מי האיש (קבלה)

מימוני,

אגיב רק כעת על הטלת דופי על שלומיל, תמהני עליך הפלא ופלא שאתה מטיל דופי באמינתו? וזאת מנין לך, דברי דוד תמר על אמינות שלומיל התקבלו במחקר ולא דמיונותיו של בנאי.

הא מנין לך. ולא היא, שלומיל אינו בדאי.

מסתברא

אודה בחולשתי. אני סומך על הזיכרון. איני זוכר באיזה ספר ראיתי זאת (משום מה נדמה לי של גרשם שלום, אך מסתמא זה לא נכון. אולי בניהו? האם זה בנאי שאליו התכוונת?). הוא כתב שם על התיאורים של צפת בתור מקום גדוש בשפע כלכלי וכו'. זה לא הולם את ידיעותינו על המקום והתקופה.
האם תמר חלק על זה? לא מוכר לי. לא קראתי את כל כתביו. אם טעיתי, תקנני נא. איני חושש להודות כשטעיתי. אבל הנה ציינתי לך את המקור לדברי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,
א.
אני שמח לקרוא שאתה מבין שלא ענית עדיין על עיקר טענותיי, ובעיקר על הטענה שרח"ו פשוט לא עבר על ההלכה בדוגמאות שהבאת.
השורות הבאות נכתבות ברצינות גמורה ולא בציניות: אולי חבל על העמל שלך להשיב? אם אתה לא יכול להוכיח בפשטות שרח"ו עבר על ההלכה, למה לעמול? לכאורה היית אמור לשמוח שהותרו ספקותיך.
מילא אני, אם הייתי צריך לעמול להשיב לך בעניין זה (מה שלא קרה), הייתי עושה זאת משום המצווה להצדיק את הצדיק ולקיים את מסורת חכמי ישראל. אבל אתה, מה יצא לך מזה חוץ מלזלזל בקבלה בכלל? יעמדו טענותיך ביחס לקבלה בפני עצמן, גם בלי לזלזל ברח"ו. אגב, ראיתי שיש אשכולות ארוכים גם בעניין הקבלה בכלל וגם בעניין אמונת חכמים. אולי אוכל יום אחד להיכנס לעובי הקורה ולהגיב שם. בינתיים אני מקווה שיש לי זכות דיבור כאן למרות שלא קראתי.
על כל פנים, טענותיי חזקות דיין גם בלי להסתמך על המקובל אצל גדולי ישראל.

ב.
אני מצדי לא הייתי חושדך בדבר. אבל לפי שיטתך החתם סופר (אולי), לא חושדך אלא אומר דברים חד משמעיים. ונראה לי שלא אמר את זה מרוח הקודש. יש פה בעיה מהותית: מי שיוצא היום נגד הקבלה, פשוט יוצא נגד מסורת ישראל. אין היום אפילו אחד מגדולי ישראל מכל החוגים שאומר דברים כאלה. ומי שמרשה לעצמו ללכת נגד כל גדולי ישראל, למה שיקבלם בדברים אחרים? ובפרט שברור לו שהם תומכים בדברי שקר וכזב (ח"ו) כמו הקבלה? ואפילו בענייני הלכה, איך יוכל בכלל לקבלם. אדרבה, אדם כזה יש לצפות ממנו שימצא 'טעויות' אצלם על כל צעד ושעל.

ג.
מי שמקבל את קדושת התורה, חייב להגיע *בשכלו* למסקנה שהשכל שלנו לא מבין הכל. וכי מצד השכל שלנו היינו מגיעים בעצמנו אל התורה? לשכל יש חשיבות מכרעת בתלמוד תורה, אך לא בקביעה מהי התורה.
שלב שני: מי שמקבל על עצמו את העיקרון של תורה שבעל פה, חייב להגיע *בשכלו* למסקנה שלגדולי ישראל (ואין צורך להיכנס כאן לשאלה מהו גדול ישראל, כל עוד לא יקום מישהו שיטען שהוא כזה) יש עדיפות כלפיו. אחרת, למה שלא יחלוק כל אחד מדעתו על כל המסורת כולה, בטענה שהשכל שלו אומר אחרת, או שבדור מן הדורות חלו שיבושים חמורים בתורה שבעל פה?
ובדומה לזה: מי שאין לו אמון בשיקול דעתם של גדולי ישראל, כשכולם מסכימים בעניין מסוים, מדוע שלא יכפור (הוא, או תלמידיו, או תלמידי תלמידיו) בכל ההלכה כולה, בכל עניין שאינו מתיישב על פי דעתו?
זו נקודת המחלוקת המהותית בין האורתודוקסיה לבין הקונסרבטיבים. הם אינם טוענים שהתורה היא מסורת נושנה שאבד עליה הכלח, אלא הם כופרים בשיקול הדעת של חכמי ישראל במהלך הדורות, ולדעתם חכמי ישראל הפריזו מאוד, ויש לשנות את עקרונות האמונה ואת ההלכה.

