צפון קוריאה - שאול תחתיות עלי אדמות.

בס"ד

קצת פרטים על השחקנים שעומדים לככב במהדורות החדשות ע"פ דברי המייחל (ניתן לו את הקרדיט):

שלטון יפן בקוריאה הסתיים בתום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945. ברית המועצות שלטה מצפון לקו רוחב 38, וארצות הברית שלטה בשטח שמדרום לו. האמריקנים והסובייטים לא הצליחו להסכים על מימוש הסכם נאמנות משותף בקוריאה, והדבר הוביל לייסודן של ממשלות נפרדות בצפון ובדרום, כאשר כל אחת טוענת לריבונות על שטחו של כל חצי האי.

המתחים הגוברים בין ממשלות הדרום והצפון הובילו לפריצתה של מלחמת קוריאה ב-25 ביוני 1950, כאשר צבא הצפון פלש לשטחה של דרום קוריאה. המלחמה נמשכה כשלוש שנים ובסופה הוחלט על חזרה לגבול הקודם והכרזת שטח מפורז בין המדינות.

משנת 1948 שלט בצפון קוריאה קים איל סונג, עד למותו ב-8 ביולי 1994. בנו, קים ז'ונג איל, ירש אותו ושולט במדינה עד היום. בשנת 1997 הוא מונה למזכיר הכללי של מפלגת הפועלים הקוריאנית. שנה לאחר מכן אישר בית המחוקקים את מינויו של יונג איל למזכיר ועדת ההגנה הלאומית, והכריז על התפקיד 'המשרה הרמה במדינה'. הקשרים הבינלאומיים של צפון קוריאה הוטבו, ואף התכנסה פסגה היסטורית של אישים מהצפון והדרום ביוני 2000. עם זה, הקשרים הורעו כאשר חידשה צפון קוריאה את תוכנית הגרעין הצבאית שלה.

בתקופת שלטונו של יונג-איל הורע מאד מצבה של כלכלת המדינה ובמספר רב של מקומות דווח על מחסור במזון. על פי ארגוני סיוע, מספר ניכר של בני אדם באזורים הכפריים רעבו למוות עקב הרעב והתמוטטות מערך הפצת המזון במדינה. צפון קוריאנים רבים הסתננו אל שטחה של סין בחיפוש אחר מזון, ואף נשמעו דיווחים על מקרי קניבליזם.

צפון קוריאה היא אחד המקומות המבודדים בעולם, ומוטלות הגבלות קשות על היוצאים והנכנסים. במדינה אין תקשורת חופשית, ומדיניות ה-'אי תלות באחרים' היא ערך עליון.

בפברואר 2005 הכריזה צפון קוריאה כי ברשותה נשק גרעיני. אף על פי שמעולם לא ביצעה ניסוי בנשק כזה, ההצהרה גררה גינויים נרחבים ברחבי העולם, וקריאות לממשלת פיונג-יאנג לחזור לשיחות הרב צדדיות בעניין. במאי 2005 הודיעה ארצות הברית כי לוויני הריגול שלה גילו את מה שנראה כהכנות לביצוע ניסוי גרעיני תת קרקעי של צפון קוריאה. באוקטובר 2005 הודיע המדינה כי הגיעה להסכם עם ארה"ב עלפיו היא תוותר על תוכנית הגרעין הצבאית שלה בתמורה להכרה אמריקאית, משלוחי מזון, עזרה כלכלית, והוצאת הפצצות האטומיות האמריקאיות מדרום קוריאה.

צפון קוריאה הינה החלק הצפוני של חצי האי קוריאה בדרום מזרח אסיה. המדינה גובלת עם 3 מדינות - עם דרום קוריאה בדרום, עם סין העממית בצפון לאורך נהר יולה ועם רוסיה בצפון מזרח לאורך נהר טומן.

למדינה יש קו חוף במערב לאורך הים הצהוב ובמפרץ קוריאה, וקו חוף במזרח המדינה לאורך הים של יפן (בפי הקוראינים "הים הקוראני המזרחי").

פני השטח מורכבים בעיקר מהרים (כ-80% מהמדינה) ואלה המופרדים על ידי עמקים צרים ועמוקים. המישורים לאורך החוף רחבים במערב המדינה ומקוטעים במזרח.

האקלים השורר במדינה הוא אקלים ממוזג יחסית אשר מאפיין מדינות השוכנות בקוי האורך 40-60. החורף במדינה קר יחסית, והקיץ חמים יותר.

