מי האיש (קבלה)

נו מדובר בתלמיד האר"יז"ל
הלא כן.

כבר הזכרתי פעם בחדרי חרדים את רבי יעקב עמדין, שגם האוטוביוגרפיה שלו מעוררת תמיהות מתמיהות שונות.
לא ברור מדוע הוא צריך לספר שלא הצליח ביחסי אישות ומדוע לכנות את רבי יהונתן אייבשיץ:"הנחש המין הארור שהתפגר" וכהנה וכנה.

לי דווקא הקטע ההלכתי פחות הפריע, אלא דברים אחרים.
זהו ספר שקל מאד לעבור אתו מעיון ללגלוג.
הלגלוג נובע מהיבטים רכילותיים והתוצאה דיון לא ענייני באדם גדול מאד, גם אם יש בו היבטים
בעייתים לא מובנים.
סוף סוף, זהו ספר שגם אם הוא אמיתי הוא נכתב שלא לפרסום ומותר לנו לכבד את רצון המחבר.
לכן אני חושב שאין מקומו כאן.

בעל עגלה

האם אתה חושד אותי ב"ענין רכילותי"?

יתכן שהספר נכתב לתצרוכת פנים. יתכן שהוא נועד לשמש אי פעם לפירסום. בכל אופן, הוא חושף פן מאד מעניין על מחברו, שראה את עצמו כמעט כמשיח - ובכל אופן, היה כה חסר בטחון עצמי עד שנזקק לאישורים בלתי פוסקים לגדולתו.

אילו היה מדובר באדם שכותב למגירה ותו לא, הצדק היה איתך. אבל כאן מדובר באדם ששמו מועלה על נס, שרוב או כל המקובלים רואים עצמם כתלמידיו. אם מתברר שאדם כזה, שנחשב כמי שכל שערי הסודות נפתחו בפניו, היה אדם לקוי במידותיו, אולי אדם שסבל מבעיות נפשיות, ובוודאי אדם שעבר על הלכות בסיסיות - יש בכך שירות חשוב ביותר לעם ישראל כולו לפרסם את האמת אודותיו!

כפי שציינתי בתחילת דברי, תלמיד חכם שעובר על הלכות הריהו כקל שבציבור. ומפרסמים את החנפים מפני חילול ה', וכדי להרחיק מעבודה זרה - על אחת כמה וכמה.

אך איני קובע מסמרות בדבר. אדרבה, נזהרתי שלא לפרסם את שמו הטוב. כיון שאתה יודע במה מדובר, אולי תעשה את השליחות ש"ההוא" דלעיל לא לקח על עצמו. אני לא אפנה אל יעקב הלל, נציג הקבלה בדורנו, שמתמחה בפירסום כתבי יד ועוד. אולי תפנה אתה אליו, ותשאל אותו:

א. האם הספר אותנטי?
ב. אם כן, כיצד יש לבאר את הסטיות שבו?
ג. מה הן אומרות לגבי אמינותו כאבי המקובלים?

וצר לי, צר לי מאד שמאחורי הבלון המנופח של אישיות מפורסמת מסתתר צביון כזה...


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קראתי בענין רב את האשכול.
מאד לא יפה שלאחר שגילו כאן את שמו של האיש, חזרו ומחקו אותו. רק למי שהיה זריז מותר לדעת מה היה כתוב כאן? מי שרוצה, שיגלה לי את הסוד בתיבה האישית שלי.
עכשו שאלה לנציגי האורתודוקסיה. אפרים ליב, מסתברא, להעיר, ואולי יש עוד שעדיין לא פגשתי בהם.
איפה אתם?!
למה אינכם מלמדים סנגוריה על מה שכתוב כאן?
האם הדברים הוצאו מההקשר? האם הם שקר? האם יש להם הסבר אחר?
חשבו עלי. חשבו על אנשים כמוני. גם כך יש לי ספקות מרובים בנוגע לקבלה. כאן תפסו מישהו שמוצג כמקובל (אמנם בעל עגלה מאשר כנראה שזה נכון), הפכו אותו בהבל פה ל"אבי המקובלים", וגילגלו עליו דברים כאלו משונים, שבגללם היה צריך להפנותו לטיפול פסיכיאטרי...
איפה אתם כולכם?
הצילו!

