|
|
| נשלח ב-16/9/2010 14:43 |
|
| |
שבח
בלי להיכנס לשאלה אם טענותיך סבירות (והם פשוט מתעלמים מהמציאות), הרי שזה לא רלוונטי מכמה וכמה סיבות .
אי אפשר להתאים מדיניות ביטחון לפי דעתו של כל אחד ואחד , יש מנגנון הכרעה וברגע שהיא מכריעה על מדיניות מסוימת כולם צריכים להתיישר לפיה ואין אדם יכול לבוא ולומר שהוא מתחמק מחובתו בגלל שהוא חושב שדברים צריכים להיות מנוהלים אחרת, שום מדינה לא תוכל להתקיים אם לא תהיה הסכמה בסיסית לגבי מנגנון הכרעה מחייב. אין מושג של הכרעה וודאית בענייני מדיניות ועל כל הכרעה ניתן למצוא מישהו שטוען שהיה אפשר להכריע אחרת , אבל צריך להכריע גם כשלא יודעים במאה אחוז מה הדבר הנכון לעשות וכשיש הכרעה צריך לדבוק בה.
יתר על כן , אינך יכול להמציא טיעונים לצורך העניין בכדי להתחמק. האם זו הדעה של מרבית החרדים, האם הם עקביים בכך והאם זה מה שעומד מאחורי התחמקותם? הרי זה ההיפך מהידוע והמאומת שהחרדים הם בעלי הדעות הימניות הקיצוניות ביותר. האם אתה אומר שהחרדים היו מוכנים לשאת בחלקם אילו המדיניות היתה יותר לרוחם?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 14:54 |
|
| |
תלמיד טועה
1. בעולם שלי ישנן אמיתות אובייקטיביות וכללי מוסר בסיסיים שמוסכמים על כולם , כגון הכלל שפרי עמלו של אדם שייך לו (כמובן יש מקום להתפלפלויות רבות לגבי משמעות הכלל הזה, אבל ברמת העיקרון הוא קיים) או האמת הבסיסית שבכדי להבטיח את הישרדותנו אנו זקוקים לצבא חזק. לא על כל דבר יכול אדם לבוא ולטעון זו עמדתי המוסרית או העובדתית ואני משתין בקשת על כל מי שחושב אחרת. אם אתה מתכחש לכל הרעיון של אמת וצדק איני בכלל מתדיין איתך. מה זה משנה אם אדם שודד כי הוא שודד או שודד בטענה שזה מוסרי לשדוד , אם אין כללים לגבי השאלה איך קובעים אם משהו מוסרי ואיך מבררים עובדות האפקט הוא אחד.
2. כאשר מדובר בהוצאת כסף בכפייה אתה צריך להתחשב בדעתו של זה שמספק את הכסף , זה פשוט מאד. אם יש חילוקי דעות בין בעלי הכסף ולא ברור מה "העם" רוצה הרי שזה דיון שונה , לא על כך אנו דנים כאן.
3. כפי שכתבתי , לגיל האמונה יש רלוונטיות באשר לשאלה האם אדם מאמין בכנות במה שהוא אומר . אני מאמין לחרדים הטוענים שהם מאמינים בי"ג עיקרים , אני לא מאמין לאלה הטוענים שהם מאמינים שהלימוד בישיבות הוא תחליף לצבא , כי זו אמונה נטלת מקור. לגיל האמונה אכן אין רלוונטיות בכל הקשור לנכונות האמונה . אבל אתה הוא זה שאומר שהכנות שבו האדם מאמין בעמדתו הוא תחליף להצדקת אמונתו. לשיטתך , אמונות מחודשות כאלה אינן רלוונטיות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:03 |
|
| |
צענע, רק בזכות עמדה כה הזויה שמוכנה לקבל כל שטות כקבילה, את יכולה לכתוב כאן שטויות כאלה. את שמה בפי מילים שלא כתבתי ולא עלתה על ליבי. אז אם ברצונך להתווכח עם עצמך זה בסדר גמור, אבל למה להשתמש בי לשם כך? אני לא כתבתי שכל אחד כזה הוא צודק, אלא רק את הדבר האלמנטרי והבלתי ניתן לערעור שזכותו של כל אחד שבאמת מאמין במשהו להילחם על דעתו, ואין בזה שום עוול מוסרי. הבנת הנקרא היא תנאי ממש חשוב לדיון (תארי לעצמך, היא כל כך בסיסית עד שהיא נדרשת אפילו במדעי החרתא...).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:37 |
|
| |
קולמוגרב השאלה האם זו הדעה של כל החרדים היא שוות ערך לשאלה האם כל החילונים סבורים כפי הסברא שהעלית שהזהות היהודית אינה הכרחית. מה אתה חושב, מה תהיה התשובה על כך?
