|
|
| נשלח ב-6/11/2005 21:09 |
 |
| |
סליחה תלמיד. חשבתי שאתה רוצה לאסוף באשכול הזה את הדעות השונות ביישוב השאלה, ולבחנם אחת לאחת בעיני התבונה.
אני רואה שמטרה אחרת יש לך. מילא.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 21:48 |
|
| |
בן איש
אכן מטרת העלאת הנושא ( הממוקש) היתה לבחון את הפירושים שנאמרו ע"י הפרשנים כדי לענות על הקשיים בנושא הקשת .
כך גם התיחסתי לפירוש שהבאת בשם הכלי יקר .
ראה כמה כשלים לוגיים טמונים בנסיונו לפרש את העניין.
" את קשתי נתתי בענן " נאמר בפסוק . ולא "את האויר אני מצליל ומשפר " - כדברי הכלי יקר .
גם ההוכחה שמביא " ואד יעלה מן הארץ " שאד אחד מספיק היה להשקות את כל הארץ - אינו עומד במבחן הלשון .
ובכלל הרי היה יכול ללכת בדרכי האבן עזרא שכל תופעת הקשת ( אפקט שבירת קרני האור ) נוצר רק אחרי המבול .
ולא צריך להמציא חוקי טבע שהיו או לא היו לפני המבול
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 21:53 |
|
| |
בעלון שבת בשבתו התפרסמו דברים יפים מאת הרב אמנון בזק על ענין הקשת. הנה הם לפניכם:
פרשיית הקשת מהווה יחידה סגורה של עשרה פסוקים (ט, ח-יז), החוזרת מספר פעמים על רעיון הברית שבקשת (המילה ''ברית'', כדרך מילים מנחות, מופיעה שבע פעמים בפרשייה). ההבטחה כשלעצמה חוזרת פעמיים - ''ולא ייכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ'' (שם, יא); ''ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר'' (שם, טו). הקשת תשמש כ''אות ברית'' - כסמל לאותה הבטחה. אך מדוע משמשת דווקא הקשת כביטוי לכך שלא יהיה עוד מבול על הארץ?
יש לעמוד על כך שהמילה 'קשת' אינה מופיעה בפרשה כשלעצמה, אלא בשלוש הופעותיה היא מחוברת למילה 'ענן', ודווקא צירוף זה הוא שמהווה את אות הברית: ''את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ... והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן... והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם''. הווה אומר, אות הברית איננו רק הקשת, אלא דווקא נתינתה של הקשת בענן.
הקשת מכונה גם ''קשתי'', כלומר - אין מדובר בקשת סתם, אלא בקשתו של הקב''ה. מהי אפוא קשתו של הקב''ה? במקומות שונים במקרא אנו מוצאים שהקשת היא כלי מלחמתו של ה', כגון: ''כי דרכתי לי יהודה קשת'' (זכריה ט, יג), ''דרך קשתו כאויב'' (איכה ב, ד) ועוד. במקביל, גם החצים הם כלי מלחמתו של הקב''ה (עיין דברים לב, כג; מב ועוד). בהקשר של פרשתנו, נראה שהקשת מסמלת את כלי הנשק שבו השתמש הקב''ה כדי להביא את המבול. ואכן, ישנה סמליות רבה בהשוואת גשמי המבול לחצים הנורים מקשת במלוא העוצמה.
לאור זאת, מסתבר שעיקר האות בפרשיית הקשת אינו הקשת כשלעצמה, אלא דווקא נתינתה של הקשת בענן. הענן משמש במקרא ככיסוי, כגון לכבוד ה' - ''וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים'' (שמות כד, יז); לכפורת - ''וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות'' (ויקרא טז, יג); או למשכן - ''וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן'' (במדבר ט, טו). נתינת הקשת בענן מסמלת את כיסויה של הקשת, כהחזרת החרב לנדנה. פעולה זו מהווה אפוא ביטוי של 'הפסקת אש' - הקב''ה מכסה אחד מכלי מלחמתו, ומתחייב שלא להשתמש בו יותר. כשיעלו עננים לשמים והקשת תיראה בענן, יהיה בכך סימן שהקשת נותרה בכיסויה, ולא תשמש יותר ככלי נגד כל בשר.
