מי האיש (קבלה)

מוציגן

תודה על התייחסותך.

אני מרשה לעצמי לנתח את דבריך ואני מוצא בהם מספר טענות:

א. רח"ו היה גאון,

יתכן שזו טענה נכונה. צריך לאפיין מה הם הקריטריונים להענקת תואר "גאון". לפי השבחים שחלקו לו בני זמנו על יכולתו בלימוד, מסתבר שהיה בעל כשרון גדול.

ב. אין הגאון כאדם רגיל.

פשיטא!

ג. ה"גדולים" אינם מלאכים סטריליים חסרי "נגיעות".

נכון. השאלה היא מה הם עושים עם חולשותיהם ואיך הם מתמודדים עמהן.


ד.  כתבת: כל גאון, מישראל או מהאומות, מכיר את גאונותו וכתוצאה מכך מרשה לעצמו להגדיל בחשיבות עצמו או סתם להשתולל, לפחות בינו לבין עצמו,
.

סבורני שטענה זו אינה נכונה ובוודאי לא בתולדות עמנו. להפך. גדולינו מצטיינים בכך שהם משתדלים לעבוד על עצמם ולא להניח למידותיהם האישיות לסחוף אותם לצורות התנהגות פסולות.

האם זה לא כך לדעתך? האם יש לך דוגמאות שמוכיחות שלא כדברי?

אם תרצה דוגמאות לעבודה עצמית של גדולינו, יש כמה לעיל אבל ראוי להקצות לנושא זה אשכול אחר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

ובכן מר "מיימוני"... א) הרח"ו היה גאון, אכן, וזאת לפי כל קריטריון. רבו נפטר בגיל 38. היו לאר"י עוד תלמידים, אך הראשי שבהם היה הרח"ו, ועל שמו רשומה כל מהפיכת הקבלה ששינתה לעד את פני היהדות. יש לך עוד הרבה שמות אנשים שחוללו מהפכה כזו, ויצירותיהם נלמדות בכל ישראל, מהמזרח עד קצה המערב?! אתה רשאי שלא לאהוב את הרח"ו, אך גאון הוא היה, על אפך ועל חמתך. ב) בעניין ה"מידות" של ה"גדולים" למיניהם ביקשת שאביא דוגמאות, אך אם אביא אפילו מקצת חברך הרי יחסום אותי, אז על מי אתה צוחק?! בכל אופן, על מעט ממידותיו הטובות ואישיותו הנעימה של הקדוש הבני-ברקי שלכם, "סטייפעלער", תוכל לקרוא בספרי הרא"ח נאה ז"ל, וכבר כתבתי על כך בעבר. על תאוות הכבוד ושאר מידות טובות של כמה מקדושיכם בהווה בעניין הקטטות בפוניבז', תוכל לקרוא בעיתונים מדי שבוע, ואף על כך כבר כתבתי בזמנו. הייתי ממשיך בשמחה, אלא שהתווים בהודעתי מהסלולר נגמרו, וסיפורי ה"גדולים" שלכם רחוקים מלהיגמר

_________________

מיימוני

א. אני יוצא מתוך הנחה שרח"ו כתב דברי אמת, וגם אתה נ"ל שתסכים, שגם אם הָזָה, הוא ודאי הרגיש שכך זה באמת.

נסה לדמיין ששולחים לך משמיים אישורים על גדלותך, לא תרגיש התרוממות הנפש שהשגחתו ית' חופפת עליך? (אולי גם גאווה, אבל לא זה הנושא).

וכיון שאני מאמין לו, כך אני חושב ומרגיש. נ"ל שכל א' שיחשוב ע"ז כשילמד תנ"ך, ירגיש כך.

למה שלחו לו? כדי לעורר ולחזק אותו. (אני לא מתיימר לדעת דעת עליון. זהו הסבר הגיוני מסברתי)
למה לא שולחים לי? כנראה שאני יותר קטן.


ב. כשם שכל אדם רוצה לדעת את מקומו בעולמו וכלפי סביבתו, ופעמים גם חוקר מה אמר עליו פלוני וכד', כך גם רח"ו. אלא שאפשרויותיו היו רבות יותר - הוא גם יכל לדעת מה אומרים עליו בשמים בזמן נתון.

ויש בזה גם נ"מ, לדעת מה לתקן, ולהתחזק במה שיש.

ואם מותר, אז למה לא?


ג. אין צורך להשיב, לפמ"ש כאן.


ד. מקבל, אלא שייקח זמן עד שאכתוב שם. זו לא התחמקות אלא כמ"ש שאין ספרי איתי כעת. ויש לי גם עוד דוגמאות.