האוכלוסיה של צפון קוריאה היא אחת האוכלוסיות היותר הומוגניות בעולם כולו מבחינת המגוון האתני, כאשר האוכלוסיה הלא קוראנית היחידה במדינה הן קהילות קטנה מאוד של סינים ויפנים. שאר האנשים שאינם קוראנים הם תושבים זמניים, בעיקר רוסים, מזרח אירופאים, סינים וויטנאמים.

האוכלוסיה הקוראנית מבחינה פורמאלית היא אוכלוסיה אתאיסטית, וזאת למרות שיש לה מורשת עתיקה של בודהיזם, שמאניזם וקונפוציאניזם. הנצרות הגיעה למדינה בסביבות המאה ה-16, אך היא תפסה תאוצה רק במאה ה-19 כאשר האירופאים הקימו בשטחי קוריאה בתי ספר, בתי חולים ומבנים מודרניים אחרים. למרות שכיום יש במדינה קבוצות דתיות שונות, מרבית הראיות מצביעות על כך שהממשלה אוסרת כל פעילות דתית.

ע"פ דיווחים שונים מתבצע כיום בצפון קוריאה "רצח עם פוליטי", במסגרתו נכלאים מאות אלפי מתנגדי משטר (או חשודים בהתנגדות למשטר) ובני משפחותיהם במחנות מאסר הפזורים ברחבי המדינה. ע"פ עדויות של עריקים צפון קוריאנים, נערכים במחנות אלו ניסויים כימיים על האסירים, ומשפחות שלמות מושמדות בתאי-גזים שקופים, בזמן שמדענים צופים בהם ורושמים מסקנות. ניצולי המחנות מספרים גם על עינויים, הוצאות פומביות להורג, רצח תינוקות בני יומם, הרעבה, אונס והפלות בכפייה. ע"פ ההערכות כלואים כ- 200,000 אסירים ב- 12 מחנות.

הנה לינק שמכיל כתבות בנושא וקטעי וידאו נדירים שצולמו בתנאי מחתרת שלא מביישים את מיטב סרטי הריגול:

http://www.korea-lo-lishtok.com/

מצורף קובץ

בס"ד

מלחמת קוריאה גבתה קרבנות רבים, אולם גם בימי "שלום"
המלחמה לא שקטה, בקישור הבא סיפור חטיפתה של אנית ביון אמריקאית על כל ציוותה, במהלך המסביר עד כמה לא איכפת לצ. קוראינים מה יגידו עליהם בהתאם לאיזה חוק כלשהו...:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=110379

צילום של ה-USS Pueblo בפיונגיאנג בנובמבר 1999:

יש בעולם הזה שליטים חולי נפש לחלוטין.
מזעזע עד כמה בן אנוש יכול לרדת.

בס"ד

שימו לב לסרטון בקישור הבא:

http://news.walla.co.il/?w=/3850/809226

בס"ד

צילומים נדירים מצפון קוריאה:

http://news.walla.co.il/?w=/3850/809226

זה מעניין איך אתה מנסה למשוך תשומת לב לאיזור הזה שכביכול אנו ממש מתעלמים ממנו לחלוטין אולי מתוך 'שחצנות' מערבית?

קראתי תיעוד לפני כשנתיים איך המחנות רוכוז הצפון קוריאנים פועלות. מסתבר שלא כל מה שכתוב עלין 'made in china' באמת מגיע מסין. יש מחנות ריכוז ליד הגבול עם סין שבו עובדים בפרך כדי לייצור מוצרי צריכה עבורנו (המערב). אפשר לשמור על עלויות ייצור ממש נמוכות בגלל שלא צריכים לשלם לעובדים, אלא רק למפקד המחנה וקצת צ'ופרים לסוהרים/חיילים. המוצרים עוברים את הגבול לסין ומקבלים הכשר לזוואה.

מעניין איך רבונו של עולם עושה חישובים איזה נשמות לשלוח לשמה.

ברוך שלא עשני גוי!

בס"ד

היסטוריה קצרה:

לאחר מלחמת רוסיה-יפן ב-1905 השתלטה יפן על קוריאה. כחלק מההסכמות שליוו את לחימת בעלות הברית במערכה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה כנגד יפן הוחלט על ניתוקה של קוריאה מיפן וחלוקתה בין ארה"ב לברה"מ, כשעל צפון קוריאה תשתלט ברה"מ ועל דרומה ארה"ב. קו הגבול לחלוקה נקבע כקו הרוחב 38. בצפון הקימה ברה"מ משטר קומוניסטי פרו-סובייטי בעוד שבדרום הונהג על הידי האמריקנים משטר פרו-אמריקני. בסוף 1948 נראה כי חלוקת קוריאה שהייתה אמורה להיות זמנית בלבד הפכה לעובדה של קבע.

