובדי אלילים. על עובדי אלילים נאמר "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם..." ומאותו הגיון נובע הכלל "לא תחנם" על כל פירושיו ("לא תיתן להם חנינה", "לא תיתן להם חן", "לא תיתן להם חניה בקרקע").

אכן, על-פי התורה צריך לבדוק את דתו של כל אדם, עוד לפני שנותנים לו אישור להיכנס לכאן; אישור כניסה לארץ צריך להיות מותנה בהתחייבות לקיים את 7 מצוות בני נוח.

אולי התכוונת לשאול: בהנחה שהמדינה עשתה טעות ונתנה לעובדי-אלילים להיכנס לכאן - איך צריך האדם הפרטי להתייחס אליהם?

לעניות דעתי, מכיוון שאיסור עבודת-אלילים הוא איסור חמור מאד גם לבני-נוח, בערך בדרגה של רצח, יש להתייחס אליהם בהתאם.

(יש לציין שהמצב אינו חדש - גם בזמן התנ"ך היו שבטים שנתנו לעובדי-אלילים כנענים לשבת ביניהם, והדבר נחשב לעוון חמור - ע' בספר שופטים).

לגבי השאלה איך לדעת מיהו עובד אלילים - לדעתי זו שאלה רגילה בדיני ספקות; צריך להתייחס אליה כמו אל כל מצב של ספק במציאות.

תוקן על ידי - אראלסגל - 01/11/2005 1:00:00

אראל,

בזמן התורה כל הדתות מלבד היהדות היו אליליות. לכן נראה לי ש"גר לא תונה" נאמר על עובדי אלילים.

כששכרתי דירה בארה"ב איש לא שאל אותי לדתי (אפשר היה לנחש אותה על פי הכיפה שמתנוססת על פדחתי). אפלייה בדיור על פי גזע היא למיטב ידיעתי עבירה פלילית שם ולכאורה יהודי עלול להענש אם יסרב להשכיר דירה לגוי.

תוקן על ידי - אבהו - 01/11/2005 8:31:53