|
|
| נשלח ב-3/11/2005 23:12 |
 |
| |
לא הבהרתי עצמי כראוי. כוונתי היתה, שהחק, שכאשר השמש נפגשת בטיפות נוצרת קשת, היה קיים מששת ימי בראשית. אך הוא מעולם לא בא לידי ביטוי עד המבול, מאחר שהקב"ה (שמפתח גשמים נמצא אצלו), בחר להפסיק את הגשם רק כאשר השמש לא זרחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2005 23:13 |
|
| |
למיכי יש איזה דוקטרינה שהקב"ה מתערב בבריאה דרך תהליכים מורכבים כמו מזג אויר שאינם ניתנים לניבוי בכלינו המוגבלים (למרות שעל פי חכמת הפיזיקה הם אמורים להיות דטרמיניסטיים וניתנים לניבוי באופן עקרוני). אם כן , אפשר לומר לשיטתו שהשינוי לא היה ברמה היסודית של האינטראקציות בין חומר לאור , אלא ברמה המורכבת של מזג האויר. הרי לא בכל גשם ניתן לראות קשת וממילא יתכן שעד אז לא ירד אלא גשם כזה שלא נראה בו קשת.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2005 23:22 |
|
| |
יוכסנטע
הכל יתכן . אולם למה לדעתך עשה הקב"ה גשם רק בלילה ?
אלא א"כ תאמר כי כאשר ברא אלוקים את העולם כבר תכנן שבני האדם ישחיתו דרכם ויביא מבול לעולם ונח ישרד וה' יכרות עימו ברית והאות תהיה הקשת - שרק לאחר המבול תבוא לידי ביטוי מוחשי ע"י כך שרק אז הגשם יתחיל לרדת גם ביום .
נו .. ואז אנו נכנסים למבוך של " וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ "
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2005 23:27 |
|
| |
מענינת דעתו של ר' יהודה אלברצלוני בפירושו לספר יצירה, ולדבריו הקשת העיקרית היתה קיימת תמיד, והמדובר כאן הוא על הקשת השניה.
מייציץ, הלמדת בפיזיקה את סבירות קיומה או העדרה של הקשת השניה ובמה זה תלוי?
למעונינים - סקירה הסטורית ופיזיקלית על הקשת:
http://www1.snunit.k12.il/heb_journals/mada/312074.html
ושם, שהקשתות המשניות אינן מוסברות על פי האופטיקה הגיאומטרית, והן דורשות התאבכות של קרניים. אולי חוסר היכולת להבין בהבנה הרגילה גורם לתלות זאת ביד כח על טבעי?
עריכה - סליחה. מדובר שם על בנות הקשת ולא על הקשת המשנית.
תוקן על ידי - בןאישאחד - 03/11/2005 23:53:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2005 23:54 |
|
| |
תלמיד, לא מחייב שהקב"ה תכנן את המבול מראש, אלא שעד אז האקלים היה יותר ידידותי, מזג האויר היה כמו בין פסח לעצרת, וייתכן שגם גשם הקב"ה המטיר בזמן שלא מפריע לעוברים ושבים, שמעדיפים שירד כשהם לא מסתובבים בחוץ. ורק לאחר המבול, כשהאקלים הורע, גשמים החלו לרדת גם במשך היום.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 00:56 |
|
| |
תלמיד
לשאלתך בעמוד הקודם -
מה שהרמב"ם כתב שדבריו הם לפי חכמים החולקים על אריסטו, הוא עדיין לפי דעתו שלו, שאריסטו צדק והקב"ה אינו משנה את כללי הבריאה - ומה שמעורר את הבעיה הידועה בשיטת הרמב"ם היכן מקומם של הנס וההשגחה הפרטית.
לפיכך, אנו, שאין אנו מחוייבים - כך אני סבור - לגישה כובלת זאת, רשאים אנו לומר שהקשת התחדשה.
שוב, כתבתי את הדברים רק כתשובה חלקית אחת. יש להאריך בשאלה חשובה זו שלך, ואביא דברים ברוח אחרת מחר בל"נ.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 01:27 |
|
| |
לטעמי פירוש הרמב"ן צמוד מאד לפשט הכתוב.
הקשר בין הופעת הקשת לבין טיפות מים זעירות בשילוב עם קרני שמש הייתה ידועה לקדמונינו משום שזו תופעה נפוצה במפלים שנתברכה בהם ארצנו.
לכן בהחלט יתכן שהם הבינו שאין מדובר במשהו "מוזר" אלא דבר שבשגרה, אלא שכאשר הקשת מופיעה בענן יש לראות בכך אות לברית כי כך הגדיר אותה הקב"ה מאז המבול.
עוד על קשתות משניות והפס הכהה - עם ציורים
http://hug.phys.huji.ac.il/phys_HUG/Lectures/WavesOptics/APP_B.PDF
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 04:37 |
|
| |
לא הבנתי את כל התירוצים למינהם.
