| נשלח ב-10/11/2005 10:25 |
 |
| |
הגדרת העוני - אוביקטיבית או סוביקטיבית
ההגדרות התורניות לעני כפי שנראה מהסוגיות מגדירות עני על פי נתונים אוביקטיביים של כמות סעודות או כמות כסף וכדומה.
ההנחה שעומדת מאחורי הדברים, כפי הנראה, היא שיש הגדרות אוביקטיביות לצרכים הבסיסיים ביותר שאנשים זקוקים להם, ועל פיהם נכון לקבוע את העוני.
סביר להניח שרשימת הצרכים הבסיסיים השתנתה מאז תקופת הגמ', אולם בעיקרון ניתן לקבוע גם היום רשימת צרכים בסיסית הנצרכת לכל אדם, ושתתן לו הזדמנות מינימלית לאוכל ביגוד, בריאות שיכון וחינוך וכדומה.
אולם מעבר לנתונים האוביקטיבים, ניתן להגדיר עוני גם על פי מיקומו של האדם בחברה. אדם הנמצא בחברת שפע גדולה יכול לחוש מחסור גדול למרות העובדה שיש לו את כל הצרכים הבסיסיים הנצרכים לו. העובדה שכל האנשים שסביבו חיים בכמה רמות מעל רמת החיים שלו גורמת פעמים רבות למצוקה גדולה מאוד, למרות שכל הדברים שנמנעים ממנו הם מותרות.
אדם שחי בחברה שבה יוצאים כל יום למסעדה ולובשים בגדים יקרים מאוד ולכל אחד מבני המשפחה יש רכב ירגיש מצוקה אם לו יש רק רכב אחד ופעם בשנה הוא מרשה לעצמו ללכת למסעדה.
ברוב העולם המערבי הפרמטרים לבדיקת עוני קשורים לנתונים יחסיים. במדינת ישראל לדוגמא העוני מחושב על פי מחצית השכר של חציון השכר. זאת אומרת לוקחים את כל מרויחי המשכורות במדינה, ובודקים מיהו האדם הנמצא בדיוק באמצע כך שחצי מרויחים יותר ממנו וחצי מרויחים פחות ממנו, מחלקים את משכורתו לחצי, וכך מקבלים את הגדרת העוני. גם מדדים נוספים כמו מדד ג'יני בודקים בעיקר את הפער החברתי.(ככל הידוע לי בארה"ב לבדה המדד לעוני הוא על פי צרכים).
האם עוני כזה הוא מצוקה שראוי להתחשב בה או שעוני כזה קשור למידת הקנאה שהיא מידה שצריך פשוט להלחם בה? האם החברה צריכה לשאוף לצמצם פערים פנימיים או רק לנסות לגרום למצב שהעניים יוכלו להתפרנס בכבוד?
אני מכיר טיעון לפיו כל החובה של החברה הוא לתת לעני את צרכיו הבסיסים האוביקטיבים, ולא מעבר לכך גם אם הפער בינו לבין החברה הסובבת הוא עצום.
מה דעתכם?
אושר בידי מיימוני
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 10:40 |
|
| |
במחשבה ראשונה, אם ההגדרה היא 'די מחסורו אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו' ועבד וודאי שאינו צורך בסיסי, מכאן שצריך לדאוג גם לתחושה ולא רק לצרכי הקיום הבסיסיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 10:47 |
|
| |
אריק,
האמירה של די מחסורו מתיחסת לסוביקטיביות של האדם ולא של החברה הסובבת.
זאת אומרת, אדם שהיה עשיר וירד מנכסיו, ולכן חסר לו דברים שאנשים אחרים אינם מרגישים בחסרונם, צריך לדאוג להשלים לו אותם.