מכאן ואילך, תשמש הקשת דווקא בתפקיד הפוך: המראה המרהיב של הקשת בענן ישמש ביטוי לגדולתו של הקב''ה: ''כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה' '' (יחזקאל א, כח).
ושמע האמת ממי שאמרה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 22:17 |
|
| |
וצדק
השאלה היא אין נח הבין את כל הפילולוגיה הזו , הרי הוא לא קיבל את העלון מידי שבת בשבתו ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 22:35 |
|
| |
קודם כל דווקא מפשט הכתוב (אם אינך מסתכל על קשת כענין מטפיזי) דבריו של הקב"ה הגיונים מאד. הקב"ה מודיע לנח כי את קשתו בה הוא השתמש להרוס את העולם במבול הוא הכניס לענן ועכשיו הוא יפסיק להשתמש בה.
זאת הברית בינו ובין האדם. הקב"ה יפסיק להנהיג את עולמו במידת הדין של ה' איש מלחמה (ובתנ"ך כפי שאנו יודעים נלחמו בעיקר בקשת, כפי שמסביר החכם, ההיסטוריון הצבאי ג'ון קיגן, בספרו "תולדות הלחימה- החלק של הסוס) ויעבור להנהיג במידת הרחמים.
חוץ מזה נוסיף כי לשיטת מורינו הרב ישראל סמט המילים בתנ"ך נושאות בחובן גם משמעות מיידית וגם משמעות נרחבת. טענתו של הרב בזק מקבלת משמעות הגיונית ענן איננו רק עניין של גשם אלא יותר עניין של כיסוי.
"את קשתי נתתי בענן" מודיע הקב"ה לנוח בלשון עבר הסתיימה המלחמה במין האנושי אנו פותחים עכשיו דף חדש.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 23:57 |
|
| |
וצדק
יפה אמרת . שהקב"ה אומר לנח כי את הקשת שבה הוא נלחם עד עתה - הוא נותן בענן שמהוה כעין מגן ומחסה מפני הקשת .
ואז ממשיך הקב"ה ואומר
" והיה בענני ענן .. ונראתה הקשת בענן. "
לדבריך היה צריך לומר
" והיה בדרכי את הקשת - ואענין הענן עליה . "
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2005 01:57 |
|
| |
את קשתי נתתי, קישותי . דבר שהוא מוקש לי.
אפשר כן ? ,אלא קשין דפירי.
'והיה בענני ענן'. רבי יודן בשם רבי יודן בר סימון.
לאחד שהיה בידו קלוב רותח בקש ליתנו על בנו, ונתנו על עבדו.
מדרש רבה.
ובזוהר פנחס רט"ו מסביר מהי קישותי המוקשת לי, זוהי השכינה שמתלבשת בגדי מלכות.
קשין לפירי, קליפה לפרי. בגדי המלכות של השכינה.
משל לבן מלך שסרח ורצה אביו להלקותו. מיד באה המלכה עם בגדי המלכות ומעוררת הייחוד ומתפייס המלך.
ולכן אסור להסתכל על הקשת.
< עד שמזדמן לנו לראות איך השכינה לבושה , אסור להסתכל . קצת חבל לא ? >
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2005 23:41 |
|
| |
מרוב התפלמסות בענין הקשת .האם יש כאן שינוי של הטבע או לא. סביר להניח שעם סיפור המבול כבר השלמתם ואם אכן השלמתם אם זה .אז הנה לכם הוכחה שמשתנים סדרי בראשית. על פי המסופר המים כסו את כל ראשי ההרים הגבוהים. הרי אררט.וע"פ חשוב גס מדובר בגובה של כ7500 מטר מים שהקיפו את כל העולם ע"פ חוק כלים שלובים.אינני מתמתיקאי אבל שמעתי מאדם שבקי בחשבון שאין אפשרות לדחוס את כל כמות המים הזאת לתוך כדור הארץ (שקוטרו כ15000 קילומטר).ומלבד זאת איך ניתן להסביר את התיבה שהכניסו לתוכה את כל מיני בעלי החיים . שלא לדבר על כמות המזון לכל החי שבתוך התיבה למשך תקופה כה ארוכה.וכל חכמי הפורום הטוענים בלהט נגד שינוי סדרי בראשית מוזמנים להסביר על פי שיטתם את סיפור המבול
מאושר ע"יועדת הרבנים לעניני תקשורת
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 00:11 |
|
| |
להט החרב. 
