מימד האמת והנצח בדת

דברי הרמב"ם (שצונזרו) בסוף הלכות מלכים, פרק יא הלכות י-יאץ


הלכה י:

"אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דנייאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'".


הלכה יא:

"אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).




עולם הפוך אני רואה




תוקן על ידי - נישטאיך - 08/11/2005 3:30:27

ברמב"ם רואים א.שהוא נביא שקר אשר גרם בין היתר להעבירם על הדת, ב. שהוא מעדן את העמים מע"ז אשר בו היו שטופים ומקרבם (יחסית למצבם הקודם)לדרגה גבוהה יותר בדרך להכרת האמת האלוקית, אך שאלתי בעינה עומדת ,מבחינה יהודית האיך עלינו להביט על אמונתם של אלו, האם כקבוצה החיה ומאמינה בהבל ושקר,(על אף שבעקיפין זה מרחיקם מע"ז) או כקבוצה אשר האלוקים חננם(ולו ע"י נביא שקר)בדרך שע"י יוכלו להתרחק מע"ז ,וכך מבלי שהתכון לכך אותו האיש ,הרי הקב"ה הכניס לכאן מימד אמת,וזהוא לרצונו ביחס לעמים אלו.

תוקן על ידי - אביתתקדש - 08/11/2005 3:48:18

אביתתקדש,

לדעתי יש להפריד בין המישור ההלכתי למישור ההשקפתי. במישור ההלכתי, ע"ז היא רק מה שעומד בקריטריונים ההלכתיים של ע"ז ומכך יש לגזור הלכות.

לגבי המישור ההשקפתי, שדומני שאליו אתה מכוון בדבריך, המלצתי לך לעיין בספרו של פרופ' יעקב לוינגר, 'הרמב"ם כפילוסוף ופוסק'. באחד הפרקים, לוינגר טוען שהרמב"ם רמז במו"נ לעמדה שכיון שהא-ל הוא 'סיבה ראשונה', הרי שכל מה שקורה על הארץ ממנו הוא, לרבות נבואות אמת ושקר. מה בכל זאת ההבדל? התוכן. נבואת אמת מכוונת יותר לאמת, בעוד שכל דיבור שאינו 'אמת' מכוון נמוך יותר. יתכן שתהיינה דרגות שונות של אמיתות. למשל, מה שאני כותב כאן גם הוא 'מעת ה'' במידה מסויימת. גם מה שאמרת הבוקר לשכנך, למשל.השאלה כמובן מה התוכן של הדבר ומה הוא מבטא.

(אגב, אני כמעט בטוח שמיימוני או אולי רב"צ התייחס פעם לפרק הזה או למאמר דומה של לוינגר באחד האשכולות העתיקים - לינקי?).

לא נכנסתי לגדר ע"ז ולא על זה התעכבתי ,ובאשר למה שהבאת שהוא הסיבה הראשונה,הרי זה נושא אחר שלא מזמן נכתב עליו והוא נושא בפני עצמו שלא קשור בדוקא לנביא אלא לכל מעשי ידי האדם אם טוב ואם רע,הנושא שלנו דן האייך להביט על מליארדי מאמינים בא-ל אחד,האם כקבוצה שמסר אלוקי המיועד עבורם,הוא דתם,או כשוגים בהבל ורעות רוח ,שהאמת הוא מהם והלאה,

כל מה שקורה בעולם הוא 'מסר א-להי'. התורה מלמדת אותנו של כל מה שקורה בעולם הוא טוב, ויש גם נבואת שקר, שהיא נבואה שאינה אמת.

הרמב"ם אליבא דלוינגר מלמד אותנו שבמקום שתי אפשרויות הקצה של נבואת אמת ונבואת שקר, קיים סולם:

נבואת משה רבינו מצד אחד.
נבואת ע"ז מצד שני.
ובאמצע כל מה שבאמצע (למשל נבואת שאר נביאי ישראל, שמאלה מנבואת משה אך עדיין בקצה הימני של הסקאלה וכו').

ודוק, אמיתות הנבואה אינה פונקציה של הקשר שלה למקור, כיון שכל מה שקורה בעולם מקושר למקור - הקב"ה - באותה מדיה. אמיתות הנבואה היא פונקציה של תוכנה, כאשר נבואת משה היא נבואת האמת המוחלטת, וכל מה שקרוב אליה - קרוב לאמת המוחלטת.

דומני שעל בסיס זה אפשר להבין את שיטת המאירי שהפקיע את דיני ע"ז מכל הדתות 'הגדורות בנימוסין'.
--------------

אגב, גם אם הנצרות היא ע"ז, לא ברור אם היא ע"ז לפי שבע מצוות בני נח (ולדעת אחד מבעלי התוס' בסנהדרין - היא לא). וכ"כ, לא הרי הנצרות בימי הרמב"ם כהרי הנצרות כיום, הקתולית וכ"ש הנצרויות האחרות (ור' על כך במאמרם של פיקסלר ונדל באחד מכרכי תחומין האחרונים, והשגת הר"י אריאל).

לגבי האיסלאם, ודארי שהרמב"ם לא ראה בו ע"ז, ונראה בעיני שהבעיה המרכזית בו לשיטתו היתה טענת מוחמד שהקוראן הוא נבואה המבטלת את התורה (ואף בעניין זה טוען לוינגר שהרמב"ם קבע את היסוד של עליונות משה רבינו על שאר הנביאים בכדי למנוע הליכה אחר נבואות שמכירות במקרא כנבואה לשעתה אך מחליפות אותו בזמנן).