| נשלח ב-5/11/2005 20:58 |
 |
| |
מסירות נפש במלחמה
אחת מנקודות המחלוקת בין המכונים חרדים לבין המכונים דתיים לאומיים היא האם יש מושג של מסירות נפש במלחמה, כלומר האם מלחמה דוחה את גדרי פקוח הנפש הרגילים (כמובן שצריך גם לשאול האם יש היום גדרי מלחמה).
אברהם יצא למלחמה כדי להציל את אחיינו שבחר לדור בסדום, מי התיר לו לסכן את עצמו ואת עבדיו כדי לנסות ולהציל אחיינו במיוחד שמדובר במלחמתו של אדם פרטי כנגד ארבעה מלכים?
תוקן על ידי - אריק123 - 05/11/2005 21:00:17
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 06:12 |
|
| |
אריק123
<"אחת מנקודות המחלוקת בין המכונים חרדים לבין המכונים דתיים לאומיים היא האם יש מושג של מסירות נפש במלחמה">
באשכול מה שווה החתימה שלהם? ציינתי לדברי הנצי"ב, הרב קוק והציץ אליעזר (ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן נז אות ב, וחלק יג סימן ק, אות ז). הטוענים, שדיני "פיקוח נפש" רגילים, אינם בתוקף במצב מלחמה, בין אם הצד היהודי הוא ממלכתי או ממשלתי.
מי הם החולקים עליהם?
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 06:17 |
|
| |
נישטאיך,
ההדגשה שלך נכונה, עיקר השאלה שלי היא האם דיני מלחמה נוגעים בזמן הזה ובמלכות הזו, וואולי מסיפורו של אברהם לומדים שאין בכלל צורך במלכות.
אולם עיקר דברי עדיין עומדים במקומם, כי לפי מיטב זכרוני הראשון שאומר זאת הוא בעל המנחת חינוך שמהאחרונים יחשב וגם הוא משאיר זאת בצ"ע.
תוקן על ידי - אריק123 - 06/11/2005 6:24:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2005 16:03 |
|
| |
אריק,
אתה כנראה מתכוין למנ"ח שכתב שבכיבוש הארץ כנראה יהרגו אנשים כדרכה של מלחמה, ובכ"ז זה אינו פוטר מהמצווה.
אבל עצם הדין שבמלחמה לא חלים דיני פיקו"נ של יחיד לא נכתב לרוב פשיטותו. הרי המלך יכול להוציא אנשים למלחמה כדי לכבוש עוד שטחים לממלכתו. וכי זה עומד בדיני פיקו"נ?
ובכלל מלחמה אינה עומדת בדינים אלו, שהרי מי התיר לנו לסכן את נפשנו כדי להציל את חברינו. לכאורה כשפורצת מלחמה על כל מי שיכול לברוח.
ומה על בני גד וראובן שיצאו למלחמה בראש אחיהם, כשנחלתם מובטחת מעבר הירדן?
ועוד לא הזכרתי את דין גחלת של מתכת ברה"ר, שמחמת סכנת הרבים מתיר חילול שבת (לדעת הגאונים אפילו במלאכות דאורייתא).
ודבר זה אינו צריך לפנים.
אמנם אציין כי ניתן להכניס את כל זה לדיני פיקו"נ הרגילים, שכן ציבור שלא יוצא למלחמה אלא עפ"י דיני פיקו"נ של יחיד, מצוי כולו בסכנת נפשות.
אם אותם המכונים פוסקים 'חרדים' בהודעתך, היו צריכים לנהל מדינה, אף לא אחד מהם היה עושה זאת עפ"י גדרי פיקו"נ של יחיד. לשמחתם יש היום 'גויים' שמוציאים עבורם את הערמונים מן האש.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2005 21:02 |
|
| |
דבר זה קיבלתי מרבותי, שמלחמה גדריה שונים ואין בה גדרי פיקו"נ, אלא שלא פירשו לי טעמו של דבר.
וכמדומני שהוסיפו לומר שרק במלחמה שנעשתה על פי דיניה (ע"פ מלך ו\או סנהדרין של ע), אבל במלחמת מלכים סתם, וכ"ש מלחמת גוים (ונקלע לתוכן ישראל), ישאר דיני פיקוח נפש הרגילים.
ולפי זה מקור ההיתר לסכן את הנפש במלחמה הוא מעצם הגדרת המצוה שבמלחמה (ואפילו במלחמת רשות, יש מצוה להילחם)
עוד שמעתי אומרים שההיתר להלחם הוא כעין מה שכתבו ראשונים שמותר לסכן את נפשו לצורך פרנסה, והיינו שכל דבר שהוא צורת חיים רגילה שדרך בני אדם לעשותו אינו נידון כסיכון נפש (ולכן מותר ללכת על המדרכה ולא חיישינן וכו')
ויל"ע אי מותר לאדם להשכיר את עצמו להיות מאבטח, וצ"ע לעת הפנאי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 00:08 |
|
| |
ראה מאמרו של הרב שביב ב'תחומין' על ההיתר לעשות מלחמה בין אומות בכלל.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 03:37 |
|
| |
מדברי באתר אחר:
"זה משנה לפי דברי הרב קוק, (שו"ת משפט כהן (עניני א"י) סימן קמג):
"דע"כ עניני הכלל דמלחמות יוצאים הם מכלל זה דוחי בהם, שהרי גם מלחמת רשות מותרת היא, ואיך מצינו היתר להכניס נפשות רבות בסכנה בשביל הרווחה, אלא דמלחמה והלכות צבור שאני. ואולי הוא מכלל משפטי המלוכה".