רגע, רגע, רגע.

אני כבר רואה שזה הולך לכיוון ממנו חששתי, אין מנוס אלא לחבוש את הירמולקע.

לי הפריעו דברים אחרים בספר, אבל אם נתייחס לקטעים שציטט מיימוני ונלך לקטע החמור ביותר.
הווה אומר : הוא נגע בגוסס נגד ההלכה.
אוי באמת !

ואם גוסס זה מטאפורה והכוונה איש חולה מאד?

ואם הוא טעה ושכח הלכה ? לא יכול לקרות ?
משה רבינו ודוד המלך לא חטאו ?

כמה מילים הקדשת, ר' מיימוני, כדי ללמד זכות על דוד המלך ? האם אזלו כל החיצים באשפתך? האם לא נותרו אי אלו שאריות של לימוד זכות לנשוא דיוננו ?
ואולי, אין זה מקרה שככל שמדובר באנשי תורת הסוד נחבשים המשקפים חמורי הסבר ?

מה קורה? הפורום הפך לפורבס? למה לא מתמקדים על מה כן ומה לא ללמוד מרעיונותיהם וממעשיהם של האישים במקום לחטט להם בנפש בגלל האפולוגטיקות שלכם?

אם יתגלה שמשה רבנו הרביץ לאשתו הכושית אז בגלל זה תפסיקו להאמין בתורתו? נו באמת!

מיימוני

א- לא הבנתי מי האיש
ב- תקן אותי אם אני טועה, אבל לשאול רב על האיש בלי להגיד את שמו, ואז, אחרי שהרב אמר את דברו לחשוף את שם הדובר זה דרך להביך ו/או לבלבל את הרב, לא? אין בכך משום פחיתות כבוד לרב?




וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן

למך

בוא נכנה את האיש שלנו "שרגא".
ובכן, כל מה שנכתב כאן על אישיותו של שרגא והעבירות שעשה מבוסס על ספר שמיוחס לו, מעין יומן שניהל לעצמו. יש עדות של החיד"א על קיומו של יומן של שרגא, אבל מי אומר שהיומן שראה החיד"א הוא אכן הספר שמתפרסם בזמננו תחת שם זה?
כיון שלא בררתי את השאלה האחרונה הזו, נמנעתי מלחשוף את שמו האמיתי של שרגא.
אני בטוח שמסתברא, ממדבש ואחרים לא התקשו לזהות את שרגא, ולפי ידיעותיהם הם יכולים לקבוע מייד אם הספר אותנטי או לא.

בגשתי אל הרב, המטרה שלי היתה לדון בצדדים המכוערים באישיותו ובמעשיו של שרגא כפי שהעיד על עצמו כמשיח לפי תומו. ידעתי היטב - כפי שברור לכל אחד - ששמו המפורסם של שרגא ימנע מהרב להתייחס אל הדברים כפי שהם. הייתי בטוח שהרב ינסה ללמד זכות על שרגא באופנים שונים. ואני רציתי את ההערכה האמיתית והמתבקשת. לכן, כפי שסיפרתי, הבאתי בפני הרב את המעשים וציינתי שהם מיוחסים למי שנחשב ל"אבי המקובלים". כפי ששיערתי, הרב שלא ידע במי מדובר, הגיע למסקנה הנכונה לגבי אישיותו של שרגא - שלא כמו בעל עגלה שלנו שמהפך בזכותו.