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 00:12 |
|
| |
איך נכנסו כל החיות ומזונם לתיבה , כבר שואל הרמב"ן.
ומשיב שהיה נס.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 00:32 |
|
| |
שמעתי השבוע שצבעי הקשת הינם, כל צבעי הדם הקיימים בחיות.
אשמח לשמוע את המקור לדבר זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 12:20 |
|
| |
נראה לי שבמקרה שלנו אפשר לחבר די בפשטות את חוקי הטבע כפי שהם ידועים לנו עם תיאור התורה.
עיקר הענין שהאור הופך לספקטרום של צבעים בזמן שיש שבירה , ולכן ניתן לומר על נקל שעד המבול
לא היתה שבירה בין הקב"ה והעולם, מה שגרם לכך שקשת בענן לא הופיעה, וכאשר האדם חטא היתה לכך תגובה מיידית עד כדי חורבן שלם כדוגמת המבול . עצם החוק שבשעת שבירת האור גורם להתגלות הספקטרום היה , כך שאדם היה יכול לשים כוס של מים ולראות דרכו קשת אלא ש"שבירה" כוללת (כזו
שיוצרת קשת בענן )לא נוצרה עד לאחר המבול. אפשר להבין מכאן למה זה הפך גם למצב של גילוי שכינה ביחזקאל ובחז"ל , באשר השבירה הזו מורה התגלות של הקב"ה, שחפץ לשבור את הקשר הרגיל בינו ובין העולם (שעלול להופיע עם "יותר מדי" דין כאשר בני האדם חוטאים) כדי שלא לפגוע בו (=בעולם) יותר .
לעיונכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 12:35 |
|
| |
אישציפור
כל הרעיונות הללו יפים לעלוני השבת .
אבל נח הרי לא ידע על שבירת הקרנים וספקטרום הצבעים . ומה הטעם ראה הקב"ה להציג את הברים עם נח ע"י הקשת כאות לרעיונות נשגבים כאלו שנח לא מבין אותם
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 12:57 |
|
| |
אישציפ,
דבריך מקסימים! אני חושבת שזו דרשה נפלאה, מלאת עומק ובעלת חשיבות חינוכית וערכית, ולולא חששתי מזעמו המוצדק של תלמיד על הסטיית אשכולו, הייתי מוסיפה לה משלי.
קושיה קלה יש לי, על המשפט הפותח - נראה לי שבמקרה שלנו אפשר לחבר די בפשטות את חוקי הטבע כפי שהם ידועים לנו עם תיאור התורה, וליתר דיוק, על שני מושגים הנזכרים בו - בפשטות ו- חוקי הטבע. מה עניין שבירת הקשר בין א-להים ועולמו/בני האדם ל"פשטות" מחד, ול"חוקי הטבע" מאידך? 
ועוד קושיה יש לי, ודוקא לתלמיד -
מה הבעיה?!
למה המדע צריך לחסום את האור לעיני הרוח? האם ההבנה כי יש חוקי טבע בעולם חייבת להוות חומת נגד לכל רעיון "אגדי" (במובנו החז"לי של המושג "אגדה")? האם כישורי ההבנה שלנו בתחומי הפיזיקה/הסטוריה/ארכיאולוגיה/ביולוגיה וכד' בהכרח מדכאים ומסרסים את כישורי הנפש והרוח שלנו?
אני מאמינה שיש דרכים שונות להבין את המציאות, ואופנים מגוונים לקרוא את המקורות המקודשים. העולם מספיק עשיר ומורכב, ומרבית בני האדם (בודאי אלה שכאן) מספיק אינטיליגנטים בכדי שיוכלו להכיל סתירות פנימיות - אמוניות, ערכיות, סוציולוגיות...
העולם הוא לא "הכל או כלום", "מדע או אמונה", "הלכה או אגדה", (ויסלח לי מיכי, גם לא -) "אפס או אחד".
|
|
|
|
|
|