יש קשת. אותה דמות מופיעה גם בכוס מים. נניח ולפני המבול לא ירד גשם ביום/ לא היתה תופעת הקשת/לא היה ענן/ לא הצליחו להרים את הראש לענן ולראות, אבל עדיין 'אות' אין כאן, מאחר והתופעה קיימת גם בכוס בביתי, א"כ איך אדע שהקשת בענן היא אות ברית.
אתמהה!
אבל אם הקב"ה הוא מחוץ לבריאה, והוא ישות שאיננו תופסים, ואין לנו שום מושג בו שהוא מחוץ להכל, אזי, אני לא מתחיל לחשוב, משום שאם הוא כתב בתורה כך, אין לי את הכלים להבין במוחי הפשוט מה הקב"ה התכוון כי הוא מחוץ להבנתי, ואקמו"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 06:57 |
|
| |
בורג
אמנם אין אנו מסוגלים לתפוס לא את מהותו ולא את הנהגתו של הבורא . אולם כאשר הוא מדבר עם בני אדם - כגון עם נח , הרי שהוא מדבר אליו במונחים שבתחום הבנת בני האדם.
גם כאשר משה כותב לנו - לבני האדם את התורה ,הוא כותב אותה בצורה שאנו נבין אותה בשכלנו . כי אחרת מה הטעם לתת לנו תורה בה כתובים דברים שאיננו מסוגלים להבין ?
ולמה אתה מברך על הקשת " זוכר הברית " אם אינך בטוח בכלל מה היה שם ומה היו דברי ה' וכוונותיו ?
הדרך הזו הינה דרכו של הרב מרדכי ברויאר - הוא נקט בדרך זו מאחר ולא מצא דרך להתמודד עם ביקורת המקרא - ולכן ברח למיסטיקה ה"פותרת" תמיד את כל השאלות .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 07:21 |
|
| |
מכיון שאתה תוצר של הקב"ה, איני מסוגל לחשוב ולנסות להבין את דבריך לעיל.
(הייתי מציע לך לקרוא עוד איזה אשכול מסויים וד"ל)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2005 09:14 |
|
| |
מימוני
הדעה שלאחר מעשה בראשית לא נתחדשה בריאה חדשה הינה המקובלת על חז"ל . ברוח זו נאמרו דבריהם על 10 דברים שנבראו ביום השישי בין השמשות ובהם פי הארץ - שבה נבלע קורח , ופי האתון שדברה וכו' .
הניסים שנעשו ע"י ה' נעשו ע"פ דרך הטבע . ים סוף נבקע ע"י "רוח קדים עזה כל הלילה" - גם בליעת קרח נעשתה כתופעת טבע של רעידת אדמה - ע"י אבן עזרא שם .
הנס הוא בתיזמון !!! .
גם רס"ג בפירושו לפרק ב' בבראשית מפרש ברוח זו שהכל נעשה כבר בששת ימי הבריאה - וכן כתב ר' אברהם בן הרמב"ם .
עכ"פ זו הסיבה שרס"ג פירש שהקשת גם היא ( תופעת הטבע של השתברות האור )נבראה בששת ימי בראשית .
גם הרמב"ן כתב כדבריו - אולם הסיבה שהכריחה אותו לכך - לא היתה כדעת הרס"ג , ואף לא ידיעה שהקשת מתועדת כתופעה ידועה לפני המבול . אלא הסיבה היא כפי שכתבתי וכפי שמשמע מדבריו - שאילו היתה נבראת הקשת רק כסמל וכאות לצורך הברית בין ה' לנח , הרי לא היתה נבראת כתופעת טבע המתגלה בכל כוס מים , אלא כתופעה המופיעה רק בענן - כאשר האנושות משרכת דרכיה ,
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2005 18:21 |
|
| |
מסיבות שלא ברורות לי איני מצליח להעלות תמונה.
ניתן לראות קשת שניה בקישור.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 14:01 |
|
| |
דעת הכלי יקר והר"ן בדרשות שהאויר היה יותר לח ולא נראתה דרכו הקשת, וז"ל הכלי יקר
בראשית פרק ט פסוק יד:
ומהרי"א פירש שגם קודם זה היה הקשת יוצא מן נצוצי השמש אך שלא היה נראה לבריות כלל לא בעננים ולא באויר כי מתחלת הבריאה היו האדים עולים מן הארץ שמנים וגסים מאד לחוזק הארץ כמ"ש (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. שאפילו אד אחד לבד העולה מן הארץ היה בו כדי להשקות את כל האדמה ולגודל ריבוי המים ההם שבאויר לא היו יכולין נצוצי השמש לעבור בה עד שלא היה מתרשם הקשת לא בעננים ולא באויר וזה היה סבת המבול, ר"ל רבוי המים שבתוך האדים. וברחמי השם יתברך אחר המבול המעיט את האדים וזיכך את האויר עד שהיו נצוצי השמש יכולין לעבור את האויר, ואז נראתה הקשת בענן לבריות וזה להם לאות על מיעוט המים באויר באופן שלא יבא על ידם עוד מבול לשחת כל בשר ומה שנאמר וראיתיה לזכור ברית עולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 14:44 |
|
| |
חסד ומשפט . ובן איש אחד
זוהי דוגמא מצויינת לתופעה- שאנשים שאינם מדענים ואין להם את האפשרות, הידע וההבנה במדעי הטבע - קובעים תיאוריות מדעיות ומסבירים את הכתובים לפי ההמצאות שלהם - עד שהדברים מתפוצצים בפניהם ולא דובים ולא יער.