לא באתי להתערב בהחלטות רמטכ"ל ולא בהחלטות המדינאים כל עוד שיקוליהם מושתתים אך על בסיס השאלה מה דרוש לקיום המדינה ולבטחונה. אולם טענתי היא שהם רוצים עוד דברים לא חיוניים ואף מזיקים. אפס כי אחרי שהציונות תפסה טרמפ על הצורך למדינה יהודית, היא בישלה בקדירה זו מה שעלה בדעתה לבשל, ויצא העגל הזה.
הדבר דומה לשאלה האם מדינת ישראל זקוקה לנשק גרעיני. טרם יהיה לאיראן ולשאר מדינות איסלאמיות נשק כזה יש פנים לכאן ולכאן. אולם אחרי שמדינה עוינת תשיג נשק כזה כתשובה לנשק הגרעיני הישראלי, ודאי שסכנה למדינת ישראל להתפרק מנשקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 15:53 |
|
| |
הרב מיכאל אברהם
שוב חזרת לשיטתך הידועה :להשמיץ את המתנגד לך במקום לטעון טיעונים ענייניים.
בהבנת הנקרא יש גם שלב נוסף,שמתגובתך משתמע,שאינך מודע לו שנקרא הבנת המשתמע שבו הקורא מנסה להבין מה בעצם מסתתר בין השורות . אני הנחתי,אולי בתמימות,,שאתה בוודאי מתחשב גם במילה צדק. אבל,מתגובתך האחרונה הבנתי שלא קראתי נכון בין השורות.
כמו שכתב קולמו בתגובתו הקודמת -אתה לא מחפש צדק אתה מחפש שליטה על הרוב.(שהוא רוב רק בינתיים)
בתגובתך האחרונה הבאת את עמדתך לידי קיצוניות הרבה יותר מסוכנת.
"זכותו של כל אחד שבאמת מאמין במשהו להלחם על דעתו ואין בזה שום עוול מוסרי"
נדמיין ספינה שבה עדת מטורפים,מחליטה שלקדוח חור בספינה זה נפלא מפני שמי הים טובים לבריאות . הנורמלים,שהם בינתיים הרוב בספינה יגידו להם: הרי נטבע כולנו?
והם יענו: אנחנו הרי מאמינים בזה!!!!זה הקריטריון שלנו וזכותינו המלאה לקיים את מה שאנחנו מאמינים בו. ואז המטורפים יחליטו שהדרך היחידה לקיים את אמונתם לקדוח חור בספינה היא להתרבות ולהוסיף עוד מטורפים שיאמינו באמונתם ואז יהיה להם רוב דמוקרטי וסוף סוף הם יקבלו את מבוקשם.
ועכשו נשאלת השאלה האם לדעתך הנורמלים חייבים לחכות שהמציאות ההזויה תתגשם ואז כולם יטבעו טביעה דמוקרטית למהדרין מן המהדרין או שזכותם של הנורמלים להתגונן. מתגובתך האחרונה הבנתי שהמושג צדק לא צריך כלל להכנס לשיקולים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 16:12 |
|
| |
קולמוגרב עוד דבר קטן שכחתי בצקלוני. שאלה לי אליך - ותגיד לי אם זו בכלל שאלה כי אתה המומחה ביחס אלי - אכן זה ברור לכולם שהחרדים הם המיעוט והחילונים הרוב. אבל אתה מדבר כל העת כאילו כל החילונים נתונים בכיסך על כל דעותיהם המגוונות. האם בדקת אי פעם כמה חילונים כן רוצים כוללים ואף מממנים אותם, כמה מהם רוצים ישיבות ותורמים להם, וכמה רוצים לימוד תורה על אף שאין בידיהם לתרום להם [והם מסתפקים בינתיים במיסים שהם משלמים להם]?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 17:36 |
|
| |
איני המומחה ואיני יודע מה דעת החילונים, אם כי אני משער שהיו שמחים לקבל קיצור שירות וקיצוץ במס כתוצאה מנשיאה חרדית בנטל . אם מישהו יטען שהציבור הכללי מעוניין בעיקרו במצב הנוכחי , הרי שזו תהיה שאלה במציאות ואני לא יודע אם הייתי מנהל ויכוח על כך למרות שיש לי עמדה גם בעניין זה. התייחסתי לטענה הדורסנית בעיני שדעתם לא רלוונטית ואם הקצנתי את התמונה פה ושם היה זה אגב שיטפא שהרי אין זה מוסיף לבהירות התמונה כאשר מוסיפים הסתייגויות למכביר.