נדמה לי, שהדרישה של די מחסורו אינה נוגעת לאדם שגדל כדור שלישי של עוני, אבל כל החברה שסביבו היא עשירה יותא ממנו. לאדם כזה הצער לא נובע מהתרגלות שלו לתנאים יותר טובים אלא לניקור עיניים של החברה מסביב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 10:50 |
|
| |
שומע,
ההבדל שלך וודאי נכון, אבל מדוע שצרכים סובייקטיביים יסופקו רק כאשר האדם היה מורגל להם ולא כאשר הוא סובל מהשוואה מתמדת בינו לבין החברה.
גם את הצרכים הבסיסיים אנחנו מגדירים בהתאם לנורמה החברתית ולרמת החיים, לדוגמא ברור לנו שקניית מכונת כביסה היא חלק מהכנסת כלה, מה שלא היה ברור לפני 40 שנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 11:25 |
|
| |
אריק,
אני מבין את טענתך, אולם כמדומני שעדיין הדין של די מחסורו אינו עונה על הפונקציה של הבעיה היחסית.
נכון, שהיום נוסיף מכונת כביסה בניגוד לפעם. דבר זה נובע מהעובדה שהיום אדם שלא תהיה לו מכונת כביסה יצטרך להוציא זמן רב מאוד על כביסה שלא יאפשר לו להגיע לרמת נקיון סבירה ומקובלת שבה הוא יוכל להופיע בחברה, ובכך ימנע ממנו הסיכוי להשתקם.
אולם ישנם דברים רבים שכל אדם אמיד יכול לעשות אותם ולא עולה על הדעת להכניס אותם למצרכים של הכנסת כלה.
יתרה מזאת, השאלה שלי היא עקרונית.
מקובל לומר היום שיש שיטות כלכליות שיביאו לרווחה גדולה של כל הציבור, אבל יגדילו את הפערים, ולעומתן שיטות כלכליות שבהן הרווחה הכלכלית תגדל פחות אבל הפערים יצטמצמו.
האם עדיף לתמוך בשיטה כלכלית שמביאה יותר כסף אוביקטיבי לעניים, אבל מגדילה את ניכור העיניים שלהם מהסביבה או בשיטה כלכלית שתביא לצמצום פעאים אפילו על חשבון ההתעשרות האוביקטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 12:29 |
|
| |
לא נשמע לי הגיוני שעדיף לא להעלות את הרמה הכלכלית של העניים כדי לשמור את כולם עניים באותה מידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2005 21:28 |
|
| |
אמנם מצד אחד ברור לכולם שאין רצון ליצור עניות כללית כדי לא ליצור פערים, אולם גם פערים משמעותיים יוצרים בעיה.
המשכורת הממוצעת היום בעשירון התחתון במדינת ישראל הוא 300 שקל למשפחה. לעומת זאת בעשירון העליון השכר הממוצע הוא 40000. יש כאן הפרש בלתי נפתס של פי 12 בין פלחי אוכלוסיה שונים.
זה אומר שמשפחה בעשירון העליון מרויחה בחודש מה שמרויחה משפחה בעשירון התחתון בשנה. ברור שהתסכול שיחושו אנשים כאלה הוא כביר. ההשואה לדברים שאנשים שסביבם יכולים לעשות היא נוראית.
האם היינו שמחים ליצור תוכנית כלכלית שתעלה את השכר של העשירון התחתון ל 3100 בחודש בזמן שהעשירון העליון יעלה למשכורת של 100000 בחודש, וליצור פער של פי 30. האם לא עדיף להשאיר כבר את המצב הקיים?
בקיצור, עד כמה פערים חברתיים יחסיים נתפשים בעיננו כחלק ממצוות וחי אחיך עמך או שהשאלה היא אוביקטיבית לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2005 08:16 |
|
| |
שומע_כעונה
<"ההגדרות התורניות לעני כפי שנראה מהסוגיות מגדירות עני על פי נתונים אוביקטיביים של כמות סעודות או כמות כסף וכדומה">
כל הגדרה שאינה מוגדרת בערך מספרי אינה הגדרה מדוייקת, למשל ההגדרות ארוך וקצר, אף אם הקצר הוא קטן מזה שארוך ממנו, וארוך מזה שקטן ממנו, לעומת זאת מי שמתואר כמי שהוא בגובה מטר, הוא יהיה כזה תמיד, בין אם הוא ליד מה שאורכו מילימטר, או ליד מה שאורכו 10 מטר.