והוסיף עליהם השו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן מג:
"וכוון /המשפט כהן/ בזה בעצם ההגדרה דמלחמה שאני לדברי הנצי"ב ז"ל שכותב בפירושו עה"ת (בהעמק דבר בראשית ט' ה' וע"ש גם בהרחב דבר): מיד איש אחיו, פירש הקב"ה אימתי האדם נענש בשעה שראוי לנהוג באחוה, משא"כ בשעת מלחמה ועת לשנוא אז עת להרוג ואין עונש ע"ז כלל, כי כך נוסד העולם וכדאי' בשבועות ל"ה מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענש, ואפי' מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אע"ג שכמה מישראל יהרגו עי"ז. וכך חוזר הבעל העמק דבר ושונה רעיונו זה במשנה תורה (העמק דבר דברים כ' ח') וכותב: ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, ולא הזכירו תורה כמשמעו שלא יסכן א"ע דאפשר איש מצוק ומר נפש מבקש המות אלא שאסור לאבד א"ע, וטוב לפניו הנפל במלחמה, ואין איסור במלחמה כמו שאין המלך מוזהר מלעשות מלחמת הרשות הגורם סכ"נ, אלא מלחמה שאני".
ואין לי אלא לשאול, אם דבריו: "אלא דמלחמה והלכות צבור שאני", מוגבלים לדין המלך או שאף בדיני הנהגת מדינה, הלכות "פיקוח נפש" לאזרחים, אינם"משחקים תפקיד", כשהדבר נוגע לטובת המדינה".
עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2005 08:04 |
|
| |
הגענו למסקנה שיתכן ולמלכות יש גדרים שונים של ערך החיים מאשר לאדם פרטי, אולם כעת חוזרת שאלתי הראשונה מה היה ההיתר של אברהם, הרי הוא היה אדם פרטי, ואם נניח שהוא התיחס לארבעת המלכים כרודפים את לוט, אמנם מצאנו שמותר להתיל את הנרדף בנפשו של הרודף, אבל לא מצאנו שלאדם שלישי מותר להסתכן בשביל כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2005 01:44 |
|
| |
אריק
<"אמנם מצאנו שמותר להציל את הנרדף בנפשו של הרודף, אבל לא מצאנו שלאדם שלישי מותר להסתכן בשביל כך">
כן מצאנו.
כשתעיין ב"אנציקלופדיה התלמודית", חלק י עמודה שמח, תגלה את דברי הראשונים שאדם חייב להכניס את עצמו לספק סכנה, כדי להציל את חברו מסכנה ודאית, לפי שזה ודאי וזה ספק, ואף לדברי הטוענים שאינו חייב, עדיין מותר לו להסתכן.
וכך הבינו אחרונים רבים, את דעת הראשונים שאינם חייבים, וביניהם: הנצי"ב, ב"העמק שאלה" על השאילתות, שאילתא קכ"ט אות ד, התפא"י, יומא פ"ח אות ג, הרב קוק, בשו"ת משפט כהן סימן קמ"ד אות טו, ועוד אחרים.
אריכות בנושא "הסתכנות עצמית של האחד, כדי להציל את חברו מסכנה", בערך "סכון עצמי", שב"אנציקלופיה הלכתית רפואית" של שטיינברג, חלק ה עמודות 16-19.
את שמות המתירים אף במקום שאין חיוב, שם בהערות 74-75.
תמצית המאמר ללא הערות:
http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/sikun.htm
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2005 07:52 |
|
| |
נישטאיך,
לפי זה מותר לאדם לגור במקום שיש בו סיכון אם לדעתו ע"י כך הוא מונע סיכון מחברו שגר במקום אחר, ודלא כחכמי בני ברק.
תוקן על ידי - אריק123 - 09/11/2005 8:23:44
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 01:35 |
|
| |
אריק
<"לפי זה מותר לאדם לגור במקום שיש בו סיכון אם לדעתו ע"י כך הוא מונע סיכון מחברו שגר במקום אחר, ודלא כחכמי בני ברק">
מה חשבת?
שהמצאתי את הלכת איסור העמידה על דם אחרים.
כשהיה מי שאמר שהוא אינו נותן צדקה בלילה, מפני שהוא ראה בשם האריז"ל, שאין לתת צדקה בללה. (ראה שמירת הגוף והנפש, (לרנר), עמודים תשמג-תשמד), אמרו: הוא גם ביום הוא אינו נותן.
וד"ל.
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