ה. לא טענתי שיש לי ראיות על ענוותנותו משאר ספריו, אלא שא"א לשפוט אדם ע"פ יומן אישי שלו, והראיה מהיעב"ץ. צא ולמד בס' עץ הדעת טוב. יש שם גם דברים קצרים.


ברצוני להוסיף עוד דבר חשוב:
גם פירוש המילים של ס' החזיונות לא כ"כ פשוט.
למשל: הענין של להשיב את העם בתשובה, שחוזר על עצמו פעמים רבות בספר.
אני מתכונן להביא כאן כמה ראיות שאין הדבר כפשוטו, ומה נ"ל בענין. (שוב, אין לי כאן ספרים. אשתדל מאוד לכתוב בבית ולהביא)

מיימוני שלום וברוך שובך אל הדיון!


***
א. בעניין המכשפים ומה שאתה מכנה חיפוש אישורים לגדולתו.

אציע שתי אפשרויות:

1. המהרח"ו ידע שהוא מחזיק באור ה' ובידו להשפיע ולהועיל לאנושות, אך לא בהכרח ידע עד כמה מסוגלים כלל העולם לקבל את מה שהוא יכול היה להעניק. את זה הוא יכול היה ללמוד מהם. כל אדם העוסק ברוחניות והצליח להכיר בגדולתה של נשמת המהרח"ו היווה בעיניו כעין אישור לכך שקבוצת אנשים נוספת מסוגלת לקבל ממנו את מה שהוא יכול להעניק, ובכך הבין שהוצאת השליחות שלו אל הפועל תלויה אך בו.

2. המהרח"ו רצה לדעת במידה מדוקדקת את שורש נשמתו ע"מ שיפעל בהתאם [בכוונה או עניין מסוים שנמצא בתורת הסוד], ולכן טרח לברר זאת אצל אנשים ובעזרת אירועים שלדעתו, ולדעת חז"ל בכמה מקומות, יש בכוחם להצביע על אמת.

אפשר שאחת נכונה, אפשר שבחלק מן הפעמים אחת נכונה ואפשר ששתיהן נכונות. וייתכן ויש גם אפשרות שלישית ורביעית שהיו יכולות לסייע לנו להבין את מטרותיו ומניעיו אם רק היינו בקיאים בתורתו.

ב. בעניין הגוסס. נכשלת בכשל לוגי כשכתבת: "הטעם הוא משום שהרושם שלי המצטייר מן הספר הוא שרח"ו היה אדם שחיפש אישורים לגדולתו בכל אופן, ומצבו של אדם גוסס היה קל בעיניו"

גם אם נניח שהיתה כאן יהירות ורדיפה אחר אישורים לגדלות, הרי שלא ראינו שהיא קיימת 'בכל אופן', שכן לא הזכיר שעבר על הלכה ע"מ לדעת את גדולתו, בטח לא על כזו חמורה. כ"ש אם נאמר, עם קצת יותר היגיון, שחיפוש האישורים, אם ניתן לכנותו כך, לא נבע מתוך יהירות אלא למטרה מסוימת [כבסעיף א']. לכן האופן בו הסקת את מסקנתך הוא שגוי בהחלט. אין שם הסקת מסקנה אלא הבעת דעה שאינה קשורה כלל לדברים שנכתבו בספר כלשהו, [ואולי נובעת מעמקי הנגיעות החמורות שלך, מיימוני].

ג. בעניין הגאווה והענווה. עיין בשערי קדושה ובשער רוח הקודש שהזהיר שיתנהג בשפלות, ענווה ויראת חטא ויתרחק מן הגאווה 'עד התכלית האחרון', שאלו יאפשרו את ה'השגה' בחכמת הסוד. וגם אם הדוגמאות שציטט "לוצאטי" לא דומות דיין, אזי מהן תלמד שלא כל שנראה כ'גאווה חיצונית' בהכרח מעיד על 'גאווה פנימית' - וע"מ להבין אם קיימת 'גאווה פנימית' אצל מאן דהו, בוודאות, עלינו לדעת את כל הקיים בנפשו.

משפטים/מילים שלא מתאימים לפורום הוחלפו בכוכביות

תוקן על ידי עצכח ב- 13/07/2008 5:37:32

אשתדל לענות אחד אחד.

מוציגן

אני מסכים שהרח"ו חולל מהפכה. אבל עצם היכולת לחולל מהפכה, האם היא גאונות חיובית?