עוד מתחילת החלוקה פעלו כוחות לאומנים למען איחודה של קוריאה כולה. כוחות אלו קיבלו בעיקר את חסותם מצפון קוריאה שעודדה על ידי ברה"מ לפעול למען האיחוד ובעיקר כנגד דרום קוריאה שהייתה למעשה מדינת חסות אמריקנית. ב-12 בינואר 1950 נשא מזכיר המדינה האמריקני, דין אצ'ינסון, נאום בפני כנס עיתונאים בו הוא הגדיר את קו ההגנה האמריקני במזרח הרחוק ונקב בשמם של המדינות אותן רואה הממשל האמריקני כחלק מאותו קו ההגנה. דרום קוריאה למרות שהייתה למעשה מדינת חסות אמריקנית באותה תקופה לא נמנתה כחלק מאותו קו הגנה. צפון קוריאה פירשה אמירה זאת כאילו למעשה היו אומרים האמריקנים שהם לא ילחמו על דרום קוריאה במקרה מלחמה מה שדירבן את הצפון קוריאנים עוד יותר בכוונתם לאחד את קוריאה כולה תחת שלטונה.

גם ברה"מ שאפה מאותה ידיעה אישוש לכוונות האמריקנים לעזוב את דרום קוריאה. ברה"מ שנבלמה למעשה התפשטותה בחזית האירופאית עם סיום משבר ברלין חיפשה כיווני התפשטות נוספים והנה נגלתה להם ההזדמנות בקוריאה. ישנן גם טענות שמטרתם העיקרית של הסובייטים הייתה להחליש את האחיזה האמריקנית בגרמניה ובעיקר בברלין ואף סבר כי אם יכבוש את קוריאה יוכל להחליפה בברלין.

[עריכה]
מהלך המלחמה
ב-25 ביוני 1950, פתחו כוחות צפון קוריאה במתקפת פתע ענקית על דרום קוריאה. מועצת הביטחון של האו"ם מתחה ביקורת על תוקפנות צפון קוריאה, וקראה לבריה"מ לעזור להדוף את המתקפה. צפון קוריאה הוכרזה על ידי מועצת הבטחון כמדינת תוקפנית והוקם כוח צבאי בין לאומי בראשות ארה"ב שינהיג פעולת שיטור בקוריאה על מנת לשמור על עצמאות דרום קוריאה. הצבא הבינלאומי, שרוב רובו של הכוח היה אמריקני, מנה כ-350 אלף איש וצבא צפון קוריאה מנה קרוב ל-400 אלף איש. בראש הצבא האמריקני עמד גנרל דאגלס מקארתור, גיבור המערכה במזרח הרחוק מלחמת העולם השנייה.

במשך שלושת חודשי המלחמה הראשונים כבשו כוחות צפון קוריאה כמעט את כל דרום קוריאה, כולל עיר הבירה סאול. רק הקטע הדרום מזרחי לא נכבש. בספטמבר 1950, נחתו כוחות האו"ם בפיקוד מקארתור סמוך לסאול והחלו הודפים את הצפון קוריאנים צעד אחר צעד. מקארתור שכנע את טרומן להסכים לחצות את קו הרוחב 38, ואכן צבאות ארה"ב – שנהנו מעדיפות בנשק חדיש – עברו את הגבול לתוך קוריאה הצפונית. בסוף אוקטובר 1950 הגיע הכוח האמריקני עד נהר היאלו, הגבול בין צפון קוריאה לסין.

הסינים שחששו מפני מתקפה אמריקנית לתוך שטחם החלו מארגנים "כוחות מתנדבים עממיים" שהיו למעשה יחידות צבא סיניות לכל דבר ונשלחו להלחם לצד הצפון קוריאנים, כל זאת בנוסף למשלוחי האספקה לצפון קוריאה שסיפקו הסינים והסובייטים עוד מתחילת המלחמה.

בסוף נובמבר 1950 הגיבו הסינים ותקפו גלים גלים את הצבא האמריקני המופתע. המפלה האמריקנית הייתה מוחלטת, ועד מהרה מצאו עצמם דרומית לקו הרוחב 38. הגנרל האמריקאי רידג'ווי הצליח לייצב את הקו סביב קו רוחב 38. טרומן, נשיא ארה"ב במהלך המלחמה, מיהר לנצל מצב זה ולהציע הפסקת אש. למקארתור הייתה הצעה אחרת – לתקוף את סין בעומקה אם לא תסכים לשלום ואף החל מבקר את המדיניות האמריקנית בכלל ואת הנשיא בפרט בפומבי. טרומן חשש שהצעת מקארתור תגרור את ארה"ב לעימות ישיר עם סין ובהמשך למלחמה כלל עולמית, ונדרש לפטר אותו בשל הערעור של מקארתור על סמכותו כמפקד העליון של צבא ארה"ב. טרומן אכן פיטר אותו באפריל 1951, על אף שדעת הקהל האמריקנית אהדה את הגנרל אפילו יותר מאשר את הנשיא.