גם הגדרות עני ועשיר הן כאלה, והם עומדים תמיד ביחס ישר לסביבתם ולעצמם.
אלא שישנה גם הגדרות מוסכמת לעשיר ועני לדברים שהם בעלי משמעויות חוקיות, לשם כך נקבע סכום קבוע, שמי שיש לו פחות ממנו נחשב לצורך החוק כעני, והוא זכאי לכל מה ש"תעודת עניות" זו, וזהו מפני שחוק אינו יכול להיות שונה ויחסי לכל אדם.
וידועים דברי התפארת ישראל, (פאה פרק ח משנה ח), שלכן נקבע הסכום ל-200 זוז, מפני שבזמנם היה מספיק סכום זה ל"לחיות" ממנו שנה שלמה, ומטעם זה גם קבעו החכמים את כתובת הבתולה ל-200 זוז, כדי ש"תצא" עם די כסף כדי לחיות שנה שלמה, ואף שהוא הסבר "יפה", אין הוא כ"כ מסתדר אצלי, מפני שההבדל בין הסכום שמקבלות הבתולה או הבעולה, המתייחס למה שהן היו "פעם", ולא למה שהן בשעת הגירושין או ההתאלמנות.
שתיהן אינן בתולות יותר.
בנוגע לכתובה התעוררה השאלה:
כשחז"ל קבעו "סכום" הוא היה זה בהתאם ליוקר החיים של אז, או שהם קבעו סכום מנדטורי.
בשנת תש"ה כשתיקנה הרבנות הראשית, להגדיל שסכום הכתובה שיכלול תוספת של 50 לא"י לבתולה ו-25 לא"י לבעולה (גרושה או אלמנה). התיקון עורר את זעמו של הגרי"ז סולובייצ'יק, (ראה מרביצי תורה ומוסר ח"ג עמוד רמג), שצעק:
געוואלד! הציונים מתקנים תקנות נגד הדת.
ההנחה שעומדת מאחורי דברי היא:
ההגדרות האוביקטיביות לעני ועוני, הן לצור החוק, והיינו, כשהמדובר בדברים משפטיים וחוקיים, לצורך חוקים אלו הוחלט ע"י המחוקק, שדברים מסויימים הם צרכים בסיסיים ביותר, והם צרכים שאנשים זקוקים להם לקיומם, גם ישנן הגדרות סובייקטיביות ויחסיות לעוני, שאותם מצאנו בדברים "הלכתיים", למשל בנתינת צדקה למי שירד מנכסיו, ושהיה חי ברמת חיים גבוהה בהתאם לרכושו),
"תנו רבנן: די מחסורו - אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו; אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו". (כתובות דף סז עמוד ב).
עולם הפוך אני רואה 
תוקן על ידי - נישטאיך - 11/11/2005 8:53:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2005 15:21 |
|
| |
מעבר לבעיות שגורמים הפערים הכלכליים: הפערים הכלכליים הם סימפטום שעלול להעיד על בעיות חמורות יותר בחברה.
כל עוד הפערים הם ברמה סבירה, אפשר להניח שהם נובעים מהבדלים בכישורים או במאמץ;
אך כאשר הפערים הם גדולים מאד, אי אפשר להסתפק בהנחה זו; הפערים עלולים להעיד על עיוות הדין, למשל - ייתכן שחלק מהעשירים נעשו עשירים בגלל שיש להם קשרים בשלטון, והשלטון העביר לידם משאבי טבע מסויימים שהיו אמורים להיות שייכים לכלל הציבור, וכד'.
