| נשלח ב-10/11/2005 07:29 |
 |
| |
לא מתכוונת להפסיק להופיע בפני גברים
לפני מספר ימים הזדמן לידי בנכר 'מוסף' (מי אחראי על שידוך המושג הזה לפיסת עיתון?) 'שבע ימים' של 'ידיעות אחרונות' מסוף השבוע שעבר, ובו מעין ראיון של יובל ניב עם הזמרת אתי אנקרי (בת 42, נשואה+3).
אנקרי לטעמי אחת הזמרות האיכותיות שפועלות בארץ (הוציאה ששה דיסקים עד היום), אם כי ודאי שאינה הבולטת בהן. לשבחה יאמר שאת רוב השירים שהיא מבצעת היא כותבת ומלחינה בעצמה ולרוב מדובר בשירים עם אמירה בלבוש פשוט ולא מתחכם.
בראיון מספרת אנקרי כי בחמש-שש השנים האחרונות היא "שומרת שבת ומגדירה את עצמי יותר ויותר כאשה דתייה. יותר ויותר אני שמה את ה' במרכז חיי. זה תהליך שהולך איתי מאז שאני ילדה. זה לא פשוט לחיות את התהליך הזה ביום-יום, כי האמונה זה משהו שמשתכח מטבעו. כמו שאי אפשר להיות מוזיקאי רק בזכות כישרון מוזיקאלי, אי אפשר להיות אדם מאמין רק מאמונה. צריך לעבוד על זה...אנחנו קיבלנו מצוות מה', והרבה מהן קשות לעשייה. הדרך שאני בחרתי היא לעשות עכשיו מה שאני יכולה ולקוות שבעתיד אני אוכל לעשות את כל השאר.
מה שהכי קשה לי היום זה התפילה".
מי שמכיר שירים של אנקרי מהעבר והווה, לא נפל מהכסא לשמע הגילוי החושפני. בכל זאת, אומרת אנקרי:"השירים שכתבתי בעבר שונים לגמרי מאלה שאני כותבת היום, אבל אני לא מתכוונת להפסיק להופיע איתם. הם חלק ממני. אני גם לא מתכוונת להפסיק להופיע לפני גברים".
מה יש ליהדות ההלכה להציע לאתי אנקרי?
האם הדגם שמוכר אולי לחלק מהמשתתפים מזמרת מצליחה שחזרה בתשובה בשנות השבעים, עברה לשיר שירים חסידיים בלבד בהופעות סגורות בפני נשים הוא היחיד האפשרי בגבולות ההלכה? (אגב, אותה זמרת נשברה לאחר כעשרים שנה, זנחה את אורח החיים ההלכתי וחזרה ולקריירה הראשונה, אם כי קהל זעיר שומר לה עדיין אמונים).
אני בעוונותי מקוה שאתי אנקרי תמשיך ליצור ולשיר לפני כולם, ולא רק פסוקים מתהילים. אני מקוה שהכוחות הרעננים בעולם הרבני ימצאו את הדרך לתת לכך לגיטימציה במציאות שבה אנו חיים. אני חושב שהדת והדתיות, במובן ההלכתי שלהם, יצאו נשכרים מכך. איך זה בדיוק יקרה? הלואי וידעתי.
שמעתי פעם מרופא בן-תורה שלפני כמה עשרות שנים כשפנה לקבל חוות דעת רבניות בענייני רפואה והלכה, נותר לעתים קרובות ללא מענה. כששאל פעם את אחד מגדולי הפוסקים מתי יזכה לקבל תשובות ברורות, ענה לו הגדול שכאשר בני תורה רבים יפנו ללימודי רפואה (כביכול בניגוד להמלצות הרבנים) ו'יפציצו' את הרבנים בשאלות, לא ניתן יהיה להתחמק ממתן התשובות. בראייה היסטורית אפשר לומר שהגדול צדק.
בדומה לכך קראתי פעם בשם אחד הרבנים הצעירים הדומיננטיים בדורנו שנשאל על הקמת ערוץ טלויזיה דתי, שאין לא כל דרך להתיר אותו, אבל בגלל חשיבות העניין הוא מקוה שלא יבואו לשאול אותו.
בשני ההתייחסויות אני מוצא הכרה בצורך בשינוי וציפייה מהציבור שיניע אותו מלמטה.