השאלה מה חושבים החרדים כן עומדת במוקד הדיון כאן שכן הועלה טענה שבעיני היא מופרכת ואף מסוכנת , שהדבר החשוב הוא לא המציאות אלא האם לחרדים יש אמונה פנימית בצדקת הטענה אודות התרומה הכבירה של לימוד התורה לביטחון המדינה ולשגשוגה או בצדקת הטענה שלא צריך צבא או כל טענה אחרת שהיא שתפטור אותם מנשיאה בנטל. לשיטתם של הני רלוונטית השאלה האם החרדים באמת מחזיקים באמונה זו שהרי אם יסתבר שלא , כל הבניין נופל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 17:55 |
|
| |
צענע בוודאי שהם יכולים להתגונן כי לפי אותה שיטה (שאני מסכים איתה דרך אגב) גם אין שום עוול מוסרי בכך שגם הם ילחמו על דעתם (אם הם באמת מאמינים בה). ואף אם זה חורג מגבולות הדמוקרטיה אם לדעתם שהם מאמינים בה ערך זה שהם נלחמים עליו חשוב יותר מן הערך שעומד בבסיס הדמוקרטיה.
תוקן על ידי yhadad ב- 16/09/2010 18:00:04
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 18:00 |
|
| |
קולמו: ולכולם,
הדיון הזה הם כמו חדשות של אתמול,
יש מהפכה של ממש בציבור החרדי בעניין עבודה,
בעוד שנה שנתיים כבר נרגיש את זה חזק,
אני כבר כמה ימים בארץ ואני רואה ומדבר אם הרבה עסקנים, המצב לגמרי אחרת,
שמעתי שגם בשידוכים יש מהפך, משפחות מחפשות בחורים יותר חברמנים,
שמעתי שגם רבנים ואדמורים שולחים הרבה מאוד אברכים לעבוד מיד אחרי החתונה,
בקיצור אפשר לומר שעלינו על דרך המלך,
רציתי רק להוסיף, שהלומדים יקבלו את מעשר הכספים של העובדים ולא יצטרכו לטובות של אחרים,
בסך הכל מבינים היום הרבנים שזה יהיה הרבה יותר טוב לכל המגזר,
תוקן על ידי maxmen ב- 16/09/2010 18:03:03
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 18:16 |
|
| |
צענע, את ממשיכה לערבב מין בשאינו מינו (אני מנסה שוב בגרון ניחר, למרות שנראה באמת חסר טעם להמשיך). אני מדבר על אנשים שחושבים שמה שהם עושים הוא שיציל אותנו, ובלעדיו אנחנו נאבד. ואת טוענת שהם טועים. יפה, אז יש לכם ויכוח. וכעת למשל שלך: אם אותם הקודחים חור בספינה באמת מאמינים שהיא תינצל בזכות זה, אזי עליהם להילחם על דעתם (לא רק מותר, חובה. אם לא יעשו זאת - הם יהיו לא מוסריים). את, כמי שמתנגדת להם, תילחמי נגדם (וגם תירי עליהם ותהרגי אותם במקרה זה מדין רודף). אבל לא תוכלי לומר שהם לא מוסריים, שהרי הם רוצים להציל את הספינה. לכל היותר תוכלי לומר שהם לא צודקים בניתוח המציאות, ועל כך הויכוח. יש הבדל בין טעות עובדתית לבין התנהגות לא מוסרית. בדוגמא הזו כמובן גם אני אצטרף אלייך ואומר שהם לא צודקים. אבל אני בהחלט לא אומר שהם לא מוסריים. נדמה לי שזה לא ממש מסובך, לא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 18:19 |
|
| |
המשל מהחור בספינה כל כך דמגוגי שהוא כבר חורר את כל ספינת היהודים בארצנו הטובעת בתהומות הדמוניזציה...