אם הדבר מציק לך, אציין לך גמרא שבה מסופר כי היתה מחלוקת אמוראים, ורצו להטיל את ההכרעה על אחד מגדולי הדור. לפני ששלחו את התשובות, הפכו את השיטות, כדי שאותו גדול לא ידע מי אמר מה, ולא יהיה מקום לחשד שביכר דברי תלמידו. (ואכן, הוא פסק לפי המאן דאמר השני - כי זו היתה ההלכה). לפי דרכנו למדנו, שמותר להעלים פרטים מסויימים בשאלה כשרוצים לברר את האמת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

בוודאי ובוודאי שאני מכיר את הספר את האיש ואת שיחו, ובוודאי שהספר הינו אותנטי.ועוד ברור שזה יומן אישי ופרטי.

אך כפי שכבר כתב זריחת עץ לגבי גדול אחר, אם נחפש במרתפים של כמה גדולי ישראל נוכל לגלות הרב דברים מדהימים ומפליאים.

מיימוני, תאמין לי שאני יודע כל כך הרבה על כך הרבה גדולי ישראל שבוודאי לא ינעמו לאזניך לשמוע, גם על גדולים שאתה מזדהה אתם, ולמה לפתוח את התיבת הפונדרא?

ואם נצטרך לחשוף הכל, היהדות לא תרוויח.

תרוויח ותרוויח! רק משחק העמדת הפנים המייאש מהיהדות הוא לא ירוויח!

מסתברא

אני מודה לך על שהגבת.
אני מניח שלא היה לך קל להחליט מה לכתוב ואיך.
גם לי לא קל. אמנם ההבדל בינינו שאתה מחשיב את האיש לאדם גדול ורואה בו, למרות הכל, מורה נאמן לתורת הקבלה. ואילו אני רואה ביומן עדות לחולשה נפשית, וממנה אני מקיש על חולשת הקבלה (למרות שזה לא טיעון תקף, אלא רק מסתבר).

איני בעד חשיפת עובדות מביכות לשמן. ומצד שני, לא אופתע לגלות "שלדים" במרתפי הארכיונים שלנו. גם בגמרא תמצא, זעיר פה זעיר שם, פרטים מביכים על גדולי האמוראים. אותו רבא שלא היסס לכנוס את תלמידי הישיבה שלו ולהודות: דברים שאמרתי טעות הם בידי, התבייש בשיחה פרטית להודות בטעות ל"יריב" בויכוח על מעשה שהיה - שאין לו נפקות מעשית (המעשה בסוף פסחים, בדיני הבדלה, אם זכרוני אינו מטעני). שני האירועים מסופרים בגמרא שלנו, והם מאירים בעיני את רבא באור יקרות. גם אם נסכים שרבא רחוק ממושגינו, היה לו קושי אנושי מאד להודות בטעות - והוא התגבר עליו במקום שזה היה חיוני לשמירת ההלכה. ועל כך גאוותנו כאומה. יותר מזה, על כיוצא באלו בנויה אמונתנו במורשתנו.

שונים הדברים כאשר אדם שמורה לרבים דרך בחקר מה שנחשב לתורת הסוד מצטייר כאדם שרץ אחרי עוסקים בכישוף בני דתות אחרות - ומחשיב את מה ששמע מהם כמידע שמימי. עובדה כזו מטילה צל כבד על אמינותו כחלק מרצף מסירת הקבלה (למי שמאמין שהקבלה היא רצף, ולא חידושים ותוספות מדור דור. וכיון שזה נושא בפני עצמו, אני מפנה למבוא של אידל בפתיחתו לספר שלו על החסידות, בה הוא מציג מודל שכינה פנורמי, ואולי נזכה לעסוק בזה, יחד, בעז"ה, באשכול אחר?).

לכן טרחתי והלכתי לרב כדי לקבל הסכמה לספקותי. לכן פירסמתי אותם ברבים. האם אין מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'?






שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

מתי תתן לשרגא לנוח בשלום על משכבו? אם בגין ה"קמפיין" שלך היו כולם הופכים ל"מצדיקי עצמם בפני בית הדין של התבונה לפני בית הדין של הציבור" -כלשונך הזהב במעמקי הפורום- ניחא. אבל.... וא"כ החסרים שרגאים כפי שהעיר מסתברא. אנחנו מלאים מהם בין אם מזידים או שוגגים או חצי-חצי וכו'.