לגבי אלו שמתפרסמים אודותיהם סיפורים המעידים על רישעות, הם לא מוכרים לי כפי שאתה מכיר אותם (ואיני יודע אם זה בגלל הפרשנות של המתבונן, או בגלל שאיני עוקב כמוך כנראה). אבל כמדומה שצריך קצת יותר לאפיין מהו גדול. כמדומה שהאופן האינטואיטיבי שבו אנו משתמשים במונח "גדול" מצריך אותנו לצפות שהאדם לא ייכשל בדברים שפלים. כשלון חד פעמי או דבר דק או עדין, כן. רישעות ממושכת לא. אם האנשים שלהם אתה מתכוון נכשלים בכך, אזי הם אינם גדולים, ולכן מה יש להביא ראיה מהם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

לוצאטי

אחת מהנחות היסוד שלי היא שרח"ו כתב את האמת כפי שהוא ראה אותה. ואדרבה, על זה מיוסדת הביקורת שלי לעיל.

אולם יש דברים אחרים בדבריך שאיני מבין ואם אני מבין אני תמה עליהם.

אני סבור גם כן שהרח"ו היה טרוד באיסוף ראיות לגדולתו. אולם בניגוד לך איני רואה היכן כאן הראיות ששלחו לו משמים. כמובן, יש לאפיין מה ייקרא אצלנו "ראיה משמים". לפי תפיסה מסויימת של השגחה פרטית, כל דבר יכול והוא אכן אות.

אבל אולי אערוך רשימה קצרה. נניח שבכל המקרים הבאים יש אותו מסר: אתה אדם גדול ותשפיע לדורות:

א. מלאך מתגלה משמים.
ב. נביא מתגלה.
ג. שייך מכשף מספר שהשדים אמרו לו.
ד. קורא בכף יד מבטיח זאת.
ה. אשה שידועה בכך שהיא "רואה" הילות מבטיחה זאת.
ו. זה מה שאומרים לאדם בחלום.

לגבי שני המקרים הראשונים, נסכים שזה אכן "משמים". כמובן עדיין יש מקום לשאול אם מדובר בנביא אמת או שקר, ואם החזיון שחווה היה פרי דמיונו במובן השלילי או באמת מסר משמים (וזה מחייב לדיון פילוסופי, אבל בוא נניח שנקבל את האבחנה הפשטנית הזו, סמיילי).

האם המקרה ג' או ד' או ה' ייחשבו כ"אות משמים"? זה מה ששאלתי אותך לעיל, כי זה מה שמופיע ברוב הספר.

לגבי מקרה ו, בזה, אם החלום הוא אמיתי, אזי זה אות משמים.

מה שאני בא לומר הוא בפשטות שיש הקשרי גילוי שהם "כשרים" בעינינו. ויש שלא. רוב המקורות שרח"ו מביא בספרו הם מהסוג הפסול, גם אם אין בהם איסור הלכתי מפורש. ועצם העירוב של כולם כאילו כולם באותה רמה מבחינתו מעיד, בעיני, לפסול את אלו שניתן היה לדחוק ולראות כ"משמים".


****


ראוי לכל אדם לתהות מה ערכו ומה תפקידו. אולם כמדומה שהתייעצות עם מכשף אינה נכללת בצורות הראויות לבירור הנושא הזה...

אני תולה את החיפוש המתמיד של רח"ו בבעייתיות פסיכולוגית. זו כמובן פרשנות שלי, ואני סבור שהיא מושתתת על עובדות. כמובן, זה שהיא אפשרית לא מחייב שהיא נכונה. אולם הפרשנות ההפוכה, שאני מבין שאתה תומך בה, לאמור שהכל חלק מגדלות, אינו נכלל במובן של גדלות שאני מכיר ומבין, במיוחד לא על פי המקורות שלנו.

אבגד

אני שמח לדון עמך, כי אין לי הרבה מומחים לקבלה לשמוע את חוות דעתם האותנטית.

אמנם בעניותי לא הבנתי את כל דבריך, ואכתוב מה שאיני מבין, ואתה בסבלנותך המוכחת תסביר לי מה שקשה לי.

אשמח אם תראה לי בצורה ברורה היכן נכשלתי ב"הנחת המבוקש". כלומר מה הנחתי וכיצד פירשתי על פי הנחתי את האירוע באופן שגוי.

אולי כוונתך לדוגמאות שבאות אחר כך בדבריך? אבחן אותן ברשותך.


א

1. הרח"ו האמין שיש בידו יכולת לתקן את העולם. הוא הסתפק אם יצליח, וזה תלוי בגדלות הדור, לא בו אישית. כדי לברר זאת פנה לכל מקור שיכול היה לספק לו מידע.