בקיץ 1951 הסכימו סין וצפון קוריאה להפסקת אש סביב קו רוחב 38. שיחות השלום נמשכו כמעט שנתיים, בגלל ויכוחים על החלפת שבויים ודרישת דרום קוריאה לאיחוד מיידי של שתי הקוריאות. בקיץ 1953, תחת נשיאותו של דווייט אייזנהאואר, הושגה הפסקת האש הסופית שנחתמה ב 27 ביולי. שתי הקוריאות נשארו מדינות נפרדות, כאשר קו הרוחב 38, מפריד ביניהן (מצב שנשמר גם כיום).


מסוף המלחמה ועד עצם היום הזה, פרשה בפועל צפון קוריאה מהעולם. המסחר שלה עם מדינות אחרות הוא זעום, ומצטמצם בעיקר לעסקאות נשק. תושבי צפון קוריאה אינם מורשים לצאת מארצם, ומספר הויזות המוענקות לזרים המבקשים לבקר במדינה הוא זעום.

המשטר השתלט לחלוטין על ערוצי התקשורת במדינה: מכשירי הרדיו המיוצרים במדינה בנויים כך שניתן לקלוט בהם רק את תחנות הרדיו של המשטר. האזרחים סובלים מאינדוקטרינציה מגיל צעיר, שטיפת מוח האומרת להם שהעבר היה נורא, ההווה הוא מאבק קשה, והעתיד מזהיר. אל העתיד, כמובן, תגיע צפון קוריאה בהנהגת מנהיגיה הגדולים – קים איל סונג ובנו, קים יונג איל.

קים איל סונג שלט בצפון קוריאה ביד ברזל מ-1948 ועד מותו ב-1994. פולחן האישיות שיצר לעצמו היקשה אפילו על בנו יונג איל לרשת את השלטון: סונג מוגדר "כנשיא המדינה ומנהיגה לנצח", ובנו מסתפק בתואר הצנוע יחסית של "המנהיג האהוב".

העיתונאי כריסטופר היצ'נס ביקר בצפון קוריאה ב-2000, ואמר לאחר מכן שהמדינה המחישה לו את פירוש המילה "אורווליאני". על כל בניין ציבורי, תלויה תמונת ענק של "הנשיא הנצחי" סונג; ילדים צועדים לבית הספר בשלשות, שרים את שבחי "המנהיג האהוב" יונג; תמונתו של יונג בכל בית פרטי, במקום מובלט; כפתורי-דש עם תמונת יונג, פריט חובה לכל האזרחים; רמקולים צווחים תעמולה בכל רגע נתון, ללא מפלט; מבזקי ידיעות שקריות, על ניסויי טילים מוצלחים ויבולי שיא; מחסור נורא במזון; תרגילי ספורט פומביים, בהם חובה להשתתף; דיכוי מלא של כל עניין מיני; "שעת שנאה" כל בוקר; "עיתונים נטולי חדשות, חנויות נטולות סחורות, בית נתיבות נטול מטוסים". וכמובן, צבא ענק. צפון קוריאה היא החלום הרטוב של סטאלין, כפי שראה אותו קים איל סונג.

תמונת המנהיגים בכל בית, בכל מקום (רויטרס)
מדינה משוגעת
ניתוקה של צפון קוריאה מהעולם, ואי תלותה במדינות זרות, הובילו אמנם לאומללות אין קץ לתושביה, המנצלים כל הזדמנות להמלט – דבר המעיד על כך שיש גבול לכוח התעמולה – אבל מאפשרים להנהגתה להתנהג בבריונות חסרת תקדים.

צפון קוריאה נקטה – פעמיים – בסחטנות גרעינית כלפי ארצות הברית, במטרה להשיג איכשהו אוכל לאזרחיה. היא חתמה על הסכם לפירוק מתקני הגרעין שלה בעת ממשל קלינטון – ועם כניסת ממשל בוש, הודיעה שבעצם המשיכה בבניית הפרויקט הגרעיני שלה, ושהיא רוצה תשלום נוסף.

