"הארץ" מצדיע היום לרב שך באזכור רבין

החילוני האחרון

מאת דניאל בן סימון

"איך ישראלי כמוני מגיע למצב כזה, שהוא מתרפס בפני יהודי אנטי ציוני". יצחק רבין, 1992


יד אליהו, תל אביב
26 במארס 1990

שירה אדירה מקדמת את פני הרב אליעזר שך, מנהיגם הרוחני של הליטאים, בהיכנסו לאיצטדיון הכדורסל של מכבי תל אביב. אלפי החרדים


הפגנת הימין בכיכר ציון בירושלים, אוקטובר 1995. "הוא בוגד! הוא בוגד! הוא בוגד"

תצלום: דוד מזרחי

נאחזים אקסטזה. הישיש בן ה-95 צועד ברגליים כושלות לעבר בימת הנשיאות. גופו הרפוי שעון על כתפיהם של אברכים חסונים. במשך דקות ארוכות האלפים רוקעים ברגליהם ושרים לכבודו של הרב.

כל המדינה ממתינה למוצא פיו. לראשונה קוטעת הטלוויזיה הישראלית את שידוריה הרגילים כדי להעביר בשידור חי כינוס חרדי. המערכת הפוליטית שרויה במתח רב. כמה ימים לפני כן התפרקה ממשלת האחדות של הליכוד ומפלגת העבודה, ונשיא המדינה יצחק הרצוג הטיל על יו"ר העבודה שמעון פרס להרכיב ממשלה חדשה. תמיכת חברי הכנסת של אגודת ישראל היא קריטית ועשויה להעניק לו את ראשות הממשלה, במקומו של יצחק שמיר.

שעה ארוכה ממלמל הרב את דבריו. הוא מתייפח, נשנק. אלפי החסידים מזילים דמעה.

"אני לא ניתקתי את מורשת אבותי", הוא פורץ בבכי ומכוון את דבריו לשמאל הישראלי, "אני אלמד את החוכמה שלי ואת הקולטור שלי, ואתה לא לומד את הקולטור שלך אפילו שגם אתה יהודי וגם נימול. ומה הקולטור שלך? אנגלית? זה הקולטור שלך?"

ואז מגיע הרגע שהכול ציפו לו. "יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, שבת ומקווה, והם מגדלים חזירים ושפנים... המערך ניתק את עצמו מהתורה, מהשבת, מן העבר. למערך יש תיאוריה חדשה. במה הוא יהודי?"

בעקבות הנאום מסירים חברי הכנסת החרדים את תמיכתם מפרס ומועמד העבודה מודיע לנשיא שאין באפשרותו להקים ממשלה. כעבור כמה שבועות מודיע יצחק שמיר, מנהיג הימין, שהצליח להרכיב ממשלה.

בית הרב שך, בני ברק
בתחילת אותו חודש

מלווה בשמעון פרס מגיע יצחק רבין, שזה עתה נפרד מתיק הביטחון, לביתו של הרב שך בבני ברק. השניים מנסים לדבר על לבו שיתמוך בממשלה שתורכב ממפלגות השמאל. בימים הבאים אמור הרב להודיע על החלטתו בכינוס חרדי המוני ביד אליהו. "במשך שלוש שעות חיכינו מחוץ לביתו שבבני ברק כמו עניים בפתח", נזכר רבין בלשכתו בכנסת כעבור שנתיים. "חשבתי לעצמי: אלוהים אדירים, מה אני עושה כאן? יושבים כאן שני אנשים ששימשו כבר כראשי ממשלה ושרי ביטחון וגם אחד שהיה רמטכ"ל צה"ל, ומחכים כמו שני אידיוטים לפגישה עם איזה רב בן 90. לא יכולתי להשתחרר מתחושת העלבון שאכלה אותי...

"בשלב מסוים רציתי להוריד את הכיפה ולברוח משם. שמעון התעקש שנישאר. וגם אחרי שנכנסנו נמשך הביזיון. הרב שך כמעט שלא הקשיב למה שאמרנו. הוא מילמל כמה מלים ביידיש וכמה מלים בעברית על כך שמפלגת העבודה פוגעת ביהדות... באותם רגעים התביישתי בעצמי. איך ישראלי כמוני מגיע למצב כזה, שהוא מתרפס בפני יהודי אנטי ציוני - ואני מעז לומר גם אנטי ישראלי. נדרתי לעצמי נדר: כל עוד אני בפוליטיקה הישראלית, רגלי לא תדרוך יותר בחצרות של הרבנים החרדים כדי להתחנף אליהם. הם בלאו הכי נגדנו".

אולי רבין לא עידכן את דרעי בכל מה שחשב לעצמו...

דרעי וקריספל ואחרים הם פוליטיקאים מוכשרים שסובלים בגלל דבר אחד ויחיד:
הם לא ידעו לציית לגדולי התורה ברגע המתאים וזה מתנקם בהם.

חבל שאין לספרדים את השילוב המנצח של הפוליטיקאי המוצלח שגם יודע לכופף ראשו בבוא העת