(החלפתי את המילה "ידע" ב"האמין" כי המילה "ידע" מציינת תוכן אמיתי, וזה לא ברור לי שזה אמיתי...).

ברשותך איישם זאת לגבי המקרים שהבאתי. כלומר שהרח"ו פנה למכשף כדי לשאול בשדים אם הדור יקבלו ממנו? וגם כאשר שאל על ערכו הכוונה היתה לערך הדור על מנת שיזכה לקבל ממנו?

2. הרח"ו רצה לדעת את "שורש נשמתו". ומה ששמע מן האר"י לא הספיק לו?

והוא רצה לדעת זאת כדי לעמול. ושוב, האם מכשף שמביא מפי שדים הוא מקור לזה?

מקור ראוי?

כתבת שלדעת חז"ל זה מקור שיש ללמוד ממנו אמת. אולי תרצה לציין למראה מקום מדוייק בחז"ל לכך?

3 הבאת אפשרות שלישית, שאולי היה לרח"ו טעם נסתר מאיתנו.

זה כמובן אפשרי. ועם הנחת טעמים נסתרים, אפשר להצדיק כל דבר. גם חילול שבת, גם איסורי עריות. האם לא כן נהגו הפרנקיסטים?

זו הערה לא הוגנת. אבל יש כאן בעיה לוגית. עד כמה מותר לנו להניח קיומם של טעמים נסתרים לגיטימיים?

ב

אני משער כי המקום שבו נכשלתי לדעתך ב"הנחת המבוקש" הוא כאן. ובכן כדאי לדון קצת מה עושים כאשר מפרשים אירוע.

יש לנו אירוע שמתואר בידי בעל הדבר, הרח"ו. האירוע מתנגש, לפי קריאה מסויימת ואפשרית שלו, עם ההלכה. בוודאי שהוא נראה מוזר בעיני אדם שאינו מקובל כמו רח"ו. (האם יש לנצל גוסס כדי להוציא ממנו מידע לאחר מותו? מה היינו אומרים על מי שנוהג כך בגוססים, בכל שלב שלפני גסיסתם?)

אתה טוען שאני נכשל בהבנת מניעיו של הרח"ו בגלל "נגיעות". אולי תרצה לפרט מה הן נגיעותי וכיצד אתה יודע עליהן? ומדוע הנחתך זו אינה בגדר "הנחת המבוקש"?

על כל פנים, כל פרשנות היא שימוש בהנחות יסוד כדי להבין ולהסביר. הנחות היסוד שלי לקוחות מן הפסיכולוגיה האנושית בכלל (אם היא בת יישום לגבי אדם כמו רח"ו, שהרי טען מוציגן שזה לא אפשרי). ומן המקורות. וכן מן המוסר האינטואיטיבי (יחס לגוססים ואנשים לפני מיתהI.

בוודאי שאפשר לפרש שהרח"ו האמין שהוא צריך לברר כל הזמן את מעמדו בשמים. אני גם סבור שאתה צודק בדבר זה. אך בניגוד לך איני רואה בכך מעלה, אלא חסרון. אני סבור שהוא חי בעולם דמיוני, אגוצנטרי מאד, שבו עסק בבירור מעמדו. בירור זה נעשה בשתי רמות. ברמה ה"מיסטית" (אין לי מילה אחרת כרגע) שבה למעשה לא ניתן להכחיש את תפיסתו, ונראה לי שידע זאת ולכן היה זקוק כל הזמן לאישורים. וברמה המציאותית היומיומית, שבה התנגשו הדמיונות שלו עם מציאות שבה רק תמהונים ומאמיני מגיה התפעלו ממנו. הרב, למשל, התעלם ממנו וראה בו אדם שמאמין בדמיונות.

(זה בהחלט לא עולה בקנה אחד עם השבחים שחלקו לו, לפי ההגיוגרפיה, בני דורו. איני יודע לבאר את הסתירה. אבל היא קיימת. אולי עלינו להוריד מן ההערצה שאנו משערים שבני דורו רחשו לו?)


****

מתוך הדברים אני רואה שחשוב לדון בנושא של האופן שבו אדם בודק את עצמו. אני סבור שהצגתי את הדברים לעיל בפשטנות, וזה נובע בהחלט מתוך הנחה מוקדמת לגבי טיבו של הרח"ו. יש מקום לדיון שיציג את הפנומנולוגיה של האדם העסוק בבדיקה עצמית, ואת הנחות היסוד האונטולוגיות שמאחורי בדיקה זו.