היא ממטירה איומים על יפן – הבסיס שממנו יצאו החיילים האמריקנים שהדפו את מתקפתו של סונג ב-1950 – ואף ערכה ניסוי טילים בשמי יפן. על דרום קוריאה היא מאיימת דרך קבע – היא מחזיקה צבא סדיר בגודל של כמיליון איש בגבול, ואנשיה חופרים מנהרות אל תוך דרום קוריאה, שמטרתן לאפשר הגנבת כוחות גדולים אל לב המדינה, אולי אף אל הבירה סיאול. מדי שנה נחשפות מנהרות כאלו על ידי דרום קוריאה.

אבל לשיא הביזאריות, המשולבת באימה, הגיעה צפון קוריאה במדיניות החטיפה שלה. מזה שלושים שנים ויותר, חוטפת צפון קוריאה אזרחים זרים – לעתים קרובות, תוך שימוש בצוללות. הצוללת מתקרבת לחוף, צוות חטיפה יוצא מתוכה, וחוזר עם אזרחים המומים. לאחרונה הודתה צפון קוריאה בכך – ונימקה את החטיפות בצורך של שירותי המודיעין שלה להכיר תרבויות זרות, כדי לחדור אליהן. היא אף איימה על יפן במלחמה, אם זו תעיז להטיל עליה סנקציות בשל חטיפה ורצח של אזרחים יפנים.
משבר
ההוגה של התעמולה המודרנית, יוזף גבלס, אמר כי "אם חוזרים על שקר מספיק פעמים, הוא הופך לאמת". לממשל הצפון קוריאני יש שליטה כמעט מלאה על המידע בארצו, ומשטרה חשאית נוראית – אבל השקר מסרב להפוך לאמת. אמנם, כשמת סוף סוף קים איל סונג, מראות ספונטניים של אלפי אזרחים ממררים בבכי נראו ברחובות. אבל מאז חלף עשור.

האזרחים שומעים על יבולי שיא- אבל הם יודעים שאין להם אוכל. הם שומעים על הצלחות המשטר – ויודעים שהם חיים באחת המדינות המפגרות בעולם. עשרות אלפים מהם נמלטים – אלו שיכולים, עורקים לדרום קוריאה; אבל רוב הבורחים מעדיפים אפילו את סין העממית על הגיהנום של הרפובליקה העממית של קוריאה, כפי שמכנה עצמו המשטר.

לאחרונה, היו שמועות על הסרת תמונותיו של יונג איל מבנייני ציבור. הממשל הכחיש זאת. קשה לדעת מה קורה בצפון קוריאה – אבל נראה שמשבר כלשהו מתרחש בה. זרם הנמלטים לסין גבר בחודשים האחרונים – ולאחרונה הודיעה סין שהיא תחזיר את כל העריקים לצפון קוריאה.

כנראה שבתאי הגזים יעבדו בזמן הקרוב שעות נוספות.

מלוקט מויקיפדיה ונענע.

לא מזמן פגשתי בטיס אמריקאי שהטיס
בזמנו את הצפור השחורה מטוס ביוןSR71 המהיר בעולם.
הוא אמר לי שראה בעצמו צ קוראנים יורים בראש
לחיל שלהם על דבר קטן. הוא אמר לי שהם לא נורמלים.
אגב הוא סיפר לי שאז לא רצה להשאיר את הכלב שלו שם
והוא לקח אותו אתו במטוס לא יאומן וחיבר לו חמצן.
הכלב מן הסתם הגיע לאזור 51 בנבדה.

בס"ד

דיווח: מנהיג צפון קוריאה נמצא בביקור חשאי בסין

נשיא צפון קוריאה, קים ג'ונג איל, הגיע לביקור בעיר דאנדוֹנג שבסין. כך טען בכיר במודיעין הדרום קוריאני. תושבי דאנדונג דיווחו כי נשיא צפון קוריאה הגיע לסין באמצעות רכבת. על פי דיווחים שונים, קים סובל מפחד מטיסה ומעדיף לנסוע ברכבת.
התושבים סיפרו על אבטחה כבדה באזור תחנת הרכבת בעיר. גורמי ממשל סינים טענו כי האבטחה בתחנה הועלתה לרמה דומה לזו שיושמה בשנת 2004, אז הגיע המנהיג הצפון קוריאני לתחנת הרכבת בעת ביקורו הקודם במדינה.