ד.
אכן, לדעתי אחד מעקרונות היסוד של היהדות (ובשבילי, באופן טבעי, האורתודוקסיה היא היהדות) הוא שהאדם הפשוט אינו יכול להכריע בכוח שכלו הפרטי בשאלות עקרוניות, כנגד כל גדולי ישראל. אתה יודע מה, גם אצל הקונסרבטיבים לא *כל אחד* יכול לחדש ככל העולה על רוחו. אולי אפילו אצל הרפורמים.
לגבי טיב הראיות – מקובל בכל התורה שבעל פה שחכם מביא את דעת קודמו כדי לבסס את שיטתו. קוראים לזה השתלשלות התורה שבעל פה. זה קשור גם לעיקרון של ננס על גבי ענק.
האם אתה רואה את עצמך כלא אורתודוקס? גם אם כן, אנחנו יכולים כמובן להתווכח, אבל ברור שהוויכוח ייראה אחרת לגמרי.

ד.
לא ירדתי לעומקה של חוקת הפורום. אנא הסבר לי אם ומתי עברתי עליה. אבל אם עברתי – כמדומני שזהו הפורום הסגור ביותר שפגשתי. ובפרט שהוא מדבר בשם הפתיחות.

ה.
אני לא מאמין בכל דבר שמקובל בהמון, אלא לכל הפחות במה שמקובל אצל רוב ככל גדולי ישראל, והכוונה כמובן לשאלות תורניות ולא טכניות או היסטוריות גרידא.
אני גם נותן אמון בגדולי ישראל שלא ישקרו. לכן אני מאמין שהיו דיבוקים, ואני לא בהכרח מאמין בסיפור עם הדג. החיוב השכלי מה לקבל ומה לרחק אינו ביד כל אדם, אלא ביד גדולי ישראל, ובהמשך למסורת שקיבלו, דור מפי דור. אחרת, שוב, אין שום סיבה סבירה להישאר גם בתלם ההלכתי.

בוגיעלון (המפקד!),
מופיע במקורות שונים שבכל דור ודור יש מישהו בבחינת משיח בן יוסף, ואף משיח בן דוד, ואולי אפילו יותר מאדם אחד.
זה עוד בלי לדבר על דור שהוא בבחינת וכו'.

כן זה מאיר בניהו, במבואו לספר תולדות אריז"ל מהדורתו.

ועיין דוד תמר בספרו אשכולות תמר. עמ' 32 ואילך.

עפר ואפר

בשולי הערתך שלפני האחרונה כתבת " אחרת, שוב, אין שום סיבה סבירה להשאר גם במישור ההלכתי".

אתה מתכוון ששאלה זו היא זהביאה אותך לכל מסקונתיך, או שגם ללא זה אתה מחזיק בדעתך.

כמובן שהשאלות שהצגת טעונות בירור וביאור ולא לזלזל בהם חלילה, אבל מכאן ועד מסקנות "מסויימות" הדרך ארוכה. וכאמרם ז"ל, ארוכה מארץ מידה.

ביסוס התורה אינו רק במין שושלת, היא הרבה מעבר לכך, עמוק עמוק מי יידענו.

בורג קטן,
אני מקווה שהבנתי את השאלה כראוי.
כפי שניסיתי להסביר, השכל עצמו מבין שאם יש אמת בתורה שבעל פה, הרי שברמה הראשונית השכל בטל כלפיה. קודם כל אנחנו לומדים מהי תורה, ואחר מנסים בכל כוחות השכל להבין ולפרש ולחדש, בתנאי שזה לא יסתור את מה שהתברר כבר שהוא תורה.
לעניות דעתי הדלה, אין כאן פילוסופיה שלי, אלא אמת לוגית פשוטה שאי אפשר להתחמק ממנה.
מי שסבור שכל חכמי ישראל טועים אפילו בעניין תורני אחד – לא יוכל להסביר למה לשיטתו הם לא טועים בהרבה מאוד דברים אחרים, כולל בענייני הלכה.
לכן אינני מתחיל מקושי כלשהו בשיטה של מיימוני או של כל אחד אחר. אני מתחיל מן האמונה הבסיסית שלי באמיתת תורה שבעל פה.

בורג

השכל עצמו מבין שאם יש אמת בקוראן, הרי שברמה הראשונית השכל בטל כלפיה.

לכן אינני מתחיל מקושי כלשהו בשיטה כלשהי. אני מתחיל מן האמונה הבסיסית שלי באמיתת הקוראן.

מובן?

יפה בוגי.
ואם אתה לא מאמין בכלל בקדושת התורה שבעל פה, או התורה בכלל, זו כבר אופרה אחרת.

עפר

דווקא אני המאמין כי בחנתי את התורה לדעת את אמיתותה בלי הנחת המבוקש ובידיעה שאם לא אזהה את אמיתותה אעזבנה. לא הסתפקתי בזיהוי 'איזו אמת' לצאת ידי חובה. אבל הצורה שאתה מציג את אמונתך היא זהה למציאת איזו אמת בקוראן!

מבלי לתפוס צד בפולמוס
בוגי
אולי כדאי שתבדוק שוב במילון את משמעות המילה מאמין!!!!!!
זה לא ידעתי
לא הבנתי
לא ירדתי לעומק
זה משהו אחר
הגדר