בס"ד
הלוואי... ימים יגידו...
הנה דברים שמובאים באתר השם1:
מספר נקודות בדברי חז"ל אודות מה שיקרה למנהיג האחרון שיהיה לפני בוא משיח בן דוד מתאימות במקצת למצבו שבו שרון מדווח כיום * הזמן שזה אמור לקרות בו: חודש טבת וחצי שבט * יש גם חישוב מדוייק אפשרי לזמן השבץ
הודעה שקראתי לפני כמה ימים בפורום משיח וגאולה האנגלי (כמדומני ע"י יצחק דוד), גרמה לי לפתוח מעט את הספרים ולבדוק כמה ממדרשי חז"ל. להלן מה שמצאתי, בהתבסס על הדברים שהביא. והדברים יפים כרמז יפה, אך אין לתת לממצא זה חשיבות גדולה מדי.
חז"ל מתארים במדרשיהם, כידוע, הרבה דברים ברמזים, בעיקר כשמדובר בתקופת אחרית הימים. יצחק דוד שם לב לעובדה, שכשחז"ל מדברים אודות המנהיג האחרון של ישראל לפני בוא משיח בן דוד (אמנם יש לציין שחז"ל כביכול מדברים על מב"י או מנהיג תורני-צבאי בשם נחמיה, ולא על מנהיג המזכיר במשהו את שרון, לפיכך אין לראות בדברים אלא רמז בלבד), הם מתארים את גופתו לאחר מותו, ואומרים שבמשך 40-45 יום (תלוי במדרש) לאחר מותו הגופה שלו תישאר ללא קבורה, והוא יישאר "מוטל מת" מחוץ לשערי ירושלים, אבל למרבה ההפתעה הגופה לא תתליע, וגם אף חיה או עוף לא יתקרבו אליה, ולפי אחת הגירסאות שקראתי (ושהובאה גם בפורום האנגלי, אך ולא הצלחתי לאתר את מקורה עדיין), גם לא תהיה בו טומאת מת בשלב ההוא (כלומר, היא תישאר כאילו "בחיים", מה שקרוי בימינו: מוות מוחי, כמו שדווח כאן).
גם הסיבה "הבטחונית" מוסברת: אם האויב היה יודע שאותו המנהיג באמת כבר הלך לעולמו - היה מתחיל בפעולות איבה קשות נגד ישראל. הנה המקורות לפניכם:
ויספדו בני ישראל את נחמיה בן חושיאל 41 יום, ותהי נבלתו מושלכת לפני שערי ירושלים מדוקרת (בגלל הניתוח?), וחיה ועוף לא יגעו בה!
(פרקי היכלות, הובא באוצרות אחרית הימים ח"ב, קס"ט)
…ותהיה נבלתו מושלכת לפני שערי ירושלים, וחיה ועוף לא יגעו בו, ולאחר אחד וארבעים יום יקברהו בקבורת בית יהודה.
(אוצר המדרשים, קנח)
…שידוע שלעתיד לבוא, כשיתקבצו ישראל לירושלים, תבוא עליהם (כלומר תעמוד לפרוץ) מלחמת גוג ומגוג, שהם כל אומות העולם, ואז ייהרג [המנהיג האחרון לפני המשיח] ויהיה מוטל מת 40 יום, ואומות העולם לא יהיו יודעים שהוא מת, שאם ידעו - יתחזקו ויכלו את ישראל. ובסוף 40 יום יתגלה משיח בן דוד, ויהרגו כל חיל גוג ומגוג.
(מעם לועז על תהלים ח"ג רמ בשם מזמור לתודה, ע"פ אוצרות אחרית הימים ח"ג פ"א הערה 30)
וארמילוס הרשע לא ידע שמת [המנהיג האחרון], שאם [היה] יודע, לא היה משאיר מישראל שריד ופליט.
(אוצר המדרשים, שפו)
מתי תבוא התקופה הזו של 40-45 הימים? גם זה מסופר לנו במקורות, באופן די מפתיע:
ואמרו חז"ל, שיהיה עליהם זה הצער הנזכר, חמישה וארבעים יום: טבת וחצי שבט.
(רבינו סעדיה גאון, הובא באוצרות אחרית הימים ח"ב קעו)
כידוע, שרון קיבל את השבץ השני בתאריך החמישי בטבת, תחילת חודש טבת. אם דברי הרב חוזה הצונאמי בעניין נסיון עוד "חודש-חודשיים" נכונים, אז זה די מקביל ל-40 עד 45 הימים המוזכרים בדברי חז"ל.
חישוב מדוייק עד הדקה?
מי שמכיר את המקורות, בוודאי יודע מהיכן שאפו חז"ל במקור את מושג 45 הימים המוזכרים למעלה (ומובאים במקומות רבים בדברי חז"ל ומפרשיהם), הלא הם אותם 45 ימי ההפרש בין שני המועדים המצויינים בנבואת דניאל:
ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם, ימים אלף מאתיים ותשעים: אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה.