לכן, אני גם מקוה שאתי אנקרי תמשיך ליצור ולשיר (ולא רק פסוקים מתהלים) לפני בני אדם באשר הם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 07:56 |
|
| |
ממללא,
שאלה כמעט אינפורמטיבית: מעולם לא הייתי בהופעה של זמר, ולכן קשיא לי מה ערך יש בזה? כוונתי להופעה, להבדיל מן השירים עצמם שאותם ניתן לשמוע בדיסק או ברדיו.
אם מדובר רק בהנאה, אז מדוע יש לשנות את ההלכה כדי לאפשר ליהנות בצורה אסורה? אם מדובר בערך מוסף רוחני כלשהו, אז אולי יש מקום לטענתך. אשמח לשמוע חוו"ד הרמתה.
הערך (הרוחני או הכלכלי) עבור הזמרת עצמה גם הוא נראה לי בעייתי כבסיס להיתר, אם הוא בא על חשבון גרימת בעיות לשומעיה.
אגב, מתוך התיאור שלך לא היה ברור האם התכניות שלה להמשיך להופיע בפני גברים הן תוצאה של חוסר יכולת לעמוד בהלכה הזו, או שזוהי אידיאולוגיה. אם מדובר באידיאולוגיה, ואם אין לה ביסוס הלכתי עבורה (אני מניח שהיא לא מספיק בקיאה בהלכה ומקורותיה בכדי לבדוק ולנמק זאת), אז זוהי טענה מאד בעייתית. חלק מעבודת ה' היא קבלת עול, גם במקום שזה נראה קשה. להיכשל אפשר, וכולנו כנראה לוקים בזה. אבל להפוך כישלון לאידיאולוגיה בלי כל נימוק ובסיס זה בעייתי בכל תחום, ובפרט בהלכה.
אגב, כפי שהזכרתי, ברדיו או בדיסק יש מקום גדול להקל (היה מאמר ב'צהר' הראשון או השני, הספד על הרב מן ההר מבית וגן, זכורני כי שם הוא מביא ראיות מן התנ"ך (!) להיתרים כאלה. כמובן יש עוד מקורות לכך), לפחות מבחינת 'קול באישה ערוה'.
גם בהופעה יש קצת מקום לדון, שכן השמיעה היא מהרמקול. אמנם זה יותר בעייתי שכן רואים את הזמרת עצמה שרה, ובהחלט יש מקום גדול להחמיר. על כן בנדון זה השאלה חוזרת לשאלת הערך (הנ"ל). אם מדובר בערך משמעותי, אז אולי יש מקום להיות פורמליסט ולמצוא פתרון טכני (כמו הרמקולים).
כמובן שהופעה של אישה בפני גברים אינה רק שאלה פורמלית של 'קול באישה ערווה' אלא שאלה של מה חשים הצופים כלפיה. שאלה זו אינה טכנית, ולכן אולי קשה יותר ל'פתרון' (או התעלמות).
האזנה מהנה 
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 09:16 |
|
| |
המקרה של אתי אנקרי הוא חלק מתופעה רחבה יותר של דתיות עממית לא הלכתית. הנושא כבר נידון בפורום לא פעם, אם כי איני בטוח אם היה אשכול שהוקדש לו (דומני שהאשכול על הגישות הפוסט-דנומינציונליות עסק בכך). בהקשר של דתיות כזו, דבריו של מיכי הם בלתי רלבנטיים, לא משום שאין הם בגדר עמדה הראויה להישמע, אלא משום שאנשים כמו אתי אנקרי (עד כמה שאני מסוגל להכיר את הדמות דרך שיריה) אינם מתחברים אל היהדות דרך הפן ההלכתי שלה, ודברים המבוססים רק על הפן הזה עוברים לידם מבלי להשאיר עליהם רושם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 13:43 |
|
| |
גו"ג,
אני מסכימה עם תיאור המצב שלך (ומכירה אותו די מקרוב). נדמה לי ששאלתו של ממללא נגעה לא לאנשים ונשים כאנקרי, אלא לאנשים ונשים המגדירים עצמם/ן כאורתודוכסים (או "דתיים", או "הלכתיים" וכד'), והתמקדה ביחס שלהם אל התופעה, שאנקרי מייצגת.
במובן הזה, דבריו של מיכי דוקא עונים על השאלה באופן די ברור - התגובה הראויה היחידה האפשרית (מבחינתו) לתופעה הזו, היא דיון הלכתי שיתיר או יאסור את דרכה של אנקרי (כדוגמא), אבל בכל מקרה יעבור לה ליד האוזן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 13:53 |
|
| |
מבחינת מיכי, בוודאי. כפי שאת רואה, מבחינת מנכ"ל מוסדות ישורון ואף מבחינתי אין הדבר כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 14:05 |
|
| |
האמן לי, לא חשבתי אחרת... 