חשוב לי להבהיר שבגדול אני רואה את הדברים באשכול זה הרבה יותר קרוב אלייך מאשר למיכי , אבל ההתעלקות עליו שהפכה לתחביב בכל אשכול זקן יותר מחמש עמודים קצת משונה
ולענין המשל הדמגוגי אם את מודה שישנם עשרה אחוזים הרוצים [לדאבונינו כמובן] בקיום הישיבות במתכונתם הנוכחית את מגבשת את התשעים אחוזים הנותרים באופן הראוי לפנייך ואז את מכריזה בואו נזרוק את העשיריה החוצה ברור שיהיה לך רוב השאלה היא אם הוא רוב אמיתי או מעושה . אני לא יודע אם הבנת אותי אז אזכיר לך אפיזודה המדגימה את הרוב המעושה לפני 7 שנים בשבט תשס"ג כשנבחר שרון על ידי קצב לנהל את הקואליציה פנה ליצמן בתחנונים למפלגות הלאומיות והתריע בפניהם שרון ייקח אותכם לקצץ בתקציבים הסוצייאלים ואחרי שייצב את המשק בעזרתכם יפנה לקצץ במדינה בעזרת מפלגת העבודה .הדברים כתובים על לוח דברי הימים של האחווה הדתית שבין הפלנגות הדתיות השונות בכנסת ישראל ואף מאוזכרים בעיתונים דאז. [במאמר מוסגר חשוב לי לציין שלמרות שנבואתו התגשמה שש ליצמן להצטרף לממשלת שרון על מנת ל"נקום" במפדל שלדעתו שנאו את הישיבות ושמחו כלשונו על ההזדמנות לטפל בחרדים ולא הבין שהגלגל ימשיך להסתובב.] מה שהדוגמא הזו הראתה שחור על גבי לבן שאין רוב אמיתי שרוצה במיגור ההתיישבות ואין רוב אמיתי שמעוניין במיגור הישיבות ואם כן שוב מדובר בסחר מכר דשןק הכרמל [ועם שוק הכרמל הסליחה...]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 21:28 |
|
| |
סיכום עמדתו של מיכי: אתה יכול לירות בהם אבל חס וחלילה אל תגיד שהם לא בסדר. כמובן לא יעלה על הדעת שכאשר אדם טועה טעות עובדתית אך ורק בשל גאוותו ועקשנותו וחוסר רצונו לבדוק את העובדות שיש בכך פגם מוסרי. כל עוד הוא טוען בנחרצות שזה מה שהוא מאמין הרי הוא מוסרי .
אמנם קצת קשה לפי שיטה זו , מתי בדיוק יש מקום לביקורת מוסרית? הרי ממה נפשך אם מישהו אינו מודה שהוא לא בסדר צריך לירות בו אבל אין לבקר אותו. ואם הוא מודה שהוא לא בסדר הלא הוא מודה אז מה מקום יש ללעוס את מה שכולם מסכימים עליו. למה טרחו למשל נביאי ישראל להטיף מוסר ? היה עליהם להשתמש באקדחים אבל חלילה לא להגיד מילה רעה.
אני יודע אני יודע, אני לא מבין את עמדתו של מיכי כי פשוט לא קראתי את דבריו ויש לי בעיה בהבנת הנקרא .
מכסמן
לו יהי כדבריך .
תוקן על ידי Kolmogorov ב- 16/09/2010 21:32:09
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 22:07 |
|
| |
זו באמת שאלה גדולה שקשה לענות עליה: מתי יש להעריך אדם כלא מוסרי כאשר בבסיס הויכוח ישנה מחלוקת על המציאות, טעות בעובדות? מעשי הרשע הגדולים ביותר, כמו הקולקטיביזציה באוקרינה שחיסלה עשרה מליון בני אדם, נעשו על ידי פעילים שהיו בטוחים שהם מביאים גאולה לעולם. גם חלק מהנאצים היו משוכנעים בשיא הרצינות שהיהודים רודפים אותם ושהשמדתם היא הגנה עצמית.