האם הכלי יקר או הר"ן ידעו בנבואה את התיאוריות הללו ? או שסתם כתבו מה שעלה על דעתם . ועוילם גוילם - מקבל דבריהם כתורה משמיים . ואח"כ נשאר עם בעיה איך להסביר את דברי הראשונים שמתבררים חסרי יסוד.
בפורום בחדרי חרדים כותב הד"ר הלפרין
" כידוע, אריסטו וההולכים בעקבותיו לא בצעו כלל נסיון מדעי במקרים רבים, אלא הסתפקו בחשיבה תיאורטית של מה שראוי להיות בעולם על פי עקרון התכליתיות של הטבע, בהנחה שמה שצריך להיות לפי ההגיון האנושי – בוודאי קיים. גם כאשר ביצעו חכמי יון נסיון מדעי – לא דאגו לבקרה נאותה העשויה למנוע "כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא". משום כך:
"לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים שלא דברו [אלא] רק מסברתם ועל פי איזה נסיון מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא".
לכן, מקבל הריב"ש את דעת חז"ל שהצאצא מקבל תכונות בתורשה גם מן האב וגם מן האם, בניגוד לטענת חכמי יון שהתורשה מן האם בלבד.
כמו כן, בניגוד לדעת חכמי יון שתשמיש קשה מאד לאשה בחודש השמיני, קבלנו את דעת חז"ל כי בשליש השלישי של ההריון תשמיש יפה לאשה ולולד, ובהתאמה מלאה למידע הרפואי של העשור האחרון.
מדברי הריב"ש נובע שניתן לראות בחז"ל את אבות הגישה הדורשת הסקת מסקנות מניסויים מבוקרים בלבד, גישה שהתקבלה בעולם הרפואה המודרנית רק בדורות האחרונים.
אם נצרף לכך גם את התבטאותו של החת"ם סופר [4] ש"הנסיון הוא עד נאמן יותר מכל הסְברוֹת", את דברי הרמב"ן [5], את דברי הרמב"ם במורה נבוכים ואת דברי התלמוד [6] "אין אומרים בטריפות זו דומה לזו" – נגיע למסקנה דומה.
מכאן שחוקי ברירה טבעית הניתנים לתצפית והוכחה בנסיון מבוקר מקובלים בעולמה של היהדות. תיאוריית הברירה הטבעית מסבירה באופן מניח את הדעת תופעות של שינויי תכונות במהלך דורות, אך היא איננה קובעת דבר על מוצא המינים. "
עד כאן דבריו שם !!!
במחילה מכב' תורתו . המכה הזו של קביעת תיאוריות ללא ידע ובדיקה מדעית הינה משותפת גם לגדולי ישראל וחז"ל
הוא צוחק על חכמי יוון שטענו שהתשמיש קשה בחדש השמיני .
ואיך נראית לו הגמרא הזו ?
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א
ואמר רבי אלעזר: למה ולד דומה במעי אמו - לאגוז מונח בספל של מים, אדם נותן אצבעו עליו, שוקע לכאן ולכאן. תנו רבנן: שלשה חדשים הראשונים - ולד דר במדור התחתון, אמצעיים - ולד דר במדור האמצעי, אחרונים - ולד דר במדור העליון. וכיון שהגיע זמנו לצאת - מתהפך ויוצא, וזהו חבלי אשה. והיינו דתנן: חבלי של נקבה מרובין משל זכר. ואמר רבי אלעזר: מאי קרא +תהלים קל"ט+ אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ, דרתי לא נאמר, אלא רקמתי. מאי שנא חבלי נקבה מרובין משל זכר? זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו, זו - הופכת פניה, וזה - אין הופך פניו. תנו רבנן: שלשה חדשים הראשונים - תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד, אמצעיים - קשה לאשה ויפה לולד, אחרונים - יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז. תנא: המשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים. מנא ידע? אלא אמר אביי: משמש והולך, +תהלים קט"ז+ ושומר פתאים ה'. תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל.
 |
|
|
|
|
|