לכן, לדעתי, התגובה העיקרית לדו"חות על פערים חברתיים צריכה להיות - ביצוע מחקר מקיף שיבדוק את הגורמים לפערים אלה וינסה לתקן אותם. לא צריך להסתפק בהקלת הסימפטומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2007 15:56 |
|
| |
לפני זמן-מה קיבלתי בדואל את המאמר הבא:
עד
כמה מותר לי להצליח
?
אני קורא בעיתונות,
שומע ברדיו,
וצופה
בטלויזיה,
וגם שומע מאנשים
על האסון בהגדלת הפערים,
דו"ח העוני,
העשירים מתעשרים יותר ויותר,
"נותנים לעשירים ולוקחים לעניים
" ועוד כאלה הברקות.
תמיד הרגשתי מצליח ומוצלח, (
ופחות ופחות ביחס לאחרים). השאלות
שהזכרתי לכאורה מנסות לומר,
שאין לי זכות להצליח.
השפע זורם אלי,
והעסקאות שאני מבצע, והמיזמים,
מצליחים ברובם,
אני מסכן ומצליח מאד בכל מעשה
ידי,
תודה לאל. אני
גם מנצל כל מה שניתן על מנת להצליח
. הלוואות, מענקים
, הנחות,
הכל במסגרת החוק ולפי חוקי הרגולציה הקיימים. (לא נותנים לי לרכוש את פלאפון
וסלקום למשל
)
השאלה עד כמה מותר לי להצליח ?
כבר כעת אני מרוויח פי 6-7 משכר
המינימום.
אמנם אני משלם המון מס ובטוח לאומי, (בשכר מינימום מס
ההכנסה הוא -0-)
אבל בכל זאת אני תורם כ 60% מכל הכנסה נוספת
שתהיה לי,
וגם מה 40%
הנותרים,
משלם מע"מ,
מס עקיף, ארנונה
, קנסות תעבורה ועוד ועוד, (
ולתפארת מדינת ישראל).
אני עומד לבצע,
עסקאות רציניות ביותר, וכנראה
אצליח בהם מאד
. כבר כיום
אני מעסיק כמה עובדים. אם
חלילה אצליח יותר אעסיק עוד הרבה עובדים
.
הבנתי מהתקשורת,
שהגדלת הפערים זה משהו נורא ואיום. ואני שואל
,
עד כמה מותר לי להצליח ?
פי 100 משכר המינימום ושם לעצור ?
תנו
לי סף עליון כלשהו,
המקובל עליכם,
על מנת
שאדע מתי לעצור.
יער דורון
המצליח והמוצלח
----------
וכן קישור למאמר הבא http://www.nrg.co.il/online/1/ART/838/753.html , של אותו כותב:
מכתב גלוי לשלי יחימוביץ'
שלום
רב. שמעתי את דעותייך ואת דעות האנשים שאת מביאה ומראיינת, ומתוך כך אולי
תוכלי לסייע בידי. ברצוני להתמקד בשני עובדים ששכרתי לעבודה לפני מספר
שנים. שנייהם התחילו לעבוד אצלי בשכר מינימום: 17.93 שקל לשעה + הבראה,
חופשות, מחלות, מתנות ושאר חובות המוטלות על המעביד.
אחד
העובדים מתוך השניים כשרוני וחרוץ מאד מאד. עם השנים משכורתו עלתה, כמו גם
תחום האחריות שלו. הוא זכה לתנאים נוספים כמו רכב צמוד והפרשות נדיבות,
וגם שכרו עלה במשך השנים מאד. למעשה אני מאד רוצה שישאר לעבוד אצלנו ואהיה
מוכן להעלות את שכרו אפילו יותר. לעומתו העובד השני. מה לעשות, אלוהים לא
חנן אותו בכשרון גדול או פיקחות יתרה, והוא עדיין מקבל שכר מינימום. מצד
שני הוא מאד מתמרמר על הפער ההולך וגדל בינו לבין העובד הראשון.