***

כתבת שרח"ו לא הזכיר שעבר על הלכה בנגיעתו בגוסס. אפשר לפרש זאת כמוך, שעשה זאת בצורה המותרת. ואפשר לפרש זאת שהיה כה שקוע בעצמו, עד שלא שם לב להלכה.

***

מן ההזהרות הרבות של הרח"ו נגד הגאווה אפשר ללמוד דברים רבים. למשל, אולי שהוא עצמו חש שהוא מתגאה ועליו להילחם בזה?

זו רק אפשרות אחת מרבות אחרות. ובחרתי בוודאי אחת שאינה מחמיאה.

הנושא מורכב מאד בעיני, וצריך לברר עוד את הנושא של גאווה בכלל כדי שנוכל לדון על איזו גאווה (באיזה מובן של התחום) כתב הרח"ו, ואז יש לנסות לדון מה המשמעות שיש לייחס לזה.

אינך צריך להיות תלוי בפרשנותי. אדרבה, הסבר אתה מהי אותה גאווה פסולה שיש להיזהר ממנה והראה כיצד כל הספר המלא במה שנראה לעיני הדיוט כמוני כחיפוש אישורים הוא בעצם משהו אחר.

ושוב אני חוזר לטענה שלך. שנינו מסכימים שרח"ו עשוי היה לייחס משמעויות קבליות (כוונתי למשמעויות שתלויות בהנחות יסוד קבליות, כגון תפקידו בתיקון העולם, היותו משיח בן דוד בפוטנציה וכיו"ב) לעצמו ולכל מה שקורה לו. השאלה היא אם זה בגלל שהיה אכן אדם גדול או בגלל שהיו לו אשליות גדולות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

לעיל שאל האין:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=166264&whichpage=7&forum_id=1364#R_14

"ח אחרי האר"י והרח"ו קיבלו אותם בצורה אבסולוטית כמעט, ולמרות שהכירו את ספר החזיונות למשל, עדיין קיבלו את הרח"ו כגדול, וכדמות משמעותית מאוד. נכון שהיו שיצאו נגד הקבלה, אך עדיין, כמה שאני יודע מדובר על מיעוט.
רק שיהיה מובן, טענתי היא לא איך אתה חולק על גדולים בתורה, הרי לא יכול להיות שהם טועים וכו'...
אלא כיצד אתה מתייחס לזה שת"ח מובהקים ומקובלים על עמ"י (הגר"א, ר"ח מוולאזין ועוד ועוד עד דורנו) קיבלו דמות כ"כ בעייתית (לדעתך) בכזאת צורה. והרח"ו לא התקבל כעוד רב, אלא כסמכות עליונה.
אם זה לא מעלה שאלה על כושר שיפוטם של אותם ת"ח? ובכלל אם הם קיבלו את הרח"ו, שלדעתך בעייתי מאוד, זה לא אומר משהו גם עליהם?


ועל זה הוסיף אבגד היקר

א. הם האמינו בו בגלל איכות ספריו האחרים.

ב. אולי הם סברו שהספר הנ"ל זויף.

ג. אולי הם ידעו להבין את הדברים שכתובים בספר באופן אחר (כפי שניתן להבין מעשים של גדולים אחרים הנראים תמוהים לכאורה).

ד. למיימוני יש עניין שלא לקבל את ב', ולא לנסות להבין את ג'. זה הרי משלים לו את הפאזל שהוא הרכיב במהלך חייו ואין לדרוש בהסברים רציונליים. שנאמר:"כפי שאני עצמי סבור"

***

לגבי ה"נגיעות" שלי, אין לי אלא לקוות שאבגד יפרוט אותן כדי שאדע לתקנן. וכמובן יביא ראיות שאני נגוע, כי הרי אדם נגוע מתעקש לא להודות על האמת. ומי יכול לומר "נקיתי נפשי".

אולם עד שאקבל את ההוכחות האלו, אני מציע הסבר נוסף לכך שגדולים ו"גדולים" אימצו את הרח"ו.

הדגם שלי בנוי על כמה הנחות וכמובן זו דעתי שלי.

א. ההערצה לדמות מיסטית היא תופעה שהולכת ומתחזקת. ככל שמאמינים בה, כך נוצרים סביבה יותר נימוקים ויותר "ראיות" לגדולתה.

ב. הקבלה מטבעה היא תחום שבו לא ניתן לשלול שום טענה ושום מעמד. למעשה, בכל תחום ניתן לבצע סופיזמים (=תעלולים של פילפולים) אבל בתחום הקבלה הפרשנויות והסמלים הם כה מורכבים עד שכל דבר ניתן להצדקה.