אגב - ראיתי במקום אחר שנרמז כי המנכ"ל יצא בשליחות של גיוס כספים, ואולי באלה שיביא באמתחתו ייבנה אגף נוסף, אליו תזמינו את אנקרי להופעה? אני מבטיחה לבוא (אם הכרטיסים בחינם, כמובן.)
תוקן על ידי - אמשלום - 10/11/2005 14:06:34
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 14:16 |
|
| |
אריק 
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 14:17 |
|
| |
לא נסעת ברחוב המלך ג'ורג' לאחרונה? האגף החדש כבר באמצע הבניה. בכל אופן, קצת קשה לי להאמין שאתי אנקרי תופיע שם - בדרך כלל הם מסתפקים בחזנות בלבד (אולי המנכ"ל יוכל בכל זאת לסדר משהו). מצד שני, יש מקום בירושלים שבו יש סיכוי לשמוע אותה. קוראים לזה בית שמואל, אולי את מכירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 15:26 |
|
| |
אמשלום,
מעבר למילות הקוד שלך ושל גו"ג ('ישורון', 'מנכ"ל' וכדו') ישנה סתירה בדברייך. מחד, כפי שהבנת אל נכון, אני עניתי על השאלה כלפי מי שחש מחוייב להלכה. כידוע, לא אתי אנקרי היא שהעלתה את האשכול הזה כאן.
ואם את מודעת לכך שהשאלה באה לברר את העניין מבחינת מי שמחוייב להלכה, אז מדוע הטיפול ההלכתי שיתיר או יאסור הוא הדרך היחידה רק 'לדעת מיכי'. האם יש דרך אחרת לטפל בשאלה ביחס למי שמחוייב להלכה?
אני רואה כאן בעיה לוגית ולא הבדל בהשקפת עולם.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 15:42 |
|
| |
מיכי,
העובדה שאני רואה עצמי כמחויב להלכה במעשי-שלי, אין פרושה בהכרח שאיני יכול להכיר בפעילות שמחוץ לגדרות ההלכה כפעילות שיש בה ערך, בתנאים ובמצבים מסוימים.
מן המפורסמות בפורום כי אדמו"ר בית-הכנסת "ישורון" בירושלים הוא רבנו מציץ_ונפגע שליט"א, ואילו מנכ"ל המוסדות הוא ממללא יצ"ו - לפחות, כך היה עד שפנה ר' מציץ והלך לשמש בנשיאות הסנהדרין דעיה"ק פתח תקוה יחד עם כת"ר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 16:07 |
|
| |
.
... ואני לרגע חשבתי שאתם מדברים על מנכ"ל מוסדות ישורון מפתח תקוה, שכיכב בשערוריה-זוטא מול עתון הצופה...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 16:47 |
|
| |
מיכי,
חוששתני שלא הבנת את דברי -
אני הבנתי את שאלתו של ממללא כמכוונת אל קהל ה"דתיים" ומנסה להבין את דרכי ההתמודדות שלהם עם התופעה שאנקרי מייצגת (קרי: דתיות יהודית מאוד, שלהלכה אין בה "מילה אחרונה" ואולי אין לה מילה כלל). השאלה שאתה ענית עליה (אם הבנתי אותך נכון) היא: האם מותר או אסור לשמוע את שירתה של אנקרי, בהיותה אישה. המיני-דיון ההלכתי שערכת, גם אם לא היתה בו תשובה לשאלתו של ממללא (כפי שהבנתי אותה אני, לפחות), היתה בו תגובה עניינית לבעיה שהועלתה בהודעת הפתיחה (משהו מעין: 'הדרך היחידה בה אני יכול להתמודד עם שאלה כזו היא באמצעים הלכתיים, שאין להם שום זיקה לשאלה כזו, וממילא הם לא מעניינים אותך זמרת יקרה, אז זה כבר סימן שאין לי צורך להתמודד איתך ועם מה שאת מייצגת').