סוכנויות הידיעות

בס"ד

ר, עיתונאי ותיק שעבד עבור סוכנות טלוויזיה יפנית והתמחה בחדשות על סין, חושף בפני "אפוק טיימס" את קיומו של מחנה ריכוז סודי שהוקם למטרת רדיפת הפאלון גונג ויתכן שגם לשם איסוף איבריהם של המתרגלים. זהותו של העיתונאי חסויה למען ביטחונו האישי. לדבריו בית הכלא הסודי סו-ג'יא-טון הידוע לשימצה בשיטות העינויים הקשות שלו והממוקם בעיר שאן-יאנג בצפון מזרח סין,  משמש מחנה ריכוז ומתקן לסחר באיברים. אבריהם של  האסירים המוצאים להורג על לא עוול בכפם נשלחים להשתלה, והגופות נשרפות במשרפה מיוחדת שנבנתה לשם כך. לדבריו למעלה מ- 6000 מתרגלי פאלון גונג כלואים במקום.

העיתונאי הסיני שחשף את הסיפור. זהותו הוסתרה למען ביטחונו האישי

"בסופו של דבר מתרגלי הפאלון גונג נרצחים בגלל איבריהם שנשלחים למתקנים רפואיים שונים", סיפר העיתונאי לאפוק טיימס.סו-ג'יא-טון שונה ממחנות העבודה המוכרים והוא אטום לחלוטין כלפי חוץ. לפי דיווח של אתר "clearwisdom.net" תחקירן שצפה על דלתות המחנה במשך יומיים לא ראה רכב או אדם בודד נכנסים או יוצאים מהמתקן. ר. מגלה כי קיים מידע מועט מאד על מחנה סו-ג'יא-טון כי מספר קטן מאוד של אנשים נכנס או יוצא ממנו, שלא כבמחנות אחרים שבהם ישנה תנועה של אנשים פנימה והחוצה ומתאפשרת זרימת מידע. הוא הוסיף ואמר שרוב מתרגלי הפאלון גונג מהמחנות שבסביבה כגון מא-סאן- ג'יאה הועברו למחנה הסודי סו-ג'יא-טון.

בימים אלה סחר באיברים הוא עסק רווחי בסין הקומוניסטית. בעבר היו דיווחים רבים בכלי התקשורת על רשויות שמשתמשות באיבריהם של אסירים המוצאים להורג. לדבריו של ר. גם איבריהם של חולים רבים שמתו על שולחן הניתוחים נלקחים מגופם. אף אחד לא חוקר זאת, ואף רופאים מעורבים במסחר הזה. "הם אינם יכולים למצוא מספיק גוויות על-ידי ההוצאות להורג", הוא מסביר, "ואין גוויות יותר זמינות מאלו של מתרגלי הפאלון גונג לקיום העסק הזה". מה נעשה למתרגלי הפאלון גונג מאחורי כותלי המחנה הזה? ר. משיב כי לא נראה לו שהם ייצאו משם אי פעם. "אינני סבור כי השלטונות הסינים מארחים אותם ומאכילים אותם," הוא אומר בציניות, אבל הוא יודע כי הרשויות הקומוניסטיות הסיניות למדו דבר או שניים ממחנות הריכוז בצפון קוריאה.

"אני לא מפחד למות"

"ברחתי לארה"ב ואני חושף בפניכם את מצב שפעת העופות ואת מצב מתרגלי הפאלון גונג בסו-ג'יא-טון. הרבה אנשים נדהמו מחשיפתי את המצב. אני לא מפחד ממוות", אומר העיתונאי, בתגובה לאמצעים שבהם עלולה לנקוט המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) נגדו לאור מה שחשף. "עבדתי בסוכנות חדשות של הטלוויזיה היפנית והייתי אחראי על החדשות בסין. מכרנו אתתוכניות החדשות שלנו למגוון תחנות טלוויזיה מסחריות", מספר ר. בראיון מוקלט. לדבריו מחלקת החינוך של השגרירות הסינית שכרה אותו להפקה ולבחינה של דיווחי חדשות.

הוא מספר כי "בשנים האחרונות התרחשו בסין שינויים כללכליים רבים ובקצב מהיר וכתוצאה מכך התעוררו בעיות רבות - כאילו נפתחה תיבת פנדורה תקוות, פשעים ודברים אפלים כולם יצאו לאור". לדבריו המק"ס שמה את עינה עליו לאחר שניצל את חופש הביטוי המוגבל שהיה לו כדי לדווח על מצבם העגום של האיכרים בסין שאת אדמותיהם לוקחת הממשלה בלי שום פיצויהולם.