העובד
הראשון משלם מס כבד על שכרו ההולך וגדל, העובד השני אינו מגיע לסף המס. גם
אשתו של העובד הראשון עובדת, וגם היא כשרונית מאד, בעוד שאשתו של העובד
השני אינה עובדת ואף מטופלת בחמישה ילדים (והשישי בדרך). לעובד הראשון שני
ילדים, ואינו מתכוון להוסיף על כך.
הפער בין שני העובדים הולך
וגדל מיום ליום. הראשון גם חוסך לעתידו ועתיד ילדיו, בעוד הראשון חי מהיד
לפה. לי כמעביד לא כלכלי להעלות את שכרו של השני, מכיוון שאין תמורה*--startremove*
*--endremove* להעלאה זו וקיום המפעל לא יתכן, כמו כן יתמרמר העובד
השני וידרוש העלאה אף הוא. גם כיום קשה לי לשמור על העובד הראשון המיומן,
מכיוון שמס ההכנסה והביטוח הלאומי שיורד משכרו, והמע"מ שהוא משלם על השאר
(אגרות, ארנונה קנסות וכו' + מיסים עקיפים על רכישות) מעודדים אותו לקבל
עבודה שהוצעה לו בחו"ל.
אנא
שלי יחימוביץ עזרי לי: מה כדאי לעשות במקרה זה ? איך הם מסתדרים בקובה ?
ולמה הם מנסים בכל דרך להגר לארה"ב? האם זה נכון ש 90% מהמיסים בישראל
משלם העשירון העליון? האם זה נכון שהמקור לתקציב המדינה הם כספי המיסים?
האם זה נכון שהכנסת מאשרת את סעיפי התקציב השונים (מי יקבל כמה)? האם
בהורדת מס למצליחים שבינינו באמת "לוקחים מהעניים ונותנים לעשירים"? מי
נותן למי? עשירים לעניים או עניים לעשירים (עשיר = מצליח וכשרוני)?
בטח
גם בין שכרך לשכר כתבים פחות כשרוניים יש פער. מה את מציעה לעשות ? אם
נחליף את המילה עשיר במילה יהודי, איך ישמעו התוכניות שלך?
---------------------------
בתגובה כתבתי:
שלום דורון,
אתה טוען,
שכאשר עובד נותן תפוקה נמוכה, הדבר נובע מכך שהוא פחות מוכשר או פחות
חרוץ, ולכן ראוי לתת לו שכר נמוך יותר.
לעניות
דעתי, זו גישה שטחית למדי לחיים. במציאות יש עוד סיבות רבות שבגללן עובד
נותן תפוקה נמוכה.
א. ייתכן
שהעובד מאד מוכשר, אבל לא בתחום שבו הוא עובד כרגע. למשל, ייתכן שעובד
הגיע לתחום ההנדסה בגלל שהוריו רצו שילמד הנדסה, אבל למעשה הכישרון העיקרי
שלו הוא בתחום היחסים הבין-אישיים, ולכן הוא יצליח יותר אם יעבירו אותו
למחלקת קשרי לקוחות (אני לא יודע אם במפעל שלך יש מחלקה כזאת, זה כנראה
מפעל קטן יחסית ולכן הדברים שלי לא רלבנטיים לגביך; אבל במפעלים גדולים
התרחיש הזה בהחלט אפשרי).
ב. ייתכן
שהממונה הישיר על אותו עובד מתנכל אליו, למשל בגלל מינו או צבע עורו, ולכן
הוא מרגיש רע ולא מצליח למצות את הכישרון שלו באותה מחלקה. במקרה זה,
הפתרון הוא שמנהל המפעל יזמן את הממונה הישיר לשיחה, ויסביר לו שעקרונות
המפעל מונעים הפליה בין עובדים מסיבות בלתי-ענייניות; אם זה לא יעזור,
ייתכן שיהיה צורך להעביר את אותו ממונה למחלקה אחרת, ואז התפוקה של העובד
ה"בעייתי" תעלה.