אגב, אם הבנתי נכון את הציטוטים מדבריה של אנקרי, הרי ששאלת ההופעה בפני קהל מעורב אינה סוגיה הלכתית בעיניה, ולכן ההחלטה שלה לעשות או לא לעשות זאת אין בה שיקול של "עול" מחד או ""כניעה לחוסר היכולת" מאידך. עצם הקריאה שלך את ההכרעה שלה ע"פ הקריטריונים האלה, מדגימה את הקוים (שלא לומר - העולמות) המקבילים בהם אתם צועדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 17:12 |
|
| |
אני אנסה למקד את הדיון:
מבלי להכיר אותה באופן אישי, אני לא חושב שאנקרי מייצגת 'דתיות עממית' או 'דתיות מסורתית'. להיפך, היא מספרת שהיא שומרת שבת כמה שנים ומשתדלת לקיים מצוות, ואף מדגישה את החשיבות של העשיה הדתית היום-יומית כמה שמחזק אמונה ובונה אותה (ואני מניח שהיא מתכוונת למשהו קצת יותר מעשי מאשר עשות משפט ואהבת חסד וכו').
אני חושב שמהעולם שממנו היא מגיעה: זה החילוני (או אולי המסורתי-עממי) ראיית שירה נשית כתועבה היא משהו חסר מובן. לו היה מדובר באיזה איסור תורה עלום טעם (דאיקרי חוק), היה מקום לאותה כפיפת ראש בפני החוק הא-להי, אבל הרי מדובר בגדר הלכתי שבעולמנו הפרוץ והמעורב הוא כשרגא בטיהרא. משהות משותפת של גברים ונשים במשרדי עו"ד או אולמות היי-טק יצמחו עלולות לצמוח הרבה יותר תועבות מאשר הופעה של זמרת וק"ו דיסק.
זה שקיימים פיתרונות פורמליים לשמיעת שירה זה נחמד, אבל זה די מלאכותי בעיני. השינוי הגדול הוא בעצם היחס לחברה מעורבת על כל היבטיה מצד ההלכה והוא הדורש עיון ויצירתיות.
אני מצרף פה שאלה שנשאל הרב עמית קולא (בעבר ר"י הקבה"ד בעין צורים - איני יודע מה כיום) כיון שאני חושב שהשואל ניסח את כוונתי טוב יותר. אני חושב שגם הרב מצפה שמהציבור שימשוך אותו מלמטה.
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=61530
לגבי שאלת הרב מיכי - הבדל בין דיסק להופעה, ככל חויה תרבותית אחרת, הוא עניין של טעם. האם, להבדיל, יש הבדל בין שיחת מוסר לקריאת שיחת מוסר מודפסת? אני מניח שמבחינת ההשלכות, יהיו אנשים שיושפעו יותר דוקא משיחה קחיה'. אין הנידון דומה לראייה, כמובן אף לטעמי, אבל צל צלו של דמיון איכא.
_______________
מודעה רבה לאורייתא,
הנני העני ממעש מכהן כבוד כמנכ"ל המוסדות דחסידי ישורון-ירושלים, ואין לי עסק עם פלגים אחרים דמתקרין בשמות ישורון, בניגוד לדין תורה מובהק (לרבות ישורון-קלעצק-פ"ת וכיו"ב). עיקר עיסוקי בשליחות המוסדות הוא ביקור בחצרות חסידים אחרות בבחינת ראו מה בין בני לבן חמי, וכן לעמוד על תופעת האמביזציה של החסידויות, מלשון אמב"ה בלע"ז, דאיברא שכל חצר חסידית מכפילה את עצמה בזמן מסויים ונתקיים בנו ומלאה הארץ וכו').
_________
אריק -
'בין פורנוגרפיה לאמנות'? פורנוגרפיה? לא ניסחפנו קמעה?
תוקן על ידי - ממללא - 10/11/2005 18:05:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 23:20 |
|
| |
אמא, שלום רב
ראשית, השאלה כפי שהבנתי אותה היתה כיצד ההלכה אמורה להתמודד עם התופעה, על ידי לחצים מלמטה וכדו'. הרי אם השאלה היתה בדבר ההתמודדות של יהדות ההלכה עם תופעות שחיצוניות לה, אין מה לדבר על לחצים מלמטה. האם את מצפה שנוותר על המחויבות להלכה בגלל לחצים כאלה? להבנתי ממללא מתכוין להתמודדות הלכתית עם הנושא (האם יש לו לגיטימציה הלכתית, בין אם זה מעניין את אנקרי ובין אם לאו), שיכולה להיעזר בלחצים מלמטה. על כך הגבתי במישור ההלכתי, שכן זוהי שאלה שנוגעת להלכה.
