| נשלח ב-10/11/2005 08:06 |
 |
| |
ד"ר הלפרין,
בלי לחלוק על דבריך, השאלה היא מה קורה שהפחד מפני הקנאים שישברו את החלונות כ"כ גדול, עד שלפני כל צעד הולכים אותם גדולים לשאול את הקנאים אם מותר או אסור.
ושאלה נוספת, קשורה: אני מכיר הרבה קנאים שהחתן שלהם זגג. לא סתם זגג, אלא זגג המומלץ על-ידי אותם גדולים שמפחדים שישברו את חלונותיהם, אבל מסכימים שלאחרים ישברו את החלונות פעמיים בשבוע. גם הזגג יהודי שזקוק לפרנסה.
<שגיאת כתיב>
נוהל שכן
זה כאן!
תוקן על ידי - השכן - 10/11/2005 8:16:16
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 08:20 |
|
| |
ד"ר הלפרין
קטונתי מלבקר את ר' שלמה זלמן, אבל אם אלו הקריטריונים מנין לי שמה ששמעתי או לא שמעתי הוא משיקולים עניניים או מפחד מפני קנאים?
היום באים קנאים וצועקים פריצות ומיד נעמדים הגדוילים וחותמים למען קווי מהדרין, פלאפון כשר וכו' וכו'.
מסקנה - הגדוילים גבורים על חלשים, אפילו על מנהלי בית יעקב הם לא מצליחים להטיל מרות ושמעתי שר' שלמה זלמן הודה שאין לו יותר מדי כח על יתד.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 13:43 |
|
| |
אריק,
גם אם אלה הם הקריטריונים, - דברים ששמעת ישירות מגדולי ישראל הרי הם דא"ח.
מה שלא שמעת בגלל שבחרו בחכמת השתיקה, באמת קשה להסיק מכך משמעות, שכן הרבה טעמים מצדיקים שתיקה.
למשל ראה במאמרי:
דרכו של הגרש"ז אויערבך בהלכות רפואה ופיקוח נפש,
ספר אסיא ט', עמ' 195-239 (אסיא נז-נח, עמ' 17-61)
http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091195.asp
בשער השני - "סייג לחכמה".
שכן טוב,
הגרש"ז מעולם לא שאל את הבריונים מה לומר.
הוא כן הביא בחשבון את תגובתם הצפויה, והיו מקרים, כשלא היה מחוייב לדבר, שבחר בחכמת השתיקה.
"אם לליצים הוא יליץ ולענווים יתן חן"
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 14:41 |
|
| |
מתי אומרים שתיקה כהודאה ומתי לא?
|
|
|
|
|