ג. איני יודע כמה הכירו באמת את הספר.

ד. כמו שנעשה לגבי מקורות אחרים מעוררי תמהון, מנסים להצדיק את האמירות או המעשים המוזרים בק"נ טעמים. ואם לא, יש כאלו שיעדיפו לומר: "זה כנראה היה טעם מופלא שלא זכיתי להבין" מאשר לומר: "יש כאן בעיה אמיתית".

יתכן כמובן שהם ידעו להבין את הגדולה של הרח"ו בקבלה ולכן לא התקבל על דעתם שהוא נכשל בכאלו דברים, ורק אני בעקשנותי מסרב להכיר בזה...


***

זו תופעה ידועה בינינו וגם בספרות ההלכה והפסק שנזהרים מפני חריצת דעה באופן החלטי. גם כאשר פוסקים דוחים דעה מן הדעות, הם בדרך כלל, בדורות האחרונים במיוחד, משתדלים לא לדחות את הדעה הנגדית ובוודאי לא את אומרה, אלא רק מסבירים שכיון שצריך לנהוג למעשה באיזה אופן, הבחירה היא כך ולא אחרת.

אבל הוצאת מסקנות אישיות היא תופעה שאינה קיימת.

זה עשוי להיות צעד נבון שמעיד על יושר אינטלקטואלי ועל צניעות, שהן מעלות עצומות. וזה עלול לנבוע ממניעים פסולים, גם אם האדם שעושה כך, כלומר דוחה את השיפוט שלו ביודעין, עושה זאת מתוך מניעים נאצלים.

מיימוני

איני מתיימר לקחת כלי זיינך, הלא הוא כושר הניתוח האנליטי שלך, ולהשתמש בו כחרב פיפיות על דבריך, אך לנסות צריך אפשר ורצוי.

נתחיל בהנחתך הראשונה, "ההערצה לדמות מיסטית היא תופעה שהולכת ומתחזקת. ככל שמאמינים בה, כך נוצרים סביבה יותר נימוקים ויותר "ראיות" לגדולתה.", הנחה זו נכונה משהו, אך ביחס לפשוטי עמך ולאנשים 'רגילים'. גדולי עמנו ובהם לדוגמה הגר"א (נאחוז בו כדוגמה לאורך הדיון, משום שהוא היה גדול בחכמת הקבלה והן 'מקובל' במובן האחר, שאין חולק כיום על דקות שכלו), קשה לומר שהתרשמו מהילות מדומות וששו להוסיף עליהם. בא נניח שכושר הניתוח של הגר"א היה לא פחות ממך, האם לא יכל לחשב הנחה זו במערך הדברים שהביאו להעריץ את המהרח"ו?

נעבור להנחה השנייה, "הקבלה מטבעה היא תחום שבו לא ניתן לשלול שום טענה ושום מעמד. למעשה, בכל תחום ניתן לבצע סופיזמים (=תעלולים של פילפולים) אבל בתחום הקבלה הפרשנויות והסמלים הם כה מורכבים עד שכל דבר ניתן להצדקה.", האמת ניתנת להאמר שגם אני בקטנותי חשבתי כך. הרי כל דבר הינו בבחינת האחר וסופו נעוץ בתחילתו ובכל דבר טמון כל דבר, ממילא אין חשיבות לשום קביעה קבלתית. כשהתבגרתי מעט התחלתי להעריך את טעותי. אין לך מסודרת ומוכחת ומוכרחת יותר מתורת הקבלה. זלזול באינטילגנציה יהא לומר את הנחתך האחרונה. מורכבות וחלוקה לפרטי ולפרטי פרטים אינה מתכון להצדקת הכל, אלא אדרבה הינה מחייבת מאמץ מיוחד ודקות שכל להבדיל ולהבין.

הנחתך השלישית, "איני יודע כמה הכירו באמת את הספר", לדעתי הנחה זו כלל אינה רלוונטית. שהרי אין כוונתך שהספר הינו החטא, אלא רק סימפטום לו. ואם כן היו צריכים חכמי עמנו להגיע לקביעותיך מעיונם בתורתו במקומות אחרים.

