השכרת דירות לעכו"ם

אבהו: האנלוגיה מוצדקת רק תחת ההנחה ש: יהדות = אלילות, כלומר מדובר בשתי דתות שהבחירה ביניהן היא עניינו הפרטי של כל אדם. זו אכן הדעה המקובלת בעולם המערבי של ימינו, אך היא מנוגדת לחלוטין לתורה.

אם לא מקבלים הנחה זו, אז ההשוואה שלך לגירוש ספרד היא בערך כמו להשוות מדינה ששמה בכלא את סוחרי-הסמים, לבין מדינה שמחליטה לשים בכלא את הרופאים, בטענה ש"גם הרופאים מחלקים סמים".

האם עבודת-אלילים נחשבת בעיניך לפשע חמור, או לבחירה לגיטימית?

---

בלי שום קשר לזה, באמת אין לנו סיבה להתלונן על גירוש ספרד, כי ספרד אינה ארצנו. תלונתנו על הגויים היא רק על כך שגזלנו מאיתנו את ארצנו, והכריחו אותנו להיות תלויים בחסדיהם של שליטים זרים.

רק כדי להדגיש שהדבר אינו קשור לגזע: לפני זמן מה התפרסמה כאן כתבה על יהודים שחגגו את "חטא העגל" באילת; לפי דעתי, גם להם אסור להשכיר דירות, כי הם עובדי אלילים.

כך גם לתומכי "כת השטן", בין אם הם יהודים ובין אם לא.

לגבי גירוש באופן כללי:

כל שנה בחג הפסח אנחנו חוגגים את העובדה שפרעה גירש אותנו ממצרים.

אף פעם לא היינו נגד גירוש כשלעצמו; השאלה היא לאן מוביל הגירוש.

גֵר וְגֵרָה במקרא

"המילה גֵר נגזרת מן הפועל לגור ופירושה בלשון המקרא – לחיות מחוץ לארץ המולדת.

המילה גֵר נזכרת לראשונה בספר בראשית, כאשר אברהם מבקש לקנות את מערת המכפלה ולקבור בה את שרה אשתו. אברהם מסביר לבני חת, בעלי המערה: "גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר" (בראשית פרק כג פס' ד). אברהם לא נולד בארץ ישראל אלא הגיע אליה מארץ אחרת – מארם נהריים, ולכן על-פי חוקי המזרח הקדום היה אברהם גר בארץ, ולא היו לו זכויות בעלות על הקרקע.

נכדו של אברהם, יעקב, נולד בארץ, אך הוא ו- 12 בניו נעשו גרים בארץ אחרת – בארץ מצרים.

הגרים שחיו בישראל בתקופת השופטים ואילך היו בעיקר בני עמים זרים שישבו בארץ לפני כיבוש הארץ בידי יהושע. רובם נהרגו או גורשו כשבני ישראל נכנסו לארץ והתנחלו בה, ואלה שנשארו – נעשו גֵרִים (בעיני בני ישראל).

בתנ"ך נזכרים גם גרים אחרים: מְהַגְרִים שהגיעו לישראל מן הארצות השכנות, ביחידים או בקבוצות, בדרך-כלל בעקבות מצוקה במקום מוצאם.

בתקופת המקרא שימש המונח גר גם להגדרת מעמדם של אנשים מסוימים מבני ישראל: כך נקרא בן אחד השבטים מישראל שחי מחוץ לשבטו או מי שנולד במקום כלשהו בארץ ישראל ועבר לגור במקום אחר בארץ.

מעמד הגרים בתקופת המקרא היה מעמד נחות: אסור היה להם להיות בעלי קרקע, ולכן חיו על אדמות של בעלי הקרקע הישראלים ונזקקו לחסותם. הם השתייכו לשכבת החלשים והנזקקים, ומשום כך דאגה התורה להגן עליהם ולמנוע את השפלתם או ניצולם: חוקי המקרא אוסרים לקפח את שכרו של הגר או לרמות אותו; חוקים אלה מחייבים את בעלי הקרקע הישראלים להעניק לגר מנוחה בשבת, לשתף אותו בשמחת החגים, להעניק לו מן היבול – וגם לדאוג לו למשפט צדק.

כל החובות האלה כלפי הגר מנומקות בתנ"ך על רקע ניסיון העבר של בני ישראל, שהיו פעם גרים במצרים וסבלו שם עינויים ושעבוד. והתורה חוזרת ומזכירה פעמים רבות את החובה לנהוג בגר כראוי – "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות פרק כב פס' כ). ועוד קובעת התורה, כי מאחר שבני ישראל חוו על בשרם את התנאים המשפילים של חיי הגר – עליהם להבין לנפשו ולהזדהות עמו:

"ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות פרק כג פס' ט).

http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3246
על-פי יצחק אריה זליגמן, "גר", בתוך: אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ג – 1973, כרך ב עמ' 546.



עולם הפוך אני רואה

אבהו.

<"עד כמה שהמקורות מוכרים לי, לא היה מעולם מצב שבו חיו יהודים בארץ שלא לצדם של גוים. עד תקופת המשנה היו גוים אלה עובדי אלילים">

הזכרת לי:

בסוף האנציקלופדיה התלמודית כרך ג, (מעמוד שצג ואילך), ישנו נספח לערך בן נח, ובו מצוות נוספות לשבעה הידועות– עד לשלושים מצוות, שהבני נח חייבים בהם.

אם יכולתי להבין, שלא היו יהודים שנהרגו ע"י ב"ד, שהרי הדרישות המשפטיות בדיני העדות וההתראה, הופכות פסק דין מוות לבלתי אפשרי, לא אוכל להבין איך לא היו בני נח שנהרגו על עברו על מצוותיהם, שהרי דרישות "היהודים" אינן מתייחסות לבני נח.

שאילתי:

מתי נהרג הגוי הראשון או האחרון, על שעבר על מצווה מהמצוות שנצטוו בהן בני נח?


שכחו מבני שכם.



עולם הפוך אני רואה

אראל,

עברו פחות מ 60 שנות עצמאות ואתה ממהר לשכוח את ההסטוריה היהודית העגומה בגולה. אולי נכון שספרד אינה ארצנו, אבל עבור האומללים שגורשו ב 1492 ספרד היתה ארצם והעקירה היתה נסיון קשה ביותר, שלא לומר טראגי.

אני לא גוזר גזירה שווה בין היהדות והאלילות אבל אני לא לבד בעולם ויש בו גם מיליארדי עובדי אלילים. כשהם כאן בארצי אני זוכר את אבותי שמצאו מקלט בארצות הגויים ולכן אני מחוייב לדאוג לשלומם. לא יעלה על דעתי לקפח אותם וכך מצווה עלי התורה. לא רק לפסק של הרב ליאור יש בסיס בתורה אלא גם לגישה שלי.

מצער שבישראל התפתחה תרבות של רדיפת המיעוט דווקא בין דתיים. בגולה היהודים דורשים (ומקבלים) שיוויון זכויות וסובלנות. בברוקלין ובאנטוורפן מצפים יהודים שיקבלו אותם עם הכובעים המצחיקים, המכנסיים בתוך הגרביים וההתעלמות מישו וחג המולד. בתמורה אפשר לצפות מיהודים שיואילו בטובם להעלים עין מהפולחן של אורחיהם מתאילנד. יפסידו את המצווה לעשות לגר את המוות ובתמורה ירוויחו מצווה אחרת.

אבהו -