כאשר יהושע רדלר-פרידמן (ר' בנימין) פרסם מאמרים בזכות אוטופיה של דו קיום יהודי-ערבי בארץ ישראל, כתב י.ח. ברנר
" מפורש הנני אומר: סוג מאמרים פובליציסטיים שכזה הנהו מזיק. פשוט, מזיק. ואם לא מהצד המעשי (מצד זה הלא אין מה להתירא...), הרי מהצד התוֹכי. בסוג זה יכולל גם המאמר "היכל-השלום" של ר' בנימין (ב"התורן", חוב' א'). כי ביחס אידיאלי שכזה אל העולם, בחלומות-ילדות ויפי-נפש כאלו, שאין להם יסוד באינסטינקטים הכי-עמוקים של האדם, יש, לדעתי, איזו אי-מוסריות, כן, אי-מוסריות, בהיותם בבחינת אבק פורח, בהיותם נובעים מאי-קליטה כראוי את כל מרירות-המציאות. מה, ר' בנימין, יש לדבר על "היכלי-שלום", כמו איזו מרת פוֹן-זוּטנר, בעת שאני, עד כמה שיש עוד רוח-חיים בנו, הרי היינו מאושרים, אילו היתה לנו איזו אפשרות לשפוך את דמנו ודם-אחרים על ארץ-מולדת יהודית, אילו היתה לנו איזו אפשרות למסור את עצמנו ואת בנינו לקסרקטין של אנשי-צבא יהודים; מה, ר' בנימין, יש לדבר על אהבה לשכנינו בני-הארץ, אם אנו אויבים-בנפש, כן, אויבים? מה יש להכניס בכלל אידיאולוגיות ליחוסים שבין עם לחברו – והיא לא תצלח? היחס האידיאלי כוזב הוא בכל, מאז ומעולם. והמצב כאן הלא ידעת: בארץ-ישראל הקטנה יושבים, מלבד יתר יושביה, לא פחות משש-שבע מאות אלף ערבים, שהם, למרות כל ירידתם ואי-קולטוריוּתם, אדוני-הארץ בפועל ובהכרה, ואנו באים לחדור אליהם ולגור בתוכם, יען כי ההכרח יאלצנו לזה. שנאה בינינו כבר יש ומכרחה להיות – והיא תהיה. הם חזקים מאתנו בכל המובנים, ובידם לשימנו כעפר לדוש, אבל אנו, בני-ישראל, כבר התרגלנו לגור חלשים בין חזקים, ועלינו, איפוא, להיות נכונים גם פה לתוצאות השנאה ולהשתמש בכל האמצעים שבידינו החלשות בכדי שנוכל להתקיים גם פה. הלא רגילים אנו, הלא מוקפי-שנאה ומלאי-שנאה – כן, מלאי-שנאה, כך צריך להיות! ארורים הרכים האוהבים! – הננו חיים מאז נהיינו לעם. אבל קודם כל – הבנת אמיתות-המצב, קודם כל – בלי סנטימנטאליות ואידיאליות. קושטא קאי, שקרא לא קאי. הלא אידילי-אידיאלי הוא; הרי תיאוריטיקן הוא וכל תיאוריה היא אידיליה אידיאלית, שעובדות-המציאות אינן לגבי דידה כלום. הוא צדק – אבל אוי לצדיקים שכמותו!"
נדמה שקשה לנתק בין ההערכה המוסרית לאיזו שהן דרישות של שכל ישר (עם כל ההבדל שיש בין אנשים בשאלה מהו אותו שכל ישר) ושברמות מסוימות טמטום אכן שקול לרוע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 23:36 |
|
| |
קולמו, רק תיקון קטן. מותר לומר שהם לא בסדר, רק זה לא נכון לומר זאת (כי הם כן בסדר). לכן הקו"ח שלך פרוך ומופרך מיסודו. יחי ההבדל הקטן. אתה גם מחליט שהטעות העובדתית שלו נובעת מעקשנות וחוסר מוכנות לבדוק. אתה לא מכיר באפשרות של 'אנוס בדעות'. משום מה, אין אצלך אפשרות שאולי הוא טועה כי מסקנתו שגויה. אצלך חד משמעית הוא לא ניתח נכון את המציאות כי הוא רשע. אבל האם לא ייתכן שיש מישהו שחושב אחרת ממך? גם זו אפשרות, לא? הרי לנו הקריטריון הקולמגורובי לרשעות: מי שלא מסכים איתי הוא רשע מרושע, כי הוא פשוט לא בדק את העובדות בגלל עקשנותו. האפשרות שאולי אתה טועה, או שאולי אדם יכול בתמימות לחשוב (בטעות איומה, כמובן, אבל תמימה) שאתה טועה, לא קיימת. טוב, זה באמת קריטריון מוסרי מעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2010 23:40 |
|
| |
נדב, אני לא מסכים קטגורית. אם זו טעות אמיתית, לא מתוך רשלנות ורשעות, אין כאן שום פגם מוסרי. לכל היותר יש כאן נזק שכדאי למנוע (כלומר לירות עליהם, אבל לא לומר שהם לא מוסריים. ראה לעיל). בכל מקרה, ברור שהשוואה בין רמת העוול של האברך הבני ברקי המצוי לרמת העוול הנאצית (שהרי כדי לזהות בין עוול שנובע מהערכת מציאות שונה לרשעות, צריך רמה מאד גבוהה של עוול ושגיאה, גם לשיטתך שזיהוי כזה הוא קביל) היא בעייתית.
|
|
|
|
|