ברביעית אמרת "כמו שנעשה לגבי מקורות אחרים מעוררי תמהון, מנסים להצדיק את האמירות או המעשים המוזרים בק"נ טעמים. ואם לא, יש כאלו שיעדיפו לומר: "זה כנראה היה טעם מופלא שלא זכיתי להבין" מאשר לומר: "יש כאן בעיה אמיתית". כבר אמר חכם 'רוב הדוחקים אמת', ובפרט בחכם שכל דבריו ישרו בעיני חכמי עמנו, כל דוחק ודוחק דוחק יתקבל כדי להסביר איזושהי חוברת קטנטונת עליה בונה אתה תילי תילים של השערות. ובודאי באיש מופלא שכזה (אתה בודאי נזכר עכשיו בהנחה א' שלך...) ששום אבן דרך בחייו לא היתה מאבני החצץ הפזורות בצידי הדרכים. באיש מופלא שכזה ניתן לקבל גם דיבורים מופלאים ולא מבוארים. 

כתבת, "יתכן כמובן שהם ידעו להבין את הגדולה של הרח"ו בקבלה ולכן לא התקבל על דעתם שהוא נכשל בכאלו דברים, ורק אני בעקשנותי מסרב להכיר בזה...", איני מבין מה שונים דברים אלו מהנחה ד' שלך. ואגב, מדוע באמת נראה לך שלא ניתן להכיר מתורתו את גדולתו???

בסוף דבריי אחזור על שאמרתי ומחיתי באשכול שכן: אף אם מוחלט וברור לך דבר מסויים, יש לך להתחשב בהיות דבר זה נתון בקונצנזוס, ולא לומר דברים שבעיני אחרים דורשים קריעה כדין מבזה ת"ח.

מצליח

ניכרים דברי אמת הבאים מלב גדוש ביראת שמים. גם אם איני מסכים איתך, אני מתפעל מכל מה שכתבת והדברים יקרים בעיני.

א. השאלה על דעתו של הגר"א היתה קשה לי מאז ומעולם, ולמעשה עד היום הזה. אין לי הסבר. אבל גם איני יכול להתעלם מהנתונים שלפני. ואני, בעניותי ובעקשנותי, עדיין סבור כי הנתונים בספר הביוגרפי של רח"ו מעוררים חשד כבד, ואף יותר מזה.

אולי זה מסביר ואולי זה רק מחמיר את הבעיה אם אומר כי עולמו הרוחני של הגר"א, כלומר מערכת אמונותיו, נבדל מזה שלי. גם אני בצעירותי הייתי הרבה יותר פתוח כלפי אמונה בשדים, בספירות וכיו"ב. אבל אדם עמל מטבעו לסדר את מערכת האמונות שלו כך שתהיה נקיה מסתירות, ובמשך השנים הוברר לי יותר ויותר כי מערכת האמונות הקבליות, במידה שניתן לארגן אותה, מכילה סתירות רבות, בין פנימיות, בין ביחס לתורה. איני בא לדון בזה באשכול זה, אלא רק לספק רקע לתשובה מדוע איני סבור כמוך. ואפילו ביחס לרבנו הגר"א שכשרונותיו המדהימים ניכרים לכל מעיין, וכן אהבתו לאמת.

אמנם יש לברר מה היה יחסו של הגר"א לאר"י ולרח"ו. לי אין נתונים ברורים על זה פרט למעשיות עממיות שמהן עולה שהגר"א ראה עצמו בר הכי להציע גישה שונה מזו שמיוחסת לאר"י. צריך עיון עמוק בשיטתו, במידה שהיא חשופה לעינינו ולהבנתנו, ולהשוותה לשיטת האר"י. וזה אין בידי. אמנם זה נושא אחר.

האם לא היה הגר"א מודע לכך שאדם מוטה למה שהוא מחשיב? בוודאי שכן. אבל, כאמור, ספק הוא אצלי אם הכיר את ספרו ספר החזיונות.

אחזור: יש כאן כמה שאלות שיש להתמודד עמהן. גדולתו של הגר"א. הכרותו עם הספר. אך מכולן כואבת לי השאלה איך קיבל את מערכת האמונות הקבלית (ומה התוכן שמצא בה). אם תרשה לי לרגע להניח כי מערכת זו שקרית, אזי נקבל כי גם אדם גדול בענקים עלול לטעות. וזה בעיני המסר כאן. (תשאל: איך אתה מחשיב את דעתך שלך יותר מהגר"א. זו שאלה עצומה. ובחר לך את התשובה שתרצה).

