לאן נעלמו אברהם משה ודוד

שאלה יפה גם אני פעם חשבתי על זה.

בעתם דוגמא טובה יותר מאשר הרב ג'ק וסגנו הרב מייקי, שאלו בעצם שמות "יהודים" בתרגום אנגלי, זה שמות כמו פטר גוסטב.
ונגיד שאביו של רב פפא קרא לו שם גוי, אך מדוע הוא קרא לבנין רפרם סורחב ועודג שמות זרים שאומרים בסיום מסכת.

ואנמם זו שאלה אחרת לחלוטין, מדוע נתנו אמוראים ותנאים לבניהם שמות גוים?
אמנם יתכן שאין בזה כלל שאלה ולשם אין כלל מהות (כל עוד הוא לא ניתן מפי ה' או נביא) אלא סתם אמצעי זיהוי סוג של תעודת זהות, ואם כן אין הבדל האם השם יהודי או גוי.

להלן הסבר עם דמיון פרוע

שלושת הנ"ל הם מייסדי דרך

אברהם יסד את אמונת ה' בעולם
משה יסד את דת ה' בעולם
דוד יסד את מלכות ה' בעולם (מלכות בית דוד)

אולי הם ראו שלא ראוי לאדם להיקרא בשמם.

חסד ומשפט

<אמנם יתכן שאין בזה כלל שאלה ולשם אין כלל מהות (כל עוד הוא לא ניתן מפי ה'>

"מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר [אלעזר] דאמר קרא (תהילים מו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות". (בבלי ברכות דף ז ע"ב)

דרום חוקר

ואיך תסביר את גד, דן, אשר, נפתלי, ועוד מהשבטים שלא נקראו על שמם ?

תוקן על ידי - הבאבא_תור - 05/11/2005 22:33:59

הבבא_תור:
למיטב הבנתי מדובר במחלוקת בחז"ל. ומותר לגרוס כדיעה מסוימת.

ישנם מקורות חז"ל רבים מאוד שדורשים שמות. אבל בתנחומא מופיע דבר זה בתור שיטה של אמוראים מסוימים.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן לג

[לג] [ד"א ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד], ר' מאיר ור' יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע אלי שמע, ולאדונותו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה אבל עמה לא היה, וכן גמליאל בן פדהצור (במדבר ז נט), אמר יוסף [גמליאל] גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדה אותו צור, ומי גרם לו, יגמלני ה' כצדקי, (כבורי) [כבור ידי] וגו' (תהלים יח כא), אמר ר' שמואל בר אבא מהו (כבורי) [כבור ידי], כברירות ידי, שהייתי ברור במצות, יגמלני ה', כיצד אדם כשהוא עני בוטח בהקב"ה, וכשהוא עשיר בוטח בעשרו, ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה', שאדונותו משדלתו בדברים, והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט), וכשנעשה מלך הוסיף יראה, שנאמר את האלהים אני ירא (שם /בראשית/ מב יח), וכשירדו אחיו אצלו שנייה, וירא יוסף אתם וגו', וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים (שם /בראשית/ מג טז), והלא אין דרך מלכים (לאכול) [להכין] מיום לחבירו, א"ר יוחנן שבת היתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר והכינו את אשר יביאו (שמות טז ה), א"ל הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

אולם מנגד ישנו מקור מפורסם הפוך שמחלק בין שמות שונים ואומר שיש שמת נאים עם מעשים נאים או עם מעשים כעורין וכן להפך, ובמילים אחרות אין קשר בין שם לצדקות:
בראשית רבה (וילנא) פרשה עא ד"ה ג ותהר לאה

א"ר יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות, יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים, יש ששמותם כעורים ומעשיהם כעורים, יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים, ויש ששמותן נאים ומעשיהם כעורים, שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים עשו שמו עשו ואינו עושה, ישמעאל שמו שומע ואינו שומע, שמותן כעורים ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה (עזרא ב) בני בקבוק בני חקופא בני חרחור וזכו ועלו ובנו בית המקדש, שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים, אלו המרגלים סתור בן סתורים גדי גרדים ומרדין, א"ר יוסי בר חנינא שמותיהן נאים ומעשיהן נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים, שמעון שומע בקול אביו /שבשמים/ שבשמום, א"ר יוסי בר חנינא אין שמותם של שבטים עכור להם אלא חפות להם.

ומאימתי התחילו לתת לילדים שמות חיות טמאות, אריה, דב, זאב?
לרמב"ם קראו משה כנראה ישירות ע"ש משה רבנו כי בשושלת היחס שלו השם משה אינו מופיע, והוא קרא לבנו אברהם ישירות ע"ש אברהם אבינו (כנראה שהוא האמין שאברהם הוא דמות היסטורית).
מכאן ואילך השם משה נפוץ ביותר, לדוגמא הרמב"ן שאינו רחוק בזמן מהרמב"ם אף הוא משה. ורבו של בעל המאור (שאולי הוא קצל קדום יותר) הוא ר' משה בן יוסף.

http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1669


"להשתדל להראות לתינוקות דמויות של חיות טהורות בלבד".

לתת לילדים שמות חיות טמאות, כמו דובער, לייב, בסדר.


עולם הפוך אני רואה

ב"ה.


אריק123,

בנבואת יחזקאל יש לחי'ה הטמאה ארי'ה תפקיד בכיר.

ממתי התחילו לתת שמות של חיות טמאות אינני יודע, אך מן הסתם זה (גם) בהשראת הדימויים החיוביים של יעקב אבינו ומשה רבנו: "גור ארי'ה יהודה", "בנימין זאב יטרף", "דן גור ארי'ה".


נישטאיך,

הבעי'ה אינה בשם, אלא במה שמאחוריו.
אם מאחורי השם דובער עומד אדם גדול צדיק וישר וכו', הרי שיש בהחלט להראותו לילד. לו מאחורי השם דוד, למשל, היתה עומדת חיית טרף, לא כדאי הי'ה להראותה לילד.

תוקן על ידי - yirmiahu - 07/11/2005 0:43:04

שתי הערות על הנכתב באתר שציין נישטאיך.

"החב"דניק הסביר לו שעל פי קבלה חיות לא טהורות (חיות טהורות זה כל מה שמותר ליהודי לאכול: כבשים תרנגול גירפה יונה דג ברווז) מטמאות את הנפש וגורמות לפחדים אצל ילדים. "

ג'יפה היא חיה כשרה?

מה דין של הז'בו?

מכיון שהחב"דניקים אינם "מהדרים" לפסוק כהחיי אדם הרי הם יאכלו זבו בשקט.

אור השאנטי.

<"ג'ירפה היא חיה כשרה?">

בהחלט, הסיפור על שלא יודעים היכן מקום השחיטה, הוא שטותי מפני שכל הצוואר כשר לשחיטה, הבעיה אינה אלא, שהיא חיה מוגנת.

להולכים בשיטת החזון איש, אכילת הג'ירפה והזבו אסורים מפני שלא היו גירפות בליטא, אך אין הם בהמות טמאות.

הם גורמים פחד רק להרב אלישיב.

ישנו מאמר שלם ב"תחומין" על הג'ירפה, כשאחזור אי"ה אציין למקור.


הערה:

בעלי חיים כשרים ולא כשרים, מופיעים בפסיפסי בתי הכנסת העתיקים, הג'ירפה מופיעה בפסיפס בית הכנסת בעזה, (ראו צ' אילן, בתי כנסת קדומים בארץ-ישראל, משרד הבטחון 1991, עמ' 290).



עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי - נישטאיך - 07/11/2005 2:49:31