ג. ייתכן
שהתפוקה של אותו עובד דווקא כן גבוהה, אבל העובדים האחרים באותה מחלקה
מרמים, למשל, גונבים לו רעיונות או פוגעים בו בדרך אחרת, וכך מתקבל הרושם
שהתפוקה שלו נמוכה יותר משלהם. במקרה זה, הפתרון הוא להחמיר את האכיפה כדי
למנוע גניבות.
כפי
שציינתי, מסתבר שהאפשרויות הללו לא רלבנטיות לגבי המפעל שלך, אבל הן בהחלט
רלבנטיות במפעלים גדולים, ואף במשק כולו.
כשמגלים
פערים כלכליים גבוהים מאד בין אנשים במשק, לא סביר ש*כל* הפערים נובעים
מהבדלים בכישרונות, כי ההבדלים בכישרונות הם לא עד כדי כך גדולים. מסתבר
שיש גורמים נוספים, בנוסף לכישרון, שגורמים לכך שאנשים לא ממצים את
הכישרון שלהם בצורה הטובה ביותר.
הפתרונות
שהצעתי למעלה לבעיות אלו (סיוע בהסבה מקצועית, חוקים למניעת הפליה, הגברת
האכיפה נגד גנבים ונוכלים) הם לא פתרונות "סוציאליים" של עזרה לחלשים, אלא
פתרונות כלכליים טהורים - פתרונות שיכולים לשפר את התפוקה של המפעל או של
המשק.
בחזרה
לשאלה ששאלת אותי בדואל - "מתי להפסיק להרוויח כסף?": ממה שכתבתי כאן
ברור, שהפערים עצמם אינם הבעיה, אלא רק סימפטום לבעיות אחרות. לכן, אם
תפסיק להרוויח, זה לא יפתור שום בעיה (ברור לי שזו היתה שאלה אירונית, ובכל-זאת עניתי ברצינות).
אתה כמובן רשאי לנהל את העסק שלך כרצונך;
גם הארגונים החברתיים שמפרסמים את הדו"חות לגבי הפערים החברתיים, לא
מתכוונים לומר שאתה, כאיש עסקים, צריך לפתור את בעיית הפערים, אלא הם מתכוונים
להפעיל לחץ על רשויות המדינה שיבדקו מה גורם לפערים וינסו לפתור את הבעיות מיסודן במידת האפשר.
כך שאין לך כל סיבה להתלונן על פירסום דו"חות אלה - הם לא נובעים מתוך
שנאה או קנאה בהצלחתך.
אראל
תוקן על ידי אראלסגל ב- 29/04/2007 15:55:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2007 16:27 |
|
| |
וימשיכו לסבסד את כל סרבני העבודה, ואת כל אלו שהפכו את הטפילות למקצוע מבוקש ומועדף.
במקום להקפיד על חינוך של מוסר עבודה, מקפידים לחנך ולתת הבנה וסימפטיה לטפילים.
ברור כשמש שלנצרכים באמת יש לתת את הכל ואפילו סוס לרכב עליו. אבל אין לתת לטפילים לרכב על ציבור העמלים ביושר והגינות
למען גילוי נאות כותב שורות אלו מנהל מפעל,: כבר חודש ימים המפעל מחפש עובדים לעבודה פשוטה, רוב אלו שהגיעו בקשו רק לקבל חתימה על התיצבות לעבודה, הם לא היו אפילו סקרנים לדע איזו עבודה ושכר אנו מציעים. מענין שבעתונות כתוב שיש אבטלה במדינה.