ב. כתבת: "אין לך מסודרת ומוכחת ומוכרחת יותר מתורת הקבלה". אני מאמין שכך היא בעיניך. ואולי תרצה, באשכול אחר, לתת לי דוגמא מאותו סדר מוכח והכרחי. אפילו הרמח"ל, שהינו תאורטיקן מופלג, נראה לי שכפה הר כגיגית כדי להצדיק את המבנים הקבליים. האם ניתן לומר זאת על הדגמים השונים של מבנה הבריאה, למשל, שמצויים בעיבודו של הרח"ו (וצאצאיו) לתיאורי הבריאה של האר"י? ושוב, נא ונא לא לדון בשאלות אלו כאן. אני נוהג אולי בחוסר הגינות כשאני מעלה שאלות ואיני משיב עליהן. הרשות בידך וביד כל אדם לומר שלא הבנתי. הנה, אני מזכיר זאת בעצמי. אדרבה, ייפתח אשכול על תורת האר"י (יש כמדומה) ובו יידונו דברים אלו. אני רק מסביר את עמדתי שלי ולצערי באריכות גדולה מדי. אלא שאהבתך גרמה לי.

ג. אשתדל לעבור על "תורתו" של הרח"ו בשאר מקומות כדי להתרשם. בניגוד לך, איני סבור כי הבעייתיות שלו חייבת להופיע בשאר מקומות. אבל בעייתיות יש ויש כאן. גם אם תתרץ הכל, עדיין נצטרך להודות כי הספר מעיד על תופעות מוזרות, אלא שלשיטתך ולשיטת רבים יש להן הסבר.

ד. האמנם "כל דבריו ישרו" ובעיני מי? אתה רואה כאן קונצנזוס שנתקבל לאחר בחינה ובדיקה. אני - לא.

הטענה שאצל אדם מופלא יתגלו דברים מופלאים אינה מסייעת לתרץ את התמוה, לדעתי. אבל אני רק חוזר על מה שכתבתי לעיל ואתה חוזר על טענות שאמרו אחרים. אם ניחא לך ואתה כותב זאת מתוך יראת שמים ובלב שלם, ודאי שאי אפשר לתבוע יותר מזה מאדם בעולם הזה. אך חשוב נא שזה נכון גם לגבי. ושא תפילה שתתברר לנו האמת בלא ייסורים.

ה. מחית על כך שאין לומר דברים שאינם בקונצנזוס. ואני תמה. אם יש משהו בעייתי לברר, האם יש לשתוק מחמת זה שהדברים פוגעים במיתוס שנרקם והתקבל? ואולי להפך, מצווה יש בדבר? (אני כותב כמובן מנקודת ראותי שלי).

ואם אתה סבור שאני מבזה ת"ח, אדרבה, נהג כפי שאתה חושב שמחייבת אותך ההלכה. אין לי שום טענות עליך. לדעתי שלי, כפי שכתבתי בראשית האשכול במשפט הראשון, הרח"ו יכול להחשב כ"קל שבציבור".

 

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

"מיימוני", קשה לי להתאפק... רק באשכול זה אתה פוער פיך בחופשיות על הרח"ו, הגר"א, ועוד "גדולים" למיניהם... ויחד עם זה שורץ כל ימיך בבני-ברק שם בין האייתולות והאינקוויזיטורים החרדים, ודאי חיוך של נופת-צופים על פניך, נוטל ילדיך לברכות אצל הרב אליעזר שך ודומיו, שלו ידעו את שבליבך אין לי ספק שהיו משליכים אותך מכל המדרגות... כל זאת, רק כדי לשוב בסתר ולהתפרק מול המחשב, וחוזר חלילה למחרת, להתאבק בעפר "לדרמן" ולהתבשם מניחוחם, בתשעת הימים ובכל ימות השנה... איני יודע אם לבוז לך או לרחם עליך, אך עד שאתה יושב ומנתח את הפסיכולוגיה של הרח"ו, האם לא ראוי שתיטול קורה מבין עיניך ותנתח את הפסיכולוגיה האומללה שלך עצמך?! מסכן!!! הייתי מתאווה לדעת כיצד אתה עושה זאת, ולו מבחינה טכנית גרידא?! האם מעולם לא נפלט מפיך במחיצת איזה טורקוומדה שם, ולו בטעות, משהו ב"שבח" הרח"ו ודומיו?! לא מכרסם בך לפעמים פחד, ומה אילו תיגרר שם יום אחד לאיזה אוטו-דה-פה?! נעבעך!

_________________

מוצי
בתור בחור אמיץ לב,
אנא ספק לנו שם מלא, מס' ת"ז, כתובת, וחשוב מכל מספר הסלולרי. רצוי גם כרטיס אשראי.
קשוט עצמך.

בעל בעמיו

_________________

בריא עדיף!

בעל בעמיו

זהותו של מוציגן ידועה לכל. במקרה זה נפלת עם בחור שפרסום שמו אינו מרתיע אותו. לצערנו.