השאלה איך יהודי שמחוייב להלכה מתמודד עם יהדות לא הלכתית אינה רלוונטית לכאן שכן לא בזה עסקינן. האמת שאין כאן התמודדות של ממש, שכן אני מבין שיש דבר כזה (ייתכן שלא אצל אנקרי, כפי שכתב כב' הנשיא דקהל עדת ישורון, שכן אינני מכיר אותה) ולא מסכים אתו. אני לא רואה מה יש 'להתמודד' עם העניין?
וזוהי תשובתי גם להערתו של גו"ג. ייתכן שבפעילות כזו יש ערך, אבל לא זו השאלה של האשכול. דווקא אני שאלתי האם יש בה ערך תורני-ערכי-רוחני (ולא קבעתי שאין ערך כזה, כמשתמע מדבריך, שכן אינני מכיר את הנושא), שכן זהו מדד לעד כמה כדאי לחפש היתר שהוא לא גלאט.
ובחזרה לאמשלום. על כן הצורה שבה אני מביט בנושא פשוט נגזרת מהשאלה בה אני מטפל. אמנם בלי קשר לכל זה, אכן יש כאן שני עולמות מקבילים, כדברייך הנכוחים (האם זוהי דתיות 'יהודית מאד' או לא, נתווכח בפעם אחרת. לדעתי היא דווקא נוצרית מאד).
כב' הנשיא,
גם אם השאלה נוגעת להלכה שיש לה טעם, עדיין נדרשת כפיפות ראש. לכל היותר אתה יכול לטעון שבמבחנים ההלכתיים (לאור טעם ההלכה הנדונה) ההלכה אינה אוסרת. אך לא בזה עסקינן. מה שאני טענתי הוא שאם ההלכה אוסרת (ועל כך יש לדון לחוד), אזי מי שמחוייב להלכה אמור לכוף כאגמון ראשו. הויכוח מה באמת ההלכה הנכונה בנושא זה הוא ויכוח אחר, שגם לגביו אמרתי כמה דברים.
כאן אוסיף ביחס לנקודה אחרת בדבריך. לדעתי יש הבדל בין עבודה משותפת לבין הופעה של זמרת, אף שעליי להודות כי עד עתה בעוונותיי לא נכחתי בהופעה כזו. אמנם עבודה משותפת עלולה להוביל לתוצאות לא ראויות, אבל זה לא מובנה אלא תופעת לוואי. אולם להופעה על במה באופנים המקובלים האידנא יש משמעות אחרת עוד לפני התוצאות. כאן זה לא SIDE EFFECT אלא הדבר עצמו. זו אינה שאלה של סטטיסטיקה (מה הסיכוי שתתרחש עבירה בעקבות ההיתר להופיע או לעבוד יחד) אלא אופיו של ההיתר עצמו.
באשר לשאלתי על המשמעות הערכית של הופעה חיה, דומני שלא מצאתי תשובה בדברי הדר"ג. אני לא מדבר על ההבדלים שבטעם, אלא על המהות. שאלתי היא: האם בעלי טעם כלשהו נמצאים מורווחים מבחינה רוחנית מהופעה חיה (יותר מאשר בשמיעה בדיסק), או שמא מדובר בהנאה צרופה יותר, או משהו כזה? כפי שהזכרתי לענ"ד זוהי שאלה חשובה לדיון, שכן המקום להיתרים, פורמליסטיים או אחרים, תלוי במטרת ההיתר.
בשיחת מוסר ההבדלים בין שיחה לקריאה, התלויים אולי בטעם, יש להם משמעות רוחנית. גם הסלט שאותו אוכלים בארוחת הבוקר תלוי בטעם, אך לכל הדעות אין לכך משמעות רוחנית-ערכית. שאלתי נגעה למשמעות (שאולי תלויה בטעמים) ולא לעובדה שיש תלות בטעמים.
גו"ג,
עד עתה לא זכיתי להכיר את התארים הנכבדים הנ"ל, והתייחסותי אל שני הנ"ל היתה עניינית לפי כבודם ומעלתם כעת אני מחוייב בכבודם גם מפאת תפקידיהם הרמים.
בכל אופן, כעת אני מבין למה מייציץ לא מופיע לדיונים בסנהדרין דכאן. הוא עסוק בישורון.
ועל כך אומר: "נשיאים ורוח וגשם אין"
מיכי
|
|
|
|
|
|