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 29/04/2007 16:47:49
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2007 16:47 |
|
| |
אפילו סוס לרכב לפניו ועבד לרוץ לפניו - ודאי שזה נכון, ואפילו אם לו עצמו אין דברים אלו. אבל ברור שבדורנו שיש כ"כ הרבה עניים ורעבים ללחם כפשוטו - אלה קודמים!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2010 21:58 |
|
| |
מצב העניים אוביקטיבית משתפר
 חדשות ו' חשון תשע"א, 14/10/10 11:31 *-- פרסום ראשון: %Date1% *  דו"ח: מצב העניים בישראל השתפר בעשור האחרון
במכון ירושלים לחקר שווקים מאשימים את שיטת מדידת העוני בעליית מספר העניים, וטוענים בתוקף כי לעניים כיום טוב יותר. שלמה פיוטרקובסקי במכון ירושלים לחקר שווקים לא מאמינים בנתוני העוני המתפרסמים מעת לעת, ומבקשים לבחון את סוגיית העוני מזווית שונה, תוך קריאה שונה מהמקובל של הנתונים המתפרסמים על ידי הגופים הרשמיים השונים. על פי "דוח מצב העניים בישראל" של מכון ירושלים לחקר שווקים, אשר התפרסם היום, ביום חמישי ה-14 באוקטובר 2010, קובעי המדיניות מנסים לטפל בבעיית העוני בלי הכלים המאפשרים להבין את פרטיה, משום שעד כה לא התפרסם שום דוח על מצבם של העניים עצמם. הכלכלן ירדן גזית ממכון ירושלים לחקר שווקים בדק את מצב העניים לאורך 10 שנים, והוא קובע בנחרצות, כי שיעור העניים ירד ב-18.8% ב-4 שנים. תחולת העוני המוחלט לפי נפשות (המוגדר על ידי בנק ישראל כשיעור הנפשות שהכנסתן הריאלית נמוכה מקו העוני ב-1997) ירדה מ-18.1% בשנת 2004 ל-14.7% בשנת 2008, ירידה של 18.8% בארבע שנים בלבד. ירידה זו חלה גם בקרב ערבים וחרדים, שתיים מהקבוצות העניות ביותר בחברה הישראלית. 14.7% מהנפשות מוגדרות עניות לפי המדד הקבוע, לעומת 23.7% לפי מדד הפערים החברתיים המתפרסם על ידי הביטוח הלאומי.
על פי נתון זה, 9% מאוכלוסיית ישראל, כ-600,000 איש, אשר מהווים כ-38% מאלה המוגדרים עניים על ידי דוח הפערים של הביטוח הלאומי, לא היו מוגדרים כך ב-1997, והם מוגדרים עניים רק בגלל העלייה ב"קו העוני" של הביטוח הלאומי בשנים 1997-2008. לטענת המכון, נתוני המוסד לביטוח לאומי ממחישים את הנקודה הזו. לפי נתוני דו"ח הפערים של הביטוח הלאומי, ההכנסה הפנויה הריאלית לנפש בחמישון התחתון גדלה ב-8.2% בשנים 2002-2008. במלים אחרות, למשפחה ענייה בשנת 2008 (משפחה א) הייתה הכנסה הגבוהה ב-8.2% מזו של משפחה ענייה בשנת 2002 (משפחה ב). משפחה א המוגדרת היום כענייה, הייתה נחשבת אך לפני שש שנים לחלק ממעמד הביניים. הווה אומר, מצבם של חלק מעניי ישראל השתפר מאוד בשנים אלו. לפי היכולת לרכוש סל צרכים חיוניים, מדד אשר פותח על ידי חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בהתבסס על מדדים דומים למדידת עוני בקנדה ובארה"ב, תחולת העוני ירדה מ-28.3% ל-21.8% בשנים 2003-2008. זוהי ירידה של 23% בשיעור המשפחות אשר הכנסתן אינה מאפשרת להם לרכוש סל צרכים חיוניים הכולל מזון, דיור, חינוך, תחבורה ומוצרים אישיים. נתון זה מייצג נאמנה את מצבן של השכבות החלשות, כיוון שהוא מראה אלו