במאי 2004 דיווח ר. על פקיד מהקונסוליה היפנית בשנחאי שהתאבד לאחר שסוכנות הביטחון הלאומית הסינית סחטה אותו על רקע קשריו עם מארחת במועדון קריאוקי. הפקיד השאיר אחריו מכתב שבו כתב כי איננו יכול לבגוד בארצו. מספר ר. "אחרי שהתקרית נחשפה, ולפני שהשגרירות הסינית הבינה מה קורה ביקרו אותי הוועדה לביטחון ציבורי בטוקיו והמשטרה ולקחו ממני את התחקיר. מיד לאחר מכן, בדצמבר 2005 נשאו ראש מזכירות  קבינט היפני, - שינזו אבה ושר החוץ טארו אסו נאום כדי להסביר את התקרית. בעזרת קשריה עם משרד החוץ היפני גילתה השגרירות הסינית ביפן כי דיווחתי על התקרית ודרכוני הוחרם על ידי הרשויות הסיניות".

תמונות וקטעים מצולמים משאן-ווי

ב-6 בדצמבר עורר ר. את חמתה של המק"ס כשצוות הטלוויזיה שלו היה הראשון לכסות את תקרית הירי על האיכרים בשאן-ווי שבפרובינצית גאונג-דונג. "בתוך כדי הריאיונות עצרו אותנו, רובים כוונו עלינו והוכרחנו לשכב על האדמה. כשדיווחתי מסין חשבתי בתמימות שלצלם זר שאינו ממוצא סיני יהיו קל יותר להעביר מידע החוצה. לקחתי בחשבון שהם יכולים לעצור אותי, אבל לא חשבתי שיעצרו צלם זר".

"בסין אנו לא מורשים לצלם מה שאנו רוצים. אני התפעלתי מהציוד היפני ומהטכנולוגיה היפנית לצילום בהסתר. אמר לי הצלם היפני: "אנו יכולים להחביא את כרטיס הזיכרון בתוך נעל הספורט שלנו, במיוחד לשם כך עשו אותו, אפשר להחביא אותו בסוליית הנעל, והם לא ימצאו אותו." היפנים טובים בדברים האלה, הנעליים האלה עוצבו במקור להחבאת כסף. למרות שמצלמת הווידאו שלנו ועוד הרבה דברים קטנים הוחרמו יכולנו לחזור עם תמונות על כרטיס הזיכרון, ואנחנו היינו היחידים שהיה באפשרותנו לצלם ולשמור תמונות מאירוע הירי בשאן-ווי".

מעצר בתרוץ של "חשיפת סודות מדינה"

ר. נעצר ב-28 בינואר 2006על ידי הסוכנות לביטחון לאומי של פרובינצית ליאו-נינג. הוא הואשם בשני פשעים: "חשיפת סודות מדינה" ו"חתרנות נגד המדינה". בזכות קשריו הרבים בפרובינצית ליאו-נינג ו בשל מצב בריאותו שוחרר ב-8 בפברואר השנה. ב-9 בפברואר החליט לברוח לארה"ב והצליח לעלות על טיסה ליפן.

מחנה ריכוז סודי בסו-ג'יה-טון, שן-יאנג

ר. מספר על מחנה הריכוז: "עבדתי תקופה מסוימת כעיתונאי בסין וחשפתי את מצב הפאלון גונג. רוב הציבור יודע שיש מחנה עבודה מא-סאן-ג'יה בעיר שן-יאנג שבפרובינציית ליאו-נינג, ושיש בית כלא בשם דא-ביי מס' 2 קרוב אליה וכן שיש מרכז לשטיפת מוח בתחנת המשטרה במחוז הואנג-גו, אבל אולי לא יודעים שיש מתקן אחר שמשמש במיוחד לעינוי מתרגלי הפאלון גונג במחוז סו-ג'יה-טון. אף אחד לא העז לדווח על המקום הזה עד כה.

"ברוב בתי הכלא ומחנות העבודה יש עצורים שנכנסים ויוצאים ובסופו של דבר המידע יוצא החוצה. אבל ממחנה הריכוז סו-ג'יה-טון אף אחד עוד לא יצא כדי לספר. לכן קשה מאוד לאנשים בחוץ לגלות מה מתרחש בפנים. כשראיינתי אנשים בעיר שן-יאנג, גיליתי שיש מספר בודד של מתרגלי פאלון גונג שעדיין מוחזקים במחנה העבודה מא-סאן-ג'יה ובבית הכלא דא-ביי אשר נשלחו למחנה הריכוז הזה בסו-ג'יה-טון.