(דניאל יב)
וההפרש בין שני הזמנים הוא 45 יום (1335-1290=45).
עניין אותי מאוד לבדוק האם קרה "משהו" מעניין בעולם 1290 יום לפני השבץ האחרון של שרון, ועשיתי חישוב באינטרנט, והגעתי ליום שני, 24 ביוני 2002. ביצעתי כמה חיפושים אבל לא מצאתי "משהו", פרט לנאומו המדיני של גוג בוש באותו תאריך, בו הוא פורש את תוכניתו המדינית החדשה למזרח התיכון, עם המדינה הפלסטינית, התוכנית הידועה כ"חזון" של בוש למזרח התיכון, זרע הפורענות של תכנית ההתנתקות. לקראת אישור תוכנית ה"התנתקות" של הגליית היהודים והחרבת עריהם, שלח בוש מכתב לשרון, בו הוא מודה לו:
כבוד ראש הממשלה,
תודה לך על מכתבך, בו הצגת את תכנית ההתנתקות שלך.
ארה"ב ממשיכה לקוות ולהיות נחושה למצוא דרך להתקדם לקראת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני נותר מחויב לחזון שלי מה-24 ביוני 2002 בדבר שתי מדינות המתקיימות זו לצד זו בשלום ובביטחון כמפתח לשלום, ולמפת הדרכים כדרך להגיע אליו. אנו מקדמים בברכה את תכנית ההתנתקות אותה הכנתם, במסגרתה ישראל תיסוג ממספר מתקנים צבאיים ומכל ההתנחלויות בעזה וממספר מתקנים צבאיים והתנחלויות בגדה המערבית. צעדים אלה המופיעים בתכנית יביאו להתקדמות משמעותית לקראת מימוש חזוני מה-24 ביוני 2002 והם מהווים תרומה חשובה לקראת שלום. אנו גם מבינים כי בהקשר זה, ישראל מאמינה כי חשוב ליצור הזדמנויות חדשות לאזורי הנגב והגליל. אנו מלאי תקווה שצעדים בהתאם
לתכנית זו, העולים בקנה אחד עם חזוני, יזכירו לכל המדינות והצדדים את התחייבויותיהם תחת מפת הדרכים.
ארה"ב מעריכה את הסיכונים הכרוכים במהלך מעין זה. לכן אני מבקש להבהיר מספר נקודות.
ראשית, ארה"ב עודנה מחויבת לחזון שלי וליישומו…
…כפי שידוע לך, ארה"ב תומכת בהקמתה של מדינה פלסטינית שתהיה ברת-קיימא, רציפה, ריבונית ועצמאית, על מנת שהעם הפלסטיני יוכל לבנות את עתידו בהתאם לחזון, שקבעתי ביוני 2002…
…בכוונת ארה"ב לפעול יחד איתך על מנת להבטיח את הצלחת המהלך.
בברכה,
ג'ורג' ו. בוש
ואע"פ שאולי קשה לחשוב שה"חזון" הזה של גוג בוש, זרע הפורענות של תכנית ההתנתקות, הוא המועד המוזכר בדניאל, בכל זאת לא הייתי מביא את זה בבלוג, אלמלא נתון מפתיע ביותר. בקישור שהבאתי קודם מאתר הבית הלבן, נכתבו גם הזמנים של התחלת וסוף הנאום של "החזון" של גוג. התחלתו היתה בשעה 15:47 וסופו בשעה 16:04 עפ"י זמן EDT (שעון קייץ של החוף המזרחי בארה"ב), שהוא GMT-4. ישראל נמצאת בדר"כ על GMT+2, אבל ביוני 2002 היה שעון קייץ שהוא GMT+3, והזמן לפיכך הוא 22:47 עד 23:04, בדיוק הזמן הקריטי שבו, על פי הדיווחים, התדרדר מצבו של ראש הממשלה באמבולנס בדרך להדסה (כידוע, הוא הגיע להדסה בסביבות 23:00, ועפ"י הדיווחים המצב התדרדר ביותר רק כחמש דקות לפני ההגעה).
בגלל הדיוק המדהים הזה בזמן, שבדיוק 1290 יממות לפני הרגעים הקריטיים של השבץ של ראש הממשלה באמבולנס, עד הגעתו להדסה, נאם גוג בוש את נאום "חזון המזרח התיכון" שלו, שהכין את זרע הפורענות להתנתקות, שביצע שרון, ולטענת רבים - היא גרמה לו את השבץ, חשבתי שנכון יהיה להביא זאת כאן.
(אגב, אם יש משהו בחישוב הנ"ל, אז 45 ימים מאז ("אשרי המחכה ויגיע" וכו') הם במוצאי שבת פרשת יתרו, כ' בשבט, 18.1)
תוקן על ידי - mordechay1 - 13/01/2006 10:33:01
 |
|
|