מוצרי יסוד הם יכולים להרשות לעצמם לקנות. הנתון מראה כי בחברה הישראלית יותר ויותר אנשים מקבלים שכר המאפשר לא רק לענות על צרכיהם הבסיסיים, אלא גם לחסוך וגם להוציא על רכישת מוצרים נוספים. מדובר על כ-450,000 איש שנוספו לקבוצה אשר משתכרת יותר מעלות סל המוצרים הבסיסי. במכון מציינים שורת נתונים נוספים המחזקים לדעת גזית את טענתו. שיעור הבעלות על מכשיר סלולארי בקרב משקי בית בעשירון התחתון עלה מ-52.3% ל-80.3% בשנים 2001-2008. שיעור משקי הבית בעשירון התחתון עם מנוי לאינטרנט עלה מ-2.5% ל-27.6%. שיעור הבעלות על מחשב ביתי בעשירון התחתון עלה מ-23.3% ל-49.3%. שיעורי הבעלות על מחשב ביתי, מיקרוגל, מכשיר DVD, מזגן, מייבש כביסה ומוצרים נוספים עלו באופן ניכר. גם בתחום הדיור השתפר מצבם של העניים. שיעור הבעלות על דירה בעשירון התחתון לפי הכנסה נטו לנפש סטנדרטית עלה מ-36.7% ל-41.3% בשנים 2001-2008. מדובר במשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני אשר בבעלותן דירה. זוהי עלייה של 12.5% בשיעור המשפחות העניות אשר בבעלותן דירה. עלייה זו התרחשה במקביל לעלייה במחירי הדירות, ועל כן היא מרשימה אף יותר. גם בתחום הבריאות ישנו שיפור במצבם של העניים. האוכלוסייה הערבית מהווה כ-20% מאוכלוסיית המדינה, וכמחציתה מוגדרת ענייה (חלקם של העניים הערבים בכלל העניים הוא כשליש). בשנים 2001-2009 עלתה תוחלת החיים הממוצעת של נשים ערביות בלידה ב-2.9 שנים, מ-77.8 ל-80.7. אצל נשים יהודיות עלתה תוחלת החיים ב-2.3 שנים, מ-81.6 ל-83.9. אצל גברים ערבים עלתה תוחלת החיים ב-1.8 שנים, מ-74.5 ל-76.3. אצל גברים יהודים עלתה תוחלת החיים ב-2.6 שנים, מ-77.9 ל-80.5. שתי הקבוצות נהנו אפוא מעלייה ניכרת בתוחלת החיים בזמן קצר יחסית. במכון מסכמים וטוענים, כי כל המדדים מצביעים על כך שרמת חייהם ומצבם החומרי והבריאותי של העניים השתפר באופן משמעותי מתחילת העשור. עניים רבים יוצאים ממעגל העוני לאחר תקופה קצרה יחסית. המוביליות הופכת השוואות רב שנתיות של פערי הכנסה יחסית לבלתי רלוונטיות. על מנת לכמת את התופעה נדרשים נתוני אורך. במקום הנתונים על העוני היחסי ועל פערי ההכנסה, על קובעי המדיניות להתמקד בנתונים על השינוי במצבם הריאלי של העניים, מבחינת הכנסה, נגישות לשירותים ציבוריים, בעלות על מוצרים בני קיימה, בריאות וכו', ובנתונים על המוביליות החברתית, כדי לאתר אוכלוסייה ענייה באמת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2010 22:03 |
|
| |
ואני חוזר על שאלתי למה לא לחייב דוגמניות להאריך את אפן באמצעות ניתוח כדי להשיג שוויון הזדמנויות עם אנשים אחרים? למה לא זימנו אותי עדיין לסגל נבחרת ישראל בכדורגל? או בקיצור למה מסתכלים על פערי כסף ולא על פערים באלף ואחד תחומים אחרים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2010 22:41 |
|
| |
כי עם התכונות הגופניות נולדים. אבל בשביל הכסף צריכים לעבוד קשה. זה לא בא בקלות כמו גוף חטוב, או קול יפה.
אז בדיוק להפך צריך להיות! נכון הגיונית- אבל ממתי הגיון ופופוליזם עולים בקנה אחד?
|
|
|
|
|
הדפסה