במחנה הריכוז סו-ג'יה-טון שערי פלדה שסגורים כל הזמן. מקיף אותו קיר לבנים גבוה עם גדר חשמלית. אף אחד לא יכול להביט פנימה מבחוץ, ואנשים שגרים מסביב אמרו שהמקום סגור תמיד הרמטית. זהו כלא סודי ואין לראות אנשים במדים או באזרחי או כלי רכב נכנסים או יוצאים אף במשך יומיים שלושה. בסין למעשה אין משפט חוקתי שיכול שגוזר גזר דין חוקי נגד מתרגלי הפאלון גונג, ולכן הם מוחזקים במתקן הזה".

 איברי האסירים נעקרו ורופאים מוכרים אותם

לדבריו של ר. סיפר לו מקור פנימי במתקן סו ג'יה-טון כי כל העצורים במתקן הם מתרגלי פאלון גונג. בימים אלה עצורים במקום למעלה מ-6000 אסירים. הוא מוסיף ומגלה כי איברים של הרבה מטופלים בסין שמתים על שולחן הניתוח נלקחים אף הם, ואין שום גורם שחוקר. "אפילו רופאים מעורבים בעסק הזה כי אין להם מספיק גופות מההוצאות להורג ואין יותר נגיש ממתרגלי הפאלון גונג לצורך זה".

מדוע בנו משרפה ומדוע יש שם כל-כך הרבה רופאים?

ר. ממשיך ומגלה: "מקור סיפר לי שמי שבנה את מחנה סו-ג'יה-טון היו אסירים לתקופות ארוכות שלא ידעו מה הם בנו או עבור מה. מדוע בנו משרפה ומדוע יש שם כל כך הרבה רופאים? המק"ס היא לא מספיק טובה כדי לתת יחס כל כך טוב לאסירים זהו משהו שהוא מעבר לדמיון שלך ((הערת העורכת: מאד לא ברור המשפט הזה) "יש להבין כי משרפת גופות שונה מכבשן לשימוש סניטרי. לכל בית כלא בדרך כלל יש כבשן. אבל כשמישהו מת הגופה חייבת להישלח למשרפה בעיר. מדוע יש משרפה בתוך המחנה הסודי של סו-ג'יה-טון? מדוע הם צריכים לשרוף גופות? מדוע הם צריכים כל כך הרבה רופאים? עכשיו אתה יודע מדוע".

"לגבי האמינות של מידע זה – יש לי מקורות מידע רבים, ואני מאוד זהיר לגבי כל מקור. השגתי את המידע הזה ממערכות בריאות ציבורית ומבתי חולים שהם מקורות חשובים לי מאד. אנחנו קונים מידע ממודיעים, ויש לנו הרבה כאלה. למשל בעיר שן-יאנג, יש לי הרבה מודיעים. לא משנה אם יש להם חדשות או לא, כל חודש אני משלם להם כסף טוב"."עכשיו שאני נמצא בארה"ב ואני יכול גם לדבר על התפרצות שפעת העופות בסין.

כולם יופתעו לכשישמעו את החדשות

"אני סיכנתי את חיי כאשר חשפתי את החדשות החשובות האלה לעולם. אני מאמין שזה עניין של אחריות כעיתונאי וכבן-אדם. אני חושף את המידע הזה באמצעות העיתון "אפוק טיימס". האמונה שלי היא לדווח חדשות חשובות בזמן אמת, זוהי אמונתי המקצועית וזוהי האמונה שהניעה אותי לצאת החוצה כדי לחשוף את הזוועות".

http://www.epochtimes.co.il/news/index.php?/content/view/369/74

ממש מזכיר את סדום ועמורה...

"עריק מצפון קוריאה: במדינה אין נכים כי הורגים אותם בתור תינוקות

בס"ד

צפון קוריאה: נמשיך לחזק ההרתעה שלנו מול העוינות האמריקנית

סגנו של מנהיג צפון קוריאה, קים יונג נאם, אמר כי ארצו תמשיך "לחזק את כוח ההרתעה הצבאי שלה בתגובה למדיניותה העוינת של ארצות הברית". כך דיווחה סוכנות הידיעות הרשמית של צפון קוריאה.

"זכותנו לחזק את כוח ההתרעה שלנו במאות אלפי מונים בתגובה למדיניות האמריקנית, שנעשית יותר ויותר נבזית", אמר יונג נאם. מוקדם יותר השבוע לא הצליחו נציגי ששת המדינות הדנות בטוקיו בתוכנית הגרעין של צפון קוריאה, להגיע לפריצת דרך בנושא.

(איי פי)

בס"ד

                                                                                                                                                               

קדים ומשתחווים לעריץ - קים שליט צ.קוריאה.

לא לפני עשור או שנים